ראש יוסף על חולין חלק א קכ

כך הוא דנפסל גופו מלאכול בתרומה וא"כ ה"ק הא דהוה שלישי ונפסל גופו מלאכול בתרומה ואף שאין טעם לגזירה זו כמ"ש בספר הישר בסוטה למ"ד א' ואף שכתבנו שם לעיל מש"ה שלישי שלישי משום משקה קודש דלא כמהרש"א לעיל דאיכא טובא משקי קודש מ"מ לר"י דלקודש הוה שני אמאי יהא שלישי לתרומה וגם אמאי יהא גופו נפסל מלאכול תרומה וכתבנו לעיל משום תרומה עט"ק דמסתמא הכהנים היו אוכלין תרומה עט"ק משום שירי מנחות ולחם הפנים וכיוצא בהן טובא ומש"ה הוה שלישי שלא יבואו לאכול תרומה עט"ק ויבוא לידי איסור תורה מה שישייר ממאכלו או משתייתו דאינן ראוין עוד כיון דהן טמאין לחד פירושא לקמן גבי והשלישי נאכל בנזיד הדמע או דגזרו גזירה לגזיר' באוכלין אחר משקין דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וקשיא ליהוי רביעי ויהא נפסל גופו מלאכול וכה"ג הקשה מהרש"א בתו' ד"ה האוכל אוכל ראשון וצ"ל כתירוצו כיון דלית בתרומה רביעי וה"ה בחולין הללו לא עבדינן לגופו רביעי שתי' מהרש"א כהאי גוונא וא"כ זה דווקא חולין עט"ת אבל בחולין עט"ק ברביעי הוה סגי דיהא גופו נפסל מלאכול כו' כיון דאית בהו רביעי אלא עט"ת וזה שסיים ר"י בחולין עט"ת ואפשר דה"ק דעיקר גזירה היה משום זה ולשיטת מה"ב דבנגיעה עביד רבנן מעלה לא קשיא כל זה:

ע"ש דאילו מאכל כביצה ואוכל כחצי פרס מפירש"י ז"ל דמאכל מקבל על עצמו טומאה בכביצה מן אחרים וסובר דלטומאת עצמו לא בעינן כביצה אלא אף בכ"ש וכן פי' בהרבה מקומות ועיין בסוטה למ"ד ובפסחים ל"ג ע"ב בתוס' ד"ה לאימת מתכשרי יע"ש דלטומאת עצמן לא בעינן כביצה והוא שיטת הר"מ ז"ל ג"כ בהלכות ט"א פ"ד ה"א לעצמן בכ"ש ועיין ברש"י ל"ג ע"ב ד"ה כביצה נמי שהביא ת"כ דמכל האוכל אף בכ"ש. וראיתי להרב ז"ל בס' פ"י בחדושיו לפסחים שכתב דלר"ע דיטמא יטמא ושני עושה שלישי בחולין א"כ א"ש דמכל האוכל מרבינן טומאה עצמן בכ"ש אשר יאכל לטמא אחרים כביצה אוכל הנאכל בב"א משא"כ לרבנן דאין שני עושה שלישי בחולין וע"כ אשר יאכל לטומאת עצמן בעי כביצה ודברים ראוין למי שאמרן אלא מהכי תקשי ליה ז"ל דהא ר"י ע"כ כדבריהם דרבנן סובר דאין שני עושה שלישי בחולין דאל"כ לאיזה צורך הזכיר חולין עט"ת הא בחולין גרידא נמי מצינו בהו שלישי ואפ"ה פי' רש"י דעל עצמו מקבל טומאה בכ"ש וזהו לא יתכן דאף טומאת עצמו בעינן כביצה. הן אמת שמדברי רש"י שלפנינו שכתב בזה"ל מצינו שהמאכל חמור מן האוכלו דאילו המאכל קיבל טומאה בכביצה אוכלין טמאין שנגע ויש לומר בכביצה אמאכל קאי וה"ק המאכל שהוא כביצה מקבל טומאה מאוכלין שנגעו בו אבל הר"ן ז"ל בחמש שיטות פירשה למ"ש רש"י ז"ל בכביצה אוכלין טמאין שנגעו דכביצה אוכלין טמאין שנגעו קאי וז"ל פירש"י ז"ל שהמאכל מקבל טומאה מביצה אוכלין טמאין שנגעו בי' משמע דעל עצמן בכ"ש ואפשר שהיה כתוב ברש"י מכביצה כו' ומ"מ כבר אפשר לפרש כן סוגיא דשמעתין בפשי' ולא הבינותי מ"ש המגיה במשנה למלך פ"ד ה"א מהל' ט"א שסוגיא דשמעתין סובר דטומאת עצמן כביצה ויקשה למי שסובר טומאת עצמן בכ"ש ואדרבה נראה דמש"ה לא הזכיר אילו המאכל מקבל על עצמו בכ"ש דלא שייך להזכיר זה בכאן אלא ה"ק דאילו אוכל עושה פעולתו בנגיעתו לאחרים אם הוא כביצה מטמא אחרים ואילו באכילה לא עביד פעולה עד דאכיל האוכל כחצי פרס ואין להאריך כאן:

וברש"י דזה על ידי משקין כו' דאכילה חמירא ממגע הוא מגומגם קצת לר"י ובד"ה ואיל ר"א ממשקין בעית למלפי תחלה נמי בעית למעבדיה ור"י לא יליף כו' עד כאן לשונו זה לא כפי' התוספות ד"ה משקין תחלה הוה ומ"מ גם לרש"י לא גרסינן שאני משקין דעלולין ורש"י ז"ל פירש כן דלר"י לא קשיא ממשקין דעלולין לקבל טומאה:

ובד"ה אף אני לא אמרתי אלא באוכל של תרומ' כלומר בחולין עט"ת כדאמר ר"י בהדיא לעיל כו' עכ"ל הא ודאי אף בתרומה עצמה הוה שני לקודש וכמ"ש אח"כ שטהרתה של תרומה טומא' אצל הקודש אלא משום תרומה לא היה להם לגזור דמלת' דלא שכיחא הוא שיאכל תרומה טמאה אלא בחולין עט"ת דמותר לאכול בטומאה כמ"ש לעיל ובתרומה עט"ק כתבנו לחד פירוש' דאסור משא"כ בחולין עט"ת וכדבעינן למימר לקמן גבי והשלישי נאכל בנזיד הדמע וזה שכתב דאמר ר"י לעיל בהדיא היינו במתני' בפ"ב דטהרות משנה ב' בחולין שנעשו על טהרת תרומה וע"ש היטב:

ובד"ה מפני שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש כו' ה"ל שלישי דתרומה מספקינן ליה בשני עכ"ל ראיתי לתי"ט בפ"ב דטהרות משנה ה"ו וז"ל ד"ה מטמא שנים ופוסל א' פי' הרב דחשבינן כאלו נגע בשרץ דנגדו אוכלי תרומה מדרס לקודש כתב התי"ט אבל אוכלין אין נעשין אב לעולם כמ"ש הר"מ בפרק יו"ד מהל' אה"ט הלכה ט' מש"ה לא נוכל לחשבם כ"א בנטמאו בשרץ עכ"ל הנה פשוט כוונתו דקשה ליה אמאי לא חיישינן שיהא אה"ט כמדרס הזב שהוא אב ויטמא שלשה ופוסל א' ולזה אמר דאין אוכל נעשה אב לעולם כמ"ש הר"מ פ"י ה"ט מהל' אה"ט ולפ"ז יקשה לרש"י למ"ש בפסחים י"ז א' ד"ה רביעי בקודש בתו' שם דהא דאין אוכל נעשה אב לטמא אדם וכלים אבל אוכלין ומשקין מטמא והיינו הא דמשני התם שלישי שלכם נעשה אה"ט וע"ש היטב א"כ יקשה יטמא שלשה ויפסול א' כיון דמספקינן לי' באב ג"כ אלא דיש לומר וודאי דהא דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש היינו בבגדים גזרו כן ולא באוכלין דאל"כ מאי אריא שלישי שני לקודש טהור גמור נמי אם אוכל חולין על טהרת תרומה חיישינן שמא ראשון הוא אלא דלא אמרינן הכי אלא בבגדים ולא באוכלין ומש"ה די שיהא כראשון ולא אב:

ואני בעניי לא זכיתי להבין דברי התי"ט ז"ל במ"ש דאוכלין אין נעשין אה"ט דאי נמי נעשין אה"ט מה איכא לספוקי בשלמא בגדי אוכל תרומה איכא לספוקי שמא ישבה עליהן אשתו נדה או מדרס הזב דהוה אב הטומאה משא"כ באוכלין דאין נעשין מדרס לעולם דעמוד ונעשה מלאכתנו הוא אא"כ ייחדה לישיבה וטח פניה בטיט כההיא דכיפת שאור שיחדה לישיבה בכ"ש. מ"ה ב' ובהעור ורוטב קכ"ט א' דכששימש מעשה עץ שימש ונעשה אה"ט וכ"ז מתבאר היטב למעיין בר"מ ז"ל הלכות משכב ומושב פרק ז' וט' ובהל' כלים פכ"ה הי"ב ובהל' ט"א פרק ב' ה"כ יע"ש וכיון שכן וודאי אין אוכלין המיוחדין למאכל אדם נעשין מדרס לעולם אף לרש"י שסובר דאוכל נעשה אה"ט למימני בי' ראשון ושלי ודברי תי"ט צ"ע ועיין בפ"ב דחגיגה מ"ז בר"ב ובתי"ט שם ועיין מאש לקמן ל"ה ע"ב מדרסות יע"ש:

ומה שפירש"י כאן דמספקינן לי' בשני ובשבת י"ד א' פי' דהוה ראשון וכן הוא במשנה דטהרות פ"ב מ"ו בתרומה שנעט"ק ואשלישי קאי התם ועט"ת היה מטמא שנים ופוסל א' כו' דהוה ראשון ועיין בתי"ט שם במשנה ב' ד"ה שלישי שני לקודש ובמהרש"א במסכת שבת יע"ש ומיהו להמעיין במ"ו פ"ב דטהרות אין הכרע דלאותה גירסא שכתובה שם בד"א שנעט"ק מצינו לומר ארישא קאי ולקמן אבאר באורך:

בא"ד הלכך האוכל שני לקודש דמצינו שני עושה שני ע"י משקין ר"ל כיון דמספקינן ליה להמאכל בשני תו שני הוה שני כמו בתרומה דשני הוה שני ופוסל במגעו תרומ' ואף דהתם לא סגי שיהא שלישי אי לשיט' מהרש"א ז"ל כיון דאין בחולין עצמן שלישי ואי לשיטת מהדורא בתרא דחכמים עשו הרחקה אף לנגיעה שיהא לזהר וא"כ לענין קודש א"נ המאכל שני יהא הואי שלישי וסגי בכך דתו לא אתי לידי נגיעה דשלישי עושה רביעי בקודש יש לומר דחכמים השוו מדותיהם כיון דתרומה כך ה"ה לקודש כך:

ודע דיש להקשות א"כ מה פריך ליה ר"א לר"י ועוד שלישי שני למה הא מצינו שהשלישי עושה שני ע"י משקה כדתנן בפ"ב דטהרות מ"ו השלישי שבתרומה מטמא משקה קודש דכל הפוסל את הקודש מטמא משקה קודש להיות תחלה וכן פסק הר"מ בהל' אה"ט פי"א הלכה י"א גם בהשגו' וא"כ שפיר הוה שני לקודש ולא לתרומה ולשיטת התו' ד"ה משקין תחלה נמי הוה לא קשיא דמ"מ שני למה בשלישי סגי משא"כ בשני שני דהוצרכו משום תרומה או מעשר אבל לשיטת רש"י ז"ל שפי' א"ה תחלה בעית ליה לעשות וכמ"ש לעיל א"כ מאי קושיא משלישי שני לקודש ואין לומר דקשיא ליה אליבא דלוי בפסחים ט"ז דמשקי בי מדבחייא דהיינו יין ושמן נמי דכן מלטמא לאחרים וא"כ לא מצינו שהשלישי עושה שני ע"י משקין דהא טהור מלטמא אחרים אבל לזה י"ל דהא אמרו התם לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן אבל שלא במקומן לא יע"ש וא"כ מה פריך ליה ר"א לר"י והיה נראה לומר דהא דפריך אי הכי תחלה בעית למיעבדה ולאו אאוכל שני קא קשיא דלמא להיות ראשון כמו שכתבו התו' בד"ה משקין תחלה הוו אלא אאוכל ראשון קשיא ליה דליהוי אדם גם כן ראשון משום אוכלין דמעשר כמ"ש הפני יהושע דחיישינן באוכלין אחר אוכלין דשכיח טפי והבאתיו לעיל או בשותה משקין טמאין דהוה שני ואמאי הא חיישינן שישקול אוכלין דמעשר שני לתוך פיו ולא סגי בשני אלא בראשון לשיטת מה"ב דעבדו רבנן תקנה אף במגע והעד ששני שני ומיהו זה אין ראיה משום מעשר אלא דהסברא כן הוא שע"י זה יהא זכור משא"כ אי לא תקנו אלא על אכולה אכתי ישכח ויאכל ומה"ט בגזירה קדמוניות לא גזרו אלא באכילה ובשני' גזרו אף במגע ואף לרש"י שפי' דחדא גזירה הוה יש לומר כך משא"כ בשלישי שני קשיא ליה שפיל דלמה לי אי משום דמצינו שהשני עושה שני ע"י משקה קודש מ"מ למה לו להיות שני בשלישי סגי ואף לשיטת מהרש"א ז"ל אתי שפיר דר"א סובר דשני מותר לאכול במעשר כר"מ דאמר לעיל כל הטעון ביאת מים מותר במעשר ור"י לדבריו דר"א קאמר ומיהו אף אני לא אמרתי לא יתישב לפי זה דהא לר"י בלא"ה א"ש כדכתיבנא