ראש יוסף על חולין חלק א קיח

יבוא לאכול קודש וי"ל כמ"ש מהרש"א כיון דבחולין גרידא לית בהו שלישי ומיהו ז"א דע"כ לא כתב כן אלא לענין לאיפסולי גופא משא"כ לענין קודש דשלישי עושה רביעי במגעו אלא דטמויי מטמ' בקודש וא"כ בשלישי סגי וי"ל כיון דהוצרכו תו לגזור בישראל השוו מדותיה' שיהא ככהנים דשני שני וזה שסיים שם הרב אע"ג דעיקר התקנה משום כהנים יע"ש:

אלא דזה צריך לומר לשיטת רש"י בריש כתובות דף כ' דפי' בתולה נשאת ליום ד' שמא יבואו עדים ולא ניחא ליה כמ"ש התוספות שם דעיקר התקנה משום כהנים וגזרו אף בישראל דמשום מעוטא לא היה להם לגזור כמ"ש הרא"ה שם וריטב"א וכבר התבאר זה בחדושינו פ"א וא"כ גם כאן לא שייך לא פלוג משום כהנים לחוד משא"כ לשיטת התו' בכתובות שפיר יש לנו לומר דעיקר התקנה משום כהנים וגזרו בישראל משום לא פלוג ומ"ה הקשו שפיר דדי בשני דלא ניחא להו משום אוכלי קודש או אוכלי מעשר אלא כמו שאמר בשבת משקין דמעשר ולא חיישינן לאוכלין אחר אוכלין או משקין אחר משקין ומש"ה שפיר הוק' להם דדי בשני. והר"ש ז"ל בטהרות דהוק' לו וכן בסה"י דהוקשה לו לאיז' צורך גזרו בשלישי שיהא שלישי היינו דסוברי' דלא חששו באוכלין אחר אוכלין ושתית משקה קודש ליכא אבל לסברת פ"י מש"ה גזרו דלמא שקיל אוכלין קודש אחר אוכלין טמאין ומש"ה שלישי שלישי אלא דהם בשיטת התו' קיימי ומש"ה לא הוקשה לספר הישר אלא לעולא כו' ודע לשיטת רש"י בכאן ובשבת י"ד כ' דאוכל אוכלין טמאין שיעורו כחצי פרס דלא כשיטת התו' שם ט"ו א' דחצי פרס גזירה קדמונית היתה ולפירש"י צ"ל אף דמטעם דלמא שקיל אוכלין דתרומה או להיפך הי' ראוי לגזור אף בכביצה וצ"ל כמ"ש הר"מ בפ"ב דטהרות דאין אדם צמא לשתות אא"כ אוכל כחצי פרס והוא לפי שיטת רש"י בכתובות דמשום כהנים לא היה לגזור דהוה מיעוטא אלא משום אוכלי קודש דשכיח טפי שיאכל אוכלין אחר אוכלין וכמ"ש בפני יהושע שם בשבת א"כ אף בכביצה היה להם לגזור שיהא שני ויפסול תרומה במגעו מה"ט דאוכלין אחר אוכלין ואפשר למ"ד אין אוכל מטמא אוכל כ"א מדרבנן ולא רצו לגזור מתחלה כה"ג דהוה גזירה לגזירה אלא גזרו מתחלה בכהנים משום משקין אחר אוכלין ובחצי פרס וכיון דשייך מיהא בישראל כאוכלין אחר אוכלין דרבנן גזרו ועדיין צ"ע:

עוד הקשו בתו' שם בשבת י"ד ב' ד"ה והשותה משקה טמאין דאי לא הוה תני אלא משקין לחודי' הא אוכלין לא יע"ש והיה נראה לומר דאי לא הוה תני אלא והשותה משקין טמאין ה"א דגזרו משום דזימנין כו' ואכל אח"כ אוכלי תרומה ובישראל נמי איכא אוכלי קודש ואף דבשלישי דהשוו מדותיהם ולא חלקו כמו בכהנים שיהא גופו שני כמ"ש בסמוך משא"כ באוכל אוכלין טמאין ה"א דלא גזרו משום מיעוטא דכהנים דליכא שום שתית משקה קודש כמ"ש מהרש"א על הר"ש ז"ל ולא שייך למגזר בישראל הך גזירה וקמ"ל דאפ"ה גזרה משום מיעוטא דכהנים כמ"ש לשיטת' בכתובות דעשו תקנה אף בשביל כהנים הן אמת שיש לראות בהא דהוקשה לו להפני יהושע בישראל אמאי גזרו דלא שייך הך טעמא דתרומה ואמאי לא משום משקין דמעשר שני דזימנין דאכל אוכלין טמאין ושקיל משקין דמ"ש וטמויי מטמא דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה ומש"ה גזרו שיהא גופו שני ויהא זוכר שלא לשתות עוד. משקין דמעשר וזה שייך אף בישראל ואי תימא דמש"ה לא גזרו בשביל כן כיון דהוה גזירה לגזירה הא ליתא הא באוכלין אחר אוכלין נמי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל הוה גזירה לגזירה ועוד הא התו' כאן ד"ה האוכל וד"ה שני שני למה כ' ואי משום משקין דמעשר והיינו דיהא שני ויטמא משקין דמ"ש מטעם כל הפוסל כו' ויש ליישב דא"כ תחלה היה לגזור גזירה דכל הפוסל מטמא משקין להיות תחלה ואח"כ האוכל אוכלין טמאין כיון דאי לא הא לא קיימא הא והם גזרו תחלה אוכלין טמאין ואח"כ על משקין כל הפוסל כו' כמ"ש התו' בשבת י"ג ב' ד"ה והשותה וי"ד א' ד"ה זימנין דשקיל כו' יע"ש וע"ב ד"ה אלא יע"ש. ולפי זה אפשר לומר כיון דבדעתם היה לגזור מיד הך הגזירה דכל הפוסל מטמא משקין גזרו ג"כ בישראל משום משקין דמ"ש והשותה משקין טמאין משום אוכלי קודש דשייך בישראל או משום אוכלין דמ"ש דמשקין לעולם תחלה הוה וגזרו שיהא גופו שני ויהא נזהר לאכול מעשר כחכמים דלעיל כל הטעון ביאת מים אסור במעשר אבל משום אוכלין אחר אוכלין או משקין אחר משקין לא שכיח כלל דלא כס' פ"י בשבת שם ועיין מה שאכתוב לקמן בתו' ד"ה שני שני למה:

וראיתי להרב ז"ל בס' פ"י בחדושיו לשבת י"ג ב' אהא דהקשו התוספות ליתני אוכל א' לחוד כתב אכתי ליתני סתמא אוכל אוכלין טמאין פוסל תרומה ותי' לאפוקי שלישי דלא כר"א דאמ' אף שלישי בכלל והיינו לפסול את התרומה כמ"ש התי"ט בפ"ב דטהרות בשם הרא"ש וסיים דבמשקה תני סתמ' דלא שייך שלישי אלא בנעט"ק וזה לא שייך במשקין דליכא שתית משקה קודש עכ"ל ואני בעניי לא הבינותי דבריו כלל במ"ש לאפוקי מר"א דאמר אף שלישי בכלל לפסול את התרומה לא מצאתיו לר"א שיאמר כן אלא שאמר שלישי שלישי והיינו לפסול קודש במגעו כמ"ש הר"ש בפ"ב דטהרות, ולתרומה אין פוסל במגעו אלא נפסל גופו מלאכול בתרומה כעולא לקמן וכאן תנן אלו פוסלין את התרומה דהיינו מגע ועוד באכילה אף ר"י מודה כדמסיק לקמן שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה אלא שלישי ואף דדחי מ"מ האמת כן הוא כמו שאבאר שם גם מ"ש שכן כתב התי"ט בשם הרא"ש אני לא מצאתי בתי"ט בפ"ב שיאמר זה רק בשם הר"ש כתב שלישי שלישי חכמים השוו מדותיהם יע"ש והיינו דליהוי שלישי ויפסול קודש במגעו ויהא גופו נפסל מלאכול מתרומה כעולא לקמן בשמעתין וכמ"ש. גם מ"ש דבמשקין לא שייך עט"ק דליכא שום שתית משקה קודש כמ"ש מהרש"א לא ידענא מאי קאמר דמ"מ איכא שלישי במשקין כמו משקין שנעשו על טהרת תרומה דמצינו בהו שלישי ע"י ט"י ולכן דבריו צ"ע וישוב דעת:

ובהא דכתב מהרש"א ז"ל דליכא שום שתית משקה קודש צ"ע האיכא מותר של שמן של לוג מצורע ומותר שמן של מנחת ישראל ומותר שמן המתנדב שמן והוא משנה מפורשת בפ' כל התדיר צ"א א' ועיין בר"מ הל' מעה"ק פי"ו הי"ד והל' מחוסרי כפרה פ"ד הל' ב' וג' יע"ש ודאי דאיכא שתית משקה קודש ואי תימא שהשמן לבד אין ראוי לשתיה כמו דאמרי' בברכות דאזוקי מזיק ומש"ה פסקינן בא"ח סימן ר"ז ס"ז דאין מברך עליו כלל מ"מ שותה הוא לפעמי' ע"י אניגרון או ע"י טיבול וא"כ שייך גם בקודש כן וי"ל דמ"מ מלתא דלא שכיחא הוא ולא הוה להו למגזר. ולפי מ"ש בסמוך א"ש דהר"ש ז"ל הוקשה לו שלישי שלישי למה ואי משום אוכלי קודש או משקה קודש די לו שיהא רביעי ויהא גופו נפסל מלאכול בקודש כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' אה"ט פי"א ה"י ויהא זהיר עוד ונאמר דלא כמ"ש מהרש"א בשבת ובכאן כיון דליכא בהנך חולין רביעי יע"ש משא"כ בשני דין הוא שיהא שני דזימנין דשקיל משקין דמ"ש וכל הפוסל כו' מטמא משקין להיות תחלה מש"ה גזרו שיהא שני ולא שלישי משא"כ שלישי די שיהא גופו רביעי ולא שלישי בראשון לא קשי' ליהוי שני משום מעשר שני שיאכל אוכלין אחר אוכלין ולית לי' הא דחכמים דלעיל דכל הטעון דמותר במ"ש ומש"ה ראשון שני שני משים משקין דמעשר ושלישי למה שלישי דדי לקודש ברביעי ותי' דר"א השוה מדותיו שיהא אוכל כמו מאכל:

הקשה הרשב"א ז"ל בחדושיו בשבע שיטות אהא דאמר מהו דתימא הא שכיחא הקשה אכתי למה לי הא דשותה משקין טמאין דחיישינן שמא יאכל תרומה ואח"כ ישתה משקין טמאין ותי' ממ"נ אם יזכור שלא בלע לא ישתה ואם ישכח אכתי ישתה משקין טמאין שהם אחרונים לתרומה שאכל כבר יע"ש ומיהו לפי מה שהתבאר בחדושינו בכמה מקומות וגם לקמן דספינן לי' מידי דפסול לגויה ואסור לטמאו' גופו יע"ש אכתי תקש' דמ"מ הך גזיר' מועיל' דתו לא יבוא לשתות משקין טמאין דהוה שני ואסור לטמאות גופו בימי טהרתו ויהיה זוכר ולפי מה דאכתוב ברש"י שם דווקא כהנים הוא דמוזהרין על פסול עכו"ם ולא ישראלים א"ש דמש"ה הוצרך לו' דשקיל משקין טמאין ואח"כ אוכלין דתרומה ולא להיפך דישתה אח"כ דהתינח בכהנים בישראל מא"ל וכי גזרו משום מיעוטא לשיט' רש"י בריש כתובות דלא עשו תקנה משום כהנים מש"ה אמר דשקול משקין טמאין ויאכל תרומה ובישראל אוכלי קודש:

גמרא הכא בחולין עט"ת ולא כר"י כתב הרשב"א בחדושיו דהא דלא קאמר וכר"א משום דשמותי מתלמידי שמאי א"נ הא דסיים בחולין עט"ת אפשר דקאי גם לר"א או לאו ומש"ה אמר דלא כר"י ודאי אבל ר"א ספק ומיהו בפ"ב דטהרות מ"ח ראב"צ אומר חולין הרי הן כתרומה וא"כ המ"ל ראב"צ הוא דאית בהו שלישי ולקמן אבאר מזה באורך:

האוכל אוכל ראשון כו' רבי אלעזר פליג עם רבי יהושע בתרתי כיון דשני שני ה"ה ראשון הוה ראשון דמשוה מדותיו ושלישי שלישי בין לענין גופו שיהא נפסל מאכילת תרומה כעולא לקמן ק למגע קודש שיהא רביעי כי ר"א סובר דאין טהרת תרומה טמאה אצל הקודש כמ"ש בפ"ב דטהרות משנה ו' ר"א אומר שלשתן שווין וכפי' הר"ב שם דלית ליה לר"א טהרתה טומאה אצל הקודש ור"י אומר כי שני יצטריך להיות שני או משום תרומה או מ"ש וכמו שאבאר לקמן אבל ראשון בשני סגי ופליג נמי בג' דהוה שני לקודש ובשבת י"ד א' פירש"י דחיישינן שמא ראשון הוא וכאן לקמן ד"ה מפני שטהרתה כו'