ראש יוסף על חולין חלק א קיז

תיקשי הוכשרו בהדחה ראשונה ודע שאף שכתבו התו' לעיל ד"ה מולחו דהחותך בשר קודם שתצא נפשה דצריך מליחה א לצלי והדחה התם לאו משום דיש הרבה דם שלא יצא אלא שנתעורר לצאת והוה כפירש ממקום למקום משא"כ השוחט ולא יצא מהן דם כלל אף שנבלע באיברים לא הוה פי' ממקום למקום וא"צ מליחה והדחה לצלי אח"כ ועיין בפר"ח סימן ס"ז יע"ש ובחדושינו שם אבאר ועיין סימן ס"ט מדיח במי פירו' הדחה אחרונה בט"ז וסימן ע"ג וע"ז יע"ש: בפירש"י ד"ה הוכשרו בשחיטה מיגו דשויא הך שחיטה אוכלא להוציא מידי אמ"ה כו' משמע אף בשוחט ונמצא טריפה אפ"ה הוכשרו בשחיטה דמהני להוציא מידי אמ"ה ועיין לקמן ליה מ"ש בתו' ד"ה שחיטה יע"ש

(ע"ב) תוס' ד"ה והא נגעה היא כו' אמאי לא יאכל כשיצא הדם עכ"ל ואהא דמתני' דכל הטעון ביאת מים מד"ס לא קשיא להו דאי בנגיעה שרי אמאי אסור לאכול דההיא בשכל גופו טמא כמו האוכל אוכלין טמאין ולא אידים קאי כפירש"י כאן ומש"ה חכמים אוסרין במעשר דגופו שני הוא ונפסל מלאכול מעשר שני מה שאין כן במתני' דאין גופו טמא אלא ידים מסואבות אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם ומהרש"א ז"ל הקשה דאמאי לא הוקשה להם מיד בהא דאמר ע"כ לא פליגי אלא באכילה ומתני' אמאי אסור כיון דאין גופו טמא ותי' דה"א נגיעה היינו שמותר ליגע שני במעשר שני אבל מ"מ אסור תו המ"ש באכילה אח"כ אלא מדאמר והא נגיעה הוא והיינו נגיעה לאכול אח"כ הוקשה להם שפיר ועיין במהרש"א ז"ל וזה כוונתו כאן:

ובהא דכל הטעון ביאת מים חיים בפי"א דפרה משנה ו' ולאחר ביאתו מותר בכולו והכ"מ בפ"ט ה"ב מהלכות א"ה הקשה במ"ש הר"מ ז"ל דט"י דרבנן הוה כשני לטומאה מהני דלאחר ביאתו מותר מיד וסיים אולי יש בטומאה דרבנן שצריך הערב שמש וצ"ע ולא הבינותי דהא כבר קדמו הר"ש שם במשנה שכתב בהדיא כן שיש טומאה דרבנן שצריכין הערב שמש והביא כמה ראיות יע"ש ועיין בפסחים י"ד בתו' ד"ה הכא פסול וטמא שכתבו דט"י דמתניתין היינו ט"י דבית הפרס שהוא מדרבנן אלמא יש טומאה דרבנן שצריכין הערב שמש והא דתנן ולאחר ביאתו מותר בכולן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ:

דתניא ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון ה"ג ואיני יודע למה לא מביא משנה דפ"ב דטהרות דתנן שם בהדיא הן הן הדברים ששנוים כאן ואולי ט"ס יש וצריך להיות דתנן ולא דתניא. והנה ראיתי לבאר כאן בדרך הפשוט ולא אכניס א"ע בכאן בדיני טומאה וטהרה כי עמוק מאד ואבאר רק מה דצריך לפי פשוטו בסוגין. הנה ראוי שתדע שראשון עושה שני בחולין ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש ואין רביעי עושה חמישי בקודש חוץ מחטאת שהיא פרה אדומה שיעשה רביעי חמישי ועיין בפ"ב דטהרות משנה ה' ובפי' הר"ש והרע"ב שם דבחטאת דהיינו פרה אף מאה עושין ולפי' שני חמישי ותו לא. ואמנם אדם האוכל אוכלין טמאין מן התורה טהור גמור הוא דאין אדם וכלים מקבלין טומאה כ"א מא"ה ואוכל אין נעשה אב לעולם ומדרבנן שיהא גופו טמא ואף שיפסול תרומה במגעו ובפ"ק דשבת מפרש טעמא זימנין אכל אוכלין טמאין ושדי משקין דתרומה לתוך פיו שסבר שבלע במעיו והם עדיין בתוך פיו ויטמא את התרומה ומוזהר לשמור בטהרה או שיאכל תרומה טמאה וכן פי' הר"ח ז"ל בהלכות א"ה פ"ח ה"י וסיים:

וכבר בארנו בתרומה שאסור לאכול תרומה טמאה ורש"י בשבת דף ע"ו פי' דמוזהר לשמור בטהרה וע"ש והנה כשישמור חולין עט"ת תמצא בו שלישי ועט"ק רביעי וע"ט חטאת חמישי וזה מבואר בפ"ב דטהרות משנה בג"ה יע"ש ובחולין שנעט"ק איכא פלוגתא אי הוה כקודש ולקמן אבאר בזה. עוד אבאר לך דכל הפוסל את התרומה והוא שני מטמא משקין להיות תחלה ואין חילוק לעולם אף מאה הן תחלה ועיין בכ"מ ובר"מ בהלכות אב הטומאה פ"ח וט' וי' וי"א וכל הפוסל את הקודש מטמא משקה הקודש להיות תחל' כמבואר ג"כ בפ"ב דטהרות משנה ו' השלישי שבכולן מטמא משקה קודש יע"ש ודע עוד דטהרת תרומה אם לא נעשה עט"ק הוא פלוגתא בפ"ב דטהרות משנה ו"ז השלישי שבתרומה לת"ק אם עשאן עט"ק מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש ואם לאו מטמא שניים ופוסל אחד דמספקינן בראשון ומטמא שני ושלישי ופוסל א' רביעי ור"א במשנה ז' פליג ואמר כי טהרת תרומה הם טהרה אצל הקודש ושלישי אין מטמא אלא פוסל אוכלי קודש וגדולה מזאת ביאר ר"א ואמר דשני שבכולן אף של חולין פוסל א' ומטמא א' בקודש ולת"ק וודאי דהוה ראשון מכ"ש מתרומה וכמ"ש בסמוך ולפי הנראה דת"ק הוא ר' יהושע דאמר שם במשנה ב' דשלישי שני לקודש בחולין עט"ת שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש ור"א פליג וסובר אף חולין גרידא נמי לאו טומאה היא אצל הקודש ומש"ה שלישי שלישי וזה אף לקודש כמו שאבאר לקמן אי"ה. ודע דמעשר שני הוה כחולין דאין בו אלא שני ולא שלישי ומיהו בזה נשתנה דינו בחולין באדם שאכל ראשון או שני שישוב גופו להיות שני כמו שהתבאר אמרו חכמים דאסור לאכול במעשר כדתנן בפי"א דפרה משנה ה' כל הטעון ביאת מים מד"ס אותן שהוזכרו בח"י דבר דהוה שני חכמים אוסרין במעשר ובאכילה עביד רבנן מעלה לא בנגיעה דאין שני עושה שלישי במעשר כמו שהוזכר בשמעתין לעיל ונראה דהלכה כחכמים כמ"ש הר"ב והר"ש בפי' המשניות ואף אם נאמר דט"י במעשר מותר אף מדרבנן שאני ט"י דקליש ליה טומאה דכמו כן אמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין כו' חוץ מט"י מה"ט ועיין בר"מ הלכות מ"ש פ"ג ה"ד ולאחר אלו קצת העיקרים אבוא לבאר זאת הלכה ואיני מקבל על עצמי לבאר הכל בשלימות כי לא היה הזמן גורם כי אם מקצת. הנה ר"א אומר ראשון ישוב גופו להיות ראשון שני שני ופוסל את התרומה שלישי שלישי (פוסל את הקודש במגע ועיין בר"ש בפ"ב דנדה מ"ב וטעם ר"א דגזרו זימנין דאכיל אוכלין טמאין וישכח ויסבור שבלע ואין מטמאין אז לתרומה דהוה כאוכלין וישקול משקין דתרומה ויטמא את התרומה מש"ה גזרו דליהוי שני ויהא נזכר דאף שיסבור שבלע האוכלין אכתי גופו טמא מדרבנן ובשני בעית למיעבדי שני דאי שלישי ויהא נזהר מתרומה כמ"ש עולא לקמן האוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה כתב מהרש"א היינו בחולין עט"ת דאי' בהו ג' אבל בחולין גריד' דלי' בהו ג' אי הוה גופו שלישי לא הוה נפסל גופו מלאכול בתרומ' ע' מהרש"א ד"ה תו' האוכל אוכל ראשון מש"ה ר"א משוה מדותיו כמו שני שני ה"ה ראשון ראשון דלא ליהוי מילי דרבנן ותקנתם כסותרין דבשני אוכל כמאכל ובראשון לא ושלישי שלישי וכתב הר"ש בפ"ב דטהרות מ"ב דאף דבשלישי ליכא להאי גזירה מ"מ לא חילקו וכתב מהרש"א בשבת דליכא שתיית משקה קודש והיינו דר"א אאוכלין קאי ובאוכלין ליכא טעם למגזר אבל במשקין איכא טעם זימנין דשתי משקין טמאין שלישים שנגעו בט"י דפוסל את המשקין וישכח וישקול אוכלי קודש ואין לומר ברביעי סגי ויהא גופו נפסל מלאכול קודש כמו שכתב הר"מ בפי"א הלכה יו"ד דאוכל רביעי של קודש נפסל גופו מלאכול בקודש כמו שיתבאר לקמן חדא כיון דחולין עט"ת לית בהו רביעי שוב לא נפסל גופו מלאכול בקודש כמ"ש מהרש"א לענין חולין גרידא בשלישי ועוד לר"א משוה מידותיו דלא ליהוי מילי דרבנן כו' אבל באוכל אוכלין טמאין ליכא טעם כמ"ש מהרש"א ז"ל דליכא שום שתית משקה קודש ובתו' דסוטה דף ל' ע"א ד"ה הא אייתינהו בק"ו כו' כתבו בשם ס' הישר הא דאמר בחולין אמר עולא האוכל שלישי נפסל גופו לא נודע טעם גזירה זו דאין שלישי עושה רביעי בתרומה ועיין במהרש"א שם שהקשה על מ"ש דאי משום דקשקיל משקין דתרומה ומה בכך והא אין שני שלישי עושה רביעי בתרומה יע"ש והס' הישר דלא הוקשה לו על ר"א דאמר שלישי שלישי מ"ט גזרו היינו לשיטתם שם שכתבו דאי משום גזירה דלמא שקיל משקין דתרומ' וניח' להו בכך אלא דקשיא לי' ליפסל במגעו ג"כ ולר"א ניחא. והא דלא אמר ר"א האוכל רביעי נעשה גופו רביעי וי"ל דלא איירי אלא לענין שיפסול במגעו ולא לענין איסור אכילה שיהא אסור לאכול ומש"ה לא קאמר רביעי דלא משכחת שיעשה רביעי חמישי בקודש ולענין חטאת אין נ"מ בזה דבראשון נמי מספקינן ליה ועיין בר"מ הלכות פרה:

והנה לכאורה היה, אפשר לומר דר' יהושע ור"א מחולקין בפלוגתא דר"מ וחכמים בהא דכל הטעון ביאת מים מד"ס דר"א סובר אוכל שני הוה גופו שני ומותר לאכול מעשר ומש"ה, ראשון הוה גופו ראשון דחששו לתקנת מעשר דאי יהיה שני אכתי יבא לאכול מ"ש או להיפך דישקול משקין דמעשר לתוך פיו אלא דהתו' כתבו ד"ה האוכל דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה. אבל למ"ש הרב בס' פ"י בשבת ט"ו א' בהא דשקיל אוכלין טמאין וישתה משקין דתרומה הקשה אמאי לא אמר דישקול אוכלין דתרומה שזה שכיח טפי ותי' אה"נ אלא דהגמרא רבותא אמר אף מ"ה עושה איסור דאין אוכל מטמא אוכל וסיים מש"ה ניחא בישראל אמאי גזרו אלא משום אוכלי קודש יע"ש ולפ"ז שפיר איכא למימר דלר"א ראשון משום מ"ש דאם יהיה שני אכתי יבא לאכול מ"ש ור"י סובר כחכמי' דלעיל דנפסל גופו מלאכול מ"ש ובשני סגי דאף שיהא מותר ליגע אכתי לא יבא לאכול מ"ש דנפסול גופו ומש"ה ראשון ושני שני:

ודע מ"ש בס' פני יהושע דחששו משום אוכלי קודש אין להקשות בשלישי סגי דאוכל ראשון וב' יהא שלישי ולא