ראש יוסף על חולין חלק א קכד

דרש"י סובר דבשעה שנגעה בשני היה התרומה מעורב בתבשיל ויקשה כמו שכתבו התוס' ד"ה והשלישי נאכל בנזיד הדמע ותי' דפסול גויה לא הוה אלא מדרבנן וזה לא שייך לפירש"י דתרומה עצמה נגעה בשני ונטמאת דרש"י פי' בחגיגה כ"ד דלמ"ד דיו דרבנן הני מעלו' דרבנן נינהו וה"ה שלישי של תרומ' דילפי' לה מק"ו אי הוה דרבנן אי דיו דרבנן או דאין אוכל מטמא אוכל כ"א מדרבנן ובחצי שיעור לא גזרו על זה אבל אין לפרש שהתרומה היה בתבשיל והשני נגע בחולין לא מצד התרומה ושוב ראיתי להר"ן ז"ל בחמש שיטות שפי' כן לדברי רש"י יע"ש אלא דא"כ אמאי לא פי' כפי' ר"ת בשלמא אי נגע בתרומה עצמה מש"ה שפיר הוה שלישי אי הוה כזית כמ"ש מהרש"א או דמ"מ שלישי הוה אלא שאין כזית משא"כ לפיר"ת אבל אי אמרינן דנגע השני מצד החולין יפרש כפיר"ת וי"ל דסבירא ליה דלא הוה עט"ת אלא כשעירב כבר התרומה הוא דהוה עט"ת וכמ"ש לעיל ומשני דליכא כזית בכדי אכילת פרס כו':

בהא דתנן והרביעי נאכל בנזיד הקודש יש לראות איך יערב קודש עם תרומה והרי ממעט אכילת תרומה דאסור דקודש אם היא שמן של שירי מנחות או סולת של מנחות או לחמי תודה אין נאכלין כ"א ליום ולילה ואיך רשאי לעשות כן ועיין בפ"ג דמעשר שני משנה ב' ועיין בר"מ ז"ל הלכות מעשר שני ובכ"מ שאין לוקחין במעות מ"ש תרומה דממעט באכילה דמ"ש אין נאכל אלא בירושלים ואסור לאונן וא"כ ה"ה כאן ואין לומר כיון דליכא כזית בכא"פ מותר לאכול אך ליום המחרת ז"א דחצי שיעור מן התורה אסור ולא התירו אלא פסול גויה דהוה דרבנן ואפשר דמ"מ שרי דה"נ לוקחין זבחי שלמים במעות ע"ש:

עוד אבאר לך דאפשר דהוה מצי לאוקמיה מתני' כר"ע דשני עושה שלישי בחולין וע' בחדושי רשב"א וא"כ בלאו עולא לא קשיא דאיכא למימר שלישי של חולין עצמו נאכל בנזיד הדמע שיערב אח"כ תבלין של תרומה ומש"ה בלא עולא לא קשיא איך אוכל תרומה טמאה משא"כ לעולא שאמר האוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה וע"כ דלא כר"ע ובחולין גרידא דא"כ איך ספינן מידי דפסול לגופיה וע"כ כרבנן אתיא דאין שני עושה שלישי בחולין והא דקרי ליה שלישי ע"כ שעירב כבר התבלין עם החולין והוה עט"ת דאי דעשה החולין עט"ת הוה ליה לפרש בחולין עט"ת דרש"י לא סובר כפי' ר"ת כיון דבדעתו לערב נזיד הדמע עט"ת הוה אלא שעירב כבר וסתמא כפירושו פריך שפיר לעולא ומשני דלית כזית כא"פ ולא הוה עט"ת ושלישי משו' דראוי היה להיות שלישי כמ"ש מהרש"א ז"ל ואין להאריך. אלא נראה דא"א להעמיד המשנה כר"ע משום סיפא דשני פוסל אוכלי תרומה אלמא שלישי בחולין ליתא ומייתי לה ע"ב וזה ודאי דלא כר"ע מסתמא ה"ה רישא דהנך משניות נמי דלא כר"ע אתיא אלא כרבנן:

גמ' אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא האוכל שלישי של חולין עט"ק טהור לאכול קודש עכ"ל הנה רש"י פי' דוודאי ר"י בר שמואל סובר דחולין עט"ק הרי הן כתרומה וסובר כר"א ב"צ דמייתי ע"ב הרי הן כתרומה ואין עושה רביעי בקודש ומדסיים ואמר שאין לך עושה רביעי אלא קודש מקודש בלבד משמע ודאי אף שלישי דתרומה אין עושה רביעי בקודש וה"ה חולין עט"ק דהרי הן כתרומה והא דנקיט חולין עט"ק רבותא אשמעינן אף דנעט"ק הוה אמינא דעושין רביעי כמו קודש גמור קמ"ל דלא ולפי זה ע"כ רב יצחק פליג ג"כ אעולא וסובר דכל היכא דטהור ליגע אף באכילה לא עביד רבנן מעלה דלעולא אוכל ג' של חולין עט"ת נפסל מלאכול תרומה וכ"ש קודש ולרב יצחק אין איסור לאכול קודש והתוס' ד"ה האוכל שלישי של חולין הקשו דר"א דאמר שלישי שלישי אלמא דעושה רביעי בקודש אף שהוא לאו קודש מקודש וצ"ל דטהרתה טומאה היא אצל הקודש אף דר"א סובר שלישי שלישי ולא סובר דטהרתה טומאה פי' דחכמים השוו מדותיהן ונהי דמספקינן להאי בשני מ"מ אדם האוכלו הוה שלישי ומטמא קודש ואדם לא הוה אלא ג' וכמ"ש ומ"מ קשה במאי פליגי ר"א ור"י דבין לר"א ור"י לא מצי לטמויי קודש אלא למפסל ותו לא אלא צריך לו לומר דר"י סובר דמטמא קודש לעשות רביעי כיון דטהרתה טומאה אצל קודש גזרו רבנן שיהא שלישי עושה רביעי ור"א אמר די אם פוסל את הקודש ותו לא. אבל חולין עט"ק דלאו טהרתה טומאה אצל הקודש, אין עושה רביעי בקודש:

ודע דהא דמקשה מר"י שלישי שני לקודש והא לאו קודש מקודש כו' וכן מר"א שהוקשו לתו' ד"ה האוכל שלישי של חולין כו' אף שי"ל, דהם סברי דשלישי הוא מן התורה וה"ה רביעי בקודש כמו שיראה הרואה בחגיגה כ"ד ברש"י שם דלמאן דלית ליה דיו היכא דמופרך ק"ו הני מעלות דאורייתא נינהו יש לומר דר"א ור"י לית להו דיו אף היכא דמופרך ק"ו כדמסיק בב"ק נ"ה א' דר"א סובר קרי בזב טהור ממשא דלית לי' ק"ו דאמרינן דיו ור"י נמי התם דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה הא לא"ה לא הוה מייתינן מק"ו אף. דמופרך יע"ש היטב ולקמן נמי דמקשה מהא דהשני שבחולין כו' עט"ק משמע כר"י אתיא ור"א בסיפא פליג התם יע"ש:

אבל להר"מ ז"ל:

דפסק בפי"א מהלכות א"ה דהאוכל שלישי של חולין עט"ק טהור לאכול:

בקודש ופוסק כעולא דאוכל ג' של חולין עט"ת נפסל גופו מלאכול בתרומה משום דאיהו מפרש הא דאמר שאין לך עושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד היינו לומר דחולין עט"ק לא תפסי בהו קודש כלל והרי הן כחולין גמורין והא דאמר ע"כ תנאי היא היינו דרב יצחק בר שמואל סובר כת"ק דהרי הן כחולין גמורין ולית בהו שלישי כלל ומש"ה טהור והא דקרי ליה שלישי דהוה מגע שני כמ"ש התוס' ד"ה והג' נאכל בנזיד הדמע והא דפריך מתחלה משני לקודש לא היה ידע וסבר טעמא הוה דמעלה דרבנן הוא וכפירש"י ומשני עד שלבסוף העלה ומסיק תנאי הוא דחולין עט"ק אין נתפסין בקדושה כלל ועיין בר"מ ז"ל ועיין כאן בשמעתין מה שכתב הרשב"א בחדושיו והר"ן בחמש שיטות וברש"י ד"ה אלא קודש מקודש בלבד ואף דמייתינן בק"ו כו' דהא מ"ט דתרומה מייתינן והיא גופא לא כתיבא בהדיא עכ"ל יראה לפרש דה"ק דמייתינן רביעי מק"ו שלישי שפסול בתרומה א"ד שיעשה רביעי בקודש וקשיא נימא דיו ואי דמופרך ק"ו הא שלישי בתרומה לא כתיבא אלא מק"ו מטבול יום אתיא בסוטה פ' כשם דף למ"ד יע"ש וחגיגה כ"ד ובכה"ג לא הוה מופרך ק"ו אלא היכא דכתיב בהדיא כמבואר ב"ק דף כ"ה ב' בסוגיא דמפץ במת יע"ש. והא דאמרינן בסוטה ופסחים י"ז ולמדנו שלישי בקודש מ"ה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני הוה, אסמכת' וכיון דלא כתיב שלישי בהדיא לא הוה מופרך ק"ו ואמרינן דיו וכדכתיבנא. ובחגיגה פי' רש"י דהוה דרבנן דאמרינן דיו אף היכא דמופרך ק"ו וכאן לא רצה לפרש כן דקשיא ליה א"כ בחולין עט"ת נמי נימא הכי שאין לך דבר שעושה שלישי אלא תרומה וכבר ראיתי להרשב"א שהניח בצ"ע והיה אפשר לתרץ דג' של חולין עט"ק כיון דהיא גופא שיהא שלישי בחולין עט"ק לא הוה אלא מדרבנן מש"ה לא גזרו שיהא עושה רביעי משא"כ בחולין דמדינא אית בהו שני ואפשר דאין חילוק ומה"ט הקשו התו' ד"ה האוכל שלישי של חולין ממתניתין דטהרות דקתני שלישי פוסל ומיירי עט"ק יע"ש ועיין במהרש"א ז"ל, ולפי מה שכתבנו יש ליישב זה, דמתני' דטהרות לא קשיא גם מחולין לא קשיא דהוה מופרך ק"ו דלא אמרינן דיו בכה"ג דשני בתולין כתיבא בהדיא ושלישי בתרומה הוה בק"ו מן התורה כמ"ש משא"כ שלישי בקודש לא כתיב בהדיא בתורה דקרא אשר יגע בכל טמא אסמכתא הוה ולא ילפותא גמורה היא גם מהא דתנן השלישי שבתרומה פוסל והיינו תרומה עט"ק כמו שפירשו התו' לעיל מ"מ אפשר כר"ע אתיא דשלישי בחולין טמא והו' רביעי מ"ה דמיפרך ק"ו הוא דשלישי בחולין בהדיא כתיב יטמא יטמא וע"כ רביעי בקודש מ"ה הוה משא"כ משנה השנויה בתר הכי השלישי פוסל אוכלי קודש ומטמא משקה קודש בחולין עט"ק משמ' עט"ק אין הא חולין גרידא לא וכן מה דמסיים אבל על טהרת תרומה כו' הרי בהדיא דלא כר"ע דחולין גרידא לית בהו שלישי ופריך שפיר. ואין לומר היאך אתיא כר"ע ההיא דשלישי שבתרומה א"כ רישא איך אוכל חולין טמאין דפסול לגופי' הא רב יצחק בר שמואל פליג אעולא וכמ"ש לעיל וא"כ אין קושי' מכאן ולכך פריך ממשנה השנויה בתר הכי וכמה שכתבנו כאן ואין להאריך

(ע"ב) גמרא מתיב רבי הונא בר נתן השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש עכ"ל הנה במשנה ו' פ"ב דטהרות לא תנן הכי אלא השני שבחולין כו' והשלישי שבתרומה מטמא משקה קודש כו' בנעט"ק וכפי הנראה ברייתא היא דמקשה ממנה ובאמת ה"מ להקשות ממתני' דלא שנא שלישי של תרומה או חולין עט"ק כמ"ש התו' לעיל ע"א ד"ה האוכל שלישי של חולין ועיין במהרש"א מ"ש שם וכפי הנראה מדברי הרא"ש ז"ל במשנה ח' שם דמדר"א פריך דאמר השלישי שבכולן מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש דמשמ' אף בחולין עט"ק נמי כן וקצרה המשנה השני שבחולין הוא רישא דמשנה ו' והשלישי הוא סיפא דמשנ' ז' ומדר"א פריך וה"ה דה"מ פריך מת"ק וכמ"ש דאין חילוק בין חולין או תרומה עט"ק ושניהן שוין המה כמ"ש לעיל: ראיתי להר"מ ז"ל בפ"ב דטהרות מ"ח העתיק תוספתא אמת וסיים במעשר שני הרי הוא כחולין אמנם במעשר, ראשון תמצא בו מחלוקת בי"א מפרה עכ"ל לא ידענא מה הוא זה דאם לומר דמ"ש בחולין לגמרי שוין דאם גופו שני שרי לאכול מ"ש ועל זה דבמעשר ראשון איכא פלוגתא וזה שבמשנה ה' פי"א דפרה איתא פלוגתא כל הטעון ביאת מים מד"ס דחכמים אוסרין באכילת מעשר