ראש יוסף על חולין חלק א קיג

ס"ק ד' יע"ש באורך ומ"מ מתני' דהכא אינו מוכח דהוה נבילה מחיים דהא דאמר ר"י כל שנפסל' בשחיטה הוה נבילה היינו לאחר שחיטה ומנא ליה להקשות ממתני' דאלו טריפות דשם טריפה מעיקרא הוה עליה כו': בא"ד והא דאמרינן בזבחים ס"ט יצא עוף שאין במיגו טריפה היינו דלקי נמי משום נבילה עכ"ל התם אמרינן בנבילת עוף טהור טריפה למה נאמר יצא עוף טמא כו' והתם אפשר הפירוש שאין טריפה חל עליה דאין איסור חע"א בטמא בין לר"י ובין לר"מ המם או בכולל או באיסור חמור לר"י שכן איסורו נוהג בב"נ ועיין בג"ה לקמן ק"א גבי האוכל ג"ה של טמאה יעוין שם וא"כ מש"ה אמר דאין חל טריפה דאין איסור חע"א ובחלב דחל עליו טריפה דהוה כולל או דהותר מכללו כו' יע"ש

(ע"ב) גמרא אלו טריפות נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת עכ"ל משניהם פריך דתנן הכי כל שנפסלה בשחיטה היינו מקום הראוי לשחיטה הוה נבילה והודה ר"ע אלמא נקובת הוושט הוה נבילה ועיין תוי"ט במתני' ועיין ב"ח בסי' ל"ג ול"ד יע"ש וכ"ש דפריך מפסוקת הגרגרת דקתני כאן שחט הוושט ופסק גרגרת דהוה נבילה ואף לפי רש"י דפסק היינו עיקור דסכין פגומה וגרע טפי מ"מ פריך מהמתין לה עד שמתה דהוה נבילה אלמא בסי' א' לא מהני לטהר מידי נבילה ואיך תנן פסוקת הגרגרת ברובו דהוה כמאן דפסיק לגמרי טריפה. ומיהו לא יתכן מה דפריך ואח"כ שחט כו' ויש ליישב ועיין לקמן מ"ש בזה:

ודע דר"ל דמשני כאן ששחט במקום חתך ודחי תלמודא להאי תירוצא כיון דכמנחא בדיקולא דמיא ומאי קושיא אימא דפסוקת הגרגרת דהתם מיירי במקום שאין ראוי לשחיטה דהיינו למעלה מטבעת הגדולה דלא הוה נבילה אלא טריפה שהרי הרב אומר כן בפ"ג מהלכות שחיטה הלכה כ"ג נפסקה הגרגרת במקום הראוי לשחיטה הוה נבילה וכתב הכ"מ דלמעלה הוה טריפה יע"ש היטב ועיין בתב"ש סי' כ"ו ס"ק ג' יע"ש ואף דסובר הר"מ אף דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא מ"מ למעלה ממקום שחיטה לא אמרינן יע"ש וא"כ מאי קושיא אימא דנקובת וושט וגרגרת איירי שלא במקום שחיטה דלא הוה אלא טריפה לא מיבעיא נקובת הוושט דמצינו לפרושי כך אלא אף בפסוקת הגרגרת ורובו נמי דינא הכי כמו שהתבאר אלא שמצאתי להת"ח בר"פ א"ט תימא אמאי לא נקיט ניקב הוושט נפסק הגרגרת וי"ל דנקיט אף במקום שחיטה. ולהכי תנן ופסוקת הגרגרת בוי"ו דשייכי להדדי במקום שחיטה א"ש כאן:

ע"ש כי קתני דמטמא מחיים כו' הנה מדאמר דמטמא מחיים לא תנן ולא אמר בקוצר נביל' לא תנן מחיים וזה מסכים למה שכתב התבואת שור בי"ד סימן ל"ג ס"ק ד' דלהר"מ ז"ל בפ"ג מה"ש נהי דפסוקת הוושט וגרגרת הוה נבילה מחיים היינו דלקי עליה משום נבילה ולא דמטמא מחיים יע"ש באורך ולפי דבריו א"ש דאמר נבילה דמטמא מחיים לא קתני. אבל דעת הפר"ח בסימן נ' ס"ק ה' הבין דהר"מ ז"ל סובר דפסוקת הגרגרת ונקובת הוושט הוה נבילה מחיים לכל מילי וכן דעת הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ד' דדעת הר"מ דהוה נבילה מחיים ומטמא ובאמת שכן משמע לשון הר"מ ז"ל בפ"ב מה"ש הי"ט שכתב, ניטל הירך וחלל שלה ניכר או נקרע מגבה או ניקב הוושט הוה נבילה ודומיא דאינך משמע וא"א לומר כן דמלבד מה שהקשו הם ז"ל היה להם להקשות קושית הרשב"א בחדושיו ריש אלו טריפות וז"ל כיון דנקובת הוושט מסיק לעיל דהוה נבילה א"כ וכי מתה עומד ושוחט וכה"ג הקשה דף כ' ע"ב ותי' דלא הוה נבילה מחיים יע"ש אבל אי הוה נבילה מחיים יקשה דהדרא קושיא לדוכתיה והנכון כמ"ש התב"ש דלא הוה נבילה מחיים אלא לענין מלקות ובזה א"ש כולהו ובא"ט ריש פירקין שם אבאר הא דפריך לתנא דברייתא והאיכא בס"גר וש"ב שמעתא יעוין שם היטב:

גמרא אלא אמר ר"ח בר אבא אמר ר"י לא קשיא כאן קודם חזרה וכאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה עכ"ל לכאורה יאמר דר' יוחנן ג"כ סובר כריש לקיש כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דאל"כ אמאי לא משני כאן ששחט במקום חתך וכאן ששחט שלא במקום חתך ועיין בתבואת שור סי' כ"ו ס"ק ב' שכ' דר"י אפשר דסובר כר' זירא דאין טריפות לחצי חיות ושאני הכי דבסי' גופא וודאי אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא יע"ש. עוד יש לומר כל שנפסלה בשחיטה משמע ליה היינו במקום הראוי לשחיטה ואף שלא במקום חתך הוה נבילה ממש. עוד יש לומר דר' יוחנן סובר דפסוקת הגרגרת ונקובת הוושט הוה נבילה מחיים וכמ"ש הר"מ באמת בפ"ג מה"ש הי"ט והבאתיו לעיל וכיון שכן לא מצי לשנויי כאן ששחט שלא במקום חתך דמה בכך והיאך מוציאה מידי נבילה דהוה מחיים עד שאני תמה במה דמשני ר"ל כאן ששחט שלא במקום חתך ומה בכך והיאך מוציאה מידי נבילה דכל שנפסלה בשחיטה היינו, מקום הראוי לשחיטה כמ"ש התב"ש בסימן ל"ג ס"ק ד' ואיך מוציאה השחיטה מידי נבילה אח"כ ואין לומר דר"ל אה"נ סובר דלא הוה נבילה כלל מחיים אלא לאחר שחיטה ומש"ה משני כאן ששחט במקום חתך הוה נבילה וכששחט שלא במקום חתך מהני לטהר מידי נבילה דא"כ בלא"ה א"ש דלא קשיא מאלו טריפות דמצינו לתרוצי כקושית התוספות דאלו טרפות דחל נמי שם טריפות עליה מחיים כמו שכתבו ד"ה ורמינהו אלו טריפות וכתב התב"ש מכאן הוכיח הר"מ ז"ל דהוה נבילה מחיים ולר"ל לא ק"מ:

ובתוספות ד"ה וליחשוב נמי דחזקי' וא"ת אמאי לא פריך וליחשוב דזעירי וי"ל דאין טריפה אא"כ נפסק החוט והא תני לה בי"ד הוכיח הט"ז בסימן כ"ז דנשברה מפרקת ורוב בשר בלא פסיקת החוט דלא הוה טריפה דאל"כ אמאי לא תנן לה בא"ט ולכאורה י"ל דאתיא בזה הכלל מה שאין כן הנך דהוה נבילה לא מצי לרבות בזה הכלל כמ"ש התוספות וי"ל דאכתי אמאי לא חשיב בברייתא דר' ישמעאל לקמן דלא תני זה הכלל שוב מצאתי כן בשו"ת בית יעקב סימן קכ"ב ושו"ת ח"צ סימן כ"ח ואין לומר דר' ישמעאל לא חשיב אלא טריפות ולא נבילות וחסר לי' פסוקת הגרגרת ומעיל ליה הא נשברה מפרקת בלא החוט י"ל דהא מסיק התם דפסוקי תרתי הוה חשבינהו כחד ואכתי איכא יותר מי"ח טריפות ומה שיש לעיין בי"ד סימן כ"ז בדברי אחיו של ט"ז אבאר בחדושינו ליורה דעה סימן כ"ז שם אי"ה:

בא"ד אבל מחזקיה פריך שפיר דמשכחת ליה גסטרא דנעקרה צלע מכאן ומכאן דקרי ליה רב לקמן גסטרא עכ"ל וכ' הת"ח ותימה דנעקר' צלע מכאן ומכאן דלא הוה גסטרא אלא כשנעקר' ג"כ החוליא עמה וא"כ הו"ל טריפה דמחמת חסרון בשדרה דמרבי בזה הכלל לקמן בריש א"ט דבסגרא אתיא בזה הכלל עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושי' ולמה ידבר האדון דברים כאלו דהתם דף נ"ב ע"א אמרינן בעו מיניה מרב נעקרה צלע מכאן ומכאן וחוליא קיימת מהו אמר להו גסטרא קאמריתו ואף דמסיק דהם צלע עם אסיתא קאמרי מ"מ החוליא קיימת אלא שהחור שהצלע תחוב בו ניטל מכאן ומכאן וז"ש וחוליא קיימת קאי על אמצעית החוליא כו' ואף לפי האמת כן ועיין ברש"י שם ד"ה אמר ר"י ומש"ה אמר דלא שמיע ליה דרב אבל דשמואל שמיע להו שפיר דחסרון בשדרה דאמר וכן לטריפה ואינהו באמצעית החוליא קיימת איירי ושפיר הוקשה להם לתוספות דאמאי לא חשיב דזעירי ותי' דבלא"ה טריפה משא"כ גסטרא פריך שפיר דנעקרה צלע מכאן ומכאן עם אסיתא דאמצעית החוליא קיימת דלא הוה טריפה מחמת חסרון בשדרה ובזה הכלל לא אתיא דהוה נבילה ולא טריפה ומש"ה פריך הגמרא שפיר ודברי הת"ח צריכין עיון וישוב דעת. ובחדושינו בא"ט נ"ב ע"ב שם אבאר עוד:

גמרא גופא אמר רשב"ל שחט הקנה כו' אמר רבא לא אמר ר"ש אלא בריאה הואיל כו' אבל בבני מעיים לא עכ"ל הנה משמע דבני מעיין הן הדקין התלוין בוושט ומשום דיש טריפות לחצי חיות אבל כל מה שתלוי בקנה כגון לב וכבד וכדומה כולהו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולאו דווקא ריאה ואף שפשוט הוא לכאו' ואף הרשב"א ז"ל בחדושיו בד' שיטות אבל בשאר בני מעיים לא פי' כששחט הקנה תחלה וה"ה אם שחט הוושט תחלה הוה איפכא עכ"ל ואף זה דבר פשוט לכאורה אבל הר"ן ז"ל בחמש שיטות כתב וז"ל לא אמר ר"ל אלא בריאה ולאו דווקא וה"ה לב וכבד וה"ה שחט הוושט ונקבו בני מעיים כשירים ואינו מחוור דא"כ הרי הבהמה מתה ואיך יתירנה שחיט' הוושט וכן להקל שאם שחט הוושט ונקבו בני מעיים דטריפה שאין לנו אלא מה שמנו חז"ל ואין מזמנין כותי על בני מעיים כו' משום ריאה וכן פירש"י ז"ל עכ"ל מה שכתב דאיך יתירנה שחיטת הוושט הבהמה והלא כבר מתה לכאורה דר"ל איך ניתר לב וכבד בסי' א' כיון דכבר אין א חיות ואיך יתיר אחר כך שחיטת הוושט הנה גם בריאה תקשי זאת אלא הכי אגמרי' רחמנא למשה דבעינן ב' סימנים לכל הבהמה ואה"נ דלר"ל אם שחט הקנה והוציא הריאה מבהמה קודם שחיטת הוושט דמותר דדי בסי' א' כיון שיצא כל החיות כמו עוף דזוטר חיותו די בסי' א' אלא דקשיא ליה להר"ן ז"ל אי איתא דלב וכבד נמי ניתרין בסי' א' דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא א"כ ודאי מתה כל הבהמה בסי' א' דעיקר חיות בעלי חיים תלוי בלב ועיין בשו"ת חכם צבי במעשה דלא היה לב לתרנגולת יע"ש. ומה שסיים וכן כתב רש"י ז"ל הוא מ"ש רש"י על הא דאמר רב אחא בר יעקב ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כותי על בני מעיים משום ריאה ואמאי לא פי' על בני מעיים ממש וכשנשחט גם הוושט אלא ש"מ דקים להו לחז"ל דוקא ריאה הוא דחיותו