ראש יוסף על חולין חלק א קכח

נפקי מכל האוכל אשר יבא עליו מים נפק' לתרווייהו וכן הר"מ ז"ל אף דסובר טומאת עצמן מ"ה מ"מ לא חילק בין תלושין למחוברין ע' בהל' א"ה פ"י ה"י ובהל' ט"א כתב בפ"א סתמא ששניהן מכשירין מ"ה גם ידוע ליהוי לך שממ"ש בפ"י מהל' ט"א הלכה י"ז בד"א להתטמא מ"ה וסיים ג"כ אבל מדרבנן כו' נפסלו משמע ודאי דאף לטמאות עצמן לא הוה חיבת הקודש מ"ה אלא מדרבנן ואף שכתבנו לעיל דלא כן מ"מ הרואה יראה דאף ט"ע מדרבנן: תוס' ד"ה והבשר לרבות עצים ולבונה תימא דלמא לבשר גופא ובצאן קדשים בזבחים ל"ד ע"א בתו' שם כתב דלק"מ דרש"י כתב כאן והבשר יתירא ובפסחים דף ל"ה ע"א פירש"י מוי"ו יתירא ולפי' תרתי שמעת מיניה יע"ש ולפ"ז י"ל דמש"ה כתב רש"י בפסחים מוי"ו יתירא דהתם מסיק מעלה בעלמ' והיינו מדרבנן דרבנן פליגי עליה דר"ע ביבמות ס"ח ב' דלא דרשי ווי"ן ועיין בתו' שם ולדידהו הוה אסמכת' בעלמא אבל בשר גופא שיהא טמא בלא הכשר הוה דאורייתא מהבשר יתירא דרשינן לרבות בשר גופא וכבר זכרנו מזה לעיל קצת יע"ש ולר' עקיבא אף עצים ולבונה דאורייתא: ובד"ה עצים ולבונ' וא"ת משקי בי מדבחייא אמאי דכן לתכשרי בחבת הקודש ובפסחי' כ' ע"א הקשו דלאיז' נ"מ אמרו דמשקי בי מדבחייא דכן יע"ש וי"ל במ"ש לעיל בסמוך דלרבות עצים ולבונה הוא מדרבנן ובשר גופא הוה מדאורייתא אבל דבר שאין לו לא אוכל ולא משקה לא מהני חיבת הקודש כ"א מדרבנן כמו עצים ולבונה ור"ל בצריד מיבעיא ליה דהוה מ"ה ומש"ה לא הוקשה להם למ"ש תוס' בפסחים כ"ה ד"ה דאיתכשר אלא לאיזה נ"מ אמרו דאין מכשירים כו' וע"ו תירצו שם וע"ש היטב

(דף לז ע"א) מתני' השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל כתבו התוס' והתי"ט הא דנקיט השוחט לשון דיעבד משום דבעי למתני עד שתפרכס עכ"ל ויש ללמוד מדבריהם דכל היכא דמחוסר תקנה שייך למתני לשון דיעבד ואין זה דומה למ"ש פ"ק ג' המניח עכו"ם בחנותו וישראל יוצא ונכנס דדייק שם דיעבד יע"ש. ומסוכנת זו שתשש כחה ונטתה למות וקמ"ל כיון דלא נולד בה אחת מי"ח טריפות שריא ולשון הר"מ ז"ל בהל' מ"א בהמה שתשש כחה ונטתה למות הואיל ולא אירע מכה שלא אסרה תור' אלא כעין חית היער שהרי עשה בה מכה הממית עכ"ל ואף דפשטא דקרא בדרוס' מיירי שהטיל בה ארס כמ"ש פ"ה מה"ש אפ"ה חשיב חסרון דסופו לינקב א' מאברים הפנימים משא"כ מסוכנת שאין חסרון אלא שתש כחה כתב הר"מ בהל' מ"א פ"ד הי"ג אם שחטה ולא פרכסה הר"ז נבילה ולוקין עליה ובהל' ט"ו כתב השוחט בלילה ואין ידוע אם פרכסה הר"ז ספק נבילה הנה מ"ש דלוקין עליה כתב המ"מ ובסמוך אבאר מה שאמרו בגמ' בידוע שנטולה נשמתה קודם לכן עכ"ל מביא סיוע לדברי רבינו ז"ל דהוה ודאי נבילה והתבואת שור סימן י"ז ס"ק י"ז הקשה אי רוב מסוכנות מתים קודם גמר שחיטה א"כ השוחט בלילה וא"י אם פרכסה הר"ז ספק ואין לומר כל שלא פרכסה הוה סימן דמתה דהא כמה בהמות בריאות אין מפרכסין כלל עכ"ל והנה היה אפשר ליישב מ"ש הר"מ השוחט בלילה הוא דברי המשנה השוחט בלילה רא"א דיה אם זינקה וזה ניכר אם מצא כותלי בית השחיטה מלאים דם וכו' וחכמ"א עד שתפרכס ולקמן אמרינן דרבנן אדרשב"ג פליגי ולא אדר"א דזינוק עדיף מפרכוס וכשנויא אחרינא דרבנן אדר"א פליגי והטור בסימן י"ז פסק כשנויא דרבנן אדרשב"ג פליגי והר"מ ז"ל ספוקי ליה מספקא הי משינויי עיקר ומש"ה כתב השוחט בלילה וא"י אם פרכסה אלא ניכר שזינקה הר"ז ספק נבילה ומ"מ היה לו לרבינו לבאר אם זה היה כונתו ועיין בדרישה סימן י"ז ולקמן בגמרא אבאר בזה:

אמר ר"ש השוחט בלילה ופירש"י בהמה מסוכנת שצריכה פרכוס כו' מתוך לשונו משמע דזינוק עדיף מפרכוס והיינו מיד או מרגל דזינוק דרשב"ג פרכוסא דידיה ודאי עדיף כדמסיק לקמן דיה אם זינקה ולהכי אמר שאם מצא כתלים מלאים דם כשירה דעדיף מפרכוס וז"א דא"כ ר"א נמי מודה דיד או רגל סגי ובמאי פליג על חכמים אלא דר"א דוקא זינוק ולא יד או רגל אם נאמר דזינוק עדיף אלא ע"כ ארשב"ג קאי דאמר שצריכה פרכוס גמור יד ורגל אם השכי' ומצא כתלים מלאים דם שפיר סמכינן אזינוק גופא והא דצריך פרכוס לאו דווקא הוא גם מה שסיים ולא ידע אי פרכסה לאו שע"י זינוק יודע אם פרכסה ולקמן ל"ח אבאר:

אחד בהמה דקה וא' בהמה גסה ופירש"י צריכה פרכוס אם היא מסוכנת עכ"ל ואיני יודע אמאי נקיט לה הכי בדרבנן ודרשב"ג ור"א אמאי לא תנן הכי דא' גסה ודקה צריך פרכוס דל"ת דווקא דקה אבל גסה חיותה מרובה ואין מתה קודם גמר שחי' או להיפך דל"ת בדקה אף שלא פרכסה אין זה סימן וראשון נראה יותר נכון כמ"ש לעיל בשם תב"ש. ואין לומר לרבנן אמר זאת בהמ' גסה ודקה הוא דמהני כשכוש בזנבה ולא בעוף דדבר קל הוא כשכוש בעוף דזה לא שמעינן משום פוסק שיאמר שיחלוק מתני' על ברייתא לקמן ועיין ב"י בסימן י"ז ואפשר לומר ולאפוקי מתנא דברייתא דאמר בעוף כשכוש בזנבו ולא בהמה גסה ודקה לחד פי' בב"י סי' י"ז לכך אמר דמהני בבהמה ועיין ש"ע:

שאינה אלא הוצאת נפש ופירש"י ז"ל שפשטה ידה בגמר שחיטה והוצאת נפש היינו קודם גמר שחיטה ומשמע מדבריו דלא צריך לאחר שחיט' פרכוס ואפשר דאין ראייה ולקמן בגמרא דף ל"ח ע"א אבאר שם בעזה"י:

אבל אם היתה בריאה אפילו אין בה א' מסימני' הללו כשירים משום דרוב מסוכנות מתים קודם גמר שחיטה ומש"ה בעינן פירכו' כמ"ל ובתב"ש:

גמרא דכתיב זאת החיה כו' והא מסוכנת אינה חיה עכ"ל וכתבו ד"ה שאינה חיה בריש א"ט דריש לטריפה שאינה חי' לפי מסקנא דהכא לכאורה לפי ה"א זו לא ידעינן דטריפה אינה חיה וא"כ מה מקשה. טריפה למה לי השתא מסוכנת דלא מיחסרא כו' ומאי קושיא הא לפום סברא דהשתא אימא דטריפה חי' ואסור משום דמחסרא ומסוכנת מוזאת החיה אלא נראה למ"ד טריפה אינה חיה קבלה הוא ולקמן אמר רמז לטריפה ר"ל היכן רמיזא בתורה טריפה כו' ולכך פריך לקמן שפיר ודלמא היינו נבילה היינו מסוכנת ר"ל דקרובה למיתה קורא הכתוב נבילה והתו' בד"ה דלמא מקשין אמאי לא אמר לעיל ולעבור בעשה ול"ת ואין לומר דכי מקש' היינו נביל' היינו מסוכנת אפשר דזאת החי' קאי על טריפ' שאינה חי' כמו באמת ולעבור בעשה ול"ת ושאני טריפ' דמחסרא ולא מוקמינן זאת החי' על מסוכנת כלל ונבילה היינו מסוכנת ולעבור בלאו לחודיה וז"א דא"כ כי מסיק דנבילה לאחר מיתה ואפ"ה פריך מחיים בעשה וע"כ דפריך דטריפה אפשר דחי' ומאי פריך בתר הכי טריפה למה לי אלא ודאי דפריך דנימא דואת החי' קאי על מסוכנת וטריפה ושפיר הוקשה להם. וכבר יש לפרש דפריך למ"ד טריפה חי' וזאת החי' לדרוש בי' מלמד שתפס מכל מין כדמסיק בריש א"ט פריך בפשיטות אימא היינו מסוכנת היינו נבילה והדר פריך מחיים בעשה מדרשא דואת החי' א"כ טריפה למה לי למ"ד טריפה אינה חי' ובמסקנא אתי שפיר אף למאן דאמר טריפה חיה:

ודלמא לעולם אימא לך היינו נבילה היינו מסוכנת ר"ל דנבילה לאו צריכנא למימר דעשאה גסטרא אלא שמתה מאליה והיתה מסוכנת קודם ואפ"ה איצטריך לאחר מיתה בלאו ומשני מדאיצטריך טריפה למה לי וסוגין כמ"ד אינה חי' ולמ"ד טריפה חי' יקשה ואפשר דלמ"ד חי' נמי לא ק"מ דלדידי' דריש מלמד שתפס מכל מין כו' ופריך היינו טריפה היינו מסוכנת כפירש"י ז"ל דטריפה אף דלא מחסרא אלא שאין יכול לחיות קורא טריפה ויש לראות א"כ ע"כ ע' טריפות שהן הלכה למ"מ למה לי השתא דלא מחסרא אסירא כ"ש דמחסרא ואין חי' דאסירא ובשר בשדה טריפה דאיירי בדרוסה שטרפה חיות היער ומטעם שסופו לינקב למה לי וזה י"ל ובפא"ט אבאר באורך בעזה"י יע"ש. והיה יכול להקשות דטריפה דוקא מחסרא ולעבור בעשה ול"ת ומסוכנת עשה הוא דאיכא מזאת החי' ולא הוה מקשה כלום מדאסר רחמנא נבילה אלא עדיפא פריך ובמס"ק י"ל היאך יתורץ

(ע"ב) גמרא ואנא אמינא ומה מחיים חל לאחר מיתה לא כ"ש ופירש"י עיין מ"ש והנה לפירש"י דהק"ו הוא אם טריפה שהוא מחמת קירוב מיתה חל על חלב מתה ממש לא כ"ש משא"כ אי טריפה מיחסרא ליכא ק"ו ופריך אימא נבי' שעשאה גסטרא וע"ז הקשו התוספות ד' קושיות חדא דאכתי הוה ק"ו דמית' אין לך חסרון גדול מזה ומה"ט לא אמר בזבחים ע' א' וצריכא דאי אשמעינן טריפה דמחסרא דמיתה הוה יותר חסרון ועוד הקשו דמאי פריך שעשאה גסטרא אכתי איכא ק"ו אם טריפה קירוב מיתה נבילה לכ"ש וקושיא שלישית אימא דמסוכנת בע"ש וטריפה מחסרא בלאו ונבילה לאחר מיתה בלאו וליכא ק"ו מטרי' דמחסרא וכבר רמזנו בזה לעיל יע"ש וקושיא ד' בזבחים אמרינן להיפך דאי אשמעינן טריפה שיחי' אלמא מחיים איסור חמור הוא וכאן אמר מחיים קיל הוא ועיין בתוספות שם בזבחי' גם יש להקשות דאין עונשין מדין ק"ו ולזה יש לומר כל היכא דאיכא איסורא והק"ו אינו אלא למלקות שפיר עונשין וכבר התבאר זה בחדושינו ח"א יע"ש וגם עתה בחלק שני בכללים כתבנו מזה ומ"מ שאר הקושיות קשה אבל המעיין בחדושי רשב"א ז"ל כאן ואני אוסיף קצת להקל על המעיין א"ש דהכא נמי קאמר אי ס"ד טריפה היינו מסוכנת א"כ למה לי נבילה דחייל ומה