ראש יוסף על חולין חלק א קט

וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן לכן פי' דממתני' דכאן ליכא למידק הא הפילה דכל שלא נתכוין לזביחה נפלה קרי ליה אבל התו' ד"ה והא אמר' רבא לא פי' כן דברי רש"י להמעיין שם. אלא דקשי' לי א"כ למה ליה לרש"י לומר דאי לאו דאשמעינן רבא הא הפילה הוא ה"א דהפילה הוא נמי פסולה והיא גופא איצטריך ליה לתנא לאשמעינן דבעינן זביחה מכח אדם ותיפוק ליה דה"א כל שלא מתכוין לחתיכה בעלמא נפלה קרי לה וכמ"ש אח"כ לפי פי' הרשב"א בחדושיו שפיר' דבריו של רש"י ז"ל:

בתו' ד"ה ואסורה לאכול בתרומה הא דנקיט תרומה ולא מעשר דנוהג בזמן הזה עכ"ל ר"ל דמעשר שני אינו נאכל כעת אלא בפני הבית כדאיתא במכות י"ט ועיין בר"מ הלכות מעשר שני פ"ב ה"א דמעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית ולא עתה אלא טעון שריפה ומעשר ראשון אין בו קדושה כלל ומותר לזרים ולאכול בטומאה וכ"מ ששנינו הוחזק למעשר וכדומה היינו מ"ש ועיין פ"א דמעשר ה"א ופי"ג מהל' א"ה ה"ה יע"ש ועיין במ"ל פ"ז מהל' בית הבחירה הל' י"ד ופ"ו מהל' מ"ש הלכה י"ו דנפל מחיצות לא הוה דשיל"מ והוא בב"מ דף נ"ב ב' ומה בכך כיון דהבית קיים וקדושת ירושלים קידשה לעתיד לבוא יכניסום ויאכלום והוה ליה לומר דחרב הבית דאיתקש לבכור ולא דנפל מחיצות דלא מעלה ולא מוריד. והמ"ל שכתב להמעיין היטב יתישב לו ואיני יודע היאך וצ"ע:

ע"ש גמרא ומנא תימרא דלחולין לא בעי כונה עכ"ל והא דלא אמר ליה ממתני' דהכא הא הפילה הוא כשירה דאלמא לחולין לא בעינן כוונה וכדמקשי ליה לקמן לר' יוחנן ממתני' דהכא ולכאורה היה נראה לומר דהוה ידע מה דיונתן בן יוסף דמקיש תכבוסת שני' דבעינן דעת בחולין ומש"ה פריך ליה ומנא תימרא דבשחיטה ידעינן מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול הא חולין לא בעי כונה משא"כ בשאר דברים לילף מתכבוסת דבעינן כונה ומש"ה הוצרך להביא מתני' טבל ולא, הוחזק מותר לחולין אלמא לא בעינן כונה אף לשאר דברים אלא דעיקר חסר מן הספר דהיה לו להביא הא דיונתן בן יוסף דאי לאו הא ודאי ממתני מוכח דבחולין לא בעינן כוונה דמשחיטה ילפינן כולהו ועיין מ"ש לקמן בהא דאמרינן מדגלי יע"ש ודע דאין לפרש דהכי פריך ומנא תימרא דחולין לא בעי כוונה ר"ל דנדה שנאנסה משמע ליה שנפלה מן הגשר פריך שפיר אימא בשחיטה גופא בעינן כוונה לחתיכה וזרק סכין לנועצה הוא דוקא אף לר"נ דבעינן מיהא כוונה לחתיכה ומנלן דרבותא דרבנן הוא ודיוקא דדייקינן מתני' הא הפילה הוא כשירה היינו נמי ביושב ומצפה מתי תפול סכינו ותשחוט דהוה כוונה ממש כמו נפלה דמצינו לפרושי כה"ג כמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל לעיל ומתני' היא גופא אתי לאשמעינן דבעינן כח גברא כמ"ש רש"י ורבא הוא דדייק לי' ממתני' הא הפילה ואף דלא היה יושב ומצפה וסתמא דתלמודא הוא דפריך ליה ומנא תימרא דלחולין לא בעינן כוונה ולא רבא הוא דפריך ליה אלא דא"כ מה מייתי ראיה לקמן ממתני' טבל ולא הוחזק דמותר לחולין דלמא דמכוין להקר מיהת אלא ודאי דלא מייתי ראיה דלא בעינן כוונה מעלמא ומייתי שפיר ראיה משם ולכך צריך לומר כמ"ש מעיקרא:

מאי לאו אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מתכווני דודאי ידע דגם בכלים מצינו לאשכוחי כוונה ביושב ומצפה כדמסיק דהוה כונ' מעלי' ואי דמאי למימרא י"ל דמ"ד למגזור משום חרדלית של בשמים כו' אלא דא"כ בחד מינייהו סגי וליתני במשנת' ונפל על האדם לחוד, אלא דמש"ה תני להו בהדדי לומר דומיא דכלים ולאו ביושב ומצפה איירי ומיתורא אשמעי' זה דאי לא, הוה תני אלא כלים לחוד ה"א ביושב ומצפה איירי ודחי דלמא מש"ה תני אדם וכלים לומר מה אדם דמכוון דאי לא הוה תני אלא כלים לחוד ה"א דלאו ביושב ומצפה וחולין לא בעי כונה ומיתורא ידעינן דומיא דאדם דחולין בעי כונה והא דקאמר וכ"ת לא יתיישב שפיר לפ"ז דהא ידע המקשן דאשמעינן דלא גזרי' משום חרדלית של בשמי' וכדכתיבנא שוב ראיתי להת"ח שכתב כה"ג

(ע"ב) בתו' ד"ה דתנן מטבילין בראשין. קצת תימא כו' תרי זימני כו' וההיא דגל אשמעינן אפילו מדרבנן אין גוזרין עכ"ל משמע דההיא דגל ליכא לפרושי טהורין מן התורה קאמר וההיא דמטבילין בראשין משום סיפא איצטריך לי' דאין מטבילין בכיפין וע' מהרש"א ויש לראות האיך מוכח זה אם לא מיתורא וא"ל דליכא לאוקמיה מ"ה דאין זה צריך ופשיטא אלא מדרבנן דאין במשמעות הלשון ומ"מ כן הוא כונתו דמדרבנן איירי דאל"כ מאי למימרא פשיטא וע' מ"ש לקמן מזה בעזה"י ובב"י יע"ש:

ודע דאפשר לומר לאשמעינן גל שנתלש מן הים וסתמא כפירושו ולמסתם כר' יוסי דכל הימים הן כמעין ומטהר בזוחלין וע' בתי"ט פ"ה דמקואות מ"ו מ"ש שם בשם הרא"ש גם למ"ש שם בשם מהר"י קולין שור' קט"ו דאף שאם נפסק הוה כמקוה ואינו מטהר בזוחלין י"ל דמ"מ עדיין חיים הן יע"ש וא"כ הא גופא אתי לאשמעינן דאף שנתלש מן הים עדיין שם מעין עלייהו מטהר בזוחלין ואי מהא דמטבילין בראשין אין ראי' שראש חד מחובר אל המעין ושם מעין עליהם ולכך אשמעינן דאף בנתלש לגמרי וכדאסברה מהרי"ק:

וראיתי לתוס' יום טוב שהקשה למאן דאית ליה דמעין מטהר בכל שהוא אף באדם הקשה ליה גל שנתלש ובו ארבעים סאה אלמא דווקא ביש בו ארבעים סאה. ורצה לומר דגל שנתלש מן המעיין או מן הים וכר' יוסי דאמר כל הימים כמעיין הם דאי מן המקוה או מן המעיין וכיון שנתלש תו הוה ליה כמקוה ובעינן מ' סאה א"כ איך מטהר בזוחלין וכקושית מהרי"ק הבאתיו בסמוך ולפי זה יותר היה לו להקשות דברי הר"מ ז"ל אהדדי דבפרק תשיעי ה"ח מהלכות מקוואות כתב דהמעיין מטהר בכ"ש ואף לטבילת אדם קאי וכמ"ש הכ"מ שם ועיין בתי"ט פ"א דמקוואות מ"ז יע"ש היטב וכתב בהלכה י"ב כל הימים מטהר בזוחלין וכר"י בפ"ה דמקוואות מ"ד וה"ה וכ"ש דמטהר בכל שהן דכמה דברים מצינו שמטהרין בכ"ש לא בזוחלין עיין בפ"ט דמקוואות הי"א ובכ"מ שם ואיך כתב בהי"ג גל שנתלש מן הים ונפל על אדם וכלים אם יש בו ארבעים סאה טהורין והלא מעיין מטהר בכל שהוא אף באדם וכמ"ש הכ"מ בה"ח והבאתיו לעיל והיה נראה לומר דיש חילוק בין ים הגדול לשאר ימים כמ"ש הכ"מ שם בהי"ב יע"ש ומיירי כאן בים הגדול אלא דמ"מ קשיא כיון דמטהר בזוחלין כ"ש בכל שהוא וע"כ או בשאר ימים או אף ים הגדול דמטהר בזוחלין ואף אם היינו אומרים דמ"ש הר"מ בהלכה ח' דמעיין מטהר בכ"ש דווקא לכלים ולא לאדם מ"מ הר"מ ז"ל שינה בכוון מלשון המשנה דתנן גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים ומצינו לפרושי דמ' סאה אאדם קאי ואלו הר"מ ז"ל כתב בהיפך גל שנתלש ונפל על האדם וכלים אם יש בו ארבעים סאה טהורין הרי דאתרוייהו קאי והא וודאי תיובתא דמעיין מטהר בכ"ש לכלים מיהת ומשנה ערוכה היא ובתלמוד כמה פעמים וע"כ לא פליגי אלא באדם אי מעיין מטהר בכל שהוא או לאו אבל כלים כ"ע מודים דבכ"ש מטהר מעיין וצריך עיון:

שוב ראיתי בי"ד סימן ר"א שהוקשה להם זה בסעיף ה' דלמה לי מ' סאה דמעיין מטהר בכל שהו והב"ח תי' דים לא מהני אלא לענין זוחלין ולא לענין כ"ש והיינו דאמר ר' יוסי כל הימים מטהרין בזוחלין והש"ך תי' בס"ק כ' דנתלש מן הים בעינן ארבעים סאה ומ"מ קשיא ליה כיון דמטהר בזוחלין אף בנתלש כל שכן בכל שהוא וכמ"ש:

וראיתי בסימן הנ"ל להב"י שכתב להרא"ש דכתב גל שנתלש אתיא כר' יוסי דמטהר בזוחלין קשה א"כ אימא דהיא גופא איצטריך ומה מקשה אי ביושב ומצפה מאי למימרא יע"ש ואין לומר דפריך הא תנינן תו זימנא אחריתי מטבילין בראשין וסתמא קתני משמע דכל הימים הן כמעיין שמדקדק הרא"ש מגל שנתלש יע"ש בב"י וי"ל דאכתי לא ידע הא מתני' מדפריך ומנא תימרא דאין זה מטבילין בכיפין ואין זה כלום דוכי תימא מאי למימרא הוא דברי רב נחמן ואיהו גופא קאמר לה מאי למימרא. והב"ח כתב דפריך שפיר מאי למימרא דאי למסתם כר"י לא שייך להזכיר גל שנחלש אלא כל הימים הם כמעיין כו' ולפי דברי מהרי"ק שורש קט"ו והביאו הב"י בסי' ר"א בהא דמעיין שהפסיקו מן המעיין דהוה כמקוה דלא תקשה מגל שנתלש דהתם לא נעשו אשבורן עדיין ועיין בד"מ שם יקשה מאי פריך מה קמ"ל הא גופא קמ"ל וכמ"ש לעיל בסו' ולא שייך תירוצו של הב"ח. אמנם נראה לי לומר הא דאמר וכי תימא מאי למימרא לאו למימר דמתני' מיותרת היא דטובא אשמעינן כש"ש הב"י או כמה שהקשינו דאף שנתלש לגמרי מן הים ואינו מחובר אפ"ה כל זמן שלא נקוו ונעשו אשבורן שם מעיין יש עליו וכמ"ש מהרי"ק אלא דקשיא ליה למה לי כלים דתנן ליתני סתמא גל שנתלש כו' או על האדם לחוד בשלמא אי לא בעינן כוונה נקיט כלים שנפל הגל עליהם בלא כוונה ואדם דומיא דכלים דלא מיכווני רצה לומר דלא היה כוונה לטבילה אלא לרחיצה בעלמא דה"א דגרע מכלים בלא כוונה כלל אבל אדם דמכוין לרחיצה ולא לטבילה אפ"ה קמ"ל דמהני דלחולין לא בעינן כוונה משא"כ אי איירי ביושב ומצפה מאי למימרא ולמה ליה כלל כלים דנקיט ומשני מ"ד לגזור משום חרדלית של בשמים כו' א"כ לגזור אטו כיפין קמ"ל והרצון בזה דאי לאו דתנן כלים בהדייהו ה"א דטהורין מן התורה קאמר ולא מדרבנן דגזרינן ראשין אטו כיפין קמ"ל כלים וע"כ תנא איירי מדרבנן דאי מן התורה למה לי ארבעים סאה דנהי כיון שנתלש מן הים דין מקוה עליהם לענין זה שאין מטהרין בכ"ש או כמ"ש הב"ח