ראש יוסף על חולין חלק א יג

ולא מצי לאוקמיה מתני' בהכי דלא שייך הכל שוחטין כיון דמחוסר תיקון וכמ"ש הרא"ש לשיטת הגאונים במומחין ולכך מוכח שפיר דלכתחלה אין ליתן אלא ע"ס שישאלנו אח"כ ומש"ה השוה הרא"ש ז"ל מומחה ומוחזק דאי איתא צריך שאלה:

אלא דיש להקשות אמאי לא אוקמי' הכל ברגיל להתעלף ע"י אחרים וע"ס שישאלנו דאי נמי משתלי דיעבד ש"ד ע"י אחרים ושחיטתן כשיר' דיעבד בלא אחרים ע"י שאלה שיאמר ברי לי אלא דלק"מ דלא שייך הכל כיון דמחוסר תיקון ושמעינן מיהת מהא דרגיל להתעלף ע"י אחרים לא שרי אלא דיעבד ולא לכתחלה דדמי לחש"ו דמועד לקלקל דאל"כ לוקי מתני' הכל ברגיל להתעלף ע"י אחרים ושחיטתן כשיר' ע"י ברי בלא אחרים וכולן הא לאינך נמי לא מיתוקמא וכולן וכעין קושית הרא"ש ז"ל אלא דאסור לכתחלה ודמי לחש"ו ובזה עלו דברי הרא"ש, ז"ל וכפי שיטת הגאונים ז"ל במ"ש כהוגן:

ובד"ה מומחין הן הלכך לא בעי למיבדקיה עכ"ל עיין במהרש"א שפירש דברי רש"י דא"צ למיבדקיה בין בתחלה בין בסוף והוא כדעת ר"י בעל התו' בד"ה רוב מצוין וכפי מה שפי' רבינו ירוחם דבריו הביאו הב"י בסי' א' יע"ש והב"י מפרש דברי רש"י כבה"ע דיעבד א"צ למיבדק אבל לכתחלה אין מוסרין אף ע"ס שיבדקנו. אבל הא לא ניחא לכולהו לפרש דברי רש"י כשיטת הגאונים דלא בעי למיבדקיה לכתחלה אלא נותנין לו ע"ס שיבדקנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא קאכיל דמסתימ' לשון רש"י לא משמע כך אלא או דיעבד וכלישנא דגמרא בודקין אותו דהיינו דיעבד או דבין לכתחלה ובין דיעבד א"צ וממילא הוא כיון דיעבד א"צ אף באית' לפנינו דהוה לכתחלה וש"מ אף היכא דאיכא לברורי לא מבררינן א"כ ה"ה לכתחלה נמי דמ"ש אבל אי הוה סבירא ליה כשיטת הגאונים הוה ליה לומר דלא בעינן לידע לכתחלה אלא ע"ס שיבדקנו אח"כ ומדכ' א"צ למיבדקיה משמע דאדיעבד קאי וכלישנא דגמרא וממילא הוא הדין לכתחלה בלא על סמך שיבדקו וכדכתיבנא. נתעלף עמוס ח' ולא מישעי' נ"א לומד אף רגיל כאשה ורש"י לשיטתי' ודוק היטב:

ובד"ה כי קושי' מהמניח נכרי בחנותו עכ"ל לכאורה מהא דאין השומר הוה ליה לפרש דמש"ה לא מוקי רבא כאביי דמהמניח אין ראייה כדדחי לעיל מי קתני מניח המניח קתני כו' ונהי דנאמר דהא דאמר לעיל מי קתני המניח לאו לשנויי אליבא דאביי אלא לאקשויי על רבא וכמ"ש התורה בד"ה המניח קתני דיעבד וא"כ מההיא דהמניח נמי קשי' לאביי דאיהו אמר יוצא ונכנס ע"י חותך דווקא והתם אף בלא סמך כלל שרי או דנותנין לו ביוצא ונכנס ע"ס שיחתוך כזית עכ"פ דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל כדמוכח מהמניח וכעין שיטת הגאונים ממומחין ע"ס שישאלנו כו' וכמ"ש לעיל באוקמתא דאביי בכותי יע"ש מ"מ מהא דאין השומר וודאי דעדיף להביא ראיה מיני' דנותנין לכתחלה אף בלא סמך כלל. ובהא דאביי ולא אמר כרבא פי' רש"י ז"ל דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה והיינו מאין השומר וא"כ קשי'. ויש ליישב מדאמר רבא לא אמר כאביי כי קושי' ואביי לא אמר כרבא כו' דמשמע שהן ענינים חלוקים והא ליתא דהא אביי ורבא מחולקין בגופא אחד אי כותי ביוצא ונכנס שוחט לכתחלה או דיעבד דווקא א"כ הכי הוה ליה למימר רבא לא אמר כאביי כי קושי' ואביי התם נגע הכא לא נגע כו' דר"ל דאביי איך הבין קושית רבא אבל מדאמר ואביי לא אמר כרבא משמע שהוא ענין בפ"ע ולכך פירש"י דרבא לא אמר כאביי ביוצא ונכנס צריך חותך כזית בשר כי קושיא היינו מהמניח דוודאי מהתם ג"כ מוכח דיעבד א"צ כלום ולאביי אין קושיא מהמניח דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וכמ"ש התורה לעיל בד"ה המניח בתירוצם שנית יע"ש ולא חש התלמוד לומר זה והדר אמר ואביי לא אמר כרבא ר"ל ביוצא ונכנס אמאי לכתחלה לא מהא דאין השומר ומשני התם נגע הכא לא נגע. ואין למילף זה מזה ומה דמקשי ליה רבא לאביי מהמניח לענין שא"צ כזית בשר אף דרבא בעצמו סובר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דבא ומצאו כתבו התוספות דבאין לפנינו שרי בד"ה אבל בא ומצאו כו' רש"י לא סבירא ליה כן דיש לחלק בין נכרי שמצאו בצד הבור ובין שחיטה כמ"ש התורת חיים דהתם שנמצא בצד הבור מירתת שנכנס שלא ברשות אבל במניח וכן אין השומר איירי במטהר יינו של נכרי ומש"ה מייתי רבא שפיר ראיה עיין בתו"ח וכן, צריך לומר לשיטת הגאונים דבא ומצאו אף דיעבד בעינן כזית בשר ואי ליתא לפנינו, אסור דאל"כ אמאי אסור לכתחלה בע"ס כזית בשר דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל אלא דיש לחלק בין נכרי שנמצ' בצד הבור ובין מצאו ששחט אף לרבא וכמ"ש התורת חיים:

עוד היה נראה לכאורה לומר דוודאי רבא דאותבי' לעיל לאביי מאין השומר צריך לשיטתי' הוא דאותביה וסבירא ליה אין צריך לכתחלה משמע בפשטא דלישנא דמתני' משום דאיהו אית ליה בריש גיטין לפי שאין עדים מצוין לקיימו משא"כ לרבה התם דאית ליה לפי שאין בקיאין לשמה א"כ קשיא מה דמקשה התם תנן המביא גט במדינת הים ממדינה למדינה צריך הא באותה מדינה אין צריך ומשני ל"ת כו' אלא בא"י אף ממדינה למדינה א"צ ופריך הא תני סיפא המביא בא"י א"צ ומשני ה"א דיעבד ובפי' התוספות לעיל ע"א בד"ה אין השומר מוכרח הוא דאל"כ ליתני רבותא טפי באותה מדינה במדינת הים צריך ואי לאשמעינן בא"י מסיפא שמעינן ובתוספות בגיטין האריכו יע"ש וע"כ לרבה א"צ משמע נמי דיעבד ולא כמו שתירצו התוספות לעיל יע"ש וא"כ לאביי נמי אין קושיא ורבא לשיטתי' הוא דקשיא ליה מאין השומר וא"כ א"ש דרבא לא אמר כאביי דלכתחלה לא ביוצא ונכנס כי קושיא מאין השומר ואביי איכא לתרוצי דאין השומר צריך דיעבד הוא ר"ל דיעבד אין צריך היין ניתר בעומד ע"ג אלא אף ביוצא ונכנס והדר אמר אביי לא אמר כרבא ר"ל דיוצא ונכנס לכתחלה עכ"פ בחותך כזית בשר דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל דהא התם לא שייך בנכרי שום דבר ומשני דאין ראי' מהת' דלא נגע והכ' נגע אבל רש"י לשיטתי' שם בגיטין דף ד' דמסיפא אין ראיה כלל דאימא דמיירי באותה מדינה עצמה יע"ש היטב ואי מההיא היינו מרישא וא"צ וודאי משמע לכתחלה לכ"ע ועיין במהרש"א ובמהר"ם מלובלין ז"ל ובפני יהושע שם בחדושיו למסכת גיטין ומש"ה פירש להיפך רבא לא אמר כאביי:

ובד"ה לא סבירא ליה הא דרבא דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין עכ"ל משמע מלשונו דדיעבד מיהא שרי אף באין אחרים רואין אותו ולכתחלה אין לסמוך על סברא זו דלא שביק היתרא ואכיל איסורא. ומה שהכריח אותו לזה ולא פי' דאף דיעבד אסור כיון דדש ביה כהיתרא דמיא דהא לקמן דף ד' ע"ב מייתי סייעתא לרבא מברייתא הכל שוחטין ואפילו כותי וערל וישראל מומר כו' ודחי לה דלמא כדרב ענן במומר לע"ז וכיון דדחו לקמן לדרב ענן וקם בתיובתא וודאי דתו הלכתא כרבא וכמו שאבאר לקמן וכן כתבו הפוסקים ולקמן אאריך בזה בעזה"י וא"כ איך יאמר דלא סבירא ליה הא דרבא ולכך פי' דלכתחלה אין לסמוך על האי סברא דלא שביק היתרא ומברייתא דהכל שוחטין לקמן אימא דיעבד הוא כיון דמסיק לעיל דאיכא הכל דיעבד ואי דתני נמי כותי וערל מה בכך הא כדאיתא והא כדאיתא או כותי ביוצא ונכנס או בא ומצאו ע"י חותך כו' וערל נמי לשיטת הר"מ ז"ל שסובר דמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין דווקא והביאו הטור בסימן ב' וכמו שאבאר לקמן בסמוך וא"ש דכולהו הוה דיעבד דשוחט ע"ס שיבדקנו הסכין אחרי כן. וכולהו חד דינא אית להו:

ודע דלפי מ"ש הר"מ ז"ל והביאו הטור ג"כ בסימן ב' דמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין א"כ אמאי לא אוקמי' מתני' בהכי הכל שוחטין במומר לשאר עבירות דוודאי אין לומר דסובר במומר לשאר עבירות לא מהני בדיק' סכין דקיי"ל מומר לד"א לא הוה מומר לכה"ת כול' ויש ליישב ושיטת' כבר נתבאר או כדעת ר"י בעל התו' או כדעת העיטור ולא כשיטת הגאונים ולשיטת הגאוני' צ"ל דלא סבירא ליה הא דרבא דאף דיעבד אסור באין עומד על גביו ישראל כשר והא דקתני לקמן בבריי' הכל שוחטין ואפי' ישראל מומר יש לדחות מומר לע"ז בפעם אחת או בצנעא או בשאר גווני וליכא סייעתא לרבא אף דאיתותב רב ענן כמו שאבאר לקמן בס"ד ומש"ה א"ש דאל"כ לוקמי הכ"ש בישראל עע"ג דאי נמי לא ידקדקו יפה או דאתי למיטעי אף באין אחרים מה בכך הא דיעבד שרי ועיין מ"ש לקמן בברייתא שחיטת כותי מותרת ובתוס' בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתי' יעוין שם וכאן אין להאריך בזה:

גמרא לדבריו דאביי קאמר וליה לא סבירא ליה ר"ל דלא סבירא ליה לאוקמי מתני' בכותי אלא בישראל מומר דבדין הוא שתקדום שחיטת ישראל מומר לדין כותי כמ"ש מהרש"א ז"ל בשם בעל המאור. וכמו שאבאר בתוספות בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתיה ואה"נ דרבא מוקי לקמן אידך הכל שוחטין לאתויי כותי לקמן דף י"ז. ויש טועים ומקשין איך יאמר דלא סבירא ליה הא מוקי לקמן אידך הכל בכותי וקושיא וסברא נפסדת היא כמ"ש כאן. וכבר היה אפשר לפרש אפילו אי יהבינן להו כולהו טעותייהו דת"ק דלא סבירא ליה היינו במצאו ששחט לא מהני חותך כזית בשר וכת"ק דרשב"ג דף ד' ע"א דבדלא כתיבא לא מהני אחזיק ביה וכמ"ש הרשב"א הביאו הטור בסימן ב' והב"י דהלכה כת"ק דרשב"ג ומש"ה לא מוקי מתני' בהכי דלא כהלכתא ומתני' דלקמן בעע"ג או ביוצא ונכנס והא דלא קשי' מנכרי שנמצא בצד הבור דאלמא דיעבד בלא חותך נמי מהני וה"ה לת"ק י"ל דשאני התם שנכנס שלא ברשות