ראש יוסף על חולין חלק א קיט

דבשני מספקינן ליה ושם אבאר ועיין תי"ט בפ"ב מ"ג ומהרש"א שבא בחולין עט"ת אין עט"ק לא הנה דין דחולין עט"ת הוא כתרומה ועט"ק כקודש ראוי לבאר קצת בכאן מה הוא וראיתי לבאר קצת הנה מי שרוצה לאכול חולין על טהרת תרומה כדי שיהא נזהר בתרומה מכל טומאה וזה שייך בכהנים לבד וחולין עט"ק כדי שיהא נזהר מכל טומאה בקודש וזה שייך אף בישראל כי אוכל קדשים קלים הנה יהיו החולין ההם יהיו עליהן מדרבנן דין קדושת תרומה או קודש לענין שאין רשאי לטמאות] ביד כמו התרומה והקודש עצמן וע' ברפ"ק בחולין עט"ק ובפירש"י שם גם ימצא בהן שלישי אם עט"ת ורביעי אם על ט"ק אמנם צריך אתה לדעת כי מ"ש שיש בהן שלישי או רביעי הוא שאם יגעו אותן החולין שלישים לקודש יפסלו את הקודש ואותן החולין שהם רביעי עט"ק אם יאכל אותו אדם ישוב גופו רביעי ויהא פסול מלאכול קודש כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' אה"ט פי"א ה"י ואבאר לקמן בעזה"י גבי והשלישי נאכל בנזיר הדמע אבל שיהיו אותן החולין עצמן אסורין לאכול כשנטמאו מדרבנן זה אינו ומתני' אומר כן בפ"ב דטהרות מ"ג דשלישי נאכל בנזיד הדמע וגדולה מזו דתרומה גופא אם נעשית עט"ק ונגעה בשלישי מותר לאכול אותה וכן בקודש ע"ט חטאת מותר החמישי לאכול ועיין בתוספות לקמן, ל"ד ע"ב ד"ה והשלישי נאכל בנזיד הדמע ובר"ש בטהרות ובתי"ט שם אמנם כ"ז לחד פירושו שם אבל לאינך פירושים שיתבאר לקמן באורך בעזה"י אין ראי' משם אדרבה כיון דתרומה עט"ק הוא אסור לאכול אותה וכן קודש עט"ח ומה בכך דבדידה ליכא רביעי כיון דעט"ק היתה ואית בה רביעי מדרבנן ומ"מ חולין עט"ק נראה ודאי דאסור לטמאותם מדרבנן ואם נטמאו מותר לאוכלן בטומא' וע' ברי' פ"ק ועי' בתוי"ט פ"ב דטהרות מ"ח יע"ש במ"ש לכל הדברים ולפ"ז יש ליישב קושית ספק הישר בתוס' א' שהוקשה להם אהא דעולא מ"ט יהא נפסל גופו מלאכול בתרומה ועל ר"א לא קשיא ליה דלמא שלישי שלישי משום קודש וכמו כן יש ליישב לעולא דמש"ה גזרו שיהא גופו נפסל מלאכול בתרומה דלמא אכל אוכלין שלישי ושקיל משקין דתרומה שנעט"ק דמסתמא כל התרומה של כהני' היה עט"ק וה"ה המשקין דתרומה עט"ק דאיכא משקה קודש מותר שמן של מנח' ולוג של מצורע והמתנדב שמן וכמ"ש לעיל וא"כ יפסול את התרומה ואסור לפסול תרומה ואף דזה לא הוה אלא מדרבנן והוה גזירה לגזירה הא כבר גזרו גזירה לגזירה דהשותה משקין טמאין דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' א"ה פי"ד ה"ז ואפ"ה פסק דשותה משקין טמאין הוה שני שמא יאכל תרומה אח"כ דלא הוה אלא מדרבנן ואפ"ה גזרו וה"ה כאן ועוד אני אומר דזה לא הוה גזירה לגזירה כיון דיהא פסול מדרבנן וע"כ יפסיד התרומה ולא יהא ראוי לאכול והוה איסור תורה דמוזהר שלא להפסיד תרומה כדכתיב ושמרתם את תרומתי והראוי לאכילה אי אתה רשאי להדליק ולמשוח עורות כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' תרומה פ"ו יע"ש וא"כ ע"כ הוא מפסיד את התרומה כמש"ל לחד פירושא דתרומה עט"ק אסור לאכול כשיש בה רביעי וכמו שאבאר לקמן בסוגיא דשלישי נאכל בנזיד הדמע יע"ש ומה"ט לא הוה גזירה לגזירה בשותה משקין טמאין ואח"כ מפסיד התרומה שהוא איסור תורה ובזה א"ש מה דכתב רש"י שבת י"ד א' דהתורה הזהירה לשמרה בטהרה דכתיב משמרת תרומתי ומהרש"א הקש' דתיפוק ליה משום אוכל תרומה יע"ש ולפי מ"ש א"ש דל"ת דהוה גזירה לגזירה דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ומש"ה מפרש דחוזר לשמרה בטהרה שלא יפסיד ליה רצונו לומר דנגיעת תרומה במשקין טמאין מ"מ הוה איסור תורה כיון דטמא הוא מדרבנן ומפסיד ליה ונוגע באיסור תורה ורש"י אפשר דקאי על משקין או אף על אוכלין פי' כולה בחדא גוונא ובזה א"ש דפריך התם היינו הך ומאי קושיא והא אוכל אוכלין טמאים הוה מ"ה ושותה משקין טמאים לא הוה אלא מדרבנן דטומאת משקין לטמא אחריה מדרבנן וטומאת עצמן הוה דאורייתא עיין בר"מ הל' אה"ט פי"ד ה"ז ולפי מ"ש א"ש דהוה כאיסור תורה בחולין עט"ת לקמן אמרינן בג' אופנים או רבותא אמר אף בחולין עט"ת אית בהו שלישי או דווקא אמר דעט"ק לית בהו שלישי דאין נתפס בהן קדושת קודש או טעמא יהיב למילתי' מש"ה שני מפני שטהרתה טומאה אצל הקודש ולכל הפירושים יש לדקדק לאיזה צורך הזכיר זה ר"י אי אמרינן רבות' אמר לא שייך להשמיענו כאן ואי דוקא נמי לא שייך כאן בפלוגת' דפליגי ביה עכשיו ואי טעמא יהיב למילתיה הוה ליה לומר באיזה שלישי אמרו בתרומה עצמה שטהרתה טומאה הוא כו' ולאיזה צורך הזכיר חולין עט"ת ואפשר דמשום תרומה לא היה להם לגמור דמלתא דלא שכיח' הוא שיאכל תרומה טמאה ומש"ה אמר עט"ח ועיין לקמן בתוספות ד"ה אף אני לא אמרתי כו' ומש"ה אמר בחולין ולא בתרומה עצמה ומ"מ קשה לאינך פרושים:

בתוספות ד"ה האוכל אוכל ראשון כו' וא"ת בשני סגי וכ"ת כו' ויש לומר דר"א משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל עכ"ל מהרש"א ז"ל הקשה דאמאי לא הוקשה להם בשלישי סגי דיהא גופו נפסל מלאכול בתרומה כו' יע"ש וסבירא ליה דתו לא אתי למיכל או למשתי אבתריה דאי יסבור שבלע האוכלין טמאין מ"מ פסול הוא לאכול תרומה אבל מהדורא בתרא ושאר אחרונים כתבו דחז"ל גזרו שיהא פוסל במגעו דאז מידכר דכיר ולא יגע משא"כ אם רשאי ליגע יבוא למיכל ומש"ה לא קשיא לתוספות כ"א בשני סגי ועיין מ"ש לעיל בדברי התו' הללו יע"ש. ומה שסיימו התו' דר"א משוה מדותיו פי' דבשני ע"כ שני בעית למעבדיה ה"ה ראשון דליהוי ראשון ויש עוד לפרש דבשותה משקין טמאים ראשון בעית למעבדיה משום חששא דמעשר דשקיל אוכלין דמעשר ה"ה בראשון דאוכלין נמי הוה ראשון ודע לפי שיטת מהרש"א ז"ל יש להקשות לכאורה במה דכתבו התוספות וכ"ת משום משקין דמעשר אכתי תקשה כיון דהלכתא כחכמים דלעיל דאוכל שני הוה שני ופסול למעשר כמו ששנינו לעיל כל הטעון ביאת מים מד"ס דהיינו שני כמו שפירש"י לעיל וא"כ בח"י דבר אמאי גזרו דיהא ראשון י"ל דר"א כר"מ סובר ובי"ח דבר לא גזרו אלא שיהא פוסל תרומה כדתנן אלו פוסלין כו' עיין בסוף זבים:

יש מקשין הא דעביד צריכותא בשבת דאי תנא אוכלין טמאין ה"א דשותה משקין טמאין לא שכיחי ואמאי לא דאי הוה תני אוכלן ה"א שיהא ראשון בשותה משקין טמאין משום חששא דמעשר שני משא כ באוכלין טמאין וא"נ ישתה אח"כ משקין דמ"ש בשני סגי דכל הפוסל כו' ולאו קושיא היא דהכי קא קשיא ליה אמאי חזרו ונמנו לגזור בשותה משקין טמאין דיהא גופו פסול דהיינו הך כיון דגזרו על אוכלין טמאין ה"ה משקין ולא על התנא קשיא ליה דלמה למתני תרתי אלא על מה שהוצרכו לגזור מחדש דכיון דהוה קאי בתקנתא קמא סגי ומהיכי תיתי היינו מוסיפין לעשות ראשון כיון דלא גזרו על משקין טמאין ובכלל גזירה דאוכלין טמאין הוה. והתוספות שכתבו שם וצריכא שמעינן היינו נמי על מה שגזרו מחדש על משקין ולא על התנא וכדכתיבנא, ולשיטת מהרש"א ז"ל ניחא דלא חששו לתקנת מעשר דהלכה כחכמים דכל הטעון ביאת מים מד"ס אסור במעשר וא"כ תו מיזהר זהיר אף אם הוא שני ולא יבא לאכול מ"ש ולשיטת מהדורא בתרא יקשה. גם לדברי פני יהושע דחיישינן באוכלין אחר אוכלין דשכיח טפי ממשקין אחר אוכלין לא הוה התוספות מקשין מידי דר"א דמש"ה ראשון הוה ראשון משום אוכלין אחר אוכלין כיון דאיהו כר"מ סבירא לי' דשני מותר כמ"ש לעיל דמשום הכי לא הוקשה להם אלא מטעם כל הפוסל את התרומה עוד ראיתי ברשב"א בשבע שיטות בשבת על הא דאמר מהו דתימא הא שכיחא שהקשה ואמאי לא ניחוש שיאכל תרומה טהורה ואח"כ ישתה משקין טמאין ובפני יהושע כתב משמו ממ"נ אי יזכור לא ישתה ואי ישכח לא מהני כלל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים כלל ועיינתי ברשב"א ולא כתב דבר מזה כלל והכי כתב דזה מלתא דלא שכיחא הוא שיאכל תרומה טהורה וישכח ויסבור שבלע כבר ושקיל, משקין טמאין כי זוכר הוא משא"כ בשותה משקין טמאין או אוכלין טמאין לא שם על זכרונו זה שהם רשות ויסבור שבלע ועדיין בפיו עוד תי' שם דבאוכל תרומה ואח"כ משקין טמאים התרומה נמאסת בפיו ואין מוזהר לשמרה בטהרה דאי ראוי לאכילת אדם עוד משא"כ להיפך שותה משקין טמאין ויטמא לאוכלין הראוי עכ"ל ויש לפרש כפשוטו ויש עוד לפרש אוכלין מה שנשאר בידו שהן ודאי ראוים לאכילת אדם ובזה א"ש טפי מה שכתבנו לעיל דשלישי נפסל גופו משום תרומה עט"ק ואף אי הוה גזירה לגזירה הוה איסור תורה ושם כתבנו ומ"ש כאן ניחא טפי דמה שבידו הוה ודאי איסור תורה כשיבוא לידי הפסד גמור. ומ"ש הרשב"א דהתרומה נמאסת בפיו ועל המשקין אין קושיא איך יטמאו לאוכלין כיון דכבר נפסלו בפיו משתית אדם כיון דירדה להם טומאה תו אין עולין מטומאתן עד שיפסלו משתית כלב כדאיתא בר"מ ז"ל הל' ט"א פ"ב ה"ח והא דלא תי' הרשב"א כמ"ש בס' פ"י משום דלשיטת רש"י לקמן שאסור לפסול גופו אכתי תקנו שלא יבוא לשתות משקין טמאין שלא יפסול גופו והכהן מוזהר ע"ז וכמו שנבאר לקמן בהא דשלישי נאכל בנזיד הדמע ועיין מ"ש לעיל מזה

(דף לד ע"א) גמרא ואני אמינא ר"י היא ולא מבעיא קאמר לא מבעיא חולין עט"ק דאית בהו שלישי אלא אף חולין עט"ת כו' אבל רביעי אפשר לא דסבירא ליה כראב"צ בפ"ב מטהרות מ"ח דהרי הן כתרומה יע"ש ומתני' אתיא שפיר כר"י. ויש לראות דאפשר מש"ה סיים בחולין עט"ת משום דסיים שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה ודייקינן מיני' לקמן שני הוא דלא הא שלישי הוה ואף דדחי לה התם מ"מ האמת