ראש יוסף על חולין חלק א קב

טריפות בעינן רוב הנראה לעינים ומש"ה לא מיטרפא בשחט חצי קנה והא דלא אמר אלא משום שלא הוזכר אמורא מקודם על קשיא דשחט חצי גרגרת וסתמא דתלמודא הוא דמשני לא בעוף לא ר"פ מש"ה לא אמר אלא ולקמן בתו' ד"ה החליד דף ל' ע"ב אבאר באורך בעזה"י:

ובפרש"י בד"ה רוב הנראה לעינים כלומר רוב גמור שהוא ניכר עכ"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב כחוט השערה יותר ממחצה כשר והפר"ח בי"ד סי' כ"א ס"ק ג' כתב דאדרבה בדברי רש"י משמע רוב גמור לא במדידה יע"ש שהאריך ולכאורה היה נראה דמש"ה פירש"י רוב הניכר משום דלפום סברא דהשתא אמאי בשחט חצי קנה פגום כשר אמאי נגזור מדרבנן מחצה אטו רוב פסוק נמי אתי להכשיר כמו דגזרינן מחצה דלמא לא אתי למיעבד מחצה ה"ה הכי נמי הוי למגזר בחצי קנה פגום דפסול דלמא יכשיר בכ"ש יותר פסוק ולכך פירש"י כאן דבעינן רוב גמור וניכר ולפ"ז אין לגזור בחצי קנה פגום וכשר ואה"נ אם היה כ"ש יותר מן חצי מדרבנן אסור תו דגזרינן אטו רוב גמור ולפי זה אין ראי' למ"ש הט"ו בסימן כ"א ועיין בתבואת שור סימן כ"א משא"כ למסקנא דמסיק מחצה אינו כרוב איכא למימר דלא גזרינן כלל דלמא לא אתי למיעבד וה"ה בטריפות לא גזרינן ומש"ה חצי קנה פגום בצמצום כשר הא כחוט השערה טפי ממחצה פסוק טריפה. ודעת הפר"ח שם דאף באמת כן הוא דגזרינן בשחיטה רוב מצומצם אטו מחצה יע"ש וקשיא לי א"כ בחצי קנה פגום אמאי כשר הא איכא למיגזר אטו כ"ש יותר דהוה מ"ה לדידי' ודוחק לומר דלא גזרו כה"ג דמאי שנא:

והנה בדרך פלפול י"ל דרש"י לשיטתי' שפיר' לעיל אי בעית אימ' אא' בעוף דלכתחלה בעינן שנים ולא פי' דלכתחלה בעינן חתיכת וורידין בעוף והוא כעין קושי' התוס' ד"ה שנים וכאן לא שייך תירוצ' וצ"ל דר"י לא פליג אדרבנן אלא לכתחלה ורבנן אף לכתחלה א"צ חתיכת וורידין ומנא לי' לרש"י זה אלא ע"כ מהו כ' התו' במתני' מדאמר ר"פ לקמן רישא בחולין יע"ש וא"כ הא דאמר לקמן הי בחולין והי בקדשים יש לראות לאיזה צורך אמר כן ומה נ"מ ועיין במהר"מ מלובלין לקמן ושם אבאר ואין לומר דנ"מ לענין חתיכת וורידין אי בקדשים ומש"ה סובר ר"י דבעינן חתיכת וורידין דלדם הוא צריך ולא בחולין דנורא משיב שייב וקפשיט אי בקדשים אמאי פליגי רבנן עלי' והלא כ"ע מודים דלדם הוא צריך וא"כ מנלן דר"י לכתחלה פליג אימא דיעבד ואפילו הכי פשיט שפיר רישא בחולין דאי בקדשים דוקא פליג ר"י ומשום דלדם הוא צריך ודאי דלא פליג כ"א אלכתחלה פליג כמו שאבאר לקמן גבי הי בחולין בשם הרשב"א והר"ן ז"ל ואין לומר דנ"מ הא דאמרינן השוחט דיעבד אא' בעוף ואי אחולין שפיר אבל אי בקדשים משום דלדם הוא צריך ובעי לכתחלה כל שנים אבל חולין אימא אף לכתחלה סגי בסימן א' ז"א דהא רש"י כ' בפ"ק כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל דאף לכתחלה אין מצוה כ"א סי' א' בעוף וכמ"ש היש"ש כאן בפרקין סימן א' דעת רש"י כרי"ף דהלכה כל"ב וא"כ אין לומר דסתמא דתלמודא בעי הי בחולין לומר דבחולין בעינן ב' סימנין וקפשיט רישא בחולין דלא כהלכתא ואין לומר דנ"מ ארובא אי רישא בקדשים אבל חולין אף לכתחלה די ברובא ז"א דהא תנן בסיפא רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה דמשמע דיעבד כמו שאבאר לקמן בשם הרשב"א גבי סיפא בקדשים יע"ש דאל"כ הוה למתני כשר לחודי' לא שחיטתו כשירה וא"כ אי רישא בקדשים סיפא חולין ואין נ"מ וצריך לומר דמש"ה בעי הי בחולין והי בקדשים דאנן קיי"ל רובא דמינכר בעינן ולא די כחוט השערה יותר ממחצה והנה מתני' דקתני חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה משמע הא כחוט השערה יותר מן מחצה כשר אלא דמתני' חצי א' בעוף הוא ג"כ סיפא ואיירי בקדשים כמ"ש התוספות ד"ה אבל בחולין ומשום דבקדשים ליכא למגזר אטו מחצה דכהנים זריזין הם וכדמסיק בהעור ורוטב דף קכ"ג ע"ב ובתוספות שם ד"ה עולת עוף לריב"ש לגזור דיהא דוקא רוב הניכר ומשני כהנים זריזין משא"כ חולין ועיין פר"ח סימן כ"א ס"ק ג' יע"ש ולפ"ז שפיר שאל הי בחולין והי בקדשים דאי רישא בקדשים וסיפא חולין ה"ה חצי א' דהוא סיפא דמתני' איירי בחולין ודוקא חצי פסול הא כ"ש יותר מן מחצה כשר וקפשיט לי' דרישא בקדשים לא איירי אלא סיפא וחצי פסול הוא בקדשים הא בחולין בעינן רוב הניכר לעינים דגזרינן שפיר אטו מחצה ולזה הכריח רש"י לשטתי' דבעינן רוב הנראה וניכר דוקא:

והנה ראיתי להתבואת שור בסי' כ"א ס"ק ב' אהא דהביא פר"ח ראי' מפ"ק כ"א ע"א כיצד מולקין חטא' עוף סי' או רובו ובעולה שנים או רוב שנים ומסיק שנים שדומין לשנים דלכתחלה בעינן רוב הניכר ודיעבד רוב המשוער בצמצום אלמא אי בעוף לא הוה קתני שנים ה"א רוב שנים רוב הניכר ותמוהים דבריו דאיפכא מסתברא דרוב הוא בצמצום וקתני שנים לאשמעינן לכתחלה בעינן רובא דמינכר עכ"ל ואני תמה מאוד על השגתו שהוא ז"ל הביא דברי פר"ח והבין בו כוונה אחרת והמעיין בדברי פר"ח יראה להדיא שהוא ז"ל פי' שנים שדומי' לשנים היינו ברוב מצומצם כשר אף לכתחלה וברייתא מסייע ליה דכיצד מולקין משמע כל הבריית' איירי לכתחלה וז"ל הפר"ח ומשני שנים שדומי' לשנים פי' דאי הוה תני רוב שנים ה"א רובא דמינכר לכך תני שנים דהיינו רובא דמינכר וע"כ רוב שנים היינו רוב מצומצם אלמא כל היכא דתנן רוב היינו רובא דמנכר הרי דבריו ברור מללו. ואמת שפי' תב"ש בגמרא היא פירש"י ז"ל שם דומין לשנים דלכתחלה בעינן רובא דמינכר או רוב מצומצם והאי או רוב מצומצם היינו דיעבד דאי לכתחלה הא דיעבד נמי פסול במחצה דהא סיפא חצי א' בעוף איירי בקדשים ופסול, אבל הפר"ח מפרש להדיא דלכתחלה או רוב משוער וכ"ש רוב הנראה כשר וכמ"ש. ומנא לי' זאת לפר"ח לפרש בגמ' פי' אחר ממה שמפרש רש"י ז"ל אומר אני שיש ללמוד כן מתורתו של הרשב"א ז"ל בחדושיו אהא דסיפא בקדשים ורובו של כ"א ובעולה רוב שנים שהקשה שחיטתו כשירה משמע דיעבד והא לראב"ש אף לכתחלה מצותו ברוב שנים ומאי קושיא דלמא הכי ברוב מצומצם איירי לשיטת הרשב"א דסובר בחולין כחוט השערה די יותר ממחצה ומש"ה נקיט דיעבד לכתחלה בעינן רובא דמינכר ש"מ דס"ל דרוב מצומצם נמי כשר לכתחלה לראב"ש וע"כ הא דקתני לעיל הדומין לשנים הכי פירושו לגלויי על רוב שנים ותרווייהו לכתחלה הוא דהוה דכיצד מולקין משמע לכתחלה וזה שכתב הרשב"א הא משמע דרוב שנים די לכתחלה אף מדרבנן וכמו שאבאר לקמן בעזה"י וא"כ שפיר הקשה פר"ח דברי רשב"א אהדדי דאיהו פסק דרוב מצומצם נמי סגי והא איהו מפרש הדומין לשנים לגלויי דרוב הוא רוב כ"ש הא כל היכא דתנן רוב הוא רוב הניכר ממש. ובזה א"ש מאי דכתב שם מדאמר שאני כהנים זריזין הם ש"מ בעלמא בעינן רוב גדול עכ"ל ולכאורה אימא בעולה לכתחלה די ברוב מצומצם וחולין דיעבד מיהא ש"ד ולא לכתחלה אלא דכתב כן לדידן דאנן כפירש"י ז"ל סבירא לן דלכתחלה רובא דמינכר ודיעבד די ברוב מצומצם ושנים הדומין לשנים לכתחלה כו' א"כ הא דפריך עולת העוף ליגזור אדיעבד קאי וא"כ שפיר מוכח בעלמא אף דיעבד אסור אמנם מ"ש מכלל דבעלמא מצריכין רוב גדול יש להשיב על דבריו דע"כ לא פריך ליגזור אלא בעולת העוף לראב"ש דאסור להבדיל כל השנים פריך שפיר ליגזור דבעינן רובא דמינכר דלמא לא אתי למעבד רובא דלא ליבדיל כמו בטלית התם משא"כ בחולין הקושיא מעיקרא ליתא מהיכא תיתי לגזור כיון דשרי ומצוה נמי איכא לכתחלה להבדיל בחולין כל השנים וכמ"ש התוספות דף כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' יע"ש היטב וא"כ אין ראי' כלל לומר בעלמא צריך רובא דמינכר אף דיעבד דמה"ת לגזור וכמ"ש כאן ומה שיש לי להאריך בסוגיא דהעור ורוטב ברשב"א ובחמש שיטות שם אבאר שם באורך בעזה"י:

ע"ש גמ' אי אשמעינן חולין דלאו לדם הוא צריך אבל קדשים אימא לא תסגי ברובא עד דאיכא כולה עכ"ל וה"ה דהו"מ למימר דה"א בקדשים מחצה סגי דבחולין הוא דבעינן רובא אבל קדשים דאיכא נמי שדרה ומפרקת במחצה סגי כמו דמחלק לעיל למ"ד וושט ולא קנה שאני מליקה דאיכא שדרה ומפרקת וה"נ כן אלא שאין זה קושיא דהא קתני חצי פסול דהיינו סיפא דאיירי בקדשים ואף בלא יתורא דמתני' סיפא בקדשים כמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל דכ"א אית ליה דסיפא בקדשים מהא דהשוחט ב' ראשון וכמו שאבאר לקמן וא"כ ידעינן בקדשים מחצה פסול ולכך אמר דה"א בקדשים לא תסגי לי' ברובא ואי קשיא הא נמי שמעי' מסיפא חצי פסול הא רובא כשר אף בקדשים וכן הקשה הרשב"א ז"ל ותי' דהכי אורחא אף דאתיא מדיוקא תני לה בהדיא ומש"ה אמר דעיקר לאשמעינן דבקדשים ברובא סגי משא"כ מחצה דפסול בקדשים הא תנן לה בהדיא חצי פסול והיינו סיפא דאיירי בקדשים ועיין תוספות ד"ה אבל בחולין כו' ויש לעיין אלמא בלא החזיר והא בהחזיר ואין להאריך:

ודע דקושית הרשב"א אפשר לתרץ דאי לא הוה תנן ורוב א' בעוף לא הוה מוקמינן חצי א' דפסול בקדשים אלא בחולין ומשום אחד ומחצה נקיט לה כמ"ש התוספות ד"ה חצי במתני' יע"ש משא"כ עכשיו דתנן משנה יתירא רוב א' בעוף וע"כ בקדשים וה"ה חצי א' דהוא סיפא איירי בקדשים אבל לפי מ"ש מהר"מ מלובלין מדנקיט תרי צריכותא ע"כ ידע הי בחולין והי בקדשים ואף בלא יתורא הוה ידעינן דאיירי בקדשים תקשי שפיר קושית הרשב"א דא"נ הוה תנן חצי לחוד הוה ידעינן דאיירי