ראש יוסף על חולין חלק א יב

לברורי סמכינן ארובא דרוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הם. וכיון שבררנו כל הפירושים שיש בסוגי' זו עדיין נשאר לנו לברר במי שרגיל להתעלף אם רשאי לשחוט לכתחלה מטעם דאם יתעלף יאמר לנו כו' או דיעבד דווקא מה"ט גופא דשמא ישכח אח"כ לומר נתעלפתי וכן מה דינו בשחט והלך לו אי כשר בסתמא או דווקא באומר ברי לי הוא דכשר ולא בהלך לו. והנה בש"ע סימן א' סעיף ז' כתב י"א דמי שרגיל להתעלף ושחט ואמר ברי לי שחיטתו כשירה וכתב הש"ך בס"ק י"ג דה"ה בשותק והוא ממ"ש הב"י להר"מ ז"ל דמש"ה לא שיילינן ליה דאם נתעלף לא היה מאכילה לנו. ומשמע וודאי מדברי רמ"א דיעבד דווקא ולא לכתחלה שכן כתב ומי שרגיל להתעלף ושחט ואמר שברי לי משמע הא לכתחלה לא ולא מיבעיא אם נאמר כמ"ש התב"ש בסימן א' דווקא אמ' הא ליתא לפנינו אסור פשיטא דאין ליתן לכתחלה ע"ס שיאמר דלמא מישתלי אלא אפילו לשיטת הש"ך בכוונת רמ"א דאמר לאו דווקא אלא ה"ה שותק אפ"ה אין ליתן לכתחלה ע"ס סברא זו דמסתמא יאמר דשמא ישכח מלומר וגם נראה דאף ע"ס שיבדקו אותו שיאמר ברי אין ליתן לכתחלה דשמא מישתלי וגם הוא ישכח מלומר נתעלפתי ובדיעבד דשותק הוא דשרי. והנה מתורתו של הרשב"א ז"ל בחדושיו יש להוכיח דבדיעבד שרי אף בלא אמירה דאל"כ קשיא אמאי לא אוקמי' מתני' באוקמתא רויחא הכל שוחטין באין יודעין אם הוא מוחזק אם לאו ואי כתירוצו של הרא"ש ז"ל דלא שייך למיתני הכל שוחטין כיון דמחוס' תיקון דצריך לשואלו אח"כ ויאמ' ברי לי כמו במומח' לדעת הגאוני' לית' דהא איהו לא חייש לזה מדהוקש' לו אמאי לא אוקמי' הכל באין יודעין שהוא מומחה ושחיטתן בלא גמיר ויאמר ברי לי שלא שהיתי והבאתיו לעיל יע"ש ועוד. דהא כתב בהדיא שם בגמר' דף ע"ב בד"ה כללא דנקטינן מהני שמעתתא ובד"ה ומיהו היכא דאית' קמן דבעילוף לא חיישינן וא"צ שאלה לא בתחלה ולא בסוף וכן כתב הרמב"ן דעילוף בבן דעת אין מצוין כלל יע"ש וא"כ אמאי לא אוקמי' הכל באין יודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשירה ברגיל להתעלף שיאמר ברי לי ולכתחל' אסור דלמא מישתלי לבודקו ואי ליתא לפנינו וכולן ואחרים רואין סגי אלא וודאי דסובר דאי ליתא כשר ל אחרים רואין דאם נתעלף היה אומר לנו וקשי' וכולן וכבר כתבנו לעי דלדעתו ז"ל כל דקשי' וכולן ניחא לכ"א לאוקמי' באוקמתא דידיה יע"ש מ"ש לעיל הרי מוכח עכ"פ דלית' לפנינו כשר מסתמא אבל באם הוא לפנינו אין בידי ראיה דאפשר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אסברא זו דהיה אומר לנו ועיין מ"ש בתוספות בד"ה מ"ט לא אמר גם מדברי הרא"ש ז"ל יש כדמות ראייה לדין זה מדהוקשה לו לשיטת הגאונים הכל באין יודעין שהוא מומחה ושחיטתן כשירה באין לפנינו וקשיא וכולן ואמאי ל"ק לי' הכל באין יודעין ושחיטתן בליתא לפנינו ואם רגיל להתעלף צריך אחרים רואין אלא משמע דיעבד שרי בלא אחרים רואין ויש לדחות ועיין:

וקשיא לי לפי מ"ש הרא"ש דדין א' למומחה ומוחזק וכן כתב הטור וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בין מומחה למוחזק והנראה דלכתחלה מוסרין לו ע"ס שישאלנו אח"כ אם יודע ה"ש ולומר ברי לי שלא נתעלפתי ועיין פרישה סימן א' ס"ק יו"ד יע"ש היטב וכיון שכן יש להקשות אמאי לא אוקמיה הכי הכל שוחטין במומר אוכל נבילות לתיאב' וכדרבא בודק סכין ונותן לו בד"א שיודעין בו שמוחזק שלא יתעלף ובדין מומחה לא איירי כלל התנא אבל אם אין יודעין שהוא מוחזק אין ליתן לכתחלה לשחוט דוודאי הכין הוא כיון דלכתחלה לא סמכינן ארובא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא ע"ס שיבדקנו מותר לשחוט וזה באדם כשר אבל במומר לתיאבון וודאי דבריו שלו אינו כלום דאם נתעלף גם הוא יאכל ממנה דנהי דלא שביק היתרא כו' שהרי הר"ן ז"ל בחדושיו כתב גבי כותי ובפירושו לרי"ף ז"ל וגם הרשב"א בחדושיו גבי מומר כתב דליכא למיחש דשמא איתרמי ליה דשהה ומאכילה לנו י"ל דחזקה על בן דעת שאין מקלקל שחיטתו כל שרוצה לשחוט שחיטה הגונה יע"ש משא"כ בחיישי' שמא נתעלף וודאי ברי שלו לאו כלום הוא וליכא אלא רובא ולכתחלה לא סמכי' ארובא אלא ביודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשיר' באין יודעין דסמכינן ארוב' ושחיטתן כשירה ברגיל להתעלף ועיין מ"ש לקמן בתו' ד"ה מ"ט לא אמר יע"ש:

כתב הרא"ש ז"ל ומדברי הרי"ף ז"ל אין להוכיח אי בעי מוחזקין יע"ש ויש להקשות דמההיא ברייתא דאבדו לו גדייו דמוכח דלא בעינן מומחין משם מוכח דלא בעינן מוחזקין ויש ליישב דה"ק דודאי לרבינא בסתם שאין אנו יודעין אם הוא מוחזק אסור עד שיאמר ברי לי ואי ליתא לפנינו אסור עד שיראו אחרים דלא סבירא ליה רוב מצויין מוחזקין הם ומכ"ש דאי ידעינן דרגיל להתעלף דאסור בליתא לפנינו ואמוראי דמבתר רבינא מסקי לעלופי לא חיישינן בליתא לפנינו ואף ברגיל להתעלף שרי בליתא לפנינו מדאמר לעלופי לא חיישינן ולא אמר רוב מוחזקין כמו דאמר ברוב מצוין כו' וכמ"ש הב"י בסי' א' והר"ן ז"ל ש"מ דטעמא דאי נתעלף היה אומר לנו ולא היה מאכילה לנו בספק כיון שהוא מומחה וודאי אוסרה דאינו יודע כמה שהה ומש"ה נותנין לכתחלה ע"ס שישאלנו אח"כ דאי נמי מישתלי שרי דיעבד דלא יאכילנה מספק ולפי זה אין הוכחה מהך ברייתא דאבדו לו גדייו ותרנגוליו דטעמא דלעלופי לא חיישינן שהיה אומר לנו דהתם טעמא דרוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הן אבל ברגיל להתעלף או שיודעין שזה תחילת שחיטתו דהוה כרגיל להתעלף אסור אף דיעבד עד שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי והלכך אין ראיה לומר כן וזה שכ' הרא"ש ז"ל ולענין אי בעי מוחזקין ר"ל אי בעינן שיוחזק ג"פ בפני חכם או אף בדידעינן שלא הוחזק שזה תחילת שחיט' או ברגיל להתעלף אי ליתא לפנינו אין ראיה מהתם ואף דמסיק לעלופי לא חיישינן אין ראיה ואח"כ מסיק דמדברי הרי"ף משמע דדין אחד למומחה ומוחזק דהיכא דאיתא לפנינו צריך לשואלו אם נתעלף וליתא לפנינו שרי מההיא דמצא תרנגולת בשוק והיינו דוקא בלא ידעינן אי רגיל להתעלף אבל ברגיל להתעלף אסור אף דיעבד בליתא לפנינו ויש עוד לפרש ולענין אי בעי מוחזקין שכ' הרא"ש דה"ק אי בעי לשיולי ליה היכא דאית' לפנינו ור"ל דנותנין לו ע"ס שיבדקנו אי מוחזקין אי לאו מהכא משמע לעלופי לא חיישינן דא"צ לשואלו לא בתחלה ולא בסוף כיון דאמ' לא חיישינן ומהאי דמצא תרנגולת שחוט' לקמן אין ראיה והראשון נראה יותר. ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בזה בעזה"י:

ומעתה כיון שביררנו באורך וברוחב כל הפירושים בסוגיא הזאת וסלקנו כל היתדות ת"ל אתחיל בפירוש הסוגיא בעזה"י. בפירש"י בד"ה בודקין שיודע הלכות שחיטה עכ"ל כתב כן לומר דבודקין אותו אם יודע ה"ש לא שבודקין איתו אם נתעלף או לאו וכן הוא בהדיא בגמרא בודקין אותו אם יודע לומר ה"ש כי רבינא בל"ק סובר דא"צ שאלה כלל לענין עילוף לא בתחלה ולא בסוף וכן בלישנא בתרא מוחזקין אף שאין מומחין ואם שחט בודקין אם נתעלף אבל שאלת מומחין א"צ כלל ועוד דודאי הכין הוא דאל"כ אלא מוחזקין אף שאין מומחין ע"ס שיבדקנו אח"כ אם הוא מומחה א"כ לא שייך לשון הכל כיון שמחוסר תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש לשיטת הגאונים לוקי מתני כו' ולפי זה תמיהא לי מה ראו הגאונים על ככה לומר דנותני' לו ע"ס שיבדקנו אם יודע ה"ש ושאלה אם נתעלפה ומנלן לאפושי מחלוקת נימא דהנהו אמוראי סבירא להו כתרי לישני דרבינא לקולא ממש וא"צ שאלה כלל, בין ביודע ה"ש ובין בנתעלף אף אי איתא לפנינו ובשלמא במומחין איכא למימר דמדאמר רוב מצוין מומחין הם סבירא להו לגאונים דאף ברובא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ושאני בדיקת י"ח טריפות דהוה טורח גדול ובדיקת הריאה דבקל יכול לבודקה ע"י נפיחה בדקינן וה"ה כאן דבקל יכול לשואלו ורבינא דאמר בל"ב לשאין מומחין וסובר דא"צ שאלה היינו דכל המצוי אצל שחיטה מומחין הם משא"כ אמוראי דבתר רבינא דמסיק רוב מצוין ולא אמר סתמא לשאין מומחין לא חיישי' ש"מ דרובא בלבד הוא דהוה וכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן משא"כ בעילוף קשי' לי דמשמע מדברי הרא"ש והטור בסימן א' דדין א' למומחה ומוחזק ועיין פרישה ס"ק יו"ד וכן כתב הטור וא"א לא חילק באם הוא לפנינו צריך לשואלו אם הוא מוחזק ומנלן לאפושי מחלוקת כיון דרבינא דאמר בלישנא קמא לעילוף לא חיישי' כלל והגמרא ג"כ לא מזכיר אלא לעלופי לא חיישי' ולא רוב מוחזקין הם אלא לא חיישי' או שאין מצוי כלל עילוף בבן דעת כמ"ש הרשב"א בחדושיו דף ד' ע"ב בשם הרמב"ן ד"ה ומיהו היכא דאיתא קמן וא"כ אמאי הצריך שאלה לענין עילוף גם לענין מומחין יש להם ראי' מריש פסחים וסוברים דהתם נמי חזקה מחמת רובא הוה דרוב בני אדם בודקין בתיהם ליל י"ד וא"כ חזינן דצריך לברורי מ"מ בעילוף קשה:

וניחא לי דע"כ רבא ורב אשי ושאר אמוראי דמסיק לעלופי לא חיישינן היינו באי ליתא לפנינו אבל איתא צריך שאלה ולכתחלה נותנין ע"ס שיבדקנו דאל"ה אלא לא חיישי' כלל ואף אי איתא לפנינו א"צ שאלה א"כ לוקי מתני' בהכי הכל שוחטין באין יודעין שהוא מוחזק דלעלופי לא חיישינן וא"ל שאלה כלל ואי ידעינן שזה תחילת שחיטתו או ביודעין שרגיל להתעלף אין נותנין לו אף ע"ס שישאלנו אח"כ דלמא מישתלי ולא ישאלנו שיאמר ברי לי ואסור אף דיעבד כסברת רמ"א בהג"ה בסי' א' סעיף ג' וכדמשמע מפשט לשונו דוקא באומר ברי לי דלא כש"ך שם וכמ"ש התב"ש ואורח משור בסי' א' יע"ש ודיעבד כשר באומר ברי לי וליתא לפנינו אחרים רואין סגי ודוקא דיעבד דדמי לחש"ו דמועד ג"כ לקלקל דרגיל להתעלף אלא ודאי באין יודעין שהוא מוחזק צריך שאלה אם נתעלף