ראש יוסף על חולין חלק א קכה

וכדמסיק לעיל בשמעתין ל"ג ב' ע"כ לא פליגי אלא באכילה דמעשר וזה איירי במעשר ראשון אמנם כן לא יכולתי להבין דמעשר ראשון אין בו שום קדושה כלל והרי היא חולין גמור וכל מקום שנאמר קודש או טמא הוא מ"ש ומעשר ראשון מותר לאכול בטומאה וכן כתב הר"מ ז"ל הלכות מעשר פ"א ה"ב ובפ' יש מותרת פ"ו ופ"ז מסיק להדיא דכ"ע מעשר ראשון מותר לאכול בטומאה ומהם בהרבה מקומות בר"מ ז"ל ובפי"ג קדשו:

גמ' שחיטה מכשרת ולא דם ופירש"י דנ"מ אילו נפל דם שחיטה על זרעים כו' משמע דליתא נפקותא אחרת דאי בשחט ונמצא טריפה אפ"ה הוכשרו בשחיטה מיגו דשויא הך שחיטה אוכלא להוציא מידי אמ"ה וכן כתב רש"י במתני' והרע"ב בפי' המשניות דשויא אוכלא להוציא מידי אמ"ה יע"ש:

ת"ש ר"ש אומר דם המת אינו מכשיר משמע הא דם שחוטה מכשיר הנה שיטת רש"י ז"ל לכאורה יראה דכ"ע סברי דבבהמה נמי שייך דם חללים ומש"ה כי הרגה וודאי דמה מכשיר לכ"ע ולא פליגי ר"ש ורבנן אלא דרבנן סברי דם המת נמי מיקרי דם חללים דמה לי קטלי' איהו או כו' וכן דם מגפתה רבנן סבור מה לי קטליה פלגא או כולה ור"ש סובר דלא אמרינן מה לי אבל דם מגפתו של אדם גם ר"ש מודה דמכשיר וההיא דשבת קמ"ג א' דבאשה דם מגפתה טמא והיינו מכשיר אתיא כר"ש ג"כ דוקא ומש"ה בהמה דם מגפתה אין מכשיר יע"ש ודם שחיטה סובר ר"ש דאין מכשיר דהיקשא על הארץ תשפכנו כמים סובר דאתא לדם פסולי המוקדשין למישרי בהנאה ודם חללים לא הוה כיון דרך שחיטה הוא מיקרי דם זביחה כמ"ש רש"י ד"ה ס"ד כו' ומיהו בעור ורוטב קכ"א א' כתב בד"ה והכשר ממקום אחר דלאו דם חללים הוא דחלל לא מיקרי אלא ע"י גסטרא ומצואר כדכתיב לתת אותך על צוארי חללי רשעים יע"ש והיינו מן העורף ולא מצואר וא"כ לא הוצרך לתת כאן טעם דדם שחיטה הוה דם זבוח דשייך דוקא בטהורה ולא בטמאה והלא אף בטמאה לא הוה דם חללי' דלא הוה אלא מן העורף ולא מצואר יע"ש ומיהו דברי רש"י דהתם צ"ע שכתב אבל דם שחיטה הוגנת מכשרת דאיתקש למים אבל זה לא איתקש למים ולא הוה אלא כדם מגפתה כו' והא לרבנן פי' כן דאי לר"ש אף דם שחיטה הוגנת אין מכשיר כדמסיק הכא אר"א אומר הי' ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם והתם רב אסי מרא דשמעתין אמר ר"א שונין ישראל בטמאה כו' וא"כ מאי האי דפי' דלא הוה אלא דם מגפתה והא דם מגפתה נמי מכשיר לרבנן דפליגי על ר"ש וסוברים דמכשיר לשיטת רש"י בכאן מדאמר ר"ש דם מגפתו אין מכשיר וע"כ רבנן פליגי עליה ובבהמה איירי כמ"ש התוס' ד"ה דם המת אינו מכשיר ואם כן יקשה זאת כמ"ש:

ועוד בשבת קמ"ד א' ד"ה יטמא חלב הבהמה שלא לרצון כתב דבהמה לאו בכלל חלל הוא ומיהו דם שחיטה מכשיר דאיתקש למים עכ"ל הרי דכתב דדם בהמה לאו בכלל חלל דקרא הוה ועוד מדכתב ודם שחיטה מכשיר וע"כ כרבנן דפליגי על ר"ש ואפ"ה כ' דם מגפתה טהור אף לרבנן ואיך כ' בשמעתין דר"ש מיירי בדם מגפתה של בהמה דמשמע דרבנן פליגי עליה בזה. וא"כ קשיא דברי רש"י בשבת בתרתי:

ודע דבפ"ו דמכשירין מ"ז איכא פלוגתא דת"ק סובר דם שחיטת הטמאין לא מכשיר ור"א מטמא באלו והיינו טומא' והכשר בב"א ועיין בפי' הר"ב שם וא"כ בהא פליגי, ת"ק סובר דם שחיטה מכשיר מהיקשא דעל הארץ תשפכנו כמים משא"כ דם טמאים דלא הוקש למים כמ"ש התוס' י"ט שם במשנה ה' והוא גמרא ערוכה בהעור ורוטב קכ"א א' שונין ישראל בטמאה וכפירש"י שם וא"כ סובר ע"כ דם חללים לא שייך בבהמה כ"א באדם דאל"כ בטמאים אמאי לא ואין לומר דלא מיקרי חלל אלא מן העורף כדכתיב לתת על חללי צוארי רשעים דהא ת"ק סובר במשנה ז' שם דם מגפתה אינו מכשיר בבהמה ובאדם מכשיר דם מגפתו כבמשנה ח' שם שדם מגפתה של אשה טמא והיינו מה לי קטלו כולו או פלגא וא"כ דם בהמה נמי ליהוי דם מגפתה מכשיר אי הוה שייך דם חללים בבהמה וה"ה וכ"ש גם שחיטת הטמאין אלא דלא שייך חלל בבהמה ור"א סובר דם חללים שייך בבהמה ודם מגפתה טמא וה"ה דם שחיטת הטמאין דמה לי קטלו כולו או פלגא ובשבת קמ"ד א' דכתב רש"י דם שחיטה מכשיר דאיתקש למים ולא דם מגפתה של בהמה לת"ק דמ"מ במכשירין כתב כן דהוא סובר כן והלכתא כותיה ומשנה ח' שם דם מגפתה טהור כת"ק אתיא ור"ש דאמר דם מגפתה של בהמה אינו מכשיר מכלל דאיכא מאן דפליג עליו אמינא לך מני ר"א הוא דמשנה ז' וכדכתיבנא דאיהו סובר דם שחיטת הטמאין מכשיר וע"כ סובר חלל לאו דוקא מן העורף אלא כעין חלל ע"י מכה ומה לי קטלו כולו או פלגא וכמ"ש אבל הא דעור ורוטב קשיא שכתב דם שחיטה מכשיר דהוקש למים והיינו רבנן דר"ש ואפ"ה כתב שם דטמאים לא דלא הוה חלל אלא מן העורף משמע דבבהמה שייך דם חללים וצ"ע:

עוד אבאר לך אם נאמר דגם לרבנן שייך דם חללים בבהמה כפי הנראה מדברי רש"י בהעור ורוטב קכ"א א' והבאתיו בסמוך. א"כ הא דאמרי' בפסחים כ"ג ע"א ולחזקיה למאי הלכתא איתקש למים כדר"ח בר אבא אר"י מניין לדם קדשים שאין מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים כו' נקיט השלילה ולא נקיט עיקר הקושי' לומר דם חולין מכשיר היה נראה לומר דלרבנן דהלכתא כוותייהו דם מגפתה של בהמה מכשיר לשי' רש"י דרבנן פליגי על ר"ש בהא א"כ לא גרע דם שחיטה מדם מגפתה וז"א ועוד דבטהורים גרע דלא מקרי חלל אלא זבוח משא"כ בטמאים:

ודע עוד דהא דפריך בריש הסוגיא ועוד בקדשים מי מכשיר והא ר"ח ב"א אר"י מניין לדם קדשים כו' ומאי קושיא והא במליקת עולת עוף או חטאת העוף דהוא מן העורף מיקרי דם חללים לשיטת רש"י בעור ורוטב קכ"א דמיקרי דם חלל בכך ומש"ה כי יצא מהן דם אין נאכלין בידים מסואבות משום עוף דנקיט בהדייהו דמכשיר ואף דאפשר לומר דמליקתו זו היא שחיטתו ולא הוה דם חלל אלא דם זבוח זה לר"ש דאמר שחיטה מכשרת ולא דם משא"כ לת"ק. ומש"ה פריך שפיר לר"ש היקשא למה לי על הארץ תשפכנו כמים דאין לומר למעט מליקת עולת עוף דלא תימא דהוה דם חללים כיון דהוא מן העורף והוה בכלל דלר"ש לא הוה דם חלל אלא דם שחיטה מליקתו זו שחיטתו ויש ליישב בענין אחר גמרא לישמעינן דם שחיטה וכ"ש דם המת לכאורה דהמקשן היה סובר דבדם שחיטה נמי שייך דם חללים לשיטת רש"י וא"כ לישמעינן דם שחיטה דלא מכשיר דמיקרי דם זבוח מכ"ש דם המת ומשני דם המת איצטריך ליה דה"א דמקרי יותר דם חלל אבל רש"י לא פי' כן אלא לישמעינן דם שחיטה דלא איתקש למים וכ"ש דם המת וא"כ קשיא קצת ואיך לא ידע דת"ק סובר דם המת מכשיר מטעם חלל דשייך בבהמה ודם שחיטה מטעם היקש למים ואין ענין זה לזה כלל ויש ליישב זה ועיין בחמש שיטות להר"ן ז"ל בחדושיו לחולין ואין להאריך:

ובתו' ד"ה למישרי דמן דפסולי המוקדשין עכ"ל בפסחים כ"ב ע"א ד"ה ור"ש סובר דכ"מ שנא' לא יאכל אכילה והנאה משמע מדאוסר ג"כ בהנאה וא"כ יקשה מהכא אמאי אמר למישרי דם פסולי המוקדשין לחוד ולא כל דם למשרי בהנאה אתא ולתי' השני א"ש שכתבו שם דר"ש לא סובר כר"א משא"כ לתי' הא' קשה כאן והנה יש ליישב דלר"ש אפשר דלא צריך קרא דדם חולין יהא מותר בהנאה והוא מדאמרינן זבחי' ל"ד א' ומ"ו אי אמרינן כל היכא דקרינא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל קרינא ביה וטומאתו עליו ונכרתה וכפי הנראה שכן הלכה וא"כ ודאי כל היכא דקרינא והבשר אשר יגע כו' לא יאכל קרינא ביה וטומאתו עליו וכפירש"י בדף מ"ו ב' דבהדדי כתיבי בפ' צו יע"ש ור"ש אית ליה בדוכתי' טובא דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים שלא היה לו שעת הכושר שאסור בהנאה אין מקבל טומאה שנאמר מכל האוכל כו' עיין בכורו' יו"ד ובדוכתי טובא וה"ה במשקה שאסור בהנאה אין מקבל טומאה שנאמר וכל משקה אשר ישתה בכל כלי משקה הראוי לשתיה כו' וא"כ אי ס"ד דם חולין אסור בהנאה ולא היה לו ש"ה א"כ למה לי תלתא קראי למעט דם מטומאה אם אכלה בטומאת הגוף כדאיתא זבחים מ"ו א' והא לא קרינן והבשר לא יאכל וה"ה משקה דכל היכא דלית בי' טומאת לאו ה"ה טומאת הגוף בכרת ואין לומר דממעט ליה שלא, יהא לאו ג"כ באוכל בטומאת הגוף הא קיי"ל כר"י שם ל"ד א' דכל היכא דלית כרת לית לאו יע"ש אלא ודאי דם מותר בהנאה ומקבל טומאה ואיצטריך למעט מכרת דם וכמ"ש:

ודע דלמאן דאמר טומאת משקין דרבנן הוה א"כ למה לי קרא למעט דם שאין חייב משום טומאה עליו י"ל דמצינו בדם שנקרש דהוה אוכל כמ"ש הר"מ בהלכות ט"א פ"א הי"ט דם שנקרש הוה אוכל אם חישב לאכילה וא"כ משכחת שפיר והא דפריך פסחים ט"ז ע"ב דם שנטמא וזרקו או על מה הציץ מרצה אלמא דם מקבל טומאה ולא משני ליה בנקרש י"ל דם שנקרש אין ראוי עוד להזאה ועוד דבקדשים לא שייך חישב לאכילה ועיין. והא דכתיבנא לר"ש למה למעט דם מטומאה אף דר"ש סובר אין איסור חע"א אפ"ה צריך למעט כמ"ש התוס' זבחים מ"ה ע"ב ד"ה אבל העצים יע"ש דמשכחת ליה באיסור ב"א בהבאת ב' שערות לאחר מיכן יע"ש. או יאמר הא דפריך פסחים כ"ג ולמאי הלכתא איתק' למים להיתר הנאה והקשו התו' אמאי לא אמר דדם הוה בכלל היתר נבילה ואפשר לומר דפריך אדם קדשים ועיין בתו' שם ולפ"ז דם חולין ממילא הותר אלא דמ"מ לא הו"ל לפסולי מוקדשים אלא לכל קדשים:

שוב ראיתי שמה שכתבנו לר"ש אם הוה דם אסור