ראש יוסף על חולין חלק א קד

רבנן עליה כתב הר"ן ז"ל בחמש שיטות ואין לומר דרבנן אדיעבד פליגי י"ל דה"ק אי איתא דבקדשים דוקא ולא בחולין א"כ ודאי לכתחלה הוא דאמר ר"י דבעינן וורידין ולא דיעבד ואמאי פליגי רבנן עכ"ל ויש לפרש דבריו עפ"י דברי הרשב"א בחדושיו וז"ל הי בחולין וא"ת מאי נ"מ וי"ל דלמא דוקא קדשים בעינן חתיכת וורידין ומשום דלדם הוא צריך ולא בחולין עכ"ל ומש"ה אמר שפיר אי בקדשים ור"ל ובחולין לא בעינן א"כ ודאי לא פליג ר"י אלא לכתחלה דמשום לדם הוא צריך אין לפסול דיעבד ואמאי פליגי רבנן עליה ואף דאמרינן אי תני חולין ה"א קדשים לא תיסגי ברובא עד דאיכא כולה אלמא דאיכא ה"א דמשום לדם הוא צריך אף דיעבד פסול מ"מ עכשיו דתנן דסגי ברובו כ"ש חתיכת וורידין דלא מעכבי דיעבד משום דם אף לר"י. וה"ה דהו"מ למפשט מברייתא דר"י פוסל אף דיעבד ועוד אי בקדשים מאי איריא עוף בהמה נמי ועי' בזבחים דף כ"ה ע"א ובר"מ הל' מעה"ק פ"ד ה"ד יע"ש מ"מ פשיט לי' ממתני' שוב מצאתי שהר"ן הקשה דלפשוט מברייתא ותי' דניחא לי' למפשט ממתני' יע"ש. ומיהו לפי מ"ש הרא"ש במתני' דר"י אף דיעבד פוסל ואפ"ה מתני' לכתחלה איירי ברוצה לנתחו א"א יע"ש וכתבתי לעיל דמוכח כן מדלא תנן במתני' ר"י פוסל עד שישחוט הוורידין כמו דתניא בברייתא אלא ש"מ לכתחלה איירי וכשרוצה לנתחו א"א פריך שפיר הי בחולין והי בקדשים דאי רישא בקדשים אימא מש"ה סובר ר"י עד שישחוט הוורידין דלדם הוא צריך ואף ברוצה לנתחו א"א צריך לכתחלה חתיכת וורידין ולא בחולין אין צריך לכתחלה כשרוצה לנתחו א"א דלא גזרינן דלמא ממלך ויצלנו שלם והשתא ליכא למפשט מברייתא דר"י פוסל באין מנתחו א"א דפסול בעוף דיעבד אף בחולין שאין דם יוצא ע"י צלי' ומשני שפיר אמאי פליגי רבנן עליה:

ובתו' ד"ה אבל בחולין כו' היינו סיפא דאיירי בקדשים עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דא"כ מאי פריך לעיל למ"ד מחצה כרוב וחצי א' דפסול דאיירי בקדשים וי"ל דא"כ לא הוה רובא דרישא כמו בסיפא ורצה לומר דמרישא לא הוה מצי למפרך דאימא רובא היינו מחצה דהוא רוב במחשבת הלב אלא דרובא דסיפא ע"כ רוב גמור דחצי א' פסול בקדשים. ולפי דעת הפר"ח דרוב' דרישא היינו רוב הנראה לעינים דוקא ורובא דסיפא היינו כחוט השערה יותר ממחצה כשר בקדשים דכהנים זריזין הם וגם מדקתני חצי פסול הא רוב כ"ש כשר וכמ"ש לעיל א"כ לא הוה רובו דרישא כמו רובא דסיפא והדרה קושין לדוכתי' מאי פריך לעיל מחצי א' דפסול דאיירי בקדשים ומשום דלדם הוא צריך ולא בחולין. והנה יש ליישב זאת ונאמר הא דתנן במתני' חצי א' בעוף דפסול הוא מיותר כמ"ש התו' במתני' ד"ה חצי וכבר כתבנו שם דמש"ה נקיט חצי לאשמעי' הא כ"ש יותר כשר בקדשים דל"ת רובא דסיפא הוה כמו רובא דרישא מש"ה נקט חצי א' בעוף משא"כ בה"א דלעי' דמחצ' כרוב הוה ובחולין כשר כ"ש בכהני' דזריזין הם וא"כ השתא אכתי נימא מש"ה תנן חצי פסו דל"ת רובא דסיפא הוה כמו ברישא דרוב במחשבת הלב קמ"ל דלדם הוא צריך ופסול חצי ורובא דסיפא הוה רוב יותר ממחצה עכ"פ אבל נאמר בזה כמ"ש הרשב"א ז"ל אהא דפריך למ"ד מחצה כשר מחצי א' בעוף והקשה אמאי לא פריך מרישא ורובו שא"כ וי"ל דה"א רוב המשויר כמוהו עכ"ל והבאתיו לעיל הרי דסבירא לי' רובו הוה רוב ממש ולא מחצה אלא מרישא אין להקשות דאימא רוב המשויר ככולו א"כ בסיפא דתנן רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה ליכא לפרושי ברוב המשויר כ"א בשחט רוב' דהא בהכשירו קמיירי לא בפסולא ולפי זה פריך שפיר דהא לפום סברא דהשתא ע"כ חצי א' בעוף בחולין מיירי דאי בקדשים למה לי הא מסיפא שמעי' דוקא רוב ולא חצי דלית לן תירוץ התו' איידי דחצי וא' בבהמה אלא או דבא לומר דחצי הא כ"ש יותר מחוט השערה כשר בקדשים דל"ת רובא דסיפא כמו רישא וזה באמת מה שא"כ השתא ליכא למימר הכי וע"כ ארישא קאי ואחולין דל"ת רוב המשוייר הוא דפסול הא מחצה כרוב קמ"ל חצי פסול ומש"ה אקשי לי' מחצי א' ולזה משני אה"נ דמדרבנן בעינן רוב והיינו כ"ש טפי ממחצה לפי מה דס"ד השתא דמ"ה במחצה כשר ומדרבנן גזרינן ומבעי טפי כ"ש וחצי א' ע"כ השתא ארישא קאי דל"ת רובו שא"ר רוב המשוייר משא"כ באמת קאי אסיפא דבחולין בעינן רוב הנראה וכדתיבנא

(ע"ב) בתוס' בד"ה למה לי למרק אע"ג דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחלה עכ"ל והת"ח כתב דהכא לא שייך באחר ופסול ולכאורה נראה דהתוס' סברי כמ"ש הר"ן בריש פרקין בשם הראב"ד ורבינו מ כל סימנין אפי צרי חתיכת א"א יע"ש שולם שאם לא חתך אפילו בעוף צריך גזרה דלמא לא אתי למעבד רובא דא"כ כי מירק אחר הוה לי' עבודה הבאתיו לעיל והתוס' אפשר דסבירא להו דטעמא דלכתחלה בעינן כל השנים לאו משום דלמא לא אתי למעבד רובא אלא משום דם הוא וגרע מוורידין דאף בבהמה שמנתחה א"א אפ"ה צריך לחתוך כל הב' סימנין אבל אין צורך לזה דמ"מ שייכא הך גזירה שמא לא ישחוט הרוב ויהי' פסול מן התורה ואלו כי מירק אחר על ידו כשר מ"ה מיהת ולא פסול אלא מדרבנן דשחיטה לאו עבודה היא כמ"ש התו' ד"ה א"כ הוה ליה עבודה באחר ועוד דהאי פסול שכתבו אפשר דמדרבנן ג"כ אין בו פסול אלא מצו' לכתחל' כמו ר"י פוסל בוורידין לעיל ומצאתי און לי ממ"ש הר"ן בחמש שיטות וז"ל דאינו בדין שימרוק אחר לכתחלה יע"ש וזה מסכים למ"ש כאן ומש"ה כתבו מ"ש ולפי הנראה מדברי תו' פ"ק כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' יראה שסוברים דמן התורה מצוה בכל השנים אף בעוף שכתבו וקשה הא מסיק לקמן דלכתחלה בעינן בעוף כל השנים הרי משמע דמן התורה בעינן כל הב' אף בעוף דלא"ה לא קשיא ולא מידי דמדרבנן הוא דבעינן שנים וזה דעת רש"י בריש פרקין ואי בעית אימא אא' בעוף יע"ש אבל דעת הר"מ כתוס' דבעוף צריך מ"ה לכתחלה כל השנים בפ"א מה"ש ה"א ומש"ה הוקשה להם שפיר דמאי פריך למה לי למרק ותי' דאיכא דוחק בפריי לא"ח תנ"א כתבנו מירק יע"ש ותו מ"ש התו' וידק גמר עתי"ט יומא:

גמ' אמר רשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב היש"ש בסי' ו' דהל' כרשב"ל דרבא סבר כוותיה בזבחים ולפ"ז בפרה היכא דשחטה בתרי גברי או בתרי סודרים הראשון טהור והב' טמא ותימא על הר"מ שהשמיע דינים אלו עכ"ל ור"ל בהל' פרה פ"ה הלכה ג' כתב אירע פסול בשחי' אין מטמא בגדים דהוה נתקלקלה בשחיטה ואמאי לא מפליג בהכשרה דפרה בתרי גברי דיעבד או בתרי סודרים דהראשון טהור ועוד להר"מ לכתחלה משכחת בתרי גברי דאיהו פסק כחכמים דפליגי על ראב"ש דשנים שוחטין זבח אחד בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ד'. אבל אני תמה על אדונינו המלך שלמה במה שתמה על הר"מ ז"ל דהא הר"מ פסק כר' יוחנן ולא כר"ל שהרי בה"ש פ"ד הלכה י"ב כתב התחיל העכו"ם וגמר ישראל פסול שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל וידוע דהלכה כר"י ובפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ח כתב שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרה בפנים פסולה שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכ' הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל והלכה כר"י עכ"ל וצריך לומר אף דרבא בזבחים סובר כוותי' דר"ל הא דאמרינן הלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם היינו היכא דפליגי אליבא דנפשייהו משא"כ הכא דר"י פליג על רבא ואף דהלכה כבתראי זה מאביי ורבא ואילך ומתני' דכל העוסקין בפרה דלא מפליג בהכשירה דפרה מסייע לר"י ואף דמשני בהכשירה לא קמיירי דחוי הוא דמדחינן ואנן כפשטא סבירא לן ואין מקום לקושית התוספות ולפ"ז יש לתמוה במה שתמה היש"ש דהר"מ השמיט דינים אלו כיון דהוא סובר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף גם הראשון טמא ודע דהר"מ בפ"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"ו כתב מלק עולת העוף למטה סי' א' פסולה ומאי איריא סי' א' הא אפי' מיעוט סימן למטה נמי למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף והא דאמר לא נחלקו אלא ששחט מיעוט סימנין, כו' ה"ה דהו"מ למימר כגון שמלק מיעוט סימנין למטה וז"ל הרשב"א בחדושיו לא נחלקו אלא בשחט מיעוט סימנין בחוץ דלא בעינן מעשה גמור וה"ה מלק מיעוט סימנין למטה עכ"ל ואף שכתב לעיל מיניה בעולת העוף היכא שמלק סי' א' למטה פסולה שהרי עשה מעשה חטאת העוף למטה ולא שייך לומר שהרי עשה מעשה טריפה דע"י הכשר למליקה נעשית ולכך אי לא מלק אלא מיעוט סימנין לכ"ע כשר היינו אי אמרינן לפי ה"א דכל שלא עשה מעשה רבה אף למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף לא פסול מדאמר לא נחלקו אלא ששחט סי' א' בחוץ ולא אמר מיעוט סימנין בחוץ דהוה רבותא טפי למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהלכתא כוותיה וכמו שפסק הר"מ ז"ל או עכ"פ דהוה לומר לא נחלקו אלא שחט מיעוט או סימן א' בחוץ דהוה רבותא לתרוייהו אלא בה"א זו סבור דבמעשה כל דהו כ"ע מודו דכשר משא"כ באמת וא"כ יש להקשות מאי איריא סי' א' למטה בעולת עוף דפסול אפילו במעשה כל דהו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וצ"ע:

ע"ש שהרי נעשית מעשה טריפה ופירש"י נקיבת הקוץ עכ"ל ולכאורה נראה דלאו דוקא סי' א' אלא כ"ש הוה טריפה מוושט דניקב הוושט טריפה וכ"ע מודים אבל הר"מ ז"ל בפ"ד הי"ג מה"ש כתב התחיל הפסול וגמר ישראל פסולה שהרי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל ואמר רבא הכל מודים כו'. יע"ש ומשמע דטעמא שהרי נעשה טריפה יספיק אף למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ואף בכ"ש