ראש יוסף על חולין חלק א קיד

תלוי בקנה לחוד ולא ינק משאר האברים ולא בשאר בני מעיים ומש"ה פירש"י משום ריאה ועיין מה שאכתוב בדברי רש"י הללו לקמן בעזה"י וכל זה לטעמא דרבא דאמר כמאן דמנחא בדיקולא דמי אית לן לומר דוקא ריאה ולא שאר אברים פנימים וה"ה שחט וושט אין ניתרין הדקין אבל לר' זירא דאמר דטעמא דאין טריפות לחצי חיות אין חילוק בין ריאה ללב וכבד ובני מעיים דטעמא לאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. ויש בדבריו דר' זירא קולא וחומרא קולא דלאו דוקא ריאה אלא ה"ה בני מעיים וכ"ט לב וכבד וחומרא דאילו שחט הקנה והוציא הריאה קודם שחיטת הוושט הוה נבילה דהיתר שלה בב' סימנין דווקא אלא דאי נטרפה אין בכך כלום דכי גמרי טריפות לאו בחצי חיות ואילו לרבא הוא בהיפך דאם הוציא ריאה בסימן א' די ואם נטרפה לב וכבד וכ"ש דקין טריפה הן אמת שמ"ש הר"ן ז"ל דמדברי רש"ל נראה דוקא ריאה ולא לב וכבד וה"ה שחט הוושט אין ניתרין דקין וכמ"ש דראיה ממה דנקיט רש"י משום ריאה הנה ממ"ש רש"י ד"ה והדר ביה ר' זירא כו' מדבעי ר' זירא ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן מהו לאחר שחיטת הקנה דהוא לעולם ראשון ואמאי לא פי' בין סימן לסימן איזה שנשחט ראשון או קנה או וושט כמ"ש התוס' ד"ה והדר ביה ר"ז דנקבו בין סימן לסימן משמע אף בין וושט לקנה דאל"כ הוה להזכיר בין קנה לוושט כמו דאמר ריש לקיש ורש"י כתב דרך הקנה לשחוט תחלה וסתמא כפירושו ומ"מ אמאי לא פי' בין וושט ובין קנה אלא סתמא דאף דסובר דר"ז לא פליג אר"ל מ"מ כיון דהדר ביה מטעמא דאין טריפות לחצי חיות א"כ ודאי דוקא ריאה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דקים ליה לחז"ל ולא לב וכבד וה"ה שחט רק הוושט ונקבו הדקין דלאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ויש ליישב בדוחק ומ"מ נראה ודאי דעת רש"י ז"ל דאף בשחט הוושט ונקבו בני מעים להתיר ממה דכתב ד"ה אבל בבני מעיים לא לאחר שחיטת הקנה ולא כתב רבותא לאחר שחיטת הוושט וכן סיים דבני מעיים בוושט תליא משמע הרי בהדיא כמ"ש וכן בד"ה והדר ביה ר"ז כתב אבל בבני מעיים לא דתלוי בוושט כיון שהוושט עדיין קיים משמע בהדיא דאי נשחט הוושט אף הדקין שריא אם נקבו ומהתימא על הר"ן ז"ל שכתב דכן משמע מרש"י ולקמן ד"ה אין מזמנין ישראל ואין מזמנין כותים משום ריאה אבאר:

וברש"י ד"ה אבל בבני מעיים לא דרך הקנה לשחוט תחלה כו' עכ"ל הוצרך לזה כאן דל"ת דר"ל בדוקא נקיט שחט הקנה כו' אבל בבני מעיים לא אף ששחט הוושט תחלה וכמ"ש הר"ן בחדושיו ולכך פירש דמש"ה נקיט קנה דהוא דרך לשחוט קודם שהוא סמוך לעור או דלעיל הייתי אומר הטעם דאין טריפות לחצי חיות וקמ"ל דאף שחיטת הקנה סגי דחיותו זוטר דאילו פסוקת הגרגרת ברובו דוקא ואילו וושט בכ"ש אלמא חיות הבהמה תלוי רובה בוושט לא בקנה ורבותא קמ"ל משא"כ כאן דאמר דהסי' השחוט כמאן דמנחא בדיקולא דמיא פי' דרך הקנה לשחוט קודם דהוא סמוך לעור דל"ת דוקא קנה נקט דנפיש חיותיה ולא וושט דזוטר חיותיה:

ובד"ה והדר ביה ר' זירא כו' נקבו בין סימן לסימן לאחר שחיטת הקנה דהוא לעולם ראשון כבר כתבתי דרש"י פירש כן כדי לתרץ מה דאמר סתמא בין סימן לסימן דמשמע לכאורה אף לאחר שחיטת הוושט כמ"ש התוספות ד"ה והדר לזה אמר דסתמא כפירושו דרך הקנה לשחוט תחלה ומה שלא פירש לאחר שחיטת הוושט פירשו התוספות דלא נראה לו שיחלוק ר"ז על ריש לקיש ורצונם לומר דאל"כ אמאי לא מפרש לקמן לדבריו דרבא קאמר ליה היינו הך אתקפתא מה לי בריאה כו' ולפרש הכל כפירוש התוספות ולא על איבעיא והדר ביה היינו על איבעיא אלא דאין נראה לו לרש"י שר"ז יחלוק על ריש לקיש כי סובר דהלכתא כר"ל גם ר"א בר יעקב סובר כן גם ר"י לעיל דלא מוקי כר"ל דשחט שלא במקום חתך דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולפ"ז הל' כר"ל אבל לפי' התוס' דהדר מאיבעיא ומסיק דלא הדר וליה לא ס"ל א"כ אף לאחר שחיטת הוושט אם נקבו בני מעיים ה"ה לאחר שחיטת הקנה הדין כן ועיין בי"ד סי' כ"ו ובחדושינו שם אבאר בזה:

ובתוספות ד"ה ואמרינן לאו היינו דבעי אלפא כו' ולטהרו מידי נבילה קאמר לה עכ"ל ר"ל אי לאו הא דבעי אלפא הייתי אומר דר"י לענין איסור אכילה מיבעיא ליה והרשב"א ז"ל בחדושיו הקשה דא"נ לענין איסור אכילה מיבעיא ליה אפ"ה הדר פי' מאיבעיא מוכח דכאן אמר דשריא אפילו באכילה והניח בצ"ע והיינו לשיטתיה והיא שיטת התוספות דכאן דהדר מאיבעיא אבל לפירש"י דהדר ממה שהקשה לרבא מה לי בקנה כו' הוצרך להביא הא דאלפא דא"כ אכתי לא ידעינן אי ודאי טריפות לחצי חיות או ספיקא מיהא הוה דהא דבעי ר"ז לענין אכילה ומסופק בדברי ר"ל אי טעמא דידיה דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ודוקא ריאה ולא בני מעיים או דאין טריפות לחצי חיות ולא ידעינן הלכתא לכך הביא דלאו היינו דבעי אלפא ודאי משמע דר"ז לטהורי מידי נבילה מיבעיא ליה אבל באכילה ודאי אסור ומזה ודאי ידעינן דהסכים עם דברי ר"ל דלא אמר ריש לקיש אלא בריאה ולא בבני מעים אבל לשיטת התוס' דהדר מאיבעיא יקשה לפ"ז לאיזה צורך הזכיר הא דבעי אלפא. דא"נ לאכילה קבעי הא הדר ביה ושריא באכילה דאין טריפות לחצי חיות ואף בבני מעים נמי לאחר שחיטת הקנה שריין דאין טריפות לחצי חיות ודע לשיטת רש"י ז"ל שפי' והדר מאתקפתא דאין לומר מאיבעיא דא"כ מה משני וליה לא סבירא ליה דדוחק לומר דפליג על ר"ל דרש"י סובר דכ"ע אית להו הא דר"ל וא"כ אי הפי' וליה לא ס"ל הא דר"ל זה דוחק ואי הפי' לדבריו דרבא קמיבעיא ליה וליה לא ס"ל איבעיא א"כ אין נפקותא בין הא דאמר והדר ביה ובין הא דאמר לדבריו דרבא קאמר דהמקשן נמי אמר הכין דר"ז לאו אליביה דנפשיה בעי. ועוד דרש"י סובר דהא דאמר נקבו בני מעיים כן סימן לסימן היינו מסתמא בין קנה לוושט שכן מסתמא דרך הקנה שחוט תחלה כמ"ש בד"ה והדר ביה וא"כ ע"כ מודה להא דר"ל אמאי לא מיבעי ליה בריאה גופא דאסורה באכילה אי מהני לטהורי מידי נבילה ועוד אף אם נאמר בין סימן לסימן הוה אף בין וושט לקנה מ"מ אמאי משני מלישנא דר"ל ולא אמר ניקב הריאה בין סימן לסימן דדרך הקנה לשחוט תחלה אלא ע"כ כר"ל סובר דריאה לא מטרפא וע"כ הדר ממה דאמר מה לי בריאה דאי מאיבעיא מאי משני לדבריו דרבא קאמר אי אאיבעיא קאי הא המקשן נמי אמר דהדר ביה לדידיה ואי אאיבעיא ע"כ דהדר ביה ואי אתקפתא א"כ הא דמשני לדבריו דרבא אמר והוא סובר דלא כר"ל א"כ אכתי תקשי אמאי מיבעי ליה בבני מעיים בריאה לאחר שחיטת הקנה תיבעי ליה ועל הגמרא גופא לא קשיא מנלן דהדר מאתקפתא דלמא מאיבעיא הדר י"ל דא"כ צ"ל דר"ז פליג על ר' יוחנן דנד משינויא דכאן במקום חתך וגם על רב אחא בר יעקב דאמר ש"מ מדר"ל אין מזמנין בני נח על בני מעיים דהם סבירא להו דטעמא הוה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ומסתבר לומר דהדר ביה ממה דאתקיף ליה לרבא וסובר דטעמא הוה משום כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולא פליג עם הני כמ"ש. ומשני דמסתבר יותר ר"ז לא הדר ממה דהקשה לרבא ולדבריו דרבא דאיבעיא ליה הרצון בזה דאי הדר ממה שהקשה לרבא זה דוחק אבל השתא לא חזר מדברי עצמו ואיבעיא נמי איתא דלדבריו דרבא מיבעיא ליה וכדכתיבנא:

ושיטת התוס' הפך הוא משיטת רש"י ז"ל דר"ז דאמר בין סימן לסימן משמע אף בשחט הוושט תחלה מדאמר סתמא וא"כ גרסינן והדר ביה ר"ז מדבעי ולא דבעי כו' דמאיבעיא הוא דחזר דיותר טוב לומר דחזר מאיבעיא ומדברי עצמו וסובר כר"ל וכמו דאתקיף ליה לרבא מלומר שחוזר מדברי עצמו מה דאתקיף ליה לרבא וגם פליג על ריש לקיש לכן סברא ודאי שחזר מאיבעיא וע"ז משני שפיר לדבריו דרבא אמר רצה לומר דיותר מסתברא לומר דלא הדר מאיבעיא שהם דברי עצמו ופליג על ריש לקיש ואף בשחט הוושט תחלה אסורין בני מעים אם ניקבו ולטהורי מידי נבילה מיבעי ליה וכן לא הדר ממה דאתקיף לי' לרבא דשפיר הקשה לו דר"ל ע"כ גם בבני מעיים התיר לאחר שחיטת הקנה דכמאן דמנחא לי' לר"ז וע"כ הטעם דאין טריפות לחצי חיות וא"כ ה"ה בבני מעים אבל ר"ז פליג אר"ל אבל מדברי עצמו לא חזר כלל בין מאיבעיא ובין הא דאתקיף לי' לרבא דסובר ר"ז כמאן דמנחא בדיקולא לאו סבר וע"כ דאין טריפות לחצי חיות ה"ה בני מעים נמי כן הוה:

שיטה השלישית יש לנו לומר דהגי' הוא מדבעי ר' זירא והיינו מאיבעיא הוא דהדר ואפ"ה א"ש דלדבריו דרבא אמר ולא קמבעיא לי' והיינו אתקפתא דפריך לי' ואפ"ה הלכה כר"ל דר"ז לא פליג על ר"ל והוא כמ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל דנוכל לומר דיש חילוק בין ריאה ללב וכבד וה"ה בשחט הוושט ונקבו בני מעיים דריאה הוא כמאן דמנחא בדיקולא ולא לב וכבד וה"ה בני מעיי' והכי פירושו דוודאי ר"ז דאמר נקבו בני מעיי' בין סימן לסימן היינו שחיטת הקנה דאי לאחר שחיטת הוושט היה לומר נקבה הריאה בין סימן לסימן דמאיבעיא הוא דהדר דהא דרך הקנה לשחוט תחלה ומשני לדבריו דרבא קאמר ר"ל לעולם דלא הדר מאיבעיא והא דאתקיף לי' לרבא נמי לא הדר לדידי' אמר לדידי וודאי טעמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וריאה לחוד ולא לב וכבד וה"ה שחט הוושט תחלה דבני מעיים לאו כמאן דמנחא דמיא אבל לדידך דאמרת אבל בני מעיים לא ולא אמר לב וכבד לא אלמא דטעמא דידך משום דאין טריפו' לחצי חיות א"כ מה לי בריאה אבל באמת אין סובר ר' זירא כן אלא דווקא ריאה ולא לב וכבד וה"ה בני מעים והא דבעי נקבו בין סימן לסימן מהו היינו אף בשחט הוושט תחלה ונקבו בני מעי' ואסורין באכילה ולטהורי מידי נבילה מיבעיא ליה: