ראש יוסף על חולין חלק א קכג

שהוא מגע שני והוא טהור גמור בחולין גרידא מיירי ובשביל זה יכול לערב שום ותבלין של תרומה ובתנאי שאין בתבלין כזית בכא"פ ומש"ה אף שרוצה לערב בחולין תרומה לאו על טהרת תרומ' בעי למיכליה להני חולין ואין בהן שלישי ומש"ה יכול לערב תרומה משא"כ אי הוה בהו שלישי דהיינו שיש יותר כזית מכא"פ והני חולין עט"ת בעי למיכלי' א"כ האוכל שלישי נפסל גופו מלאכול תרומה וכעולא ואסור לערב שום ותבלין של תרומה. ודוקא באין כזית כא"פ או דעירב מתחילה תרומה עם חולין ונגע מצד החולין וקמ"ל דאם נגע בשני רשאי לאכול כיון דאין החולין עט"ת כיון דאין כזית בכא"פ בתרומה ואין בהן שלישי והגמר' כרש"י ותוספות אבאר יותר בזה. ומיהו סייעת' ליכא לעול' דאדרב' נימא כיון דבעי לערב תרומה הני חולין עט"ת הן וקמ"ל דאוכל שלישי אין גופו נפסל מלאכול בתרומה דסתם נזיד הדמע איכא למימר דיש כזית בכא"פ כמ"ש התוס' בשמעתין ד"ה והג' נאכל בנזיד הדמע ולא סייעתא ולא תיובתא, איכא וכדמסיק ובבא שני' נמי ה"ק הא' והב' שבתרומה טמא ומטמא במינו והשלישי פסול ולא מטמא דאין שלישי עושה רביעי בתרומה כמו שהתבאר לעיל בזה והרביעי שהוא טהור גמור נאכל בנזיד הקודש אף שדעתו לערב בו קודש כיון דאין בה כזית בכא"פ לאו עט"ק בעי למיכלי' לתרומה משא"כ האוכל ד' של קודש או עט"ק נפסל גופו מלאכול בקודש כמ"ש הר"מ ז"ל בפי"א מהל' אה"ט הלכה י' והבאתיו לעיל ובבא שלישית אמר הא' הב' והג' שבקודש טמא ומטמא במינו שעושה ד' והד' פסול ולא מטמא והחמישי שהוא טהור גמור אלא שהוא מגע רביעי' קרי ליה חמישי נאכל בנזיד הקודש ואה"נ דאי איכא יותר מכא"פ רשאי לערב עם חמישי כיון שהוא טהור גמור אלא לדיוקא אתי דווקא חמישי ולא ד' שאם קודש גמור נגע בג' ונעשה ד' אסור לערב בו אף פחות מכא"פ דאוכל רביעי נפסל גופו מלאכול בקודש וכמ"ש הר"ם והבאתיו בסמוך ואיך יאכל אח"כ קודש טהור דפתיך ביה רצוני לו' קודש טהור שפתיך בד' הזה ולזה דוקא, חמישי ולא ד' ולפי שיטה ופי' זה נוכל לומר תרומה עט"ק שיש בה רביעי אסור לאכול מדרבנן וה"ה קודש עט"ח אסור לאכול מדרבנן כשיש בו חמישי ואין לו' כיון דלית במינם רביעי וחמישי מותרין אלא כמ"ש. והרביעי נאכל בנזיד הדמע דטהור הוא אף מדרבנן דלאו עט"ק הוא כיון דלית בי' כזית בכא"פ וכן חמישי של קודש טהור גמול הוא ולא קרי לי' חמישי אלא שהוא מגע ד' ולא איצטריך ליה אלא דיוקא וכדכתיבנא וזה הפי' נכון ומחוור לדעתי מאד ועיין בפי' הרע"ב ור"ש ור"מ בפ"י יע"ש:

וראיתי להרשב"א ז"ל בחדושיו בשמעתין ד"ה הראשון שבחולין שסייע ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ ואין חיוב אוכל תרומה בפסול הגוף אלא באוכל כא"פ והר"מ ז"ל פירשה במקפה של תרומה שנתערבה בה שום ושמן של חולין שנעט"ת וה"ק הנח דליכא כזית בכא"פ היינו כזית חולין דלא נפסל גופו עכ"ל ואני ההדיוט הכותב לא מצאתי המקום שיאמר הר"מ ז"ל כן בפי' המשניות בפ"ב דטהרות מ"ג כתב וכבר התנה תנאי בזה התבשיל שלא יהא מן התרומה כא"פ כו' אבל אם היה מתרומה יותר אסור יע"ש הרי בפירות שהתבשיל של חולין ושום ושמן של תרומה מעורב בו וכן בהלכות אה"ט פי"א הי"א כתב האוכל שלישי של חולין שנעשו עט"ת אסור לאכול תרומה בד"א תרומה עצמה אבל תבשיל שנתערב בה תרומה אם אין כזית כא"פ שרי הרי מדבריו דתבשיל של חולין ותבלין של תרומה הרי כפי' רש"י ז"ל והר"ב והר"ש נמי מפרשים כן דתבשיל של חולין היא ושום ושמן של תרומה. וכיון דברירנא להני משניות קצת אבאר כאן בשמעתין:

ברש"י בד"ה הראשון שבחולין טמא ומטמאה תרומה כו' כתב מהר"מ מלובלין היינו ללשון שני אבל לשון ראשין נוכל לפרש באותן חולין עצמן יע"ש ואיהו לזה י"ל אף ללשון ראשון פירושו הראשון והשני בחולין גריד' מיירי והשלישי ה"ק ואם יש בהן שלישי שנעט"ת נאכל בנזיד הדמע וכבר ראי' שהרב ברטנורה בפ"ב דטהרות מ"ב פירש כן והבאתי לעיל באורך א"כ ה"ה לרש"י כן:

ובתו' והג' נאכל בנזיד הדמע כו' ומפרש ר"ת בחולין גרידא מיירי ומטמא היינו פוסל והשני פסול כו' ר"ת גורס בכולהו פסול ולא פוסל ופליג על רש"י בתרתי כי רש"י סובר טמא שמטמא אחרים ור"ת פי' טמא היינו פסול ורש"י גורס פוסל וע"כ היינו תרומה ור"ת גורס פסול והיינו בחולין גרידא מיירי הכל:

בא"ד ולא קרי לי' שלישי אלא דהוה מגע שני מפי' מהרש"א ז"ל לפי' רש"י א"ש טפי דנגע בתרומה עצמה יע"ש הכי משמע לישנא דרש"י שכתב והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני משמע לאחר שעירב תרומה נגע בשני של חולין:

ובא"ד הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ לאו שיהא סתם הנזיד הדמע כן כו' ועיין בתוס' פ' אלו עוברין מ"ד א' שכתבנו דסתם נזיד ליכא כא"פ ובפסחים כידוע

(דף לה ע"א) ברש"י בד"ה דליכא כזית בכא"פ אבל בראשון וב' אין נאכל בנזיד הדמע דאף בחולין מהני ועוד דשני פסול לתרומה עד כאן לשונו מפי' מהרש"א ז"ל משמע דה"ק דשני בחולין מהני ר"ל דשני פוסל תרומה ואיך יאכל אח"כ דחצי שיעור אסור מ"ה ועוד דאף לערב אסור דאסור לפסול תרומה מ"ה משא"כ פסול גוי' ר"ל בשלישי דגופו מדרבנן ופוסל ומש"ה לא גזרו על חצי שיעור ויש לפרש דשני בחולין מהני והחמירו בחצי שיעור ובשלישי הוא דלא החמירו כו':

בא"ד וקשיא לי דהא מוזהר לפסול אף גופו עכ"ל הנה לשיטת רש"י נראה דכהן הוא:

דמוזהר על פסול גופו ולא ישראל וכמ"ש כאן לקמן ספינן לי' להאי כהן מידי דפסול לגופה ואת למיכל תרומה אבתרה רצה לומר היאך פסלינן לגופא מלמיכל תרומה אבתרי' כמ"ש מהדורא בתרא יע"ש משמע בהדיא דוקא כהן ולא ישראל ועין בפני יהושע במס' ראש השנה ט"ז ע"ב יע"ש ולפ"ז:

היה מקום ליישב דברי המ"א בא"ח הל' שבת סימן ת"ט לכהן בבית הפרס כתב ואע"ג דלא חזי ליה מכל מקום חזי לישראל ויש ליישב עפ"י מ"ש כאן דלכהן אסור דמ"מ החולין טמאין הם ואסור לטמאות גופו מ"מ חזי לישראל דלאו מוזהר על פסול גויה ולית הלכתא כסומכוס דלדידי' בעינן חזיא כו' וכתב כן לפירש"י כא ועיין מס' עירובין ל"א א' לכהן טהור בתרומה טהורה וכ"ש בחולין דאי מיטמי חזי לי' עכ"ל ולפי שיטתו כאן דכהן מוזהר על טומאת גויה איך יתישב זאת ולכאורה היה נראה לומר דאוכל פחות מכזית כמה פעמים ושוהה יותר מכא"פ דתו לא מצטרפי ולא פסול גופו ואף כזית שלם יכול לאכול ודוחק ועוד דחצי שיעור נמי אפשר דאסור דחצי לאצטרופי ועיין תו' ריש בכל מערבין שכתבו דיכול לבוא ולחצוץ ולאכול משמע דר"מ כסומכוס סובר וכן אמר לקמן דכהן טהור בתרומה טהורה משמע דבעי מידי דחזי לי' עכ"ל לכאורה משמע דר"מ בעי דוקא שלא הוכשרו או במי פירות דאי לאו הכי אף דלישראל חזי לכהן לא חזי וז"א לשיטת התוספות כאן דאף כהנים אין מוזהרין על פסול גוי' אלא כונת התוספות. מדאמר ויכול לאכול משמע דוקא כשיכול לאכול הא טמא בטומאת שרץ או בשאר טומאות ועירבו בתרומה טהורה שלא הוכשרו אף דלכהן אחר שרי לאכול אין עירובו עירוב דכסומכוס סבירא לי' דלדידיה חזי בעינן ועוד יש לפרש דאמר ולאכול משמע גם זה מעיכוב העירוב ואף דבלא"ה אין עירובו עירוב דהוא במקום אחר ועירובו במקום אחר מ"מ קאמר דיכול לילך ולחצוץ ולאכול הרצון דכל הטעמים ליתנהו:

בא"ד ונ"ל בחולין גרידא מיירי רישא דמתני' והשלישי נאכל בנזיד הדמע ונגע בשני לטומאה כו' הלכך לא בעי למיכלי עט"ת והוה חולין גרידא עכ"ל מ"ש רישא איירי בחולין גרידא היינו לפי דעת המקשה איירי סיפא עט"ת אבל למאי דמשני דלית כזית בכא"פ אף סיפא שלישי איירי בחולין גרידא ולא קרו' לית שלישי משום דהוה מגע שני או כמ"ש מהרש"א ז"ל דהתרומה עצמה היתה ראוי להיות שלישי אי הוה בה כזית בכא"פ. ויש לפרש דמ"ש רישא איירי בחולין גרידא היינו משנה ג' וסיפא מ"ד איירי בתרומה עט"ק דתנן והרביעי נאכל בנזיד הקודש דאי בתרומה גרידא מאי אשמעינן הא שמעינן לה מרישא דמה לי תרומה או קודש והחמישי אשמעינן דלא עביד ששי אף דנעט"ח ולכך כתבו דרישא בחולין גרידא מיירי וז"א דאשמעינן דלא עביד רבנן מעלה בקדשים. ויש לפרש דסיפא ע"כ בתרומה עט"ק דאל"כ מאי איריא בנזיד הקודש דליכא כזית בכא"פ דסתם נזיד כן הוא כר"ש בפסחים מ"ד והבאתיו לעיל דלא כמ"ש כאן בשמעתין תיפוק לי' אף שיש יותר שרי דע"כ לא עורב מקודם קודש ק קודם שנגעה התרומה בשלישי דאל"כ נטמא הקודש בשלמא בחולין מצינו לומר דנגעה הטומאה מצד החולין משא"כ בקודש דיש צירוף לקודש ואפשר אף מן הצד היה תרומ' נטמא הקודש והדבר צריך אצלי תלמוד וע"כ מקודם נגעה התרומ' וטהורה היא לגמרי שאין שלישי עושה רביעי בתרומה ויכול לערב כמה זיתים בכא"פ דבר קודש אלא ע"כ תרומה עט"ק דיש בה רביעי ונפסל גופו מלאכול בקודש כמ"ש הר"מ בפי"א מהלכות אה"ט ה"י ומש"ה כי לינא כזית בכא"פ שרי משא"כ בחולין עט"ת דכי איכ' כזית עט"ת בעי למיכליה ולהאי לישנא סבירא לן דכי לא הי' התרומה או הקודש בשעה שנגע הטומא' אף שדעתו לערב אח"כ לאו עט"ת או עט"ק בעי למיכליה דלא כר"ת בד"ה והשלישי כו' ומש"ה פירש"י דהיה התרומה שם בשעה שנגע הטומאה והנכון כמ"ש מעיקרא בפשט דברי רש"י ז"ל:

ומה שכתב רש"י ז"ל דליכא כזית בכא"פ ולאו עט"ת בעי למיכליה ליכא לאקשויי מ"מ חצי שיעור אסור מ"ה כיון