ראש יוסף על חולין חלק א קלד

אלו טריפות בבהמה נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת התורת חיים ומהר"מ שי"ף ז"ל דקדקו דהול"ל ניקב הוושט נפסק הגרגרת והנה וושט וגרגרת לשון זכר הוא כמו לעיל ל"ב אמר במתני' שחט הוושט ופסק גרגרת כו' או שחט אחד מהן ולקמן מ"ב ההיא פסוקת הגרגרת כו' ובדקה ברוב עוביה ואמרי ברוב חללה הרי לשון נקיבה ומ"מ הו"ל לומר ניקבה הוושט כמו ניקבה הריאה, ולענ"ד דבא לומר בין במקום שחיטה ובין שלא במקום שחיטה הוה רק טריפה ולא נבילה וזה צודק למ"ש לעיל ל"ב ב' דמתני' קודם חזרה היא וכר"ע אתיא:

ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום בה"ג מכשיר ניטל המרה ממתני' גופא דניטל הכבד תיפוק ליה דנטלה המרה שתלוי' בכבד אלא ש"מ דכשירה ודוקא ניקבה טריפה כמו טחול ועיין בהג"א ולתוספות ד"ה ניקב הלב אין ראי' גם י"ל דאשמעינן אף באותן מינים שאין להם מרה כמו תורים ובני יונה דאי ניטל הכבד טריפה גם אין להכשיר בחסרה המרה בידי אדם דלמא מתני' מיירי בחסרה בידי שמים המרה וטריפה משום שניטל אח"כ הכבד ועיין בי"ד סי' נ' ובחדושינו לי"ד סימן מ"ב וסימן נ' אבאר בזה באורך בעזה"י:

הריאה שניקבה או שחסרה לקמן מ"ז ע"ב היינו ניקבה היינו חסרה אלא לאו חסרון בפני' ומשני לר"ש דנקב שאין חסרון עד סמפונת ובחסרון א"צ לסמפון ולא ידענא אמאי לא חסרה בידי שמים דהיינו חסרה האונא מתלתא מימינא וב' משמאל כמו שיראה מדברי הר"מ ז"ל בפי' המשניות וז"ל ואם חסרה מגוף הריאה כ"ש טריפה ואם נפחה ולא יצא הרוח וענין החסרון הוא ג' מימין וב' משמאל יעוין שם וזה כמ"ש ומ"ש ניקבה ריאה ולא קרו' עיין ר"ש:

המסס וב"ה שניקבו לחוץ ופירש"י לאפוקי זה לתוך זה והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה היינו אף שנקבו שניהם ר"ל שני הדפנות דבלא"ה שפכי להדדי ומיהו אי לאו מתני' דלקמן אלו כשירות המסס וב"ה שנקבו זה לתוך זה הייתי אומר שנקבו לחוץ נקב מפולש הר"ן ז"ל במשנה דלקמן ורצה לומר דה"א ניקב עור א' כשר ושניהם טריפה דבמקום חיבור יש דופן לזה ודופן לזה ומש"ה אמר לחוץ קמ"ל מתני' דלקמן דזה לתוך זה אף נקבו שניהם כשר דבלא"ה שפכי אהדדי ויותר היה נראה לומר לכאורה דממתני' דכאן הייתי אומר לחוץ ממש לאפוקי מקום חיבורן כשניקב עור א' דכשר דחבירו מגין משא"כ אי נקבו שתי הדפנות טריפה אף זה לתוך זה דזה סובל יותר ועיין בתי"ט במתני' שמ"ש ואם הרבה מפרש כדס"ד שכתב הר"ן לעיל זה דוחק גם ללא צורך היה מפרש כן. נראה לומר אף דיותר סובל פי' הר"ב לחוץ ממש לאפוקי זה לתוך זה דחד מגין אחברי' מ"מ הא הרב כתבה שם דמשנה דאלו כשירות משנה יתירא היא אורחא דתנא הכין כו' עיין שם בפ"ב דכלים והתוספות יום טוב הביאו כאן:

ובתוספות ד"ה אלו טריפות כו' דקאי אפלוגתא דר' ישבב ור"ע והודה לו ר"ע עכ"ל עיין במהרש"א דכאן איירי קודם חזרה ולפי זה לא הוה הפי' ואלו לומר שאלו חלוקין מהתם אלא אהתם קאי ואלו המוזכרין כבר שם לא הוה רק טריפות ולא נבילות ודוחק גם לא הוה להזכיר להו לתוספות והודה ר"ע גם אין לומר דכתבו להך תירוצא כאן ששחט במקום חתך כו' דשפיר אמר ואלו המוזכרין כאן הוה רק טריפות ולא נבילות דהא איתותב הך תירוצא:

בא"ד או קאי אכל הני דלעיל דהוה פסול מחמת שחיטה וקאמר הכי ואלו טריפות עד כאן לשונו הך פסול מחמת שחיטה צריך לפרש דקאי אהא דאמר בפ' השוחט מ"ג התיז הראש בב"א פסולה דהיינו דרסה או אמ"ד נפלה סכין ושחטה שחיטתו פסולה דהוה פסול שאירע בשחיטה דאף ר"ע קודם חזרה מודה דהוה נבילה דע"כ לא מטהר מידי נבילה אלא בניקב מקום שחיטה או פסק הגרגרת דהיינו מקום חיבורו בלחי ואח"כ שחט כראוי ומיהו גם בהחליד תחת השני פסק ר"ע דהוה טריפה דסובר סי' א' מהני לטהר מידי נבילה אבל כששחט ב' סימנים פסולין גם ר"ע קודם חזרה סובר דהוה נבילה וכן נפלה סכין ג"כ הוה נבילה לר"ע ומש"ה אמר ואלו חלוקין הן ולא הוה אלא טריפות לר"ע קודם חזרה. אבל ליכא לפרש כל הני השוחט לשם הרים כו' חדא דאף בהנאה אינה אסורה אלא באכילה מדרבנן ואף השוחט לע"ז ומטמא באוהל למ"ד ת"ע דאורייתא או מדרבנן מיהת מ"מ איך כתבו דהוה פסול בשחיטה והא פסול מחשבה הוא אלא כמה שכתבנו דלא קאי כ"א אהתיז הראש או נפלה סכין דהוה פסול בשחיטה דשני סימנין בפיסול מודה ר"ע דהוה נבילה וקאמר דניקב הוושט טריפה לר"ע קודם חזרה. גם אשחט וחצי בבהמה לא קאי ומיהו שחט חצי אחד בעוף אפשר דקאי ואלו טריפות כו':

ובד"ה ניקב הלב לבית חללו וניקב כו' וניטל הלב והריאה והדקין לא איצטריך וניקב' המרה כו' עכ"ל כתבו דניטל הלב לא איצטריך משום דפשיטא להו דטריפה וע"כ דטחול יצא מגדר הזה דאי כשירה אמאי לא תנן בסיפא ואלו כשירות כל הני נטולי אלא ודאי דכ"ש הוא דטריפה ומש"ה לא תנן כאן דכ"ש הוא ואף דאיכא למטעי מטחול יש לומר טחול חידוש הוא ואין למדין מחידושו ועוד שאני טחול דלאו בכ"מ ניקב טריפ' ועיין בפרקין ואח"כ כתבו דניקב המרה דכ"ש ניטל ולא כתבו בב"א משום דניטל המרה איכא מחלוקת כמ"ש הג"א בשם ראבי' אי טריפה אי לאו לזה כתבו דגם במרה נראה דכ"ש ניטל ומיהו למאן דמכשיר ניטל המרה אין להקשות אמאי לא תנן בסיפא ואלו כשירות וי"ל דלא צריך מדתנן ניטלה הכבד ולא נשתייר כלום ותיפוק לה דניטלה המרה אלא ש"מ ניטלה המרה כשירה והתוספות לא ניחא להו בזה דמ"מ הוה ליה למנקט בפי' או דממתני' אין ראיה דאיכא למימר שהמרה דבוקה בסמפוני הכבד וא"כ ליתני באלו כשירות ש"מ דטריפה ומ"ש דלא תנן כאן דכ"ש הוא א"נ דאתיא בזה הכלל כדמסיק לקמן אלא אתנא דבי ר' ישמעאל לקמן הוצרכו לומר כך:

בא"ד ניקב הלב לבית חללו כו' אבל מדברי הר"ן ז"ל במתני' דלקמן משמע דמש"ה תני לאשמעינן דניקב מעבר אל עבר ולא לבית חללו דכשר יע"ש במתני' דלקמן:

בא"ד ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו בגמרא פריך ריש' לסיפא היינו לפי גרסתם לקמן במשנה דאלו כשירות ניטל הכבד ונשתייר כזית אבל לפי גי' הרי"ף ונשתייר כ"ש והא דפריך לקמן מ"ו א' והתנן לא גרסינן אלא והתניא ומתוספתא פריך לה אבל התוס' לשיטתם מ"ג א' בד"ה והא ר"י דגרסינן לקמן במתני' ניטל הכבד ונשתייר כזית:

גמ' אמר ריש לקיש רמז לטריפה מן התורה כו' אלא רמז לטריפה שאינה חי' כו' ונ"מ לספק טרפה אי משהינן י"ב חודש אינו טריפה כן כתב הרשב"א בחדושיו והר"ן בחמש שיטות ודע דהר"ם ז"ל כתב בפ"ה מה"ש ה"ג הואיל ואין לך בפירוש מן התורה אלא דרוסה וכולן הלמ"מ כל ספק שיסתפק בה החמירו בה א"כ משמע דשאר טריפות אין מוזכרין בפסוק כ"א דרוסה דבשר בשדה טריפה היינו שטרפה חית היער א"כ מה קשיא ליה מניין הא כתיב מבשר בשדה כו' מ"מ ר"ל בעי רמז לשאר טריפות מניין היכא מרומזין בקרא ואמר זאת החיה כו' אבל המעיין בר"מ ז"ל יראה להדי' שגם שאר טריפות מוזכרין בקרא כמ"ש להדיא בהלכה א' שם כבר בארנו שהטריפה האמורה בקרא היא הנוטה למות והיינו בפ"ד מהמ"א ה"ו ושם כ' לכלב תשליכון שאין ראוי כ"א לכלב וכיון דחזינן הטעם שטריפה אסורה שאינה ראויה לחיות עוד א"כ אין חילוק בין מחמת ארי או שנולד בה דבר בגופה וז"ל המ"מ שם עיקר טריפות מפורש בתורה ופירוש פרטיו הלמ"מ יע"ש משא"כ דרוסה פרטיו מבוארין בקרא ומש"ה כל ספק שיסתפק בה החמירו ולא בזולתו ומש"ה פריך שפיר מניין הא כתיב ובשר בשדה טריפה שכולל כל הטריפות כמ"ש הר"מ ז"ל. ויש לראות לתנא דבי ר"י דטריפה חי' א"כ מנלן ללקות על שאר טריפות חוץ מדרסה דהא ודאי ובשר בשדה טריפה היינו שטרפה חית היער אלא מכלב תשליכון אותו דחזינן שהקפידה התורה שאינה יכולה לחיות ואית לן תו היקשא דטריפה לנבילה מה התם אין חילוק בין מחמת עצמה כו' ולתנא דבי ר"י דאמר טריפה חי' לית לן לימוד מלכלב שאינה ראויה לחיות וא"כ מנלן על שאר טריפות דלוקה ובי"ד אבאר:

ע"ש בין החי' הנאכלת ובין הקי' כו' אלו ח"י טריפות שנאמרו למ"מ ותו ליכא והאיכ' כו' בדרך פלפול אפשר לומר לכאורה דתגא דבי ר"י סובר ג"כ דטריפה אונה חיה אלא דכבר כתבנו לעיל בשם הרשב"א וקצת מהמחברים דביתר דהוה כנטול דמי בזה אמרינן דחיה והובא דבריהם במבוא שערים בשערי דורא גבי יתיר רגל יע"ש וא"כ איכא למימר לתנא דבי ר"י אמר בין החי' אשר לא תאכל וקאי איתר דהוה כנטול דאי אניקב אין חי' וקרא אמר ובין החיה אשר לא תאכל כו' אלא איתר קאי וא"כ כשתחשוב ליכא כ"א י"ח דש"ב שמעתתא לא הוה כ"א שלשה דלקתה הכוליא וניקב הטחול א"א למחשבי' דאינה חיה אלא ביתר והני כשירים הן ביתיר דא"נ הוה כנטל כולו לפירוש דאמרינן כל יתר כנטל כולו כמו שיתבאר בי"ד בחדושינו ניטלו הכליות וניטל הטחול כשר ועיין בסי' נ' ונעקרה צלע מעיקרא ביתר כה"ג כשירה כמבואר בש"ע סי' נ"ד ס"ג וסי' שנדלדלו בין החיה אשר לא תאכל וזה אינה חי' וחסר חוליא ביתר כשר כמבואר בסי' נ"ד שם וא"כ ליכא אלא ד' דברים דמצינו למחשביה וגם אילו מצינו לומר דאפיק דרוסה דאינה חיה ונשתברו רוב צלעותי' ביתר כשירה ונפלה מן הגג אינה חיה והמסס וב"ה חשיבי חדא או דניקבה המרה אין לחשוב ואם דנמצאו ב' מרות לדעת ראבי' בהג"א כשר אם ניטלה המרה ה"ה יתר לדעת כל יתר כנטול לגמרי ואין להאריך

כאן

(ע"ב) גמרא אלא לתנא דבי ר"י כו' ואין לומר תנא ושייר דהא אלו קתני דמשמע תו ליכא כפירש"י לקמן נ"ד א' כ"ה