ראש יוסף על חולין חלק א קכט

קירוב מיתה נבילה לכ"ש דליחול ולילקי שלש א' משום חלב וב' משום טריפה ונבילה וליכא למימר דטריפה אסורה מחיים נבילה נמי אסורה מחיים וכפי' ר"ת גופא כיון דטריפה או מסוכנת אסורה בעשה מיהת א"כ נבילה מתחיל מחיים שקרובה למות ותהיה נבילה. ומה שפירש"י ז"ל ש"מ דטריפה לאו מסוכנת וליכא ק"ו דטריפה מחסרא וכדאמרינן בזבחים ירצה בזה דודאי נבילה אין לך חסרון גדול מזה אלא דטריפ' מחמת חסרון ולא מחמת קירוב מיתה ומסוכנ' נמי שריא א"כ למפרך שכן אסורה מחיים וכדמצריכינן בזבחים שם תאמר בנבילה שלא נמצא שום ואיסור מחיים מחמת נבילה ואף למ"ד טריפה אינה חי' א"ש ופריך מנבילה שעשאה גסטרא דלא חל אסורא במקצת מחיים וכפי' ר"ת גופא לא ידענא איזה הכרח היה לתוספות שרש"י לא יפרש כן כמו לר"ת ועיין מהר"מ ובמהרש"א וא"ש הכל ועיין בפ"ז זבחים ע' ב' בתו' ד"ה ואי כתב ושם פירש"י והצאן קדשי' הגי' ושם פרשתי ול"נ כפי גי' בה"ז שם דלפירש"י א"ש הכל נכון: בהא דפריך א"כ לכתוב חלב טריפה לא תאכלהו וחלב נבילה יעשה למלאכה והיינו דקשיא ליה למה כללה התורה באיסור לאו תרוייהו נבילה וטריפה ואין להקשות בהיתר יעשה למלאכה למה כלל טריפה כיון דבא לומר שאין מטמא דא"כ היה צ"ל נבילה בפ' פעמים ולכן כללה: וברש"י ד"ה מתנותיה כו' ויחזקאל כהן הוה עכ"ל יראה לפרש דליכא למימר מבהמה שלא הורמו מתנותי' לא אכל משאר הבשר דמאי רבותי' דיחזקאל דנהי דאין המתנות טובלין דאין הלכה כר' יוחנן לקמן קל"ב ע"ב מ"מ איסורא איכא לכל אדם וכמ"ש התו' קל"א א' ד"ה ה"ג וא"כ אכתי מאי רבותי' דיחזקאל ולכך כתב שהי' כהן ודאי בכהן אף איסורא ליכא שיכול לאכול בלא הרמה שאין טובלין ונהי בשאר אדם אסור עד שיפריש ועיין בפר"ח סימן ס"א ס"ק ט'

(דף לח ע"א) גמרא איצטריך ליה לאבא אזוזי אונא כו'. מדנקיט לאזוזי אונא היה נראה לומר דאגועה והטילה ריעי לא קשיא ליה דהם פחותים מפרכוס יד ורגל בהדדי אלא או יד או רגל הם חשיבי' ושפיר אשמעי' רב דהני תרתי נמי כפרכוס חשיבי אלא כשכ' באזנה דבזה אפי' ר"ג מודה דמהני למה לאשמעינן השתא פרכוס יד או רגל מהני כ"ש אוזן דמהני ועיין בת"ח מ"ש בשמעתין אבל מדברי התו' ד"ה גועה או הטילה ריעי לא משמע כן דאל"כ לא הוה מקשה גועה אגועה כיון דברייתא ע"כ ר"ג היא מדקתני כשכש בזנבה לא מהני ומש"ה לא מהני גועה והטילה ריעי דזה לא מהני אלא לרבנן אלא ודאי מדכייל להו בהדדי משמע אף גועה והטילה ריעי מהני לרשב"ג כמו כשכשה באזנה ושמואל חדא מינייהו נקיט וה"ה דאגועה קשיא ליה פשיטא דעדיף הוא מפרכוס יד ורגל ורב אפשר דסבירא ליה דהלכה כרשב"ג או דאשמעינן הני תלת לר"ג נמי מהני ושמואל כרבנן ופריך השתא יד או רגל מהני כ"ש דחשיבי הני כיד ורגל בהדדי ולהר"מ ז"ל בפ"ד מהמ"א הי"ד יראה שיטה אחרת הביאו המ"מ שם דרב סובר כפפה ופשטה וכייפה רצוני לומר היתה ידה כפופה ופשטה וכייפה ולא פשוטה וכפפה ולזה לא הוה כ"ש הני תלת גועה והטילה ריעי וכשכשה באזנה ושמואל סובר דפשוטה וכפפה מהני כ"ש הני תלת ולא לרב יע"ש ובת"ח בשמעתין ולדברי הר"מ ז"ל אין הכרע מדבריו מדכתב בפי"ד אבל אם פשטה ידה ולא החזירה הר"ז אסורה ולא כתב רבותא טפי היתה ידה פשוטה וכפפה דאין זה אלא הוצאת נפש דכפפה הוא יותר רבותא מפשט' לבד שהרי לשמואל כן הוא ויש ליישב ויותר נראה לומר הא דאמר שמואל איצטריך לי' לאבא אזוזי אונא ולא פריך אגועה והטילה ריעי משום דבברייתא תנא דלא מהני הני תרי ריעי וקמ"ל רב דיש חילוק בין עמי קלא לעבי קלא ובין מתרזת כו' יע"ש:

ודע דהטור בסימן י"ז הביא ב' סימנים גועה והטילה ריעי ולא הביא כשכוש באזנה ואם נאמר דשמואל אזוזי לחוד קשיא לי' א"ש הא דלא הביא אלא הני תרתי ולא אוזן:

וברש"י ד"ה שפיר דהא חזינן למחר ע"י זינוק דפרכוס באורתא עיין בדרישה סימן י"ז סק"ו במ"ש שם ומשמע דזינוק עדיף מפרכוס דרבנן יד או רגל ואפ"ה מביא ראייה ר"נ בר יצחק דסבירא ליה מאחר דלא הוזכרה פלוגתא זו בין ר"א לחכמים משמע דכולהו מודים דדי בסימן בתחלת שחיטה אלא דפליגי איזה סימן מהני וסתמא דתלמודא הוא דמדחי ודלמא שאני ניזוק אבל באמת אין חילוק ומדר"א נשמע לרבנן מדלא חלקו ואמרו ובלבד שיהא הפרכוס לבסוף משמע דגם הם מודים דדי בתחלת שחיטה אלא דקשיא א"כ ר"א וחכמים במאי פליגי כיון דזינוק עדיף מפרכוס ור"א אומר אם זינקה משמע דמשום דזינוק ודאי פרכסה א"כ ג"כ חכמים מודים ובמאי פליגי וע"כ אי זינוק עדיף סובר ר"א דוקא זינוק ולא פירכוס וחכמים מוסיפין אף פרכוס ואי זינוק קל חכמים אומרים דוקא פרכוס יד ורגל ולא זינוק ועוד מי הכריח לרש"י לפרש כן ואמאי לא נימא דר"נ ב"י סובר דזינוק קל מפרכוס כדמסיק מדאמרו חכמים עד כו' ומייתי ראיה בפשיטות מדמהני זינוק בתחילת שחיטה כ"ש פרכוס יד או רגל דהא מהני:

גמרא רבא אמר פרכוס שאמרו בסוף שחיטה הטור כתב דזינוק מהני ודוקא בגמר שחיטה ואם לא היה כותב בגמר שחיטה הייתי דייק לה מדרבא דאמר פרכוס בסוף בעינן וקושיא מזינוק וצריך לומר זינוק עדיף מפרכוס וכיון שכן פשיטא דזינוק מהני משא"כ השתא דאף בזינוק בעינן גמר שחיטה וע"כ הא דשוחט בלילה צריך לומר כפי' התוספות ד"ה רבא אמר כו' דלא שכיח שיעשה הזינוק בתחלה וא"כ ע"כ הוה ליה למפסק דזינוק קל וכדדחי דחכמים אומרים עד שתפרכס דלא מהני בזינוק והלכה כחכמים והנה אפשר לומר דודאי זינוק עדיף מפרכוס וזינוק בתחלת שחיטה עדיף מפרכוס בתחלה וכן בסוף ר"ש אומר כי השוחט ולמחר מצא כתלים מלאים דם כשיר' ואף אי לא ידעינן אי היה בתחלה או בסוף וחכמים אומרים עד שתפרכס ומדאמרו עד שתפרכס ש"מ דבעינן פרכוס בסוף שחיט' דאי בתחלה הא זינוק עדיף מפרכוס ומאי עד כו' וכ"ש זינוק לבסוף דמהני דעדיף מפרכוס ומש"ה פסק הטור דזינוק מהני לבסוף ואפשר דנקיט במתני' רשב"ג ור"א וחכמים והיה לסדר רשב"ג וחכמים ור"א ואף שאין זה קושיא מ"מ יש לדקדק כן ואפשר דר"א דואם זינקה בסוף קאמר ועדיף מפרכוס דרבנן אלא דר"ש סובר אף בתחלה וזהו שאמר וכמדת ר"א ולא כר"א ממש סובר ומש"ה פסק הטור כן ובי"ד אבאר בזה:

ובתוספות ד"ה רבא אמר כו' והא דלא חיישינן דלמא בתחלה כו' ורשב"א בחדושיו כתב דרבא לית ליה דשמואל דכותלי ביה"ש בעינן אלא כותלי הבית ויכול להכיר ועיין ברש"י ד"ה אמר שמואל כו' וכבר כתבנו דאיכא למימר משום דזינוק עדיף מפרכוס ועוד דאמרו חכמים לאו דוקא ואיידי דרשב"ג נקט כן ועיין מה שכתב דריש'

(ע"ב) גמרא אלא אי אמרת לא בעינן חיותא כו' ופירש"י ש"מ כל מלתא דבעי רבנן חיותא כו' יש להקשות דמאי ראי' היא זו דמ"מ אימא אם פרכסה באמצע השחיטה די בכך בכך וקים להו לחז"ל דבהכי הוה לה חיותא בסוף שחיטה דודאי מאן דסובר באמצע או בתחלה סגי סובר דבעינן חיותא עד גמר רוב סימנים הוא ופשיטא היא שכל שמתה קודם גמר שחיטה לבילה היא אלא דפרכוס בתחל' הוה סימן שלא מתה עד גמר: ע"ש ועוף אפי' לא רפרף אלא גפי ולא כשכש אלא בזנבו הר"ז פרכוס עכ"ל ופירש"י דרפרף פחות מכשכוש עיין במהרש"א ורצה לומר דודאי גם תנא דברייתא סובר דכשכש זנב בבהמה מהני ומאי אפילו עוף דמשמע דסגי ליה מה דלא סגי בבהמה ואין לומר אגפי קאי דהא בבהמה נמי מה ששייך בה מהני כשכש לזה אמר רפרף סגי ובבהמה לא מצינו זה אלא כשכוש דוקא כו' ולדעת הר"מ ז"ל בהל' מ"א דוקא עוף הוא סגי בכשכש זנב ולא בבהמה דלא מהני כשכוש בזנבה לתנא דברייתא כו' א"ש בפשיטות לשון אפילו בעוף כמ"ש עוף איצטריך ליה דלא תנן עיין בי"ד ובאחרונים שהקשו לשי' הר"מ דעוף מהני כשכוש זנב בבהמה: מתני' השוחט לכותי שחיטתו כשירה איכא תרי לישני בגמ' ל"ק שלש מחלוקות בדבר ת"ק סבר סתם מחשבת כותי לאו לע"ז ור"א סובר לע"ז ותרוייהו ס"ל זה מחשב וזה עובד אמרינן ור"י אומר זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ואף שמעינן דחשיב כשירה ול"ב ג"כ ג' מחלוקת ת"ק סובר בחוץ לא אמרינן זה מחשב ור"א סובר בחוץ ג"כ אמרינן זה מחשב כו' ור"י סובר אף בפנים לא אמרינן זה מחשב וזה עובד כו'. והא דאמר לעיל י"ג א' מתני' דלא כר"א כו' כר"א ודאי דלא אתיא אבל ת"ק ור"י אפשר דסוברים סתם מחשבת כותי לע"ז ות"ק דמכשיר דלא יליף חוץ מפנים ור"י אף בפנים פליג ומ"ה אמר דלא כר"א דלא מצי אתיא בודאי והא דתנן השוחט כתב הרשב"א דוקא דיעבד ולא לכתחלה דגזרינן אטו בדשמעני' דחשיב ללשון ראשון ולל"ב אטו שוחט גופא לע"ז יבוא לאכול והר"ן כתב בחמש שיטות וז"ל אף לכתחלה שרי והא דלא תנן שוחטין לכותי דה"א דאשמעינן דאין בזה משום לפני עור ולא שתהא שחיטתו כשירה לכך תני שחיטתו כשירה עכ"ל והא דלא הוה לפני עור אף שלא היה שחיטתו כשירה דלאו מידי עביד א"נ הנכרי בלא"ה היה עושה כן ול"ש לפני עור

(דף לט ע"א) גמרא השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ז ר"י אמר פסול' ור"ל אומר מותר' ולא גמרינן חוץ מפנים ר"ל לר"ל לית לן נ"מ לאגמורין חוץ מבפנים דפנים גופא לא אמרינן מחשבין כו' חוץ פיגול שעיקר פסול בכך משחיטה לזריקה או להקטרה ועיין זבחים י' והא דאמר ר"י פסולה ופי' רש"י אסורה באכילה ובהנאה והא דלא אמר זבחי מחים כדדייק לקמן במתני' השוחט לשם