ראש יוסף על חולין חלק א קלא

דיבור בקדשים או לאו ועיין בהל' פ"מ פי"ג ובמ"ל במ"ש שם דברי התוספות דזבחים ד' ד"ה מחשבה ובתמיד נשחט ס"ג ובפ' הניזקין וס"פ המפקיד ומנחות ב' וזבחים מ"א אבל דעת הר"מ ז"ל דמחשב' סגי בלא דיבור ודע דהמגי' במ"ל שם הקשה דאי במחשבה בעלמא איך לוקה אטו מאן דאכיל תמרי בארבלא לוקה דה"נ פריך בסוף הנחנקין ולא ידענא מאי קשיא לי' אטו בדבור לא משכחת ליה ואף דלא היה פיו ולבו שווין ומאי קושיא. והתורת חיים כתב דלא הוה לאו שיש בו מעשה דעקימת שפתיו, לא הוה מעשה כ"א בחסמה והנהיגה בקול דע"י כך הולכת ויש לראות דבפיגול נמי דהקרבן נפסל ע"י כך ודומה למ"ש התוס' בעדים זוממין דף צ' ע"א ד"ה ר' יוחנן שמחייבין הנידון לשלם הוה מעשה וה"נ כן

(ע"ב) בתוספות ד"ה מקום שאין המחשבה פוסלת אלא בשתי עבודות כו' קשה מהנהו טייעי דאמרו כו' ועוד תניא בתוספתא כו' וצריך לומר דדמה מתסר עיין במ"ה ז"ל אבל הפר"ח והב"ח בי"ד סימן ד' פירשו לשיטת התו' בזריקה אם זרק מקצת הדם נאסר כל הדם אף מה שלא זרק ובהקטרה אם הקטיר מקצת לא נאסר השאר ולא חשיב כאן אלא מה שהמחשבה עושה פעולה לאסור השאר ובזריקה מתסר השאר ומדברי התבואת שור בסימן ד' למדתי פירוש אחר דמ"ש וצ"ל לא על פירש"י כתבו כן אלא שהתו' פירשו לעצמם דאם זרק מדם נאסר מיהא הדם שזרק והא דלא חשיב הקטרה דלא מיירי אלא באותן עבודות דשייכים בקדשי' וה"ק אותן ד' עבודות בע"ז אינו אלא שתי' מהן יע"ש אבל לפירש"י ודאי א"א לומר כן דהרי כתב אבל הקטרה לאו עבודה הוא לאפסודי הבהמה והא דם ג"כ הכי הוה והכי הוה ליה לומר דלא מיירי כ"א בד' עבודות דקדשים אבל לפי הב"ח ופר"ח יש ליישב גם שיטת רש"י ז"ל דהקטרה לאו עבודה היא לאפסודי בהמה ר"ל חלב הנשאר משא"כ בזריקה דאם זרק מקצת הדם נאסר כל הדם אף מה שנשאר ושייך שפיר לישנא לאפסודי בהמה: ודע דאם נאמר דשינוי קודש ושינוי בעלים לא שייכי כ"א משחיטה לזריקה ול להקטרה יש להקשות איך עביד ק"ו ע"ז משינוי השם דאיכא למיפרך מה להנך שכן אין פוסלין אלא על הזריקה דווקא ובע"ז לא כן ולפי מ"ש לעיל י"ל ואין להאריך: גמרא לא אמרו איסור משום כבודן דרבנן והיתר משום כבודו דר"א אתיא כל"ק דאמרינן לעיל בדלא שמעיני' דחשיב פליגי ות"ק סובר דלא אמרינן סתם מחשב' כותי לע"ז ואי נמי ללישנא בתרא דת"ק סובר אפשר דסתם מחשבת כותי לע"ז מ"מ הא איכא רבנן דסברי דלא אמרי' סתם מחשבת כותי לע"ז בפ"ק דף י"ג ע"א מתני' שחיטת נכרי נבילה ומסיק איסור הנאה לא דלא כר"א דאמר לע"ז הוא

(דף מ ע"א) מתניתין השוחט לשם הרים וגבעות ימים נהרות שחיטתו פסולה ובגמרא פריך מברייתא דהוה זבחי מתים כו' הנה יש פירושים רבים ואבארם:

הפירוש הא' הוא פירש"י ז"ל דודאי מתני' מיירי ששוחט לאלו ומתכוין לעובדם בכך לשם ע"ז ופריך פסולה אין זבחי מתים לא והא תני' זבחי מתים לאסור בהנאה והתו' לעיל דף ל"ח ע"ב ד"ה פסולה הקשו והא תנן לעיל ור"א פוסל ואפ"ה הוה זבחי מתים וכן הרשב"א בשמעתין הוקשה לו כן ואפשר לומר דפריך דברייתא תנא לשם חמה ולבנה וכדומה והכא לא תנן כ"א מחובר והיינו דלא הוה אלא פסולה באכילה ולא בהנאה ומש"ה לא תנן חמה ולבנה דהוה תלוש כמו שיתבאר בסמוך ואהא פריך דהא תניא בברייתא אף במחובר נמי הוה זבחי מתים ומשני מתני' להר וברייתא לגדא דהר דהוה תלוש ומתני' אסורא באכילה מדרבנן לא מן התורה ורש"י נמי סובר דבמחובר העובדו בסייף כדאמרינן בע"ז דף מ"ו ע"א וסנהדרין ס"א א' אלא כיון דלא מיקרי אלוה לא מיתסר תקרובת שלו ובעלי חיים אף דלא מיתסרו מ"מ מיקרי אלוה דכתיב הן נזבח כו' וראית השמש והירח והשתחוית והיינו לרש"י אף חמה ולבנה גופא תלושים הן דוראית אגוף השמש והירח קאי ודאי וא"כ ע"כ תלושי' הן דאל"כ הא מצינו מחובר שמקרי אלוה אלא תלושי' הן ומש"ה לא תנן במתני' חמה ולבנה וכוכבים שהן תלושים מיקרי לדעת רש"י ואסור אף בהנאה ולפ"ז ברייתא תרתי אשמעינן א' לגדא דהר נאסר אף בהנאה אף דב"ח אין נאסרין מ"מ מיקרי אלוה ונאסר התקרוב' ועוד אשמעי' דחמה ולבנה תלושים הוה דל"ת מחוברים הוה קמ"ל דלא והיינו כמו שכתב הת"ח דבע"פ אמרינן חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים לא כאומות עולם וא"כ הוה תלושים והדר אמר א' ששוחט לשם ברי' גדול שבכולן וא' ששוחט לשלשול קטן הוה זבחי מתים ולפרושי רישא קאתי דמיירי נמי לגדייהו דומי' דמיכאל וה"ה דה"מ לומר דומיא דחמה ולבנה דהוה תלושים אלא דלא פסיקא ליה כמ"ש הת"ח:

הפירוש הב' פי' התו' ד"ה הא דאמר להר כי הם סוברים דחמה ולבנה מחוברין הם ומש"ה המשתחווה להר וכן ב"נ עובדיהן בסייף משום דגלי קרא וראית השמש והירח ואשמש גופא קאי כמ"ש לעיל ואפ"ה חייב ותקרוב' מחובר לא מיתסר מ"ה דכתיב אבד תאבדון ובמשמשי ע"ז קמיירי ודרשינן ולא ההרים אלהיהם שאין צריך לאבד המשמשין וה"ה תקרובת נמי לא נאסור במחובר א"נ מהאי קרא גופא מוכח דהרי מיקרי אלוה דכתיב אלהיהן על ההרים ולא ההרים שאין אלוה שאין צריך לאבדם ש"מ דמקרי אלוה לענין העובדו חייב מיתה וברייתא דחמה ולבנה מיירי לגדייהו דידהו כדאיתא במדרש י"ב מלאכים מנהיגים את החמה ובמתני' דלא תנן חמה ולבנה צריך לומר דתנא ושייר וע' ב"י סי' ד' וא"כ הא דפריך פסול' אין זבחי מתים לא מברייתא ע"כ דפסולה משמע איסור הנאה לא ומש"ה לשיטתם הוקשה להם לעיל דף ל"ח ב' ד"ה פסולה יע"ש ותי' מה שתירצו ובין לרש"י ותו' מיירי במתכוין לעובדם בשחיטה זו ופסולה מדרבנן משום דמחלפא כפירש"י ומיהו אי בפ"א חשיב מומר לע"ז בפרהסיא איכא למימר פסולה מן התורה דהוה שחיטת מומר ובחדושינו לי"ד סי' ב' וד' אבאר בזה ומה שכתב הרא"ש ז"ל ור"י פי' דמחובר מיקרי עכו"ם ר"ל דתו' סוברים דחמה ולבנה מחובר מיקרי ואפ"ה כתיב וראית השמש והירח כו' אלא מקרא דאבד תאבדון ולא משמשי ע"ז דהר ונ"מ לדינא בחמה ולבנה גופא אי הוה זבחי מתים:

הפירוש הג' הוא פי' הר"מ ז"ל במתניתין במתכוין לעבדם ודאי מן התורה הוה ת"ע ואסור בהנאה ואף לשם הרים אלא מיירי בשוחט לדברי הבאי לרפואה וכיוצא בה ומש"ה אסורה באכילה מדרבנן ולא בהנאה דהר עצמו ג"כ אינו נאסר כדכתיב אלהיהן כו' ודי לאסור באכילה ומיניה בשוחט לגדא דהר אף בשוחט לרפואה נאסר בהנאה מדרבנן מיהת דאי במתכוין לעובדם אף להר נאסר בהנאה ועובדיהן בסייף והא מ"ה הוא והא דפריך פסולה אין זבחי מתים לא מברייתא ולא תי' דברייתא מיירי במתכוין לעובדם ומתני' ברפואה וכיוצא בהן דא"כ אמאי לא תנן במתני' חמה ולבנה דהוה תלושי' ומקרי אלוה אפ"ה פסולה אין זבחי מתים לא אלא ודאי בהני ודאי אף במתכוין לרפואה אפ"ה אסור בהנאה וא"כ אינך נמי וע"כ לגדייהו דידהו מיירי ג"כ והב"י בסי' ד' הביא דברי הר"מ ועי"ש שהפי' הזה לקוח מדברי הרשב"א בתורת הבית הארוך ומ"מ צ"ע לגדא דהר אמאי אסור בהנאה מדרבנן כיון שהן אינן נאסרין ודאי וכל ב"ח אין נאסרין וג"כ אינו שלו אלא צ"ל כפירש"י ז"ל גם להר"מ ז"ל דהנך אלהות מיהא מיקרי דכתיב וראית השמש והירח כו' אלא שמלשון הרשב"א שכתב שהן עצמן נעשים ע"ז לא יתישב לפי זה ואין כאן מקומו להאריך ובי"ד אבאר זה בעזה"י:

הפירוש הד' הוא פי' הר"ן בדברי הר"מ ז"ל דטעמא דמתני' נמי ברפואה וכיוצא בה הא נתכוין לעובדם הוה ת"ע ואסור בהנאה מן התורה ודוקא להר או לימים ולהני דמתני' שאין דרך העכו"ם לעובדם ומש"ה לא אסור בהנאה אבל לחמה ולבנה וכוכבים ומזלות אף דהם מחוברים אסור בהנאה מדרבנן הואיל ואיכ' עכו"ם טובא דעובדי' לאלו וקרא נמי קאמר וראית השמש והירח כו' מש"ה אף לרפואה אסור בהנאה וא"כ מ"ש בפשיטות לגדא דהר אסור דדרך לעבוד ומחלפא בת"ע ממש ומש"ה אסור בהנאה מדרבנן ומש"ה לא תנן במתני' כ"א ימים ונהרות ולא חמה ולבנה דהני דרך לעבוד אותן ואין ראיה מדברי הר"מ ז"ל אם חמה ולבנה מחוברין וכמ"ש:

הפירוש החמישי הוא פירוש הב"י בדברי הר"מ ז"ל דהא שכתב הר"מ בפ"ב מה"ש הלכה י"ד השוחט לשם הרים אפילו שחט לרפואה האי אפילו לגמרי משמע לא מבעיא לעובדם דאסור באכילה דמחלפא אלא אפי' לרפואה הדין כן ואפ"ה בסיפא מודה להטור דלגדייהו אף לרפואה אסור בהנאה אף דאיכא למימר דה"ק לשם הרים בין כך ובין כך אסור באכילה ולגדייהו פעמים שאסור בהנאה אם מתכוין לעובדם אלא דסיפא דומיא דרישא משמע אף בנתכוין לרפואה אסור בהנאה ולפי' זה לא ידענא איזה הכרח יש לו לרבי מאיר לומר כל ששוחט לרפואה להר אסור באכילה ולגדא דהר אסור בהנאה ובחדושינו לי"ד אבאר בזה:

ע"ש גמרא לשם מיכאל שר הגדול או שלשול קטן שבים הרי אלו זבחי מתים כתב הת"ח וז"ל שלשול קטן לשר שלו עכ"ל אמת שכן כתב הטור בסי' ד' השוחט כו' ומשמע דשלשול קטן גופא לא נאסר בהנאה ואיני יודע למה דהא דרכן לעובדן גם לפירש"י ור"י נמי אם מתכוין לעובדן אסור בהנאה מ"ה דמאי שנא מגדא שלו דאסור בהנאה אי דמקרי אלוה ה"נ ב"ח נמי אלהות מקרי כדכתיב הן נזבח תועבת מצרים כפירש"י ז"ל