ראש יוסף על חולין חלק א קו

ובהמה בעינן ב' סימנין ודאי כ"א ישחוט רוב הסימן בשלמא לפי' השאלתות חיישינן שמא כ"א יסמוך על חבירו שישחוט שליש והוא פחות משליש או שחבירו ישחוט רובו וי"ל דמיירי בעוף דדי בסימן א' ויסמוך כ"א על חבירו שישחוט רוב סימן א' דזה אינו דא"כ לא הוה מקשה מידי לפי' ר"ח אלא דשחיטתן כשירה משמע ע"י שניהם וצריך לומר דמ"מ בתחלה עמדו לשחוט שני סימנין אדע' דכ"א ישחוט ב' סימנין וקמ"ל דכשר ודע דלרש"י אין להקשות דלמא א' למעלה וא' למטה וכפי פי' ר"ח ובעוף מיירי דהוה שחיטה מפורעת דדי בסי' א' וקמ"ל דה"א דיסמוך הא' על חבירו י"ל דרישא השוחט ב' ראשין איירי בקדשי' מסתמא ה"ה סיפא דשני' אוחזין ושוחטין בקדשים וע"כ בבהמה דבעוף המולק מיבעי ליה ועיין בתי"ט ומ"ש לקמן

(ע"ב) גמרא מתיב רבא שחט הוושט למטה וקנה למעלה כו' הנה נראה בבירור כפי' ר"ח ז"ל דהאי נמי לאו שחיט' מפורעת הוה כיון דשחט קנה למעלה וושט למטה ואף לרש"י שפי' שחיטה מפורעת שחתך בכל הסימנין ב' פעמים מ"מ מודה לר"ח דקנה למעלה וושט למטה לא הוה שחיטה מפורעת והא דלא פירש כדבריו דקשיא ליה מה מקשה משנים אוחזין דלמא בעוף מיירי ובחולין כמ"ש התי"ט במשנה דלקמן וכמו שאבאר שם ולא משמע ליה שחיטה כשירה ע"י שניהם לכן פי' בע"א:

ההוא תורא דאישתחוט בב' וג' מקומות כו' שקיל משופרי שופרי א"ל למדתנו רבינו משנתנו בב' סכינין וב' בני אדם מדאמר שקיל משופרי שופרי משמע לכאורה דאף לכתחלה שרינן דאל"כ לא הוה שקיל מיניה והא דתנן לקמן שחיטתו כשירה דיעבד משום דבקדשים איירי ועיין מה שכתבתי לקמן והא דאמר למדתנו רבינו בב' סכינין יראה לפרש כן דמלשון דאמר רב השוחט בג' מקומות שחיטתו כשירה משמע דיעבד ואילו ממה דלקח משופרי שופרי ודאי משמע דלכתחלה למדתנו דמתני' לקמן בב' סכינין ושנים אוחזין ושוחטין משמע לכתחלה כמו שכתב הכ"מ בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ה' ולקמן אכתוב מזה ואין צורך לפרש כן:

ובתוספות בד"ה החליד הסכין לקמן כו' כזאת פסולה מטעם חלדה כו' אבל לשמואל בלא"ה פסולה דאינה מפורעת לא מיבעיא בעוף דשחט סימן השני והניח העליון שלם אלא אף בבהמה ושחט אח"כ העליון מ"מ בשעת שחיטת השני לא היה מפורעת ואיך יוכשר אח"כ כמ"ש התוספות לעיל ד"ה השוחט בב' וג' מקומות. ולשמואל ניחא הא דתנן לקמן או שהחליד תחת הב' דהיינו ששחט הראשון וכפי' רש"י כאן ולקמן ואמאי לא תני רבותא טפי שהחליד בין סימן לסימן ושחטו מלמעלה למטה נמי פסול כמו שאמר רב יהודא אמר רב משום דאי בששחט השני היה הראשון שלם בלא"ה פסולה שאינה מפורעת ולרב צ"ל כמ"ש התו' ד"ה או שהחליד דרבותא נקיט או דאורחא דמלתא וע' מ"ש לקמן במתני' או שהחליד. ודע דהא דלא הוקשה להם אהא דלעיל דאמרינן השוחט בב' וג' מקומות, דהוה לאתויי ממתני' דלקמן שנים אוחזין ושוחטין וי"ל דשייך לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאפשר כששחט הרוב אף שבמקום אחר נשחט מיעוטו של סי' מקרי מפורעת כמו לרש"ל ביש"ש סי' ז' דאם שחט כל הסי' הוה מפורעת ה"ה בשחט רוב במקום א' נמי הוה מפורעת אלא דאיך יוכשר אח"כ כיון דמתחלה כששחט מיעוטו של סי' לא הוה מפורעת כנראה מתו' לעיל ד"ה השוחט בב' וג' מקומות ולפי זה אי הוה אמרינן דאינה לשחיטה אלא לבסוף היה מקום לומר דכשר דשחט דבעינן שחיטה מפורעת כמו חץ שחוט לשונם היינו בסוף השחיטה תהיה מפורעת ולא איכפת לן בתחלת שחיטה אם תהיה מפורעת כיון דאין לשחיטה אלא לבסוף לזה אמר דפסולה דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולזה סמך מימרא זו לכאן אבל הרי"ף ז"ל סידר מימרא זו אמתני' לקמן שנים אוחזין כו' ויש עוד לפרש דמש"ה סידר הרי"ף מימרא זו לקמן אחר המשנ' דרב יהודא אמר רב אמר דוקא דיעבד ולא לכתחלה ומתני' דלקמן משמע לכתחלה דב' אוחזין ושוחטין משמע לכתחלה כפי' הכ"מ בהל' פ"ט פ"א הלכה ה' ומיירי בסכין א' כדמסיק משא"כ דשקיל משופרי שופרי ולמדתנו רבינו בב' סכינין ואף לכתחלה ומש"ה סידר הרי"ף אחר מתני' דלקמן דאף לכתחלה:

גמ' בי רב אמרי תחת העור אינו יודע כתב הרשב"א בחדושיו תמיהא לי הא אמרי דבי רב הוא רב הונא ורב הונא אמר בפ"ק דף כ' ע"ב מלק בסכין מטמא בגדים מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמפרקת ואעפ"י שנגלה הוה חלדה כל שכן תחת העור ויש לומר דהכי קאמר דשמא תנא סובר דהוה חלדה כ"ש תחת העור ואי תחת העור לא הוה חלדה הוה מתני' סייעתא לזעירי עכ"ל ולי דבריו צריכין עיון דנהי לפי ה"א התם אפשר לומר כך דרב הונא דחי ואמר כיון דתחת העור הוה ספק אי הוה חלדה לא מוכח דין דזעירי דנשברה מפרקת דהוה נבילה מ"מ לפי האמת דמסיק כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימן ע"כ מוכח דתחת העור הוה חלדה מדתנן מלק בסכין מטמא בגדי' אבית הבליעה והא שבירת המפרקת בלא רוב בשר לא הוה אלא טריפה וע"כ משום חלדה נגעו ביה לרב הונא דאמר מוליך ומביא כשר במליקה ומכל שכן תחת העור דהוה חלדה ואף אם נאמר דבאמת דמסיק כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הוה חלדה כמו שפירש"י בזבחים ס"ז ע"א מפני שנועץ הסכין שאין רוצה לחתוך רוב בשר ועיין לעיל כ' ע"ב בתוספות ד"ה מפני שהוא מחליד מ"מ קשה מאחר שחזינן דתחת הבשר שבמפרקת הוה חלדה כ"ש תחת העור ואף דאין כ"ש מ"מ מאי שנא כיון דנשבר המפרקת דלא שייכ' בשחיט' הוה חלדה ה"ה העור נמי ואפשר לומר דשאני בשר מפרקת דגרע טפי וא"כ לא קשיא ליה לרשב"א אלא מעצם המפרקת דחתך אותו לשנים וכן מורה לשונו שם וצ"ע:

בעי ר"פ החליד במיעוט סימנים מאי תיקו מפני שיש בכאן שלש פירושים ופירושים אחרים אבאר בי"ד בעזה"י וג' פירושים פירש"י ור"ת ופי' הר"ר אושעיא אבאר בקצרה הנה שיטת רש"י ז"ל דבעיא הוא בעוף לאחר ששחט רוב סימן א' ובבהמה רוב ב' ופסק לחומר' דפוסל שהיה וחלדה במיעוט בתרא ואם נאמר דמן התורה מבעיא ליה שפיר פסק לחומרא דספק דאורייתא לחומרא אלא שזה א"א מכח התוספתא שהביאו התוס' שחט רוב קנה בעוף ושהה לזמן מרובה ושחט כשר וצריך לומר כמ"ש היש"ש בסי' ט' דמיבעיא ליה מדרבנן וההיא דתוספות הוה מן התורה א"כ מוכח דרש"י בספיקא דדינא אף בדרבנן פוסק להחמיר ואין ראיה דהוה ספק בשחיטה דאיתחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן להקל במקום חזקה עיין בי"ד סימן ק"י ובחדושינו אבאר שם בעזה"י ועיין בתב"ש, סי' כ"ג ס"ק ט' שכתב דרש"י פוסק תיקו לחומרא אף בדרבנן כמאן דאית ליה הכין בהגהת מיימוני בפ"ב מהל' חמץ ומצה ובא"ח ש"ב ותל"ז וביבין שמועה כלל רפ"ה ולפי מ"ש אין ראיה דבהמה בחי' בחזקת שאין זבוח עומדת והיכא דאיתחזק איסורא אף בדרבנן להחמיר. גם מה שכתב שם להקשות על מהרש"ל דא"כ מה הוקשה לו לרש"י מהא דלעיל דמחצה כרוב ואמאי לא דמ"ה קאמר דכשר ולא מדרבנן ואיני יודע דהא לעיל מסיק ממ"נ אי מחצה כרוב הא עביד ליה רובא ואי לא לאו כלום עבד ופירשו הרשב"א והר"ן בחמש שיטות והמהרש"א ז"ל דהאי יגמרו היינו לומר אף מדרבנן כשר דליכא למגזר דאי לא שחט מחצה ושהה לאו כלום הוא בקנה א"כ הרי בהדיא דברייתא אף מדרבנן מכשרת ולזה כתב רש"י ז"ל דההיא שינויא לאו דסמכא הוה אלא שיש לעיין בשלמא אי עיקר הקושיא היה היאך מתורץ ברייתא דחצי קנה שפיר כתב רש"י ז"ל דבאמת מחצה אינו כרוב א"ש ולפי ה"א אה"נ דהוה מפשט ליה דאין שהיה במיעוט בתרא משא"כ אי הוכחה שלו מדברי המתרץ ודאי קשי' שפיר מי הכריח להמתרץ לומר ממ"נ ולא אמר דברייתא מן התורה איירי ואי דגמרו למה לי לרבותא אף דשחט אח"כ דאין שהיה במיעוט בתרא במן התורה דהא תנן נמי בתוספתא שחט רוב הגרגרת וגמרו לזמן מרובה כשר ויש ליישב ובסמוך אבאר בלשון התוספתא לפי שיטת רש"י במיעוט קמא דקנה אין שהי' פוסלת אף מדרבנן מההיא דלעיל ממ"נ אי מחצה אינו כרוב לאו כלום היינו אף מדרבנן וכמ"ש והגרמה נמי במיעוט קמא דקנה סובר דכשר מדכתב בהגרמה הגרים ושחט והגרים או שחט ב' שלישים והגרים דהוה במיעוט בתרא או שחט והגרים ושחט שהחיות יוצא ע"י הגרמה ולא כתב הגרים שליש ושחט ב' שלישים אלמא בכה"ג כשר הוא ודרסה וחלדה במיעוט קמא דקנה אפשר דטריפה ולא דמי לשהי' דהתם אסתלק לה מעשה ראשון והוה כחצי פגום ולא דמי להגרמה דשלא במקום שחיטה הוא ובי"ד כ"ג וכ"ד אבאר בזה ומה שכתב רש"י עוד בין בשם בה"ג דהיכא דשהה בסימנין בין בתחלה ובין בסוף אסור האי בתחלה אפשר אוושט קאי ולא פליג עם רש"י בזה אבל מדברי הרא"ש ז"ל בפירש"י האי בעיא מ"ה ותוספתא לאו דסמכא יע"ש:

הפירוש הב' הוא פי' ר"ת ז"ל דבוושט מיבעיא ליה דבמיעוט דקנה לאו מידי עבד מידי דהוה אחצי קנה פגום ומיבעיא ליה במיעוט קמא דוושט דשמא לא גמירי שהיה אלא במידי דמנבלא ביה כמ"ש הרא"ש ז"ל ואף בחצי סי' נמי אין פוסל שהי' אלא לאחר שחיטת רוב הוושט או רוב הקנה דלאחר שהי' רוב הסי' אזיל לי' שחיט' ראשונ' ומפסיד לסי' הב' ועיין דרישה י"ד סי' כ"ג ס"ק ט' שכ' והוכיח זה דאל"כ לא הוה מקשין התו' מידי היאך משכח' שהי' בעוף במחצה ובדריש' סי' ל"ג ס"ק ד' כתב אף דוושט בניקב כ"ש הוה נביל' מ"מ מידי דמנבל' בי' היינו שהחיות יוצא ע"י כן כו' יע"ש ואף דבהמ' אין החיות יוצא כ"א בב' סימנין מ"מ החיות של אותו סי' ליתא והוה שפיר מידי דמנבלא בו ברוב