ראש יוסף על חולין חלק א קיא

מחשבה אין לו אבל מעשה יש לו ואפ"ה כוונה מעליא בעינן א"כ קשה וי"ל דבקדשים בעינן חתיכת סימנים ומ"ה קטן פסול ובטבילה להקר הוה כמו שחיטת סימנין לרבנן כדמסיק שירדה להקר ובודאי לרבנן בחולין בעי שחיטת סימנין דוקא כמ"ש בכאן ובפ"ק ועוד אפשר לומר דהוה מעלה דרבנן דכונה לתרומה הוה כונה לענין קודש אלא מדרבנן ויש לעיין: הא דפריך ומי אר"י הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין כו' יש להקשות אמאי לא מביא פלוגתא דרב ור"י בפ"ק אמתני' מאן תנא דלא בעינן כונה לשחיטה ולמפרך מיני' לר' יוחנן הא לאו קושיא דמצינו לומר נדה שנאנסה שנפלה מן הגשר ופליגי רב ור"י אליבי' דר"נ לרב זרק סכין לנועצה לאו דוקא ולרבותא דרבנן נקיט לה ור"י אמר דוקא זרק סכין דמתכוין לשום חתיכה וה"ה וכ"ש שחיטת חש"ו דיש להם מעשה לחתיכת בשר ומש"ה כשר ונדה שנאנסה שנפלה מן הגשר אף לביתה לא טהורה משא"כ כאן דדייק הא הפילה הוא כשירה אלמא לר"נ לנועצה לאו דוקא א"כ שפיר מקשה לר' יוחנן דאף נפלה מן הגשר כי הוי טבילה כמו בשחיטה ומשני שאני שחיטה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כונה מעליא וכיון שכן אף כונה כל דהוא לא בעינן משא"כ בטבילה ילפינן מן וכבס שנית עוד אפשר לומר דטעמא דמתני' דפ"ק טעמא דאחרים עומדין ע"ג וכמ"ש הרשב"א והת"ח לעיל בהא דעביד צריכותא אלא דא"כ מכאן נמי לא קשה דרבא הוא דדייק ליה הא הפילה הוא בלא רבא לא הוה דייקינן כלל הא הפיל' הוא כמ"ש רש"י לעיל דמש"ה לא מקשה מתני' אהדדי וכמ"ש הרשב"א שם א"כ אימא דר' יוחנן נמי לא מדייק הא הפילה הוא והיא גופא אשמעינן כמ"ש מהר"מ: ע"ש היכי דמי נדה שנאנסה אי דאנסה חברתה כו' דתנן החרשת כו' יש להקשו' דלמא חרשת ושאין להם דעה מהני טבילה וכונה דחברתה משא"כ ביש לה דעת ולא נתכונה לטבילה לא מהני כונה דחברתה וכה"ג מחלקינן בגיטין ובכמה דוכתי בקטן וגדול עומד ע"ג דמהני דעתי' דגדול ובין נכרי דלא מהני גדול עומד על גביו דנכרי אדעתיה דנפשיה עביד וה"נ כן וצ"ע

(דף לב ע"א) גמרא אמר רבא שחט פרה ובהמה אחרת עמה לד"ה פרה פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר"נ פרה פסולה ובהמה כשירה ולרבנן פרה כשירה וברש"י ד"ה פסולה פרה מחמת מלאכה אחרת עכ"ל וה"ה דמצי לפרושי מחמת אותה ולא חברתה לפי גירסתו לקמן קמ"ל אותה ולא חברתה אפילו בחולין אלא דפי' כן דכי היכי דתתישב קושית המקשה דפריך פשיטא דשמעינן ממתני' דפרה כל העוסקין בפרה פוסלין במלאכה אחרת ומיהו לפי מה שאבאר לקמן דגם אותה ולא אותה וחברתה נמי מקשה פשיטא לא יתישב אמאי לא פירש"י פסולה מחמת אותה ולא חברתה ולפי מ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה הא אמרה חדא זימנא וד"ה ואי אשמעינן דלרבנן בעינן כונה לחתיכת סימנין א"כ מש"ה פירש"י פסול' מחמת מלאכ' אחרת דאף דבהמה נמי פסולה שמתכוין לחתיכת בשר ולא לסימנים דהשתא ליכא משום אותה ולא חברתה אפ"ה פרה פסולה מחמת מלאכה כמו חתך דלעת עמה והא דפרש"י ובהמה כשירה אליבא דהלכתא דקיי"ל כרבנן דחולין לא בעי כונה ולרבנן אה"נ דשתיהן פסולות אבל אם נאמר דרש"י מיאן בסברת התוספות וסובר לרבנן לחתיכת בשר סגי והא דמוקי רבא בפ"ק וכולן ששחטו ואחרים רואין כר"נ משום דרש"י לשיטתי' שפי' בפ"ק דקטן יש לו מעשה היינו עם הדיבור וכולן ששחטן משמע בלא אמירה כלל גם רישא שמא יקלקלו כו' ועוד דשוטה וקטן אינן דומין ומש"ה א"ש הא דפירש"י שם י"ג א' מניין למתעסק שהוא פסול שהפיל הסכין כו' ושוב ראיתי כן במגיני שלמה בפ"ק שכתב דרש"י סובר דלרבנן בחתיכת בשר סגי קשה לאיזה צורך פי' משום מלאכה ועיין מ"ש לקמן ד"ה לרבנן פרה כו' יע"ש:

פשיטא ופירש"י ז"ל אכתי לא שמעינן כל העוסקין בפרה פוסלין אותה במלא' אחרת עכ"ל והיא משנה במסכת פרה מ"ד והקשה הת"ח מאי פריך פשיטא והא אכתי, לא שמעינן דרשא דאותה ולא אותה וחברתה עכ"ל ור"ל דאמאי לא אמר סיפא איצטריך ליה לאשמעינן דפרה פסולה משום דרשא דאותה. ולי נראה לגי' רש"י מקשה שפיר פשיטא דהא נמי תנן פ"ג מ"ז דפרה לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו ופי' הרב דכתיב אותה ולא אותה וחברתה והדין עמו דפי' כן דאי משום מלאכה אחרת היה לו לומר שלא יאמרו שתיהן שחטו ומדאמר שתים שחטו משמע דחששא היא שמא יאמרו שתיהן פרות היו ובב' פרות ליכא משום מלאכה אחרת כמ"ש התו' ד"ה נשחט' בהמה אחרת כו' וע"כ טעמא משו' אותה ולא אותה וחברתה ומיהו רש"י ביומא מ"ב ב' פי' שלא יאמרו שתים שחטו ופסול משום מלאכה אחרת ולקמן נמי אמרינן ושחט אותה ולא אותה וחברתה הרי דמצינו לפרוש שתים לאו ב' פרות אלא א' חולין או דרש"י סובר דב' פרות נמי פסולה משום מלאכה אחרת וכמ"ש התו' ד"ה נשחטה וא"כ תקשי מאי פריך פשיט וגם אמאי לא משני סיפא איצטריך ליה דאשמעינן אותה ולא אותה וחברתה כו'. ויש ליישב דהכי מקשה פשיטא דשחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דפסולה מחמת מלאכה אחרת ולמה לא השמיענו רבותא טפי דשחט ב' פרות בהדדי דשתיהן פסולות משום אותה ולא אותה וחברתה דמשום מלאכה אחרת ליכא ששתיהן פרות כמ"ש התוספות ד"ה נשחטה בהמה אחרת עמה ולא שמעינן דרשא דאותה ולא חברת' ואפשר דגם אסיפא מקשה דתו לא הוה למתני כלל נשחטה פרה אחרת עמה לר"נ שתיהן פסולות ולרבנן אותה שבכונה כשירה והיינו טעמא דפרה קדשי ב"ה הוא ומש"ה לר"נ שתיהן פסולה מחמת אותה ולא אותה וחברתה דזה נמי פשיטא וגם לרבנן אותה שבכוונה כשירה פשיטא כיון דשחיטת חולין לא בעי כוונה הוה אותה שלא בכוונה לא שחיטה כלל ואף לטהר מידי נבילה לא טיהרה כלל והוה כנחרה ופשיטא אותה שבכוונה כשירה ומשני מ"ד חברתה דומיא דידה בעינן קמ"ל והשתא ודאי סיפא איצטריך ליה למנקט בהמה אחרת ונקיט רישא איידי דסיפא וסיפא איצטריך לי' כמ"ש:

ודע דלפי מה דפירש"י ביומא שלא יאמרו שתים שחטו ופסול משום מלאכה אחרת איכא למימר דת"ק לא דריש אותה לא בהוצאה ולא, בשחיטה ומאי פריך והא כתיב אותה אבל לפי' הר"ב והוא פי' הר"ש ג"כ בפרה שלא יאמרו שתים שחטו ופסול מחמת מלאכה אחרת שנאמר ושחט אותה ולא חברתה פריך שפיר וה"ק כיון דדריש אותה דבשחיטה אמאי לא דריש אותה בהוצאה ועיין בתי"ט בפ"ג מ"ז דפרה ד"ה אלא יאמרו שתים שחטו ובפירוש הר"ש שם ולרש"י ז"ל:

כתב הר"מ ז"ל בהל' פרה פ"ד הלכה י"ח נשחטה בהמה אחרת עמה שתיהן כשירות וכתב הכ"מ דגרסתו היתה בגמרא נשחטה בהמה אחרת שתיהן כשירות ופריך פשיטא ומשני מ"ד אותה ולא חברתה אף חולין קמ"ל חברתה דומיא דידה, עכ"ל ובזה מתורץ קושית התו' ד"ה אבל פרה דחולין דאה"נ דעליו דומיא דידיה ולפי שיטה זו א"ש הא דתנן בפ"ג דפרה מ"ז לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה ולא אדומה שלא יאמרו שתים ולא אמר בקיצור אין מוציאין עמה אחרת שלא יאמרו שתיהן שחטו ורחמנא אמר אותה ולא חברתה אבל להר"מ דאין איסור אלא בב' פירות לא בשא' חולין א"ש דנקיט שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ובאדומה שתים שחטו וכמה שכתבתי:

ודע דלדעת הר"מ דאמרינן חברתה דומיא דידה יש להקשות הא דאמרינן ביומא מ"ב ב' מאן ת"ק ר"ש דדריש טעמא דקרא ואמרי' מאי בינייהו דאפיק חמור בהדה ופירש"י לת"ק שרי ולר"י אסור ואמאי לר"י פשיטא דשרי דאותה דכתיב בהוצאה נמי אית לן למדרש חברתה דומיא דידה ודוקא ב' פרות אין מוציאין דמ"ש גבי שחיטה דאמרינן דוקא ב' פרות ועוד במתני' גופא דר"י אומר לא משום זה אלא משום שנאמר אותה והא בשחורה לא שייך האי טעמא וגם באדומה אי חולין היא וכדכתיבנא. ויש ליישב זה דהר"מ סובר דגם בב' פרות שייך פסול מלאכה אחרת דהסיח דעתו מזו דלא כמ"ש התו' ד"ה נשחטה כו' ולפי זה ת"ק דפ"ד דפרה מ"ד דהוא ר"ש כדמסיק ביומא ור"ש לשיטתי' דאמר בכ"מ פרה קדשי בדק הבית הוא ולכך הוצרך לדרוש טעמא דקרא דאי מושחט אותה וה"ה בהוצאה ה"א דוקא דומיא דידה ואי דאיך מצי למימר בשחיטה דומיא דידה תיפוק לי' משום מלאכה אחרת י"ל שלא במתכוין וחולין לא בעי כולה דפרה קדשי ב"ה הוא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולכך דריש טעמא דקרא ואפילו שחורה אין מוציאין ו ה"ה אדומה חולין שלא יאמרו כו' דה"ט שייך אף בבהמת חולין שלא יאמרו וכיון דאותה דכתיב בהוצאה הוא לאו דוקא חברתה דומיא דידה ה"א אותה דכתיב בשחיטה נמי לאו דוקא דומיא דידה ואף בהמת חולין אסור לשחוט עמה משא"כ ר' יוסי אפשר דסובר פרה קדשי מזב' הוה ועיין ביומא מ"ב ד"ה שאני פרה ובע"ז דף כ"ג ע"ב בפירש"י שם דר"ש ורבנן בהא מחולקין ולעיל י"א וזבחים י"ד וס"ח ומנחות ו' ושבועות י"א יע"ש ואם כן ושחט אותה לאו דוקא חברתה דומיא דידה דאל"כ למה לי ושחט אותה תיפוק ליה משום מלאכה אחרת דבשתי פרות נמי שייך מלאכה אחרת ואי שלא בכונה שחיטת קדשים בעינן כוונה וע"כ ושחט אותה ולא אותה וחברתה בהמת חולין ושלא בכונה דפסול משום ושחטו אותה וכיון דאותה דבשחיטה לאו דוקא דומיא דידה ה"ה אותה דבהוצאה נמי לאו דוקא הוא דגילוי מלתא בעלמא הוא ואף דאפיק חמור בהדה נמי כן הוא ולזה אמר דאפיק חמור בהדה לת"ק שרי ולר"נ אסור כמ"ש משא"כ הר"מ ז"ל דפוסק דפרה קדשי בדק הבית הוה נוכל לומר שלא בכוונה