ראש יוסף על חולין חלק א קכא

ורש"י שכתב תחלה בעית למעבדיה להאי גברא יש לומר היינו לאוכל ראשון ולא אאוכל שני אלא אראשון ראשון תחלה הוה כיון דשותה משקין טמאין ע"כ בעית למעבדיה משום מעשר ה"ה באוכל אוכלין ראשון דהיה להם להשוות מדותיהן ולפני יהושע א"ש בפשיטות דחיישינן לאוכלין אחר אוכלין. או יאמר, דהכי פריך אי הכי תחלה בעית למעבדיה דהיינו באוכל ראשון שיהא ראשון ואף דלמה לו להיות ראשון מ"מ דלא ליהוי תקנתא דרבנן כחוכא ואטלולא ח"ו כמ"ש התוספות ד"ה שני שני למה ה"נ דכוותי' כיון דשני שני ה"נ הוה להשוות המדות ולומר דראשון ראשון ור"י משני לי דשאני משקין דעלולין לקבל טומאה ופריך ליה שפיר שלישי שני למה דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא ואטלול' ובשלישי סגי לענין קודש כמ"ש בסמוך ולר"א ניחא דראשון הוה ראשון דמצינו שני שעושין ראשון ע"י וכן שני וה"ה שלישי שלישי להשוות המדות וכמה שכתבנו לעיל יע"ש:

בא"ד מדאמר רבב"ח דאותביה ר"א לר"י כו' דוקא קאמר ולא רבותא דאי טעמא כו' עכ"ל הנה מהר"ם מלובלין ומהדורא בתרא ושאר אחרונים פירשו מדאמר אף אני לא אמרתי משמע שמרומז בדברי ר"י כמ"ש בחולין עט"ת ואי רבותא קאמר לא מרומז כלל בדבריו יע"ש ולפ"ז טעמא ליכא למימר מדאותבי' ר"א לר"מ ורבותא ליכא למימר ממה דאהדרי' ר"י לר"א ומה שסיים רש"י לעולא טעמא יהיב למלתי' ולא שמיע ליה קושית ר"א לר"א א"נ שמיע ליה הקושיא ואהדרו' לא סבירא לי' דלר"י אף בחולין עט"ק סבירא ליה דהוה טומאה אצל הקודש ואינו יודע מי הכריח לרש"י לפרש בל' ראשון דעולא סובר דהא דסיים ר"י בחולין עט"ת טעמא הוא וע"כ הא דאמר עולא ואני אומר לא מיבעי' קאמר צריך לדחוק ולומר דרבותא ממילא משתמע וגם הקושיא של ר"א לר"י לא שמיע לי' ואמאי לא כפי' השני של רש"י ז"ל דר"י רבותא אשמעינן וממילא אף אני לא אמרתי לא שמיע ליה לעולא והקושיא שפיר שמיע ליה לעולא אבל לפי' מהר"ש ז"ל א"ש דאי עולא סובר ג"כ דטעמא דר"י דטהרת תרומה טומאה אצל הקודש ולא עט"ק דלא הוה טומאה אצל קודש גמור ע"כ ר"י טעמא יהיב במה שסיים בחולין עט"ת דלא שייך רבותא כיון דאפשר לטעות דרבותא לגמרי משמע לא מיבעיא עט"ק דאיכא שלישי וה"ה דנעשה שני לקודש כמו בחולין עט"ת וכעין זה כתב הת"ח דלא שייך רבות' דמשמע בכולא מילתא שווין הם עט"ת ועט"ק וז"א ולכך פירש"י טעמא ופי' שני פי' דעול' באמת סובר כן אף חולין עט"ק הוה טומאה אצל הקודש ורבותא קמ"ל ולגמרי שוין המה ולקמן בהא דאמר ר' ינאי אבאר יותר בעזה"י והרשב"א ז"ל בחדושיו כתב פי' אחר וז"ל דעולא סובר דלמאן דאית לי' חולין עט"ק כקודש ודאי דהוה טומאה אצל הקודש וא"כ לית ליה לרבה בר בר חנה רבותא דא"כ אף עט"ק הוה ליה להיות שני לקודש עכ"ל והיינו לר"י שסובר דחולין עט"ת הוה טומאה אצל הקודש ה"ה חולין עט"ק נמי כן משא"כ לר"א דפריך ליה שלישי שני למה והא דלא אפשר לומר רבותא אמר דלענין תירוצא דאף אני לא אמרתי הוה רבותא טפי בחולין עט"ק דאפ"ה הוה טהרה דידיה טומאה אצל קודש גמור ומש"ה ליכא למימר רבותא קאמר ואף אני ממעט קודש ר"ל שלישי של קודש עצמו דלא הוה איהו שני מטעמא דכתיב וסיים עוד ומה"ט אמר רבותא קאמר ולא אמר טעמא יהיב למלתיה אלא דסובר אף לקודש הוה שני לקודש ויש להקשות איך יאמר זאת והא בפ"ב דטהרות מ"ו תנן השני שבחולין כו' בחולין עט"ק אבל עט"ת לא דהוה טומאה אצל קודש אלמא עט"ק לא הוה טומאה אצל קודש גמור אלמא איכא מאן דסובר חולין עט"ת הוה טומאה ולא עט"ק ומכ"ש לפי מה שאבאר לקמן משנה ו' בד"א אשלישי של תרומה קאי דהוה טומאה לקודש ואפ"ה חולין עט"ק לא הוה טומאה אצל קודש ומיהו י"ל שאני תרומה ולקמן אבאר בזה:

בתוספות בד"ה שני שני למה כו' משקין דמעשר כו' כחוכא ואטלולא עכ"ל מהרש"א ז"ל לעיל בתוספות ד"ה האוכל אוכל ראשון פי' דהא דשבקי תרומה דאיירי תלמודא ונקטו מעשה משום דר"י בחולין עט"ת איירי והוה סגי בשלישי ויהא גופו פסול מלאכול תרומה עכ"ל לא הבינותי דבריו הקדושים דנהי דשלישי שלישי מיירי חולין עט"ת אבל שני שני וודאי אף בחולין גרידא מצינו לאשכוחי וא"כ ע"כ שני מטעם משקין דתרומה גופייהו דאי הוה שלישי לא שייך זה כיון דאין בחולין עצמה שלישי ואין לומר לר"י דתרומה טומאה אצל הקודש מטעם דבגדי אוכלי תרומה כו' השנוי במסכת חגיגה י"ח ובפ"ב יע"ש וה"ה חולין גרידא הוה טומאה אצל תרומה ומספקינן בראשון דהכי נמי חנן התם בגדי פירושין מדרס לאוכלי תרומה והר"מ ז"ל בהלכות אה"ט פי"ג הזכיר זה וא"כ בחולין גרידא ודאי הוה ראשון לטומאה ומש"ה אין קושיא שני שני למה ואי עט"ת יהא שלישי ויהא גופו נפסל מלאכול תרומה ולכך נקטו בדבריהם מעשר כי' דזה לא הוזכר בשום מקום ואדרבה בפ"ב דטהרות דהוזכר בנעשו עט"ק לא הוזכר אלא לענין קודש ולא בחולין עט"ת וקתני סתמא דחולין גרידא נמי פוסל שני שבו אוכלי תרומה ולקמן אבאר גבי והשלישי נאכל בנזיד הדמע ובשבת י"ד א' כתבו התוספות טעמא דר"י משום תרומה ד"ה האוכל אוכל ראשון יע"ש משום כיון דבחולין גרידא צריך לה ות שני משום תרומה ה"ה חולין עט"ת דלא חלקו חכמים וצ"ע ומה דלא נקיט בשבת טעמא משום משקין דמעשר דשייך אף בישראל כבר כתבנו לעיל דא"כ היה להם לגזור תחלה כל הפוסל מטמא משקין להיות תחלה כו' ומ"ש התוס' דלא כחוכא כו' היינו ראשון ושני שני משא"כ לר"א דמשוה מדותיו לא הוה ח"ו וי"ל בע"א:

ובד"ה משקין נמי תחלה הוו לא בא להקשות שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה להיות לו ראשון עכ"ל ואף באוכל ראשון מצינו לומר דקשיא ליה לר"א דליהוי אדם ראשון משום מעשר באוכלין אחר אוכלין כמ"ש פני יהושע בשבת דזה שכיח טפי והבאתיו לעיל בתחלת הסוגיא י"ל דדי בשני כחכמים דפליגי על ר"מ ואמרו דשני אסור במעשר ומכאן יש הוכחה לשיטת מהרש"א ז"ל דדי בתקנה למפסל גופו באכילה דאל"כ אכתי אימא דתחלה בעית למעבדיה משום אוכלין דמעשר אלא דיש לומר דהתוספות סוברים לאוכלין אחר אוכלי' לא חיישינן אלא משקין אחר אוכלין ותקנה משום כהן היתה דאי לישראל ומשום משקין דמעשר היה להם לגזור כל הפוסל מתחילה דאי לא הא לא קיימא הא דאין שני עושה שלישי במעשר וכמ"ש לעיל בסמוך משא"כ רש"י לשיטתיה וע"כ משום אוכלין אחר אוכלין ר"ל אוכלי קודש דשייך בישראל א"כ שפיר י"ל תחילה בעית למעבדיה משום אוכלי מעשר ואוכל אוכל ראשון ליהוי תחלה וכפי' מהדורא בתרא דעיקר תקנה משום נגיעה דיהא זכור כו' או כפי' מהרש"א וכמ"ש ברש"י ד"ה א ה יע"ש וכבר הארכנו בזה לעיל באורך בתוספות ד"ה האוכל אוכל ראשון יע"ש ועיין בפני יהושע בשבת י"ד ע"א בהא דזימנין כו' יע"ש

(ע"ב) גמרא אר"ז אר"א אר"י אמר ר' ינאי האוכל שלישי של חולין עט"ק נמי הוה שני לקודש וטעמא דשמיר' דידיה לגבי קודש לאו כלום הוא וחיישינן בשלישי שמא שני הוא או ראשון והאוכלו שני דהלכה כר"י דאוכל ראשון הוה ב' וקשיא לי אמאי לא אקשי ליה ממשנה ז' דתנן השני שבחולין כו' והשלישי פוסל אוכלי קודש בד"א על טהרות קודש ומייתי לקמן ל"ה ב' אלמא אי עט"ק לית בהו טומאה ואף לפי גרסתינו בטהרות השלישי שבתרומה בד"א עט"ק אלמא על טהרות קודש הוה כקודש ודוחק לחלק בין תרומה עצמה לחולין עט"ק דמ"ש ועוד בחגיגה י"ח ב' תנן במתני' יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת קודש כל ימיו והיה מטפחתו מדרס לחטאת ודייק שם בגמ' כ' א' לחטאת אין לקודש לא אלמא חולין עט"ק כקודש דמי אלמא למ"ד דכקודש דמי לא הוה טהרה דידיה טומאה אצל קודש דהכי משמע ודאי התם ואין חילוק בין תרומה עט"ק או חולין על ט"ק וכמ"ש והיה נראה לומר דר"י לא מבעיא קאמר וא"כ כיון דרבותא הוא משמע דשניהן שוין לגמרי כמ"ש מהרש"א ברש"י ד"ה אף אני לא אמרתי וסובר ר"י אף עט"ק הוה טומאה אצל הקודש ופסק כר"י. ובזה הוה ניחא דמשני אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ומאי קושיא דלמא ר"י דוקא קאמר באילו חולין יש שלישי ולא עט"ק דלאו כקודש דמי ור"ז אר"א סובר דכקודש דמי ופלוגתא הוא תנאי בהכין ומתני' דחומר בקודש סוברת כקודש דמי ובנדה ע"ב ב' סוברת כקודש דמי ואפ"ה סובר דטהרתה טומאה היא אצל הקודש אלא דא"כ קשי' ההיא דלקמן ל"ה ב' והיא משנ' פ"ב דטהרו' מ"ז דמשמע חולין עט"ק כקודש ולא הוה טהרת' טומא' אצל הקודש ומתני' דחגיגה יש ליישב דלא תקשי מינה. ומיהו, בלא"ה א"ש דע"כ לית לי' אף אני לא אמרתי דאל"כ מאי אף אני לא אמרתי דמשמע דליכא לאשכוחי אלא חולין עט"ת הוא דהוה שני לקודש הא אי משכח חולין על טהרת קודש לא הוה שני לקודש ולא כן הוא ע"ש אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן עכ"ל קשא לי אימא דר"א אר"י נמי שמיע ליה אף אני לא אמרתי ור"י ה"ק לר"א הא דין שלי לא אמרתי אלא בחולין עט"ח דאי עט"ק לית בהו שלישי כלל וכיון שכן שפיר שטהרתה טומאה אצל הקודש ובשלמא אי אמרתי אף בחולין עט"ק והייתי סבור כקודש דמי שפיר היית מקשה משא"כ השתא ור"א אמר ר' יוחנן סובר לאו כקודש אלא כתרומה כי כן סובר ראב"צ בפ"ב דטהרות מ"ח יעו"ש מש"ה אמר דאוכל שלישי של חולין עט"ק הוה שני לקודש כמו אוכל שלישי של תרומה עצמה משא"כ ר"י אמר אי חולין עט"ק כקודש דמי וכמ"ש ויש ליישב קצת: ראיתי להת"ח שכתב בהא דפריך על טהרת תרומה אין עט"ק לא ואף דר"א סתמא אמר שלישי