ראש יוסף על חולין חלק א קז

הסי' ולא במחצה ועיין במהר"מ מלובלין שכתב דלמ"ד מחצה על מחצה אינו כרוב משכחת לי' שהי' בעוף במחצה יראה להגיהו בדבריו למ"ד מחצה כרוב מ"ה ומדרבנן בעינן רובא הוה שהי' בעוף מדרבנן כיון דשחט מחצה הוה מידי דמנבלא בי' כיון דמ"ה מחצה כרוב ומדרבנן בעינן רובא ולפי מה שהתבאר לעיל כ"ט ע"א יש לעיין בזה דלא שייך גזירת חכמים כאן ועיין ברשב"א שם אבל מדרבנן יש שהי' במיעוט קמא דוושט והיינו דרבנן גזרו ואמרו אף דלא הוה מידי דמנבלא ביה אפ"ה הוה שהיה ועיין פרישה בי"ד סי' כ"ג ועיין שם ומש"ה משכחת שהי' בעוף במיעוט קמא דקנה ומש"ה תני בתוספתא שחט חצי גרגרת ושהה לזמן מרובה ולא אמר וושט דמדרבנן הוה לן למפסל שהי' במיעוט קמא ולעיל אסרינן ממ"נ אי מחצה כרוב דבריית' ע"כ מדרבנן איירי דאי מן התורה מאי איריא חצי קנה אף חצי וושט נמי אלא מדרבנן איירי וכמ"ש כאן ולמ"ד מחצה הוה כרוב לא קשיא ליתני חצי וושט דמחצה כרוב דגזרינן מדרבנן אטו מיעוט קמא ואף דשהי' במיעוט קמא גופא הוה מדרבנן מ"מ אין להשוות מדות חכמים דפעמי' גזרי' גזירה לגזירה כמבואר בכמה דוכתן ומהם במס' שבת ודע לשיטת מהרש"א ז"ל שכתב בתוספות לפי' ר"ת אין שהי' במיעוט קמא דקנה אף מדרב' אלא במיעוט בתרא דסימן ראשון בעוף אטו בהמה יע"ש א"כ יקשה אמאי נקיט חצי גרגרת ולא חצי וושט דרובו ככולו וה"ה מחצה ואי מדרבנן הא במיעוט קמא אף מדרבנן אין שהי' פוסל בוושט את"ל דלא גמירי שהי' אלא במידי דמנבלא ביה אבל לפירש"י א"ש דמיעוט קמא דוושט אף מ"ה יש שהי' ומש"ה נקיט חצי קנה ואף לפי ה"א דמחצה כרוב נמי א"ש דנקיט קנה דאלו וושט מדרבנן הוה למפסל דלמא לא אתי למעבד מחצה ומיעוט קמא דוושט פוסל מ"ה ומש"ה הוכרח לומר ממ"נ אי מחצה כרוב כו' לומר אף מדרבנן כשר דליכא למימר מ"ה וגמרי לרבותא דאין שהי' במיעוט בתרא לפום סברא דהשתא דא"כ ליתני וושט אלא ע"כ דתנא דברייתא אף מדרבנן מכשיר לי' אבל לשיטת מהרש"א בפי' ר"ת יקשה זאת. ומיהו הא לא קשיא כיון דמיעוט בתרא של סי' ראשון פוסל בעוף אטו בהמה לשיטת מהרש"א ז"ל איך אמר לעיל וגמרו שחיטתו כשירה אי מחצה כרוב הא עביד רובא ואף מדרבנן כשר והא גזרינן אטו בהמה חדא דלא קיימא הכי במסקנא ועוד דלעיל מיירי שלא שחט כ"א סי' א' לחוד או מיעוט של סימן שני ג"כ ולא גזרינן אטו בהמה אלא כששחט סימן ראשון ושהה ושחט אח"כ סימן שני דגזרינן אטו בהמה לא בענין אחר. והנה אם נאמר דמחצה נמי מידי דמנבלא בי' הוא וכמו שהגירסא במהר"מ מלובלין כאן בשמעתין למ"ד מחצה אינו כרוב ואף שכתבתי לעיל דנראה להגיה כמ"ד מחצה כרוב ומדרבנן צריך יותר והוה שהי' מדרבנן מ"מ הקשיתי לעיל דכה"ג לא שייך למגזר אטו מיעוטא וע"כ הגי' הנכונה כמו שהוא לפנינו ומ"ש שם עד חצי סימן היינו עד ולא עד בכלל ומ"ש מיד כששחט כ"ש יותר הוה רוב היינו דמסתמא א"א לצמצם ומ"ש אח"כ ומיהו אם שחט מחצה בצמצום כו' א"ש וכן משמע שם וא"כ אפשר מהרש"א נמי הכי סבירא ליה והשתא ברייתא דחצי קנה בדווקא נקיט דאלו חצי וושט מידי דמנבלא הוא ופסול והא דקשיא לר"ת היאך משכחת שהי' בעוף ולא תי' במחצה על מחצה יש לומר דר"ת סובר דהא רב פפא ס"ל בעירובין ט"ו ב' פרוץ כעומד מותר דהכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ע"כ סובר דרב דאמר מחצה כרוב לכל מילי אמר כן וה"ה בשחיטה דמחצה כרוב ועיין לעיל בתו' ד"ה כ"מ דף כ"ט וכה"ג כתב התבואת שור סימן כ"ג ס"ק ט' לדעת בה"ג יע"ש א"כ רב פפא דהוא מרא דשמעתין כאן דמיבעיא החליד במיעוט סימנין דשמא לא גמירי שהיה אלא במידי דמנבלא בי' לפר"ת וכפי מ"ש בשם ר"ת דהחליד מיבעיא ליה בחתך הסימן והחליד ממטה למעלה וע"כ אפשר דלא גמירי חלדה וה"ה שהי' וכל ה"ש אלא במידי דמנבלא ביה וכמו שאבאר לקמן אי"ה וא"כ תקשה הא אמר רב לקמן בעוף שהי' מעוף לעוף ואיך משכחת לדידי' דמחצה לרוב ור"פ סובר בכל התורה כולה מחצה כרוב ואי במיעוט קמא לאו כלום הוא ותי' מדרבנן רצה לומר במיעוט בתרא של סימן ראשון וגמר אח"כ סימן הב' וגזירה אטו בהמה וכמ"ש מהרש"א ז"ל והא דתנינא לעיל שחט חצי גרגרת ולא חצי וושט דההוא תנא סובר דמחצה אינו כרוב והוה בוושט מידי דמנבלא וכמ"ש מהר"מ ז"ל:

הפירוש הג' הוא פי' הר"ר אושעיא ששחט רוב סימן הראשון והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט סי הב' ומיבעיא ליה דשמא הוה כחתוך דמי מיעוט הנשאר כיון דתו לא צריך ליה ואף לאמרי דבי רב דאמרו תחת העור אינו יודע שאני התם שהוא שלם משא"כ כאן כמ"ש התו' לר"ת ומיהו הר"ר אושעיא סובר דאם תחב תחת מיעוט הראשון הוה חלדה דאמאי נימא דהוה כחתוך משא"כ כשחתך רוב הסימן שפיר אפשר דלא הוה חלדה וכן באיבעיא דשהה במיעוט סימנין נמי כסכין רעה ומה שחותך במיעוט בתרא של סי' א הוה כחותך בידה ברגלה ולפי זה לא שייך הך איבעי אלא בבהמ' דדי בסי' א' ובי"ד סי' כ"ג וכ"ד אבאר:

ובתו' בד"ה החליד במיעוט סימנים מהו כו' אבל במיעוט קמא ושחט שני שלישין והגרים שליש עבדינן לחומרא מדקאי הכי בתיקו כו' ולא דמי להכ' עכ"ל מ"ש במיעוט קמא היינו דוושט דאי דקנה הא כתב רש"י דלא פסלה שהי' וכברייתא דשחט חצי. קנה ומ"ש דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו כו' ר"ל אף דלעיל י"ח ב' פסק רב ושמואל כר"י ב"י מ"מ מדקאי הכא בתיקו בהחליד במיעוט בתרא ה"ה בהגרים במיעוט בתרא דמ"ש ור"פ חדא מינייהו נקיט וריב"ם אומר אף אם יהיה הפי' כרש"י מכל מקום אין ראיה להגרמה דהוה שלא במקום שחיטה מה שאין כן בהחליד דהוא במקום שחיטה יש סברא לומר אף במיעוט בתרא פוסל וגם בהגרמה איכא מ"ד לעיל דכשר אף לרבנן ולא פליגי רבנן עלי' דר"י ב"י אלא בהגרים שליש כו' יעוין שם י"ט א:

בא"ד אפילו לאמרי בי רב כו' א"נ מבעיא בשוחט מיעוט מלמטה למעלה וכן שהה כו' עכ"ל יראה דאי נמי היינו טעמא דמיבעיא ליה אף דנקובת הוושט במשהו טריפה וכל ששחט בחלדה לא הוה שחיטה כיון שהסכין מכוסה ברוב סימן כו' מ"מ אפשר דלא גמירי ה' הלכות שחיטה אלא במידי דמנבלא ברוב סימן ולא במיעוט כמו בשהי' דלא גמירי אלא במידי דמנבלא ביה וכמ"ש לעיל בסמוך או דמיבעיא ליה בהחליד מיעוט קמא דקנה דכשר דמידי הוה אחצי פגום או שמא כיון דדרך שחיטה עושה מיגרע גרע ועיין בב"י י"ד סי' כ"ד שכ' דדרסה וחלדה פסלי במיעוט קמא דקנה יעוין שם היטב ושם אבאר בא"ד ושהה במיעוט סימנים מפרש בסכין רעה כו' כבר כתבנו דהיינו בבהמה אבל בעוף דדי בסימן א' לא שייך הך בעיא ואף אי נאמר דבמיעוט בתרא וודאי שייך שהיה מדרבנן מ"מ כה"ג בסכין רעה כ"ע מודים דכשר כה"ג בעוף ולא מיבעיא אלא בהמה ועיין ש"ך בי"ד סימן כ"ג יע"ש באורך כאן:

מתני'. השוחט ב' ראשין שחיטתו כשיר' שנים אוחזין בסכין ושוחטין שחיטתן כשירה. השוחט דיעבד דאיירי בקדשים ואין א"א שוחט שני זבחים לכתחלה כדמסיק לעיל ושנים אוחזין ושוחטין משמע לכתחל קלל תנן שנים ששחטו שחיטתן כו' ועיין בפ"א מהל' פסולי מוקדשין אק הלח"מ כתב שם דשחיטתן כשיר' משמע דיעבד וע"ש והא דפסק הר אף לכתחל' הוא כחכמים דלעיל דאמרי שנים שוחטין זבח אחד לא ק כתב דשנים אוחזין לכתחלה וסיפא בחולין מיירי ולא ידענא אנן בקדשים וכחכמים דפליגי לעיל על ראב"ש וכמו שפסק הר"מ ז"ל ודע אף אם נאמר שחיטתן כשירה משמע דיעבד כמ"ש הלח"מ אפ"ה לא קשיא להר"מ אמאי פסק כחכמים והא סתם נותני' כר"א חדא דמדאמר ר' יוחנן לעיל זו דברי ראב"ש אבל חכמים אומרים משמע דהלכה כחכמים ועיין מ"ש בפ"ק במשנה כל מקום שיש מכר כו' ועוד דהא דקתני דיעבך היינו ב' בני אדם וב' סכי' דלכתחלה לא שמא יטרפו זע"ז ואסור לנבל בידים ועוד דשמא יסמוך כ"א על חבירו אף בבדיקה או דאסור להפסיד קדשים אבל בסכין א' אף לכתחלה שרי דלא שייך שמא יטר' כיון ששניהם במקום א' שוחטין ומשנתנו בב' סכינין וב' בני אדם דשחיטה מפורעת שרי לכתחלה אלא שמא יטרפו זע"ז כו' והא ליכא למימר לכתחלה בעינן שחיטה מפורעת דא"כ רב שמואל בר יצחק לא הוה שקיל משופרי שופרי והיה ראוי להחמיר לעצמו ואף שהר"מ ז"ל בהלכות שחיטה בפ"ב הל' י"ט כתב שחטו בסכין א' שחיטתן כשירה דיעבד לאו דוקא כמו א' ששחט ב' ראשין דלאו דוקא ואף שכתב וכן ב' אוחזין בשני סכינין כו' לאו לגמרי משוה להו שזה לכתחלה וזה דיעבד ובי"ד סימן כ"א אכתוב מזה. התיז הראש בב"א פסולה היה והתיז הראש בב"א אם יש בסכין לא צוואר כשירה עכ"ל התיז הראש היינו סימנים לבד וכן כתב הרשב"א ולאפוקי מרמב"ן שכתב דהא דבעי' מלא צוואר חוץ לצואר היינו כשחתך גם המפרקת ועיין כאן בר"ן בשמעתין גמ' דאמר שמואל חץ שחוט לשונם ופירש"י מה חץ במשיכ' אף שחיט' במשיכה משמע מפירש"י דשמואל דריש האי קרא דנביאי' לאסמכתא דלהכי כתיב חץ שחוט לומר מה חץ במשיכ' כו' אבל תנא דבי ר"י אמר דמה"ת משמע ושחט לשון משיכ' ומייתי ראי' חץ שחוט דהיינו משוך אבל שמואל לא הביא קרא דושחט כלל דכתיב בקדשים ובחולין מנלן דלא לישי' גסטרא דהיינו דרסה ולכך אמר חץ שחוט דהוה אסמכתא מדלא כתיב חץ משוך אלא שחוט לומר מה חץ במשיכה אף שחיטה במשיכה ועיקר דרסה הוה הלכה למשה מסיני ועיין בריש פרקין ברש"י שם ללשון דלא לישוי גסטרא דרסה כתב והא דהלמ"מ חץ דרסה משמע דללשון שלא יחתוך המפרקת לשנים הוה