ראש יוסף על חולין חלק א קלה

דתניא אלו משמע ותו לא יע"ש ומיהו הא דתנן מנינא אין ראיה כמ"ש התו' בקדושין ט"ו ע"ב ד"ה והא איבעי קתני יע"ש:

סבר ליה כרשב"א כו' וצ"ל דה"ה ניטל צומת הגידין סובר נמי דכשירה ודוחק:

אפיק מרה ועייל חרותא אין להקשות נהי דניקב כשירה ניטל טריפה ואכתי איכא יותר מי"ח טריפות דהא בניטל אין ראיה מאיוב דהתם ניקבה הוה י"ל דגם ניקבה המרה אין ראי' לתנא דבי ר"י דהוה כשירה מאיוב דהא איהו סובר טריפה חי' אלא מסברא אית ליה דכשרה ה"ה ניטל סובר דכשר:

ודע לפי מ"ש הרשב"א בת"ה שעיקר טריפות הכבד הוא מפני שסוף המרה ליטלה וכמ"ש התב"ש בסי' מ"א וע"ש א"כ הא דמשני מרה מאן קתני לה ר"י בר"י א"כ מאן דלית ליה טריפות המרה לית ליה ג"כ טריפות, הכבד ובציר מי"ח טריפות:

עוד אבאר לך לפי מה דס"ד השתא אפיק תרתי ועייל תרתי י"ל אימא דלא מפיק כלל ותנא דבי ר"י מנה טריפות ולא נבילות ונקובת הוושט ופסוקת הגרג' הוה נבילה כדמסיק לעיל דף ל"ב ע"ב ובמתני' תנן אלו טריפות אלו אסורות או קודם חזרה משא"כ תדר"י סובר דהוה נבילה ואם נאמר שלא במקום שחיטה בתורבץ הוה טריפה הוה א"ש כו' ומ"מ פסוקת הגרגרת יש לעיין דיראה אף שלא במקום שחיטה הוה נבילה דכמאן דפסוק דמי ובי"ד סי' ל"ד אבאר בזה ועוד התינח למאן דאית ליה הכי אבל להב"י בש"ע סי' ל"ג דכתב דאף שלא במקום שחיטה הוה נבילה קשה ולפר"ח שם שכתב לאחר מיתה ולא מחיים י"ל קצת:

והנה במאי שכתבנו דאכתי אמאי לא תנן ניטלה המרה י"ל חדא בחברתה דודאי ניטלה המרה ליכא מאן דפליג ואף חכמים מודים דטריפה אלא דלא חשיב להו בתרתי נטלה הכבד ונטלה המרה דחד טעם הוא כמ"ש הרשב"א בת"ה דטעם ניטל הכבד משום ניטל המרה דסוף המרה ליטלה וכה"ג כתבו התוס' ד"ה ואמר רב יהודה אמר שמואל כו' דמה"ט לא חשיב ניקב המוח והחסרון גולגולת בתרתי אלא דיש לנו לומר דודאי אי איצטריך ניקב קרום של מוח איצטריך נמי חסרון גולגולת לאשמעינן הא גופא דטריפה מטעם שסוף לינקב המוח כו' אלא דקשיא למה לי ניקב קרום של מוח ומש"ה לא חשיב בתרתי וה"נ דכות' דודאי אי נקבה המרה טריפה תרווייהו איצטרכו דאי תנן ניטלה הכבד לא שמעינן ניקבה המרה דנטלה המרה עדיף ואי חשיב ניקבה המרה אכתי צריך למתני ניטלה הכבד לאשמעינן הא גופא דסוף המרה לנטול ולכך משני מרה מאן קתני לה ר"י בר"י ולא ס"ל כן ולא היה אלא נטלה המרה ולא חשיב להו בתרתי כיון דתנן נטלה הכבד והטעם דסוף המרה לנטול תו לא צריך למחשבי' ניטל המרה דכ"ש הוא וכדכתיבנא ומזה ראיה למ"ש הרשב"א בת"ה דטעם נטלה הכבד משום שסוף המרה לטלה כו' וכדכתיבנא:

נקובי תמניא הוו אפיק שב ועייל שב עיין במהרש"א ז"ל מ"ש דאי נמי נקובי עשרה הוה חשבינהו בחד אלא דקושטא קאמר עכ"ל מ"ש כחייא בר רב היינו הא דאמר בסמוך אמר חייא בר רב שמונה טריפה בנקובה יע"ש אלא דמ"מ נקבה המרה לאו קושטא הוא דהא הלכה כר"י בר"י כדמסיק לקמן הלכה כר"י ואי דהוצרך לומר דמדלית מרה דאל"כ איכא נטלה המרה חדא דכ"ש הוא מניקבה המרה ועוד דנטולי תרין הוה ניטלה הכבד ונטלה המרה חשבינהו כחד ומה"ט ניחא אם מדלית מרה דאמאי לא חשיב נטלה המרה אלא דנטולי תרין הוה חשבינהו כחד:

בתו' ד"ה ואמר רב יהודא אמר שמואל וכן לטריפה וא"ת אמאי לא פריך נמי לחשוב גולגולת כו' עכ"ל יש לפרש הקישור כפשוטו ויש לפרש בריווח דאי מלתא דרב יהודה הוה מלתא דאמוראי לא הוה קשיא אמאי לא מקשה גולגולת כיון דכבר מקשה מנחבסה הגולגולת כמ"ש הר"ן ז"ל בה' שיטות והרשב"א בחדושיו בשם הרמב"ן יע"ש כיון דבחד אבר לא חשיב בתרתי ואף התוספות מודים לזה שכתבו בד"ה והאיכא בהמה שנחתכו רגליה כו' דהוה בכלל יע"ש אבל עכשיו שכתבו דהוה בכלל בסג"ר הוקשה להם זה דאמאי לא חשיב חסרון הגולגולת בהדי בסג"ר דמתניתין הוא כנ"ל לפרש

דבריהם

(דף מג ע"א) בתוספות ד"ה הנך דאפקת כו' וא"ת אמאי לא חשיב חסרון גרגרת בכאיסור לכאורה יאמר דקשיא להו למאן דלית ליה דרב מתנא וע"כ חשיב צומת הגידין ונחתכו רגלי' בתרתי אף דהוה בחד אבר א"כ קשיא להו שפיר דהוה טפי מי"ח דחסרון הגרגרת אבל למאן דחשיב נחתכו רגלי' וצומת כחדא ה"ה חסרון הגרגרת כן ויש לחלק בע"א דלחשוב חסרון הגרגרת ופסוקת חוט השדרה בתרתי ומה שהוקשה להם מחסרון כאיסור ולא מניקבה הגרגרת ברובה בנקבים שאין חסרון דודאי בכלל פסוקת הגרגרת ברובה אבל חסרון כאיסור סברי לומר דטריפה בפ"ע הוא ובחמש שיטות שכתב דאיכא נמי נקבים שמצטרפין לרובא אינו מדוקדק גמ' אמר חייא בר רב ח' טריפות בנקובה ופירש"י דלית ליה דרב עוירא ולכאורה היה נראה לומר דלא מנה אלא טריפות ולא מנה נקובת הוושט דהוה נבילה אף שלא במקום שחיטה הוה נבילה וכבר כתבנו בזה לעיל באורך יעוין שם:

בתו' ד"ה והא אר"י הלכה כסתם משנה הו' דכחדא בבא חשיב להו קצת קשה דלמא ר"י מספיקא אמר דבעינן כזית דשמא ואלו כשירות נשנית באחרונה וסתמא בתרא עיקר וכה"ג בחדש בקדושין ל"ז יע"ש וי"ל דא"כ הול"ל הלכה כזית ולא הלכה כדברי האומר צריך כזית ומש"ה הוקשה שפיר ויש ליישב בענין אחר:

בא"ד וע"כ סתמא דאלו כשירות לאו סתמא מעלייתא הוה אמאי איצטריך כו' עכ"ל רצונם לומר דאי סתמא מעלייתא אמאי אצטריך לומר הלכה הא אמר חדא זימנא הלכה כסתם משנה וסתמא בתרא עדיף אלא דלאו סתמא מעלייתא הוא וא"כ קשה ומי אר"י הכי ואמאי פסק כדברי האומר כזית כיון דסתמא בתרא לאו מעלייתא הוא ובאלו טריפות תנן ולא נשתייר הימנו כלום הא כ"ש כשירה דלפום סברא דהשתא סתמא בתרא עדיף אף כה"ג אלו טריפות ואלו כשירות ויש סדר למשנה אף כהאי גוונא וכ"ז לגרסתם לקמן במתני' אבל לפי גי' הרי"ף לקמן ואלו כשירות נטלה הכבד ונשתייר כל שהוא כשירה וכבר כתבנו לעיל מזה במתניתין יעוין שם:

גמ' ניקב הקורקבן והכיס קיים כשירה ופירש"י כיס היינו קליפה הפנימית היינו מה שקולפין בסכין או ביד וזהו סימן קורקבנו נקלף והא דמיבעיא לקמן ניקב הכיס וקורקבן קיים מהו יש לראות אם ניקב כל הבשר והכיס קיים כשר כ"ש ניקב הכיס והבשר קיים ואפשר היה לומר דהכי מיבעי ליה דוודאי ניקב הקורקבן והכיס, קיים מיירי ע"י חולי כמ"ש הפוסקים דאי ע"י קוץ טריפה ומיבעיא ליה ניקב הכיס ע"י קוץ או מחט מהו מי חיישינן שמא ניקב כל הבשר כמו בוושט דחיישינן כה"ג או לא דשאני וושט שעורו דק או שאר טעמים שיבואר לקמן אלא דא"כ לא הוה פשיט ליה מניקבו זה בלא זה דכשר דאיירי על ידי חולי ולא ע"י קוץ אלא דאפ"ה מיבעיא ליה שמא עיקר החיות תלוי בכיס ולא בבשר הקורקבן:

אמר רבא ב' עורות יש לוושט חיצון אדום ופנימי לבן למה למימר כו' דאי דמבחוץ אין לו בדיקה הא אמר לקמן רבא וושט אין לו בדיקה ועיין לעיל כ"ט ע"ב יע"ש או דלמה לי חיצון אדום ולא אמר סתם א' אדום וא' לבן וזה שאמר ל"ל למימר ולא אמר למאי נ"מ דוודאי נ"מ לענין דרוסה דאין לו בדיקה ומשני דאי חליף טריפה ויש פירושים רבים יש אומרים דווקא שניהם וי"א אפי' א' דלא דמי לניקב דהכא כל העור לקוי וי"א בשניהם לבינים כשר ושניהם אדומים טריפה ובי"ד סי' ל"ג אבאר:

ניקבו זה בלא זה כשר ופירש"י אהא דנקבו שניה' זה שלא כנגד זה זה למעל' וזה למטה משמע דוק' כה"ג הוא דבוושט פסול דפעיא ביה וזימנין דניתרמי אהדדי אבל ברוחב אף מרוח אחת כשר דאין מותח ברוחב ובי"ד אבאר:

ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום מפרש"י ז"ל דהיינו טעמא דסתומה לאחר זמן לא מהניא כיון שנטרפה שעה אחת אין לו תקנה ויש מי שסובר דטעמא דסופו ליסתר הקרום ההוא ושאני ריאה שניקבה ודופן סותמה דסתימה עבה הוא ולא יתפרק לאחר זמן ורש"י לא ניחא ליה דא"כ אמאי לא מחלקינן גם כאן בין סתימה עבה לדקה אלא טעמא דהוה סתומה לאחר זמן ועיין ברא בשמעתין:

ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מחוץ אלא בפנים למאי נ"מ לספק דרוסה הנה רש"י ז"ל לעיל כ"ח ב' פי' בהדיא דבר אווזא דרבא לענין נקב איירי שאין לו בדיקה מבחוץ ובהכרח הוא לפי שיטתו כאן דלענין דרוסה יש תקנה גם בבהמה וא"צ לשחוט הקנה לבד וא"כ למה אמר החם נשחטי' לקנה אלא לענין נקב איירי התם וממה שפי' כאן בד"ה ומ"ש מספק דרוסה דהכא לא אפשר למבדקיה דנקב בעור החיצון בוושט לא מינכר א"כ קשיא מ"ש התוספות שם כ"ח ע"ב אמאי לא אמר נ"מ לנקב ולכאורה מדאמר סתמא אין לו בדיקה אלא מבפנים משמע אף בבהמה ובנקב אימא שמא במקום נקב שחיט אלא בדרוסה ואף בבהמה יש תקנה וכמ"ש רש"י כאן אלא שאין זה מספיק דאימא בעוף איירי ועוד דמשמע למאי נ"מ מדברי רבה ואין זה מוכרח וי"ל קצת מדאמר אלא מפנים ולא אמר סתמא וושט אין לו בדיקה מבחוץ ומדיוקא הוה שמעינן דבפנים יש לו בדיקה אלא דאשמעינן דיש לו בדיקה בפנים וע"כ בדרוסה הוא ור"ל מבפנים לצד המאכל שעובר בו ול"ת שצריך להפריד שני עורות זה מזה ולראות בעור הפנימי במקום שהוא דבוק לעור החיצון אם יש טפת ארס או לאו קמ"ל דאין צריך והיא קושית הר"ן ז"ל והרא"ש בשמעתין וחי' הר"ן דאין טריפה עד שיאדים גם מבפנים כמו שאבאר