ראש יוסף על חולין חלק א יא

בעי בדיקה עכ"ל ולפי זה לא קשה טעמא דבה"ע דעשה פשרה ופסק להחמיר לכתחלה ולא דיעבד ואבאר דברי מהרש"א כי בה"ע בפי' הסוגיא סובר כפי התו' בד"ה רוב מצוין דלכתחלה שוחט וא"צ למיבדקיה אח"כ אף באיתא לפנינו ולא מיתוקמא ושחיטתן כשירה דמתני' והוא עשה פשרא לדינא. ומש"ה אין לפרש בדברי רש"י והלכך לא בעי למיבדקיה דיעבד ולפרש הסוגיא כן דא"כ יקשה לוקי מתני' הכל ביודעין והוא קושית הפרישה וט"ז. ולפי דברי מהרש"א על כרחך ר"י בעל התו' היא דעה שלישית וכמו שפי' ר' ירוחם דבריו דאל"כ אלא כשיטת הגאונים ז"ל דלכתחלה יכולין ליתן לו ע"ס שיבדקנו אח"כ דא"כ בעל העיטור פסק דלא במאן במה שפסק דאיתא לפנינו א"צ לשואלו כלל אלא וודאי כמ"ש והב"י לא ניחא לי' לפרש כן דדעת ר"י היא דעה שלישית דא"כ אמאי השמיט הטור דעת ר"י בעל התו' אלא דהטור סובר דדעת רש"י הוא דעת בה"ע ופרושי קמפרש הסוגיא כן ומש"ה. לא הביא הטור עכ"פ דעת רש"י במ"ש הלכך לא בעי למיבדקיה בין תחילה ובין דיעבד דדעת רש"י הוא כבה"ע:

הפירוש הד' הוא דאנו נאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם פי' כשאין לפנינו א"צ אחרים רואין דסמכינן ארובא רוב מצויין מומחין הם וזה שכתבו התו' בד"ה רוב אבל אין לפרש דדיעבד שחיט' כשירה באין אחרים רואין והיינו כמ"ש דאי איתא קמן ודאי שיולינן ליה אלא דבאין לפנינו כו' והוקשה להם שפיר אמאי לא מוקי מתני' בהכי הכל שוחטין ביודעין שהן מומחין ושחיטתן כשירה דיעבד באין יודעין ע"י שאלה אח"כ ואי וכולן הא לאביי ואינך נמי לא מיתוקמא וכולן אלא אחש"ו לחוד והשתא לא שייך קושית הט"ז בס"ק ג' דשחיטתן כשירה עם תיקון דשואלין אותו אם הוא יודע באיתא לפנינו. ומדכתבו אבל אין לפרש דכשר באין אחרים רואין וע"ז הוקשה להם משמע דאי הוה מפרשינן אף באיתא לפנינו א"צ שאלה לא הוה קשיא להו לוקי מתני' בהכי וכתי' הט"ז וא"כ אכתי קשיא אמאי לא פירשו כן וי"ל דלא מיסתבר להו לומר כך אי באיתא לפנינו א"צ לשואלו ה"ה לכתחלה נמי כשר לשחוט דמ"ש וכמ"ש לעיל דסמכינן ארובא אף היכא דאיכ' לברורי דבאיתא לפנינו הוה לכתחל'. ומזה נראה דהתוספות היא דעה שלישית כמו שפי' רבינו ירוחם הביאו הב"י סי' א' דשוחטין לכתחלה בלא ע"ס שיבדקנו וא"צ שאלה אף אי אית' לפנינו א"צ לבודקו ולשואלו כלל דאל"כ אלא כשיטת הגאונים דלכתחלה מוסרין לו ע"ס שיבדקנו א"כ אמאי נקטו בדבריהם דאין לפרש דיעבד שחיטתו כשירה באין אחרים רואין דהיינו בליתיה קמן ולא כתבו סתמא דאין לפרש דיעבד שחיטתו כשירה והיינו אף באיתא לפנינו א"צ לשואלו כו' אלא דאי הכי ה"נ דמצינו לפרושי כן והא דנאדו מאוקמתא דרבינא משום דשחיטתן כשירה משמע ע"י איזה תיקון וכמש"כ הט"ז בס"ק ג' א"כ אכתי אימא דהכי פירושו וכמ"ש. ואי דדיעבד כשר וא"צ לשואלו א"כ לכתחלה יכולין ליתן לו ע"ס שיבדקנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קעביד דמה"ט נמי הו"מ לדחויי פירושם שכתבו באין אחרים רואין שרי דיעבד א"כ ה"ה לכתחלה נמי ע"ס שיבדקנו דאי מישתלי לאו איסורא עביד אלא נראה דהתו' רוצים לומר דלכתחלה שרי וא"צ שאלה כלל ומש"ה כתבו דליכא למימר דבאיתא לפנינו צריך לבודקו וה"ה לכתחלה אין ליתן ע"ס שיבדקנו דלא כסברת הגאונים דקרוב הדבר שוודאי ישכחו אח"כ מלשואלו ואין לעשות כן לכתחלה וכנראה מדבריהם לעיל ע"א בד"ה המניח יע"ש וע"ז כתבו דא"כ לוקי מתני בהכי הכל שוחטין ביודעין שהוא מומחה ושחיטתן כשירה באין יודעין ואי איתא לפנינו בודקין אותו ואי משום וכולן הא לאביי ורבא ואינך נמי לא מיתרצא וכולן וע"כ צריך לומר באיתא לפנינו א"צ שאלה ומש"ה לא מוקי מתני' בהכי דשחיטתן כשירה משמע ע"י תיקון וכסברת הט"ז וכיון שכן משמע להו דאף לכתחלה שוחטין בלא ע"ס שיבדקנו באין יודעין שהוא מומחה דמאי שנא דאי איתא דכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן ולא סמכינן לכתחלה ארובא א"כ באיתא לפנינו אמאי א"צ בדיקה דזה הוי נמי כלכתחלה אלא דאין לחלק ואף לכתחלה נותנין לו בלא ע"ס שיבדקנו ודעת ר"י בעל תו' היא דעה שלישית וכדכתיבנא. ובעלופי לא חיישינן סברי התוספות דאף לכתחלה נותנין לו דלא חיישינן משמע כן וכמו שאבאר לקמן א"כ קשיא להו שפיר אמאי לא מוקי בהכי מתני' הכל מומחין שוחטין אעפ"י שאין מוחזקין:

סוף דבר הכל נשמע לפי' ר"י בעל התו' הנהו אמוראי נאדו מדברי רבינא מכל וכל בין מתחלת דבריו ומאמצע וסוף דלכתחלה מוסרין לשחוט באין יודעין שהוא מומחה וא"צ שאלה כלל לבסוף ומכ"ש דא"צ אחרים רואין בליתא לפנינו ולשיטת הגאונים נאדו מתחלת דברי רבינא שאמר לכתחלה לא אף ע"ס שיבדקנו ומסוף דבריו דהיכא דליתא לפנינו צריך אחרים וליתא אלא סמכינן ארובא היכא דא"א לבודקו אבל במ"ש ואם שחט שואלין ג"כ הם סוברים כך דאי אית' קמן צריך לברורי אם יודע דברים המפסידי' את השחיטה. ונאדו ג"כ מלשון שני דרבינא דאמר מוחזקין אף שאין מומחין דלרבינא א"צ לשואלו אף אי איתא לפנינו אם הוא מומחה ולהנהי אמוראי צריך שאלה דאין לפרש גם לרבינא בלשון שני דמוחזקין אף שאין מומחין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה באין יודעין שהוא מוחזק וליתא לפנינו צריך אחרים רואין דהא לשיטת הגאונים לא שייך למתני הכל שוחטין כיון שהוא מחוסר תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש לוקמי מתני' כו'. ולשיט' ר"י סביר' להו להנהו אמוראי כתרי לישני דרבינ' לקול' ובין במומחין ובין במוחזקין סבירא להו דרוב מצוין וא"צ שאלה כלל לא בתחלה ולא בסוף ולדעת בה"ע וא"ז וכפי הבנת הב"י הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל נאדו הנהו אמוראי מאמצעי דברי רבינא ומסוף דבריו אבל לא מתחלת דבריו דגם לדידהו אין ליתן ע"ס שיבדקנו ולפי מ"ש התב"ש נאדו אף מתחלת דבריו דלרבינא אין נותנין ע"ס שיבדקנו ולדידהו נותנין ולפי' הד' לא נאדו אלא מסוף דבריו דבליתא א"צ אחרים רואין ולא מתחלה ומאמצע. ועיין במה שאכתוב לקמן בסוגיא דאמר לא חיישינן לעלופי יע"ש:

עוד אבאר לך בקצרה דהא דאחרי' רואין משמע דאין שום תקנ' כ"א באחרים ולא בע"א ומש"ה לא קשי' כמה קושיות וכבר זכרנו מזה לעיל ועם זה יתישב הא דמוקי אביי בכותי וכולן קשיא הא מצינו לומר הכל דיעבד דאיכא הכל דיעבד אלא דתרתי דיעבד למה לי והא מצינו לפרושי הכי הכל דיעבד ביוצא ונכנס באיתא לפנינו ע"י חותך וליתא לפנינו שרי בלא כלום וכתירוץ הא' של תו' בד"ה המניח ושחיטתן כשירה באומצא דוקא ע"י חותך וליתא אסור וכולן כו' ואחרי' רואין אף באיתא לפנינו א"צ כזית בשר אלא דהוא הדבר אשר דברנו דמשמע דאין תקנה אחרת והא איכא לברורי ע"י חותך ג"כ ועיין:

ואכתי פש גבן לברורי בהא דאמר להך לישנא מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישינן יש בו פירושים רבים גם כן ואבארם בעזה"י:

הפירוש הא' הוא דלעלופי לא, חיישינן לא בתחלה ולא בסוף וא"צ לשואלו כלל ולשיטת הגאונים ניחא הא דאמר לעלופי לא חיישינן ולעיל אמר רוב מצויין דהתם משום רובא וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אבל בעילוף אמר ל חיישינן וא"צ שאלה כלל והיינו טעמא דרובא דרוב מצויין הוה קצת רובא דתליא במעשה או דלא הוה אלא רוב לחודי' אבל בעילוף מיעוטא הוא דמתעלפין ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כלל או דאם היה מתעלף היה אומר לנו ולא היה מאכילה בסתם וכה"ג כתב הב"י בסימן א' לדעת הר"מ ז"ל יע"ש ומש"ה נמי לשיטת ר"י בעל התו' דאף במומחין א"צ שאלה כלל לא בתחלה ולא בסוף אפ"ה א"ש מה דאמר לעלופי לא חיישינן מה"ט דאם יתעלף יאמר לנו ואף ברגיל להתעלף אפשר דשוחט לכתחל' לדעה זו ר"ל לשיטת ר"י בעל התוספות ומה"ט דכתיבנא:

הפירוש הב' הוא דמומחה ומוחזק דין א' להם כמ"ש הרא"ש הביאו הב"י סימן א' והיינו לשיטת הגאונים כמו במומחה נותנין לו ע"ס שיבדקנו כן במוחזק נותנין לו ע"ס שישאלנו אח"כ דאי ליתא לפנינו כשר ויש לנו סיוע בזה מדברי הרא"ש שכתב דדין א' למומחה ומוחזק הביאו הב"י בסימן א' ודעת הרי"ף לא מתברר לנו אי סובר דלכתחלה מוסרין ע"ס שיבדקנו או דלכתחל' אין מוסרין ע"ס שיבדקנו ובדיעבד חולק על בעל העיטור וסובר דצריך בדיקה והוא כפי' הד' שזכרנו לעיל ברוב מצויין כו' ורמזו התו' בד"ה רוב לזה הפי' כמ"ש לעיל ויותר נראה דסובר כפי' הגאונים דאי כפי' הד' א"כ לוקי מתני' בהכי כיון דהוא סבר דיעבד צריך שאלה היכא דאיתא לפנינו שכן כתב והיכא דראה א' ששחט ואזיל לעלמא סמכינן ארובא א"כ לא שייך תירוץ הט"ז ז"ל וכמ"ש לעיל. ועיין בר"מ פ"ד מה"ש ובפי' המשניות שפסק כתרי לישני דרבינא לחומרא אבל הרי"ף פוסק דלא כרבינא ועיין ברא"ש:

הפי' הג' הוא שיש לנו לומר לעלופי לא חיישינן דיעבד ולא בעינן לשואלו כלל אבל לכתחלה אין מוסרין כמו שסובר בה"ע לענין מומחין כן יש לנו לומר לענין עילוף וכן הוא דעת הר"מ בפ"ד מהל' שחיטה לפי הבנת הכ"מ שם דלא כמ"ש בב"י ובחדושינו לי"ד נאריך בה בעז"ה ויש לנו לומר דלכתחלה אסור ודיעבד שרי דלכתחלה אין לסמוך על סברא זו דאם יתעלף יאמר לנו ודיעבד סמכינן על זה ולא נצטרך לומר דכל היכא דאיכא לברורי ברוב' מבררינן אלא כמ"ש או דאין ליתן לכתחלה דלמא רגיל להתעלף ואיכא בל תשחית בהמה טהורה דמה"ט כתב הר"ן דאין מוסרין לחש"ו לכתחלה באחרים רואין דאסור לנבל בהמה טהורה ודיעבד שרי דאם יתעלף לא היה מאכילה לנו בסתם וכמ"ש הב"י בסימן א' לדעת הר"מ ז"ל:

הפירוש הד' הוא כמו במומחין דלכתחלה אין מוסרין ודיעבד צריך שאלה ואי ליתא לפנינו כשר וא"צ אחרים דכל היכא דליכ'