ראש יוסף על חולין חלק א קי

דכל הימים הם כמעיין לענין זוחלין לחוד ולא לענין כל שהוא מ"מ במקוה גופא לא בעינן לכלים ארבעים סאה מן התורה אלא באדם דוקא בעינן מ' סאה מורחץ כל בשרו במים ולא בכלים ומדרבנן הוא דבעינן מ' סאה כדאמרינן בנזיר פרק ג' מינין דבטלוה לרביעית דמקוה ומבואר זה בפסחים י"ז ע"ב בפסחים בגמ' ורש"י ותו' ד"ה אלא דהוו רביעית וכיון שכן ע"כ תנא בדרבנן קמיירי כמ"ש וז"ש דלא גזרינן אף מדרבנן ראשין אטו כיפין או משום חרדלית של בשמים וא"כ לא קשיא קושי' הב"י גם מה שהקשינו למהרי"ק ובזה נתיישב דברי מהרש"א ז"ל היטב אשר כל דבריו קדושים ומיושרים בתו' ד"ה דתנן מטבילין בראשין דכתב ממתני' דגל ודאי מדרבנן איירי היינו כמ"ש דאי מן התורה א"צ ארבעים סאה בכלים אף במי מקוה וגשמים ועל זה כתב דמתני' דמטבילין בראשין משום סיפא איצטריך ואין לומר דאי נמי הוה מצינו לפרש הך דגל מן התורה ע"כ מדרבנן מיירי דאל"כ מאי למימרא וא"כ בלא"ה תקשי למה לי מטבילין בראשין י"ל דהוקשה לו לפי האמת דמתני' דגל איצטריך לומר דלחולין לא בעי כוונה דאי ממתני' דהושיט ידיו טהורות לא מוכח דשאני טבילת ידיו מטבילת גוף דאל"כ תקשה לר' יוחנן מסתם משנה וכמ"ש התו' ד"ה הוא סבר כו' ולזה אמר דמ"מ ע"כ אף באמת מיירי טהורין מדרבנן מדנקיט ארבעים סאה לכלים וזה הוה דרבנן:

ודע עוד שמ"ש התו' דאין מטבילין בכיפין מ"ה הוא דהוה במחלוקת שנוי' שהרי הרב אינו אומר כן בפ"ט מהלכות מקוואות הי"ח כתב הכ"מ דעת רבינו ז"ל דהא דאין מטבילין בכיפין הוא גזירה מדרבנן יע"ש ועיין ב"ח בסימן ר"א גבי כיפין יע"ש ולפי זה תקשי קושית התו' להר"מ למה לי מתני' דלעיל גל שנתלש מן הים דאי דלא נגזור הא שמעינן ממתני' דמטבילין בראשין וע"כ אף מדרבנן הוה טבילה דאין מטבילין בכיפין לא הוה כ"א מדרבנן ומפני זה היה נראה דפסק הר"מ ז"ל דהלכה כרב דטהורה לביתה דחולין לא צריכי כוונה שכן בפ"א דמקוואות ה"ח כתב כן יע"ש בכ"מ ונראה אף דהלכה כר' יוחנן לגבי רב מ"מ מוכח ממתני' דגל שנתלש דהא אתי לאשמעינן דחולין לא בעי כוונה דאי דלא נגזור הא שמעינן לה מדתנן מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין דלא הוה אלא מדרבנן וכמ"ש בסמוך וע"כ לאשמעינן דחולין לא בעי כוונה ואדם דומיא דכלים אף דלא מכוין לטבילה דגרע טפי מכלים אפ"ה קמ"ל דמהני ליה טבילה ועיין בתו' ד"ה עון כרת התרת שכתבו כה"ג וההיא דמטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין משום סיפא נקיט לה כמ"ש מהרש"א ז"ל ובכך היה אפשר לפרש דנקיט אדם וכלים כ"א איצטריך באדם לומר דבעינן ארבעים סאה דלא תימא דמי מעיין הם קמ"ל דלעין זה הוה מי מקוה כמ"ש הב"ח או כמ"ש הש"ך כיון דנפסקו מן הים אין מטהרין בכל שהוא ואפשר דלא הוה אלא מדרבנן ולכך בכלים ודאי די בכ"ש כיון דמ"ה אף במי מקוה די לכלים בכל שהן אלא דבטלוה לרביעית דמקוה לכלים מדרבנן אבל כה"ג לא וארבעים סאה משום אדם נקיט לה וכלים נקיט דלחולין לא בעינן כוונה ועיין בתי"ט פ"ה משנה ו' יע"ש:

עוד אבאר לך שמ"ש הב"ח ז"ל דר' יוסי דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין לאו בכל שהן לפי מ"ש אין ראיה דנקיט זוחלין וכ"ש כל שהוא אלא שאני תמה עליו שהרי הר"מ ז"ל במס' פרה פ"ח מ"ח כתב כל הימים הן מטהרין בזוחלין ומטהרין בכל שהן כמעיין הרי בהדיא דדין מעיין יש להם לטהר בכל שהוא ואם נאמר דים הגדול אין דינו כן ומ"ש גל שנתלש מן הים הוא הידוע אבל אין דברי הב"ח כן שהרי כתב דר"י אמר כל הימים מטהרין כו' ולא בכ"ש וזה אינו כמה שכתב':

גמ' כאלו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין כו' עכ"ל הא דסיים כן היינו דאי למעשר הא תנא לה רישא אף בהוחזק לחולין אסור למעשר אלא דסיפא אשמעינן דלא הוחזק למעשר הא לחולין הוחזק ואשמעי' דחולין לא בעי כונה כן כ' התוס' בחגיגה י"ט ע"א בד"ה לא יע"ש ועוד תירצו דגרע הוחזק לחולין דעקר דעתו ממעשר משא"כ בלא כוון כלל וכעין זה כתבנו לעיל. ומיהו להמקשה דפריך הוחזק לחולין אסור למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא אין להקשות א"כ למה לי סיפ' דטבל ולא הוחזק דהוה כאלו לא טבל הא מרישא שמעינן לה דוקא הוחזק ולתי' השני שם בחגיגה נמי לא יתישב ואפשר דדרך התנא לאשמעינן מה דאתא מדיוקא וכהנה רבות בש"ס:

בענין טבילה שלא בכוונה הר"מ ז"ל בפ"א דמקוואות פסק כרב דלחולין לא בעי כוונה וכתב דלכתחלה צריך לכוין לשם כך ודיעבד מותר ונדה שנפלה מן הגשר או ירדה להקר דהוה זו ואצ"ל זו ואפשר דהוה רבותא טפי שנפלה מן הגשר אי הוה ידעא היה מיכוונא משא"כ כשירדה להקר לא כוונה לטבילה וכה"ג כתבו התו' ד"ה עון כרת התרת ובש"ע הביא לשון הר"מ בסימן קצ"ח סעיף מ"ח בשינוי קצת נדה שטבלה בלא כוונה מותרת ופירושו ג"כ דיעבד ורמ"א מחמיר לכתחלה היינו שתטבול פעם אחת אם אפשר וכמ"ש הש"ך ס"ק ס' ועיין ב"ח:

עיין בבית הלל שכתב דמ"ש בסי' קצ"ח דבזמן שהן רפוים אין חוצצין יקשה מא"ח סימן קע"א דאין אנו בקיאים ברפוים אבל המעיין במ"א בא"ח דכתב דמיירי לכתחלה אבל דיעבד ש"ד כדמסיק י"ד סימן קצ"ח הרי בהדיא דכאן מיירי מדיעבד ומשמע אף שלא שמשה עם בעלה והב"ח כתב בסימן קצ"ח דבטריחא מלתא להסירן אסור לכתחלה דגזרינן אטו שאין רפוים ודיעבד שרי משמע הא בלא טריחא אף לכתחלה שרי ובנט"י אף בלא טרחא אסור לכתחלה ומ"מ המחמיר לכתחלה אם אפשר כדברי ב"ה תע"ב לא בע"א:

ע"ש בשחיטה אפילו יונתן ב"י מודה מדגלי רחמנא בקדשים מתעסק פסול מכלל בחולין כשר עכ"ל ביורה דעה סימן א' ס"ק ג' הקשה, הפרישה, מהא דחתך המפרקת לשנים דאסור לפי' רש"י נימא מדגלי רחמנא בקדשים דפסול דלא לישווי' גיסטרא מושחט הא בחולין שרי כדמסיק הכ' ובס' אשל אברהם כתב דהכא היינו ליונתן ב"י דכיבס שנית לחולין דבעי כוונה ולמה לי מתעסק דפסול אלא למעט חולין דלא בעי כוונה משא"כ בגסטרא דאיצטריך לגופא ויליף נמי חולין ולהר"מ דפסק כו' אה"נ דחולין מקדשים לא ילפינן יע"ש ולי נראה דאכתי תקשי לפרש"י ז"ל דגסטרא אסור וילפינן חולין מקדשים א"כ מאי קאמר רבא הא זכנהו ר"נ לרבנן ומאי קושיא אימא דרבנן לא סבירא להו כיונתן ב"י וכיבס שנית לית להו כסתם מתני' דטבל ולא הוחזק מותר לחולין דלא בעי כוונה ואיצטריך מתעסק לגופא בקדשים דפסול וילפינן מיני' ג"כ שחיטת חולין ואין לומר דרבא סובר דוזבחת משמע ודאי דבעינן כוונה לזביחה ממש וע"כ פריך שפיר מדגלי רחמנא מתעסק דפסול דלמה לי נילף מחולין אלא ע"כ למעט חולין א"כ תו נמעטויה לגמרי אף לחתיכה דא"כ תיקשי ליה רבא לנפשי' דסובר דהלכה כר"נ דחולין לא בעי כוונה לשחיטה ואמאי הא וזבחת משמע כוונה מעליא ורב שימי דפריך לר"י ואמאי לא פריך לר"נ אלא וזבחת אפשר דלא משמע כלל כוונה ולרבנן הוא דפריך ליה אי וזבחת משמע כוונה א"כ זביחה ממש משמע ואי כו' ומאי קושי' אימא וזבחת לא הוה אלא כמו ועשית כמ"ש הרא"ש ז"ל או דלא משמע כלל וא"כ ילפינן שפיר חולין מקדשים דבעינן כוונה לזביחה ממש כמו בקדשים והא דנקיט זרק סכין לנועצה בכותל ודאי רבותא דרבנן הוא כמ"ש התוס' פ"ק י"ב ב' ד"ה זרק סכין כו'. ואה"נ דרבנן כוונה מעליא בעינן לחולין כמו בקדשים וכמה שכתבנו כאן:

ודע דרש"י פ"ק י"ג א' אהא דמניין למתעסק בקדשים פי' מתכוין לזרוק הסכין והקשו התו' דהא אפי' בחולין פסול לרבנן עד שיתכוין לחתיכת בשר יע"ש. ואין לומר דפי' כן לר"נ דהלכתא כוותי' דחולין לא בעינן כוונה כלל וא"כ איכא לפרושי מתעסק בקדשים דפסול היינו מתכוין לזרוק הסכין דבעינן כונה לחתיכת בשר או סימנים דיש לומר מהיכא תיתי לומר דפליגי ר"נ ורבנן בזה ולאפושי מחלוקת במה דלא הוזכר כלל בגמ' ועיין מ"ש ע"א:

עוד אבאר לך כפי מה שנראה כן מהגמרא דילפינן חולין מטבילה דשחיטה בעי כונה אי לא מדגלי וכן להיפך יש לנו לומר כן א"כ יש להקשות באמת לדידן דלית לן וכבס שנית וחולין לא בעי כונה בין בטבילה ובין בשחיטה כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' מקוואות פ"א והבאתיו לעיל אם כן בתרומה וקדשים ודאי אית לן למילף דבעינן כונה בטבילה מיהת ונילף משחיטה בקדשים דבעינן כונה להיפך דמ"ש דפריך ומי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אלמא דמקשה משחיטה לטבילה ה"ה נמי איפכא ואמאי פסק הר"מ ז"ל בהל' א"ה פי"ג ה"ב דטבל ולא הוחזק לקודש אסור וסיים דכל זה הוה מעלות מדרבנן והכ"מ כתב שכן משמע בגמ' דפסחים, דף י"ח ובאמת שגם רש"י והר"ב כולם פירשו בחגיגה י"ט ב' טבל לחולין ועוד זו מעלה משמע דאכולהו קאי ונקיט לה בהדי אינך מעלות דהוה דרבנן ואמאי בקודש ניהוי מן התורה ונילף משחיטה דמתעסק פסול ה"ה בטבילה דליבעי כונה מעליא כמו דמסיק ר"פ לר"נ שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה להקר וכפירש"י דלרבנן דסברי חולין בעי כונה לשחיטה חתיכת בשר או סימנין בעינן בטבילה ירדה להקר מיהת וא"כ בקדשים דבעינן כונה מעליא ניבעי בטבילה כונה מעליא ולפירש"י בפ"א י"ג א' שפי' מתעסק מתכוין להפיל סכין וסיים אלא כו' משמע מדבריו דמתכוין לחתיכ' מהני והיינו לר"נ דבחולין לא בעינן כונה כלל א"ש ההיא דחגיגה דנקיט לה גבי מעלות מדרבנן הוחזק לתרומה אסור לקודש מדרבנן דמן התורה הוה טבילה דומי' דשחיט' דמתכוין לחתיכה מהני וה"ה בירד להקר די כמו דמסיק לרבנן בחולין שירדה להקר די אבל להר"מ ז"ל א"א לפרש כך שהרי בפ"א מהל' פסולי מוקדשין ה"ג כתב קטן אינו שוחט בקדשים הרי אף דמכוין לחתיכה מתעסק מיקרי כדמסיק בע"א אי אשמעינן התם דקא מכוין לשום חתיכה דקטן