ראש יוסף על חולין חלק א קג

בקדשים תקשי שפיר קושית הרשב"א דא"נ הוה תנן חצי לחוד הוה ידעינן דאיירי בקדשים דהיינו סיפא דומיא דהשוחט ב' ראשון דאיירי בקדשים כדמסיק רב אשי אלא שיש ליישב קושית הרשב"א דאי לא הוה תני רוב א' בעוף ה"א דמחצה על מחצה כשר בחולין ורוב א' כמוהו מחצה נמי רוב קרוי לי' במחשבת הלב או כמ"ש הרשב"א לעיל דלא תימא רובו שא"כ הרוב המשוייר שלא שחט הוה ככולו ומחצה כשר וחצי א' דפסול בקדשים ומשו' דלדם הוא צריך וכקושי' מהרש"א בתו' ד"ה אבל בחולין דהשתא לא שייך תי' שלו דלא הוה רובו דרישא כמו רובא דסיפא כיון דלא הוה תני כלל רובו דסיפא ולהכי תנן רובו לומר דרישא נמי הוה דומיא דהכי ודוקא רובו ולא חצי אלא דהוה עיקר חסר מן הספר ועוד דאין נכון לומר כן לומר דתני סיפא לגלויי על רובו דרישא:

אבל חולין דלדם לא צריך אימא בפלגא סגי לי' עכ"ל בכאן לא קשה אמאי לא אמר משום דאיכא שדרה ומפרקת סגי ברובא ובחולין לא תסגי עד דאיכא כולא יש לומר דהא תנן רוב שנים בבהמה דכשר ובזה אין חילוק בין חולין לקדשים וה"ה לענין רוב א' בעוף אין חילוק כיון דחזינן דרובו ככולו משא"כ לעיל קשיא לן שפיר אימא דאיצטריך רוב א' בעוף דל"ת בפלגא סגי משום דאיכא שדרה ומפרקת ואי דלמה לי רוב ב' בבהמה איידי דתנן רוב א' בעוף תני רוב שנים כו' וכה"ג כתבו התו' במתני' ד"ה חצי א' איידי דחצי וא' בבהמה יע"ש. והו"מ למימר דרובא לכתחלה כשר אלא לתירוצא דהשו' אא' בעוף קאי ומ"מ קשה דה"א רוב בבהמה לכתחל' בחולין ולכך תני רישא דיעבד דוקא הי בחולין והי בקדשים עיין במהר"מ מלובלין ז"ל והנה יאמר בזה דנ"מ לדינ' הי בחולין לא מיבעי' לתי' א' לעיל דהשוחט קאי אא' בעוף פריך שפיר לידע אי רישא בקדשים ובחולין אף לכתחלה די בסימן א' אלא אף לתי' ב' דקאי ארובו שא"כ וא"כ א"נ סיפ' בחולין הא קתני רוב א' בעוף שחיטתו כשירה והיינו דיעבד וכמ"ש הרשב"א וכמו שאבאר לקמן מ"מ נ"מ לדינא לפי שיטת הפר"ח דבעינן רובא דמינכר והיינו בחולין ולא בקדשים וכמ"ש לעיל וא"כ אי רישא בקדשי' וסיפא בחולין וה"ה חצי א' דהוא סיפא איירי בחולין ועיין תו' ד"ה אבל חולין יע"ש א"כ מוכח דאף חולין מחצה פסול, הא כחוט השערה יותר ממחצה כשר ולכן שאל לידע אי רוב מנכר כו' ודע דאף לפי תירוץ קמא לעיל דהשוחט אא' בעוף קאי אפ"ה אפשר דוקא בקדשים ואי דבחטאת העוף אסור להבדיל יותר מסימן א' י"ל דאתיא כראב"ש וכמ"ד בזבחי' מאי לא יבדיל שא"צ להבדיל ועיין לעיל כ"א ב' בתו' ד"ה ואינו מבדיל יע"ש ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הר"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעה"ק דלא יבדיל היינו הראש מגוף אבל כל השנים רשאי להבדיל כו' א"ש בפשיטות דיעבד ולכתחלה צריך כל השנים משום דלדם הוא צריך לא בחולין:

מאי א' רוב של כ"א ובדין היא דליתני עכ"ל ורש"י ז"ל ד"ה מאי א' ה"ג ולא גרסינן אלא עכ"ל יראה לפרש דמתחלה אמר ואי ס"ד רישא בקדשים והא איכא עולת העוף דבעי ב' סימנין והיינו כרבנן דפליגי על ראב"ש וסברי כל השנים והשתא דמסיק סיפא בקדשים ורוב של כ"א ואחד וע"כ מתני' ראב"ש דעולת העוף רוב שנים והיה ראוי להיות הגי' אלא והדר בי' ממה דהוה אמר מעיקרא ועולת העוף ברובא דווקא ולזה אמר רש"י דלא הדר כלל והא דאמר והאיכא עולת העוף דבעי ב' סימנין היינו נמי דראב"ש וכמ"ד לא יבדיל א"צ להבדיל והא דכתיב והקריבו בעולת העוף לומר דבעי דווקא רוב שנים וה"ה אי בעי כל השנים רשאי והא דאמר כמשפט חטאת העוף אחוז הראש בגוף היינו אם ירצה ה"נ כן הוא וכמו שאבאר לקמן בלשון הרשב"א ז"ל בעזה"י וא"כ שפיר אמר והאיכא עולת העוף דבעי ב' סימנין לכתחלה מדרבנן אף לראב"ש משום דלדם הוא צריך או משאר טעמים ולבסוף אמר מאי רוב א' של כ"א וא' והיינו דיעבד דוק דשחיטתו כשירה משמע דיעבד ולכתחלה בעינן כל השנים אף לראב"ש וברייתא דפ"ק דף כ"א ע"א שנים או רוב שני' מיתוקמא כולה כראב"ש וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בפרק העור ורוטב קכ"ג ע"ב גבי עולת העוף לראב"ש יע"ש ועיין לעיל כ"א ב' ובחדושי הרשב"א וריטב"א וחמש שיטות בשם הר"ן דלראב"ש אם רצה להבדיל מבדיל בעופו' והקריבו לחלק וכמשפט דל"ת שצריך כל השנים דווקא לכך כתיב כמשפט מה התם אם רוצה אוחז הרא"ש בגוף כו' ובסמוך אבאר יותר והא דאמר לעיל כ"א א' ולראב"ש רוב שנים דוקא ולרבנן שנים היינו למ"ד לראב"ש לא יבדיל בחטאת העוף שאין רשאי וה"ה בעולת עוף דכמשפט כו' לומר מה התם אינו רשאי ובפ' עור ורוטב אבאר עוד ולכך כתב רש"י דל"ג אלא:

לשון הרשב"א ז"ל בחידושיו וראב"ש היא דאמר בעולה רוב שנים קשי' לי והא שחיטתו כשירה משמע דיעבד ואילו בחטאת כתיב לא יבדיל ועוד דעולת העוף רוב שנים דוקא לראב"ש כדאמרינן לעיל כ"א א' וי"ל דכאן כמ"ד לא יבדיל א"צ להבדיל ולעיל כמ"ד דאסור להבדיל ופלוגתא היא בזבחי' ס"ז א' והא דתנן שחיטתו כשירה כו' דיעבד מדרבנן לכתחלה שנים ואינו מחוור דמשמע אף לכתח' רוב שנים ואף מדרבנן וי"ל דאיירי בבהמה דיעבד אבל בעוף אף לכתחלה והיינו דאמר וראב"ש דאמר לכתחלה רוב ב' דאל"כ לא הוה לי' לומר אלא וראב"ש דאמר רוב שנים ותו לא עכ"ל העתקתיו מפני שיש ללמוד ממנו כמה הלכתא גבירתא ולפרש דבריו הנעימים הנה מה שכתב וראב"ש היא דאמר לכתחלה ברוב שנים בגמרא שלפנינו ליתא להאי גי' כלל וצ"ל שבנוסחתו היה כתוב מאי רוב א' של כ"א וא' וראב"ש היא דאמר לכתחלה ברוב שנים ואף לפי ג' גמרא שלנו סתמא כפירושו דכראב"ש אתיא דלרבנן צריך דוקא כל השנים ולא סגי ברוב שנים וכדמסיק לעיל כ"א א' וב' יע"ש ומה שהקשה דאיך תנן בסיפא רוב א' בעוף שחיטתו כשירה הא בחטאת העוף לא רשאי יותר מסימן א' דלא יבדיל כתיב ושחיטתו כשירה משמע דיעבד ומאי קושי' דמ"מ לכתחלה צריך כל הסימן ולא סגי ברוב א' וי"ל דקשי' לי' שפיר דאמאי לא סגי לכתחלה ברוב סימן א' ואי דלמא הא אתי למעבד רובא הכי נמי איכא למגזר בכל הסימן שלא יבדיל יותר מסימן א' ואם כן מה"ת לומר דגזרינן מדרבנן דבעינן כולו אי משום דלמא לא אתי למעבד רובא הא גם להיפך י"ל דלמא יבדיל יותר מסי' א' וגם אי טעמא משום דם או שאר טעמי' מ"מ לא הוה לאצרוכי לכתחלה כל הסימן דאיכא למגזר שמא יעשה יותר ויהא פסול משום הבדלה ועיין בר"ן בחמש שיטות בהעור ורוטב קכ"ג ע"ב עולת העוף לראב"ש לגזור דלא סגי ברוב מצומצם והקשה דאי רוב גמור יעבור על לאו דלא יבדיל הגם שיש לחלק מ"מ נ"ל כן כוונתו דאי לאו הכי הא קתני בפ"ק כ"א א' כיצד הוא עושה חותך כו' סימן א' או רובו הרי דבכל הסימן אינו עובר על לאו דלא יבדיל אלא מ"ט לא יבדיל היינו דודאי אין להצריך לכתחלה דווקא כל הסימן ומה"ט דכתיבנא. גם היה לו להקשות מברייתא דכיצד מולקין דמשמע לכתחלה ואף ברובו סגי לכתחלה כמו שאבאר לקמן דלדידיה משמע דכיצד מולקין לכתחלה אכולהו קאי וה"ה ארובא וה"ה אסיפא וכמו שיתבאר בסמוך ומ"ש עוד דעולת העוף דוקא רוב שנים ולא שנים ממש הוא ממה דאמרינן לעיל שנים לרבנן ורוב שנים לרבי אליעזר ב"ר שמעון וכן ע"ב אמר מה להלן אחוזה הראש בגוף ומזה א"כ איך אמר כאן דרוב א' של כל א' וא' ואיך וכלול עולת העוף במתני' דמשמע הא לכתחלה בעינן כל השנים והא אסור להבדיל וע"ז תי' דההיא דהכא כמ"ד א"צ להבדיל ולעיל כמ"ד צריך להבדיל ר"ל דלמ"ד א"צ להבדיל אתי כמשפט לומר מה להלן אחוז הראש בגוף ומזה היינו אם ירצה ה"נ כאן אם רצה אינו מבדיל והקריבו לחלק לומר שצריך מיהת יותר מסי' א' והיינו רוב שנים וכמשפט דל"ת והקריבו לחלק שצריך כל השנים דווקא ולפ"ז לראב"ש בעולת העוף הרשות בידו או שנים או רוב שנים וברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף שנים או רוב שנים כולה ראב"ש היא ולעיל דאמר שנים לרבנן ורוב שנים לראב"ש היינו כמ"ד לא יבדיל שאינו רשאי וכמשפט מה להלן אחוז הראש בגוף אף כאן כן שאין רשאי יותר משנים והא דתנן שחיטתו כשירה דיעבד היינו מדרבנן דלכתחלה בעי' מדרבנן כל השנים וכתב ע"ז ואינו מחוור דהא משמע דלכתחלה סגי ברוב שנים ואף מדרבנן והנה תראה ממה שהוקשה לו כן סובר דברייתא דלעיל שנים הדומין לשנים או רוב שנים בצמצום ע"כ לכתחלה נמי וכמ"ש הפר"ח בסי' כ"א ס"ק ב' ולא כפירש"י לעיל כ"א א' בהא דשנים הדומין לשנים והבאתיו לעיל דאל"כ מאי קושיא דמש"ה תנן רוב א' בעוף דיעבד דלשי' הרשב"א כ"מ שנזכר רוב היינו רוב בצמצום כחוט השערה יותר דהא פסק בשחיטה סגי בחוט השערה יותר ודוקא דיעבד ולכתחלה בעינן כל הרוב הניכר לעינים ומעתה גם קושיא הראשונה לא קשיא דאימא כמ"ד לא יבדיל שאין רשאי להבדיל וכדכתיבנא אלא ע"כ דס"ל להרשב"א ז"ל דכיצד מולקין חטאת העוף ובעולת העוף שנים או רוב שנים היינו אף רוב שנים לכתחלה דכיצד מולקין משמע לכתחלה ואכל השנוי בברייתא קאי ולקמן בהעור ורוטב אבאר שכן שיט' התוס' שם ומש"ה קשיא לי' להרשב"א שפיר עד שהעלה דשחיטתו כשירה משום בהמה נקיט לה וזה שאמר וכראב"ש ברוב שנים ולא הוה לומר אלא כראב"ש דאמר רוב שנים ולא כראב"ש דאמר רוב ב' לכתחלה אלא דל"ת שחיטתו כשירה דיעבד קאי אעולת העוף קמ"ל דלכתחלה ברוב שנים ולפ"ז אפשר דסוגין כמ"ד לא יבדיל דוקא ובין למ"ד א"צ להבדיל רוב ב' לכתחלה מברייתא דכיצד מולקין וכ"מ דקתני רוב הוא רוב משוער כחוט השערה יותר וכיצד מולקין משמע לכתחלה כנ"ל פי' דבריו:

ע"ש גמ' אמר ר"פ רישא בחולין מהכא כו' אלא בקדשים אמאי פליגי