ראש יוסף על חולין חלק א קה

מוושט והרי אומר הר"ח ז"ל מפני שיש לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיין בלח"מ שם ומיהו בשחט חצי גרגרת נכרי כשר אף דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דשחיטת הנכרי לאו שחיטה היא אלא נקיבת קוץ בעלמא והרשב"א ז"ל מדכתב לא נחלקו בשוחט מיעוט סימנין בחוץ וה"ה במולק מיעוט סימן למטה ולא כתב וה"ה בשוחט נכרי מיעוט סי' אפשר דסובר משום מעשה טריפה כ"ע מודים כה"ג ואף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ומה שיש עוד לעיין בדברי ים של שלמה אבאר בחדושינו ליו"ד סי' ב' סע"י בעזה"י וכאן אין להאריך:

ע"ש אירע בה פסול בשחיטתה בין קודם פסול ובין לאחר פסול אין מטמא בגדים כפי הנראה שטעות נפל בספרים והגירסא הנכונה אירע פסול בשחיטה אין מטמא בגדים וכן הוא הגי' בפ"ד מ"ד דפרה ותדע דכן הוא דאל"כ מאי קאמר לפלוג נמי בשחיטה והא בהדיא תני לה בין קודם שחיטה אלמא אינה לשחיטה אלא לבסוף ומיהו לפי מה שכתבו התוספות בד"ה אירע פסול דמלאכה אחרת נמי אין מטמאה אף קודם פסול' יש ליישב דמהא דתנן בין קודם פסולה אינה מטמאה איירי בנתנבלה והוה ידע דנתקלקלה שחיטה למפרע לאו כלום הוא אלא דקשיא לי' לפלוג בפסול מלאכה בשחיטה ומשני נתקלקלה שחיט' קאמרת אף בכה"ג כולי עלמא מודים דלאו שחיטה היא ומכל מקום הגי' הנכונה כמו במשנה שם וכן הוא בר"מ בהלכות פרה פ"ה ה"ד יע"ש וראיתי להרשב"א ז"ל בחדושיו וזה לשונו גירסא דווקנא לא גריס בין קודם ובין אחר כו' דבשחיטה מאי קודם שייך דהא אינה פרה אלא משחיטה ואילך עכ"ל ולא ידענא להולמו דאלמה דקודם היינו בתחלת שחיטה שאירע פסול באמצע שחיטה והיינו דמקשה לפלוג ולתני בשחיטה עצמה ולפי מ"ש יש ליישב דמדמקשה לפלוג ולתני ולא מקשה אמאי קתני קודם פסולה אין מטמא אלא דהיה סבור קודם שחיטה אין מטמא וה"ק אירע פסול מיד בתחלת שחיטה אין מטמא ולזה פריך לפלוג באירע פסול באמצע שחיטה ולזה הקשה רשב"א שפיר דקודם תחלת שחיטה פשיטא דלאו פרה היא כלל ואף בלא אירע פסול בשחיטה אין מטמאה עד שעת התחלת שחיטה עכ"פ ועיין בפ"ד דפרה משנה ד' יעוין שם היטב בזה:

בפירש"י בד"ה אין מטמאה בגדים שא"כ עבודה כו' ולא נגע בה או נגע בה בפשו' כלי עץ עכ"ל צ"ע דהא לא מטמאה משום נבילה בגדים שעליו אלא במשא ולא במגע והכ' מטמאה בגדים קתני ועיין בר"מ הלכות אבות הטומאה ובפ"ה מהל' פרה אדומה ובהל' טומאת צרעת פי"ו ובפי' המשניות פ"ק דכלים והר"ב והר"ש כתבו בפ"ד דפרה אירע בה פסול ע"כ פסול מלאכה דאי פסול בשחיטה תיפוק ליה דנבילה הוא ואינו יודע למה דמ"מ אין טעון כבוס בגדים דאין כלי מקבל טומאה אלא מא"ה ובנושא גזירת הכתוב דבגדים שעליו טמאין לא במגע וכלים שנוגעין בו בשעת חיבורו לטומאה היא מחלוקת הר"מ ורש"י ז"ל כמבואר במשנה למלך בפ"א מהל' אבות הטומאה יע"ש גם מ"ש רש"י דנגע בפשוטי כלי עץ א"נ נגע בכלי מתכות הכלי ראשון ואיהו טהור שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מא"ה עוד קשיא לי אף אם נגע להדיא איהו גופא טהור דכ"ז שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ועיין בר"מ הל' אבות הטומאה בפ"ב והוא גמרא ערוכה בהעור ורוטב קכ"א ע"ב השוחט בהמה טמאה לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות יע"ש לכן דברי רש"י ור"ש והר"ב בפירוש המשניות צריכין עיון וישוב דעת

(דף ל ע"א) בתוספות ד"ה והוינן בה כו' מידי דהוה אשלמים ששחטן לשם פסח עכ"ל ואף למאן דסובר בריש זבחים אחרים לשם פסח נמי פסול היינו דוקא בי"ד לאחר חצות הואיל והוא פסול לשם אחרים אחרי' פסולי' לשמו משא"כ בשאר ימות השנה כ"ע מודים אחרים לשם פסח כשר כמבואר שם י"א א' ובפסחים ס"ב ב' אבל התוספות בפסחים ס"ד א' טעמא דשלא לשמן סייעו בדברים דאחרים לשם פסח מכשיר ר' יהושע לעיל ולא ידענא מי הכריח' לזה דא"נ אחרים לשם פסח פסול זה בי"ד לאחר חצות לא בשאר ימות השנה דכולי עלמא מודים דאחרים לשם פסח כשר כמ"ש לעיל ובחדושינו למס' פסחים אבאר:

ובד"ה השוחט בב' וג' מקומות כו' לא הוה שחיטה מפורעת בשלא נחתך הסימן כו' דהתם כששחט כל א' רוב דמ"מ כו' עכ"ל הא ודאי אף לשיטת רש"י ז"ל הא דפוסל ושמואל היינו היכא ששחט המיעוט תחלה ואח"כ רוב במ"א הוא דפסולה שאינה מפורעת דביה"ש מרווח רווח משא"כ כשיש שני חתכים כ"א דוחק חבירו ואינה מפורעת אבל אם שחט רוב במקום א' ואח"כ מיעוט במקום אחר דכשר אף לשמואל דהוה כשוחט בידה וברגלה וכן הוא ברא"ש וי"ל כיון שחתך המיעוט תחלה ואח"כ הרוב לא מרווח רווח עכ"ל הרי כמ"ש דווקא שחט מתחלה המיעוט וכן כתב ביש"ש בהדיא בסימן ז' דלא דמי להחליד במיעוט בתרא דהכל חדא שחיטה יע"ש ומ"ש התוס' בין למעלה ובין למטה היינו הכל קודם ששחט הרוב במקום אחר והוקשה להם מאי פריך משנים אוחזין דלמא התם איירי ששחט כל א' רוב ואפשר כה"ג גם שמואל מודה דהוה שחיטה מפורעת כיון שיש רוב במקום א' ותירצו דמ"מ קודם ששחט הב' רוב וגם הראשון שחט מיעוט כבר שחט השני מיעוט א"כ תו פסולה שחיטתו של ראשון וגם אח"כ כששוחט השני הרוב איך יוכשר למפרע. ומהר"מ מלובלין הקשה דמנ"ל לתוספות לומר כששחט כ"א רוב הוה שחיטה מפורעת יע"ש והיש"ש פסק כשמואל דבעינן שחיטה מפורעת אלא דאם שחט במקום א' מיעוט ואח"כ במקום ב' חתך כל הסימן הוה שחיטה מפורעת יע"ש ומדברי התוספות לא נראה כך כיון שקודם שחתך כל הסימן הוה פסולה איך יוכשר אח"כ ע"י שחיטת כל הסי' ועוד דא"כ אכתי תקשה משני' אוחזין בסכין מאי פריך דלמא בשחט כל א' כל הסי' דהוה מפורעת אלא דאיך יוכשר אח"כ. ומיהו לזה יש לנו לומר דהכי פריך דהמקשה סמך עצמו על מה דתנן ואין חוששין שמא יטרפו זע"ז והיינו כדמסיק שכל א' יסמוך על חבירו ולא ישחוט הרוב ומש"ה תנן במתני' לקמן שנים אוחזין בסכין שחיטתן כשירה דמשמע דיעבד דאל"כ לא הוה לומר אלא שנים אוחזין ושוחטין ותו לא אלא משום האי חששא שמא יסמכו זע"ז ודיעבד כשר הוא והא דתנן שמא יטרפו ולא אמר שמא טרפו כיון דדיעבד מיירי י"ל דודאי השוחט צריך שיבדוק בסימנין לאחר שחיטה כדאמר בפ"ק דף ט' א' אלא דה"א דאסור אף דיעבד שמא פ"א יסמוך על חבירו לומר שחבירו שחט רוב ובדק ג"כ ויסמוך עליו ג"כ על בדיקתו קמ"ל דדיעבד לא אסרינן וכה"ג איתא פ"ק ט"ז ע"ב ובתוספות ד"ה שמא ידרוס יע"ש אבל לכתחלה אסור דחיישינן שמא יסמוך א' על חבירו ולא ישחוט רובו ואף שלאחר שחיטה צריך לבדוק מ"מ שמא יסמוך גם על בדיקת חבירו או דמ"מ אסור לנבל בידים אף בהמת חולין ועובר על בל תשחית ומה"ט כתב הרשב"א ריש פ"ק דאסור ליתן לחש"ו באחרים רואין דאסור לנבל בידים דאין לומר מש"ה אסור לכתחלה בשנים שוחטין דאיירי בקדשים דומיא דהשוחט ב' ראשין ואין שנים שוחטין זבח אחד דהא מסיק לעיל דהלכה כחכמים דשני' שוחטין לכתחלה זבח א' וכן פסק הר"מ ז"ל בפ"א מהלכות פ"ט ה"ה ואנן קיי"ל הלכה כסתם משנה וע"כ טעמא דאין שוחטין לכתחלה משום חששא שמא יטרפו זע"ז והשתא פריך דע"כ לא בעינן שחיטה מפורעת דאל"כ הא לא מיתכשרא כ"א בשחט כל הסימן א"כ אף לכתחילה מותר לשחוט בשני סכינין דנהי דמיתכשרא אחד מיעוט הסימן והשני כל הסי' ואיכא למיגזר שכ"א יסמוך על בדיקת חבירו שישחוט כל הסימן מ"מ לא שייך הא גזירה כאן דיסמוך על בדיקת חבירו כיון שלא ראה חתוך כל הסי' ומיהו לטעמא דאסור לנבל קשה ועיין מ"ש לקמן ע"ב במשנה מזה יע"ש:

בא"ד ועוד פי' בשאלתות אפי' שחט כו' עכ"ל לכאורה דלמדו משאלתות זה ממה דאמר בגמרא מאי לאו בב' סכינין וא' למעלה וא' למטה שלא בהיקף א' וכן כתב התבואת שור בסימן כ"א ס"ק ו' ותמה על היש"ש שהקשה על השאלתות מנא ליה זה ולפי דעתי אין ראיה מהא דאימא אחד למעלה וא' למטה הכל בהיקף א' ולמעלה היינו לצד העור ולמטה מצדדין ומיקרי גם כן למעלה ולמטה ועיין בים של שלמה שם יע"ש:

ובד"ה מתיב ר' אליעזר כו' לא בעי לשנויי ששחט א' מהן רוב דהא משמע שהשחיטה כשירה ע"י שניהם עכ"ל ר"ל לפי' השאלתות אימא דא' שחט רוב וקמ"ל דלא חיישינן שמא יטרפו זע"ז ולפי' ר"ח שא' קנה וא' רוב וושט ג"כ וקמ"ל נמי הא ותי' דמשמע שהשחיטה כשירה ע"י שניהם והיינו ע"י צירוף לפי' השאלתות בשחט כ"א שליש סימן ובין הכל רוב ולפי' ר"ח א' קנה וא' וושט אבל לפירש"י ודאי שחיטתו כשירה לא ע"י שניהם אלא ע"י שחיטת א' מהן ששחט הרוב ולישנא דהא משמע לא א"ש. ויש בכאן שלש פירושים פירש"י שחט במקום א' המיעוט ואח"כ הרוב לרב כשר ולשמואל פסול ולשאלתות מיירי ששחט בהקף אחד מעט מעט עד שהשלימו לרובו דמצטרף לרובו דומיא דניקבה לקמן בפא"ט דמצטרף וה"נ ולא עוד אלא אף שלא בהיקף אחד כשר ולר"ח היינו ששחט הקנה למעלה וושט למטה לרב כשר ולשמואל פסול ובי"ד אבאר בעזה"י:

בתוספות בד"ה דלמא סמכי אהדדי כו' ולפירוש השאלתות בין שניהם לא יעשו רוב עכ"ל ולפירוש ר"ח לא יתיישב שפיר דשנים שוחטין א' בקנה למעלת וא' למטה בוושט למאי ניחוש כיון שכל א' שוחט סימן א'