ראש יוסף על חולין חלק א קטו

(דף לג ע"א) גמרא אמר רב אחא בר יעקב ש"מ מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כותי עב"מ עכ"ל הת"ח בפ"ק כ' ע"ב כתב בהא דמביא הטור בסימן כ"ז מה דהוה נבילה ומה דהוה טריפה דנ"מ בזמן הזה להאכיל בני מעיים לב"נ דבטריפה שרי ובנבילה דלא מהני הך שחיטה מידי אסור להאכיל לב"נ הבני מעיים והפר"ח בסימן כ"ז השיבו דלא קי"ל כר"ל ועיין בתבואת שור שם. ואני אימר דמ"מ נ"מ דנהי דריאה ובני מעיין לאו כמנחין בדיקולא דמיא מ"מ הסי' השחוט עצמו כמאן דמנח בדיקולא דמיא לאחר שנשחט רוב הקנה או הוושט ותדע שהרי בסי' כ"ו כתב הטור אם ניקב הסימן נגד מה ששחט כבר טריפה וכתבו אחרוני' דוקא קודם שחיטת הרוב אבל לאחר שחיטת הרוב כשר וכן הוא ביש"ש סימן י"ז יע"ש ועיין בתב"ש סימן כ"ו ס"ק ב' דנהי דריאה לאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ויש בה חיות דינקי משאר אברים הקנה עצמו אין בו חיות כלל א"כ אכתי נ"מ בין מה דהוה נבילה ובין טריפה ליתן הסימן עצמו לנכרי דבטריפה כיון דמהני בישראל לטהורי מידי נבילה מהני לב"נ ובנבילה לא ולפי זה בבהמה שאירע לה פסול בשחיטה אסור ליתן לב"נ הסימנין עצמן שהן הוושט והקנה דנהי דריאה לאו כמאן דמנחא דמי דיש לה חיות משאר אברים וא"כ מה שמוכרין מנבילה הבני מעים אפשר דסמכו על פר"ח דלא קיי"ל כר"ל אלא כר"ז ואף לקולא קיימא לן כר"ז מ"מ הסי' עצמו ודאי דמאן דמנחא בדיקולא דמיא וב"נ אוכל אותו והוה אמ"ה וגם הפר"ח יודה לזה עיין סימן כ"ו ס"ק א' דאם נשחט רוב הסימן אף מה שניקב נגדו אף בבהמה בסימן א' כשר ובחדושינו לי"ד סימן כ"ו וכ"ז אבאר בזה:

ע"ש נכרים דבנחירה תליא מלתא כו' לא מצינו בשום מקום דבן נח מצווה על הנחירה דאי הוה מצווה על כך נחירתן זו היא שחיטתן אלא דבמיתה הותר להם אבל בתוס' לקמן צ"א ע"א ד"ה כמאן דאמר כתבו שם דבן נח מצווה על הנחירה ויש לעיין ובחדושינו לקמן בפ' גיד הנשה אבאר בזה:

ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה עיין בהעור ורוטב קכ"א ד"ה יפה יפה שכתב רש"י יותר מבשר אחר מפני שכשחותכו נבלע בו הדם בשעת צאת נפשה יותר מבשר אחר יע"ש ועיין בשמלה חדשה סי' כ"ז סעיף א' שכתב ומולחו יפה יפה יותר מבשר אחר וציין רש"י בפ' העור ורוטב ואף דבפ' כ"ה קי"ג א' אמר נמי אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שמולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה סובר רש"י דהכא צריך יותר דאל"כ למה מזכיר מליחה כאן דמהיכא תיתי לומר דלא בעי מליחה דסובר לקדירה מיירי וא"כ לא עדיף מבשר אחר אלא דצריך מליחה יותר מש"ה הזכיר מולחו כו' ובשאר בשר אפשר סובר רש"י דבמליחה מצד א' די או דכאן צריך הרבה מלח כבנין ועיין י"ד סימן ס"ט מדיני מליחה ורש"י לשיטתי' דסובר צלי ג"כ צריך מליח' עיין בר"פ כיצד צולין ובחדושינו לקמן בפכ"ה יע"ש. אמנם לי נראה ממ"ש רש"י כאן ומדיחו יפה יפה מפני שעדיין הדם נבהל לצאת ולא יצא עדיין יראה דהאי מדיחו הדחה ראשונה קאמר ולא קפיד על סידרא וכאילו אמר מדיחו יפה ומולחה יפה דאי הדחה אחרונ' קאמר א"כ מאי קאמר דלא יצא הדם הא בשהה שיעור מליח' ויצא כל הדם או בצלי דאין צריך שהי' אלא מיד צולהו והדם יוצא או על ידי מליח' או על ידי צליי' ולאיזה צורך הוצרך בכאן להזכיר הדחה ויפה יפה יותר משאר בשר ואף שיש לפרש בתרי גווני מ"מ נראה יותר דקאי אהדח' ראשונה דאילו בשאר בשר בחללי בי טבחי סגי כמ"ש בפכ"ה קי"ג ע"א ואילו הכי בעינן הדחה יפה יפה בהדחה ראשונ' דהדח' הוא כדי לרכך הבשר שע"י כן נתעורר הדם לצאת בנקל וכאן שעדיין דם מרובה שחתך קודם צאת נפשה מש"ה בעינן יפה יפה בהדחה ראשונה. והתם בפכ"ה קי"ג לא הוזכר יפה יפה אלא בהדחה אחרונה ועיין בי"ד סי' ס"ט ולזה כתב כאן דהדחה ראשונה נמי בעינן יפה יפה וכן יש לפרש ההיא בעור ורוטב דאהדחה קאי ולא אמליחה:

ברש"י בד"ה מדר"ל כו' אין מזמנין על בני מעיים משום ריאה עכ"ל כ' מהר"מ מלובלין אמאי לא דקין בשחט הוושט דהוה כמאן דמנחא בדיקולא דמיין יע"ש ודוחק לומר משום ריאה הוא דנקיט ש"מ מדר"ל דאילו לאחר שחיטת ב' סימנין גם ר"ז מודה דהוה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא כמ"ש הרשב"א בתה"א דף ל' ע"ג ועיין בתב"ש סי' כ"ז סק"ה א"כ כ"ע מודים בהא דאין מזמנין אלא משום ריאה נקיט לה דדרך הקנה לשחוט תחלה אלא שמלבד זה אינו דבלא"ה א"א לפרש כן דא"כ הכי הוה ליה לומר משום ריאה נקיט לה ולא משום ריאה דמשמע דעיקר האיסור משום ריאה וז"א דה"ה בדקין וראיתי להבכור שור בחדושיו שכתב משום דבהעור ורוטב פליגי חזקיה ור' יוחנן דלחזק' אף בהמה טמאה שחט בה שנים הרי היא כמתה ואין בה איסור אמ"ה לב"נ וא"כ שרי הדקין ג"כ ואף דהלכה כר' יוחנן היינו דמייתי שם סייעתא מהאי בריי' ורב אחא בר יעקב לא ידע מהאי בריי' ולדי' הל' כחזקיה דרבי' דר"י הוה ועוד דהתוס' דף פ"ד ד"ה דבעינן כתבו דבשחיטה ששחט כראוי הוא כמתה ממש ודוקא ריאה דשחט הקנה תחלה דהוה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא עכ"ל ואני תמה עליו לתי' ראשון א"כ מאי פריך מברייתא דתניא א' נכרי וא' ישראל מותרין בו דמיירי ששחט ב' סימנין ומש"ה מותר דמתה הוה כחזקיה דאמר הכין בעור ורוטב קכ"א ע"ב משא"כ בריאה דעדיין לא שחט הוושט והוה כאלו הוציאה הריאה קודם שחיטת סי' השני והיה צריך להביא רישא דברייתא דתניא בהמה טמאה בשר הפורש מן מפרכסת אסור לב"נ דהיינו דלא כחזקיה ועדיין חיה הוה ואפ"ה בטהורה שרי דליכא מידי דאסור לב"נ ולישראל שרי דלא כר"א ב"י וכאן לא הביא אלא סיפא דברייתא דלא מוכח מיני' מידי וכדכתיבנא ומכ"ש לפי תי' שני שלו דבשחיטה כשירה הוה כמתה ממש לכל מילי ודוקא ישראל בטמאה וגוי בטהורה הוא דמפרכסת הרי הוא כחי' לכל דבריה א"כ לא מקשה כלום מהא ברייתא אף לפי האמת דהתם בטהורה שחט בה רוב שנים דהוה כמתה מש"ה שרי לב"נ משא"כ בריאה דהוה כאילו הוציאה קודם שחיטת הוושט דבישראל מותר כמו עוף דדי בסימן א וכמ"ש לעיל משא"כ לבן נח דאסור ומה פריך ועיין במהר"מ מלובלין ל מה שכתב כאן בגמרא:

ובד"ה הרוצה לאכול משום דמעלי כדאמר לקמן הרוצה שיבריא עכ"ל לכאור' דלא תקשי כיון שלא הזכיר שיבריא לאיזה צורך הזכיר מליחה בשלמא לקמן אשמעי' דהרפואה הוא שימלח דוקא ולכן פי' דכאן נמי שיבריא הוא ועיין ביש"ש סי' י"ח דאיירי לצלי ומשום שיבריא טוב למלוח יע"ש ז"א דרש"י סובר דכל צלי בעי מליחה ורש"י לפרש בא לאיזה צורך רוצה לאכול מחותך קודם שתצא נפשה דהא צריך להמתין עד שתצא נפשה ופי' שיבריא וזה ג"כ אינו דבתוך כך יצלה:

ובד"ה ומדיחו יפה שעדיין הדם נבהל לצאת ולא יצא עיין בתב"ש סי' כ"ו ס"א:

ובתו' ד"ה ומולחו יפה יפה דחללי בי טבחי א"נ בביה"ש ולא הוצרך להזכיר ולקדירה א"נ לצלי עכ"ל ר"ל דבפכ"ה קי"ג א' אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שמולחו יפה ומדיחו ופריך והתניא מדיחו ל"ק הא דחללי בי טבחי ורגילין היו בכך יע"ש ומ"ה גם כאן לא הזכיר הדחה ראשונה וא"נ כיון דביה"ש פשיטא שצריך הדחה מפני דם בעין והא דמזכיר התם הדחה ראשונה אף באין דם בעין לרכך הבשר ומ"ש לקדירה ואשמעינן מולחו יפה יותר משאר בשר כמ"ש התב"ש סימן כ"ו ס"א א"נ לצלי איירי ובחדושי הרשב"א כתב וזה לשונו ולצלי איירי דאי לקדירה מאי קאמר וממתין עד שתצא נפשה הא בשיעור שהי' של מליח ודאי שתצא נפשה ואי משום הא יש לומר דלצלי לא בעינן מליחה דהוה דם אברים שלא פי' וממקום למקום לא איכפת לן ומולחו לקדירה וממתין קאי ארוצה לאכול חי או צלי ולא קאי אמולחו יפה יפה ובי"ד סי' ס"ט אבאר:

ובד"ה א' נכרי וא' ישראל מותרין בו משמע דטעמא דליכ' מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור עכ"ל דאין לומר דשחט בה שנים הוה כמתה דהא איתותב חזקיה מרישא דברייתא ועוד דא"כ לאי הוה מקשה כלום לר"א ב"י וכמ"ש לעקר:

בא"ד וא"ת דבפג"ה פליגי אי אמ"ה נוהג בטמאין וי"ל דמ"מ אמ"ה דידהו אסור משום דבעי שחיטה אע"ג דכותי אסור במשהו בשר מ"מ הא חצי שיעור אסור מ"ה עכ"ל מה שכתבו דבן נח מוזהר על הטמאין כטהורין משום דבן נח כתיב סתמא ומשמע בין טהורה או טמאה ושאר חיה ועוף ומהרש"א ז"ל הקשה דאימא אח"כ דנתנה תורה ע"כ בב"נ נמי שרי בטהורין יעוין שם משום דליכא מידי דלישראל שרי ולבן נא אסור כו' ומה שכתבו דטעון שחיטה היינו עשה דוזבחת ואכלת עיין בשבועות כ"ד ד"ה האוכל נבי' בד"ה ומ"ש אע"ג דכותי אסור במשהו בשר גידים ועצמות כו' לכאורה שהוקשה להם מ"מ בעופות וחיות הטהורים דלישראל אסור משום דבעיא שחיטה ואין אסור אלא בכזית ולב"נ משום אמ"ה ואסור אף במשהו בשר עם גידים ועצמות ולזה תי' דמ"מ חצי שיעור אסור מ"ה וז"א דודאי אף לישראל אסור בכ"ש מעשה דוזבחת ואף לר"ל דחצי שיעור מותר מ"ה מ"מ עשה דוזבחת ואף בכ"ש מודה עליה דנהי דכתיב וזבחת ואכלת הא אכיל' רשות הוא וממילא דכי אזהר רחמנא בכ"ש נמי אזהר ועיין בתו' שבועות כ"ד ד"ה האוכל דכתבו דאין איסור אמ"ה יכול לחול על איסור וזבחת משמע כמ"ש דאל"כ משכחת ליה בחצי שיעור דחל עליו איסור אמ"ה יע"ש אבל נראה ודאי דהתו' קאי אהא דב"נ מוזהר על הטמאין כטהורין וקשיא להו שפיר דלישראל אין איסור אלא בכזית וחצי שיעור מותר מ"ה לר"ל א"כ בטמאים אין איסור לישראל בחצי שיעור בטמאין גם עשה דוזבחת לא קאי אטמאים כ"א אטהורים ובטמאין אין מוזהר כ"א