ראש יוסף על חולין חלק א קיב

כשירה ושחט אותה דוקא דומיא דידה ושלא בכונה ומש"ה פסק דבהמת חולין שלא בכוונה פרה כשירה דחברתה דומי' דיד' ואין להקשות הא בהלכה א' בפ"ב דפרה פסק לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו כו' והיינו כת"ק וכיון דהוציא אותה לאו דוקא חברתה דומיא דידה ה"ה ושחט אותה נמי לאו דוקא וכמ"ש לר"י בהיפך ולזה יש לומר דודאי מ"ה אין איסור להוציא אחרת עמה אלא חברתה דומיא דידה והוציא אותה אלא מדרש אין מוציאין שלא יאמרו שתים שחטו ואף חולין אין מוציאין שלא יאמרו דהעולם אין יודעין שחולין היא ובזה מתורץ מה שהקשה התי"ט בפרה פרק ג' מ"ו דבכ"מ פסק הר"מ דלא כר"ש דלא דרשינן טעמא דקרא וכאן פסק כר"ש ולפי מ"ש א"ש מדחזינן דסתם במתני' כוותי' הכין הלכתא ומיהו מדרבנן הוא דהוה דמ"ה אין איסור אלא חברתה דומיא דידה ומדרבנן הוא דאסור שלא יאמרו ומש"ה פסק נשחטת חולין עמה דפרה כשירה. ואין להקשות דא"כ אף בשתי פרות שייך פסול מלאכה אחרת א"כ תקשי קושית התוס' ד"ה נשחטה לרבנן דאף שתי פרות למה לי אותה ולא חברתה דבעינן כונה אף לשחיטת חולין לדידהו יש לומר דרבנן דרשי ושחט אותה שלא יסיח דעתו ממנה ולפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ועיין בילקוט פ' חוקת וכמו שאבאר לקמן בתו' וא"כ אין קושיא לרבנן כלל משא"כ להנך דדרשי לפניו שלא יסיח דעתו ושחט אותה ולא אותה וחברתה שפיר יש לפרש כמ"ש כאן ובתוספות אבאר שם:

תוספות ד"ה נשחטה בהמה אחרת עמה כו' וא"ת לרבנן למה לי אותה כו' עכ"ל ולכאורה אין קושיא דתרתי שמעת מיניה מאותה ולא מלאכה אחרת ולא אותה וחברתה כמ"ש והתי"ט במס' פרה פ"ד מ"ד ד"ה ופוסלין אותה במלאכה אחרת וא"כ לרבנן איצטריך אותה להא לחוד שלא יסיח דעתו ממנה שלא יחתוך דלעת עמה ויש לפרש דקושית התוס' הוא לרב ביומא מ"ב א' דאמר לפניו שלא יסיח דעתו ממנה וא"כ ע"כ ושחט אותה ולא אותה וחברתה ולרבנן למה לי דשחיטת חולין בעי כונה ועיין שם ביומא לרב לפניו שלא יסיח והיינו פסול מלאכה כמ"ש רש"י כאן דפסול מלאכה משום היסח הדעת הוא גם יש לפרש דרבנן ע"כ דרשי אותה ולא חברתה דאל"כ אמאי לא אמר רבא רבותא טפי בשחט אחרת שלא בכונה ואדם אחר מכוין לשחיטה דהוה כונה מעליא דהוה כמ"ש מהר"מ מלובלין בהא דנפלה סכין דמשכחת כונה באדם יושב ומצפה מתי תפול סכינו ותשחוט וה"ה וכ"ש כאן דאדם אחר מכוין לשחיטה ויש כח גברא דשתיהן כשירות אלא ע"ס לרבנן גם הם דרשו אותה ולא אותה וחברתה והקשו שפיר ומיהו לפ"ז פשיטא דלק"מ דאיצטריך להאי גוונא דכתיבנא דאדם א' מכוין:

ודע דיש להקשות בדברי הר"מ ז"ל שכתב בפ"ד דפרה הלכה י"ז ומנין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה כו' והלא הוא פסק כרב דשחיטת פרה פסולה בזר עיין שם בהלכה י"ו ובפ"א וא"כ ע"כ לפניו שלא יסיח דעת ממנה ואותה שלא ישחוט פרה אחרת עמה שלא בכונה דפרה קדשי בדק הבית הוא דהוה ואיך כתב מאותה:

עוד אבאר לך שמ"ש מהרש"א דפרה קדשי ב"ה יש לעיין דהא חטאת קריא רחמנא והא דאין שנים שוחטין זבח מה"ט הוא דחטאת קריא רחמנא וה"ה לענין שחיטה דבעי כונה גם בשחיטה שלא לשמה פסק הר"מ ז"ל דפסולה יע"ש היטב ואין להאריך:

בהא מתני' דפרה פ"ג מ"ז לא היתה רוצה לצאת והקשינו אמאי לא כלל בחד בבא לומר שלא יאמרו שתיהן שחטו ולשי' הר"מ א"ש דחולין אין פסול בשחט אותה ואכתי הא איכא למיחש שמא בכונה שחטו שתיהן ופסול מחמת מלאכה אחרת וי"ל דלא חיישינן לשמא יאמרו בכך נפסל א"נ תנא אשמעינן דרשה דאותה ועיין בתוי"ט דתרתי שמעינן מאותה:

לשון הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין בחמש שיטות אהא דרב ור' יוחנן פליגי אי חולין צריך כונה כתב דלא שייכא הך פלוגתא להא דאיפלגו בפסחים ובד"ה אי מצות צריכות כוונה אי לאו דהכי טבילה ושחיטה לאו מצות הן אלא מכשירין הן ופליגי למר קילי מכשירין ממצות ולמר חמירי ממצות אבל במצות גופייהו לא מעיילי נפשייהו רב ור"י בהא עכ"ל ור"ל דרב סובר מצות צריכות כינה ומכשירין קילי ממצות או דסובר מצות גם כן אינן צריכות כונה והוא הדין לר"י אפשר דמצות אינן צריכות כוונה ומכשירין חמירי ממצות או מצות צריכות כוונה גם כן וליכא למידק מהא:

מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטה בהמה אחרת המקשה לא ידע אי כדי שיגמור זאת השחיטה או כדי שחיטה בהמה אחרת גם לא ידע אי שחיטת בהמה לבהמה או שחיטת עוף לבהמה דהוה חומרא אמר רב כרי שחיטת בהמה אחרת ונפשטו תרווייהו:

איכא בינייהו כן הוא גירסת רש"י ז"ל דרב ושמואל ור' יוחנן לא בעינן שיעור הטלת כ"א שיעור שחיטה ורב חנניא אמר שיעור הטלה אבל שאר פוסקים גורסים כדי שיביא בהמה כו' בעומדת להטיל ומה שיש להאריך בכאן בפירושי הפוסקים אבאר בי"ד סי' כ"ג בעזה"י:

ע"ש שהה במיעוט סימנים מהו תיקו ופסק רש"י לחומרא ולעיל כתבו התוס' פירוש שיש לפרש בבעיא זו לרש"י שייך איבעיא זו גם בעוף ולר"ת ג"כ בין בהמה ובין עוף במיעוט קמא דוושט ולהר"ר אושעיא בבהמה דוקא ושחט סימן ראשון ומיעוט בסכין רעה ומש"ה סמך איבעיא זו להשוחט בסכין רעה. והא דאמר בכאן עוף לעוף פירשו התוס' לעיל לר"ת. ומיהו אפשר לפרש במיעוט אחרון ואף דאין שהיה פוסל במיעוט בתרא כיון דאין זקוק לשחוט עוד מ"מ משכחת ליה היכא דשחט בב' מקומות אי אמרינן דבעינן שחיטה מפורעת א"כ צריך לגמור כל סימן לא ברוב דליהוי שחיטה מפורעת כמ"ש היש"ש בסי' ז' דפסק כשמואל דבעינן שחיט' מפורעת וא"כ שייך שהיה במיעוט בתרא דעדיין צריך לשחוט כל הסימן אלא דרב הוא דאמר כדי שחיטה עוף לעוף ואיהו אמר דלא בעינן מפורעת קשיא:

עיין בר"מ ז"ל בפי' המשניות שפי' כדי ביקור טבח חכם לראות אם שחט הרוב והא בפ"ק מפרש כדי ביקור טבח חכם שיראה הסכין וכבר תמה בזה הת"ח ומ"ש כדי שחיטה בהמה לעוף הוא בהמה דקה וכמו שסיים שם והוא במערבא דאמרי הכין בהמה גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לא הזכירו ש"מ דעוף נמי כדי בהמה דקה נמי:

מתני' שחט הוושט ופסק הגרגרת או פסק הגרגרת ואח"כ שחט הוושט עכ"ל נקיט לא זו אף זו לא מיבעיא בשחט ואח"כ פסק דהוה נבילה אלא אף בפסק ואח"כ שחט נמי נבילה כדמסיק ע"ב דאף בשחט אח"כ הוה נבילה והא דנקיט כאן שחיטה בוושט ולא בגרגרת אף שדרך הגרגרת לשחוט קודם דמונח קודם הוושט כמ"ש האחרונים ובהמתין לה עד שמתה נקיט סתמא ולא נקיט שחט גרגרת ופסק הוושט או פסק הוושט ואח"כ שחט הגרגרת. וביש"ש סימן י"ט כתב הגירסא שחט הוושט ופסק הגרגרת או שחט הגרגרת ופסק הוושט יע"ש וכן הוא במקצת נוסחאות יע"ש במשניות בפ"ב דחולין משנה ה' שחט הוושט ופסק הגרגרת או שחט הגרגרת ופסק הוושט והא דפריך לקמן לרבא דאמר כו' הוא מתוספתא ולא מתניתין דבמשנה לא הוזכר פסק קודם אלא אח"כ פסק וברייתא הוא דתניא שחט הוושט ואח"כ פסק כו' אי פסק הגרגרת ואח"כ שחט הוושט וברשב"א ז"ל היה הגירסא כמו שהיא לפנינו אלא דלא גריס במתני' ואח"כ ולקמן גרסינן שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד הא תניא ואח"כ שחט כו' והוא תוספתא:

או שחט א' מהן והמתין עד שמתה או שהחליד תחת השני ופסק כו' עכ"ל כתב התי"ט דאי שחט א' מהן והמתין לר"ע איצטריך ור"ל דלר' ישבב כ"ש הוא משחט א' ופסק השני דהיינו עיקור אלא לר"ע איצטריך דאפ"ה טריפה הוה ולא נבילה ואף דבבהמה איירי דאילו בעוף בסימן א' מתכשר אפ"ה סובר ר"ע דסימן א' מהני לטהר מידי נבילה וכן במשנה דאלו טריפות דקתני פסיקת הגרגרת ברוב דהוה כנפסק כולו ואפ"ה בסימן השני מטהר מידי נבילה וטריפה הוה וקודם חזרה והא דאמר או שהחליד תחת השני ולא אמר רבותא שהחליד תחת שני סימנין רבותא דר' ישבב נקיט או דר"ע לא פליג אלא בסימן א' בהכשר הוא דמטהר מידי נבילה לא בשכל השחיטה בפיסול בעיקור או בחלדה דלא מטהר ואח"כ הודה לר' ישבב דסימן א' בבהמה לא מהני לטהר מידי נבילה ולא עוד אלא אפילו ניקב הוושט במקום שחיטה דתו לא מהני לטהר מידי נבילה כמו שיתבאר לקמן בגמ' אי"ה ותוספות שכתבו לעיל דף ל' ע"ב ד"ה או שהחליד רבותא נקיט היינו דלא תנן במתני' החליד סימן ראשון ואח"כ שחט השני כראוי ולזה תירצו דרבותא אשמעינן דאף דסימן א' כראוי שחוט והחליד השני אפ"ה הוה נבילה ואיני יודע למה פרט דוקא אלו ב' דברים עיקור וחלדה ולא הזכיר כל חמשה הלכות שחיטה או היה די לו באחד:

בתוספות בד"ה אלו טריפות כו' מ"מ לא פקע מיניה איסור טריפות עכ"ל התוספות סוברים בפשיטות דנקובת הוושט ופסוקתא לא הוה אלא טריפה מחיים ואין שחיטה מועלת בהן משום דנפסל במקום הראוי לשחיטה וזה בכלל מ"ש במשנה נפסלה בשחיטה היינו במקום הראוי לשחיטה כמ"ש הכ"מ בפ"ג מה"ש הלכה כ"ג ועיין ב"ח בי"ד סי' כ"ז ול"ג ול"ד יע"ש ומש"ה הוקשה להם דאימא דנקיט טריפות דחייב אף משום טריפות אבל הר"מ ז"ל סובר שמעולם לא חייל עליה שם טריפות אלא שם נבילה שכן כתב בפ"ג הי"ט פסוקת הגרגרת ונקובת הוושט הוה נבילה מחיים א"כ פריך שפיר מאלו טריפות כיון דהודה ר"ע לר' ישבב דפסול בשחיטה הוה נבילה איך תנן התם דהוה טריפה והא מעולם לא חייל שם טריפה עליה ועיין בתב"ש סי' ל"ג