ראש יוסף על חולין חלק א קא

משא"כ חששא שמא ניקב אף שחי' יותר מי"ב חודש הוה חזקה שלא נתבררה ולא הוה חזקה כ"ש פסח וכדומה שהן בני שנה ולמ"ש הט"ז ס"ס ע"ט דטפת הדרוסה יזיק גם לוולד ועיין פר"ח שם א"כ ליכא חזקה אף בדרוסה יע"ש וכבר הארכנו בזה שם:

וברש"י ד"ה נבדקי' לקנה שאין נטרף אלא ברובו ושחיטה כשירה בעוף בסימן א' עכ"ל לרווחא דמלתא כתב כן לשיטתיה חיישינן לנקב ולא לדרוסה ומיהו בדרוסה אף בקנה במשהו טריפה דזהרי' מיקלא קלי ועיין בפא"ט נ"ג ע"ב גבי ההיא ספק דרוסה וברש"י שם אלא דניכר הוא בעור החיצון שהוא לבן בקנה אלא לרווחא כתב כן ומ"ש דדי בסימן א' אף לתי' ראשון לעיל לכתחלה בעינן בעוף ב' סימנים זה הוה דיעבד:

גמרא אמר ר"ח לא אמר ר' אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה לא צריך עכ"ל יראה לפרש לכאורה דר"ח בא לומר דלא תימא הא דתניא בברייתא לעיל ר' יהודה אומר בעוף עד שישחוט וושט וב' וורידין הא דנקיט עוף דדי בסימן א' מש"ה אין הדם יוצא כ"כ וצריך חתיכת וורידין משא"כ בבהמה ולפ"ז בעוף אי שחט ב' סימנין א"צ חתיכת וורידין לזה אמר ר"ח דלא כן הוא אלא עיקר טעמא דר"י בעוף הואיל וצולהו כא' אף בשחט ב' סימנים אפ"ה צריך ב' וורידין ולא בהמה דמנתחה א"א ועיין בר"ן ריש השוחט שכתב בשם רבינו משולם שאם לא שחט כל ב' סימנין צריך לנקבן בשעה שהדם חם כמו וורידין ובב"י סי' כ"ב והבאתיו לעיל. ויש לראות אמאי לא פליג ר"י במתני' אא' בעוף דצריך לנקוב סימן השני ג"כ כמו וורידין ואם נאמר דר"י לא פליג אלא לכתחלה יש ליישב זה ואם נאמר אף דיעבד פליג קשה גם בברייתא לא אמר אלא וושט וב' וורידין ואין לומר דוושט סמוך לוורידין מ"מ המקשה לעיל דלא אסיק אדעתיה הו"ל להקשות כן דהא ס"ד וושט דווקא כו' ובמתני' י"ל דכ"ש סי' שני מוורידין וא"צ לפלוג ובמקש' לעיל הומ"ל וליטעמיך כתב הרא"ש ז"ל אהא דאמר ר"י במתני' עד שישחוט הוורידין אם שלם צלאו אסור דיעבד דלא כמ"ש התו' במתני' ד"ה ר"י אומר ואפ"ה כתב דר"ח במתני' איירי לכתחלה ואדיוקא דמתני' קאי דיעבד סימן א' ולכתחל' ב' ואמר ר"י לכתחלה צריך ב' וורידין אף דמחתכו א"א דלמא ימליך ויצלה כא' עכ"ל אף שהוא סובר דר"י נמי דיעבד פליג אפ"ה פי' דר"י לכתחלה איירי משום קושיא דרב פפא דדייק רישא בחולין ומנלן דלמא רבנן אדיעבד פליגי ולהכי פירש דר"י אמר לכתחלה אף רוצה לנתחו א"א אפ"ה צריך חתיכת וורידין ורבנן פליגי אף לכתחלה ודייק שפיר רישא בחולין ואין להקשות דלמא ר"י אדיעבד קאי אא' בעוף ורבנן אדיעבד הוא דפליגי ומנלן למידק רישא בחולין י"ל מדלא תנן ר"י פוסל כמו דתנא בתוספתא ר"י פוסל והר"ן תי' בזה משום דאיכא תקנה בחתיכ' אבר יע"ש ורא"ש לא ניחא ליה בתי' זה ולכך פי' אלכתחלה קאי אף שרוצה לנתחו א"א. ולפי דברי הרא"ש ר"ח בא לומר לא אמר ר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כא' רוצה לומר אף שמנתחו הואיל ולפעמי' צולהו כא' בעי חתיכת וורידין וזה שאמר הואיל וצולהו ולא אמר לפי שצולהו כמ"ש הרא"ש במשנה משא"כ ברייתא דנקיט וושט וורידין דאדיעבד קאי דאילו לכתחלה בעינן ב' סימני' ובהא ודאי בהמה שרי דיעבד דמנתח' אבר אבר ור"ח אמתני' קאי דפליג ר"י אלכתחלה וכמ"ש הרא"ש ואשמעינן דאפ"ה דווקא בעוף אבל בבהמה אף לכתחלה לא ואשמעינן ג"כ דפליג אלכתחלה וכמ"ש הואיל וצולהו ולא לפי:

כתב הטור בי"ד סימן כ"ב בשם בה"ג דאף בבהמה חתיכת וורידין בעינן והב"י תמה עליו דהא ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף ותי' דעיקר תקנה הוא משום עוף עכ"ל והנה יש לומר דבה"ג סובר דיעבד אסור כשצולהו שלם כרשב"א ושאר פוסקים ומש"ה אמר לא אמר ר"י אלא בעוף דאסור דיעבד אבל בהמה דיעבד אין איסור והא דאמר אבל בהמה לא צריך היינו שאין צריך שום תקנה בדיעבד היינו שיחתוך סביב הוורידין הבשר כדי נטילה אבל לכתחלה בעינן גם בבהמה חתיכת וורידין שוב ראיתי בבכור שור שכתב קצת כעין זה יע"ש. ודע דדעת בה"ג א"כ דיעבד נמי אסור דאל"כ בהמה לא הוה לן למגזר לכתחלה דלמא יצלנו שלם דא"נ כך לא עביד איסורא וגזירה כי הא לא מצינו ועיין י"ד סי' א' גבי רוב מצוין ע"ס שיבדקנו ובדוכתי טובא יע"ש ומ"ש ב"י דעיקר תקנה היא משום עוף היתה ור"ל דר"ח אשמעינן דל"ת דר"י צריך חתיכת וורידין שיהיו בשחיטה ולכך אמר דעיקר תקנה משום דם ובעוף ולאח"כ גזרו אף בבהמה ומ"מ די בנקובת קוץ בשעה שהדם חם אלא דקשיא מברייתא דאמר ר"י בעוף עד שישחוט וושט וב' וורידין והתם דינא קמ"ל ומאי איריא עוף בהמ' נמי וי"ל דבריית' לענין דיעב' איירי דקאי אא' בעוף ומש"ה דוקא עוף ולא בהמה משא"כ ר"ח דקאי אמ"ת ור"ל לכתחלה פליג כמ"ש הרא"ש מהא דר"פ דאמר רישא בחולין וכמ"ש לעיל וע"כ דאדיוקא קאי שנים לכתחלה ואמר ר"י עד שישחוט וורידין גם מדלא אמר ר"י פוסל וכמ"ש לעיל ועלה קאי ר"ח לא אמר אלא בעוף משמע בהמה אף לכתחלה א"צ וקשיא ליה שפיר וליכא לתרוצי כמ"ש לעיל בסמוך וע"ז תי' הב"י דר"ח אמר לא אמר ר"י אלא בעוף דעיקר תקנה היה משום עוף כו' משא"כ בריית' דקאי אדיעבד שפיר אמר ר"י בעוף דוקא וכדכתיבנא ודע דהפרישה בי"ד סימן כ"ב כתב אף לדעת ר"י בעל התו' דיעבד שרי אפ"ה לכתחלה אסור אף כשרוצה לנתחו א"א הואיל ורוב פעמי' צולהו כא' ולא דמי לסימן א', גבי רוב מצוין יע"ש בפרישה והדין עמו מדלא כתב הטור לא יאמר אנתחנו אבר אבר לאחר מחלוקת ר"י ורא"ש אלא מקודם מחלוקתם ש"מ דלכ"ע נוהג דין זה ולפ"ז הא דאמר ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף ולא אמר סתם לא אמר ר"י אלא בצולהו שלם ויהי' בכלל ן בהמה בין עוף אלא ודאי בעוף כשרוצ' לנתח א"א אסור ובהמה אם מנתח א"א שרי לכתחל' ולפי' ר"י בעל התו' הוא דליכא למגזר מידי דא"נ צולהו שלם אין איסור דיעבד ולא שייך מ"ש הדרישה דבעוף רובו לצלות שלם משא"כ בהמה רובא לנתחה וליש מי שסובר דאף דיעבד אסור אפ"ה בבהמה שרי לכתחלה דאין דרך לצלותו שלם כלל כו' אם לא מיעוטא דמיעוטא ולא גזרינן וזה לא כבה"ג ומש"ה תי' הב"י מה שתי' יע"ש:

כתב הטור בשם רבינו אפרים דווקא בצלי הוא דשרי בבהמה אבל בבישול אף בבהמה צריך חתיכת וורידין יע"ש וראייתו מדאמר ר"ח הואיל וצולהו ולא אמר סתמא הואיל ולא מנתחו א"א וליש מי שסובר דלאו דווקא הוא רבותא קמ"ל דאף בצלי אפ"ה בשלם צריך חתיכת וורידין ולדעת רבינו אפרים אפשר דחכמים מודים לר"י בבישול וע"כ לא פליגי חכמים עליה אלא בצלי ואמרו דא"צ אף לכתחלה חתיכת וורידין אבל בבישול צריך ולפ"ז מאי פריך לעיל שנים בבהמה לכתחלה לא עד לישחוט וליזול אימא דלכתחלה צריך חתיכת וורידין בבישול אף לרבנן דפליגי עלי' דר' יהודה וי"ל:

בתו' בד"ה רב אמר מחצה על מחצה כרוב וגבי פסוקת הגרגר' נמי מחצה קרי רוב עכ"ל ר"ל דהוא רוב במחשבת הלב ועי' בטי"ד סי' כ"א ומיהו בקושייתם דלא אסקי אדעתיה הא הו"מ לאקשויי מרישא ורובו שא"כ משמע דווקא רוב ולפי מ"ש הרשב"א בחדושיו א"ש דמצינו לומר ורובו שא"כ פי' שאם הניח רוב טריפה ומיניה הא מחצה על מחצה כשר ומש"ה לא קשי' להו מרישא ואי תיקשי מסיפא רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה גם לפי תי' הרשב"א דמשמע דווקא רוב ולא חצי י"ל דסיפא איירי בקדשים ומשום דלדם הוא צריך אלא דא"כ לא הוה רובו דרישא כרובו דסיפא וכה"ג כתב מהרש"א דף כ"ט ע"א תו' ד"ה אבל בחולין ומש"ה פריך ליה מרישא מחצי א' בעוף וכמו שאבאר לקמן. ובעיקר קושייתם לא ידענא דהא לפי ה"א זו דפלוגתייהו לענין שחיטה קאי ע"כ לענין טריפות מודה רב דמחצה אינו כרוב מדקתני הרי שהיה חצי קנה פגום וכדמסיק לפי ה"א זו אמר רבא שאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים עד דאקשי ליה אביי ולא כ"ש הוא ויש ליישב דקשיא להו אמאי לא מקשי דרב אדרב דאילו מברייתא איכא למימר רב תנא ופליג ולזה כתבו דמעובדא דבדקה ברוב עובי' אין קושיא דמחצה רוב במחשבת הלב הוה

(דף כט ע"א) גמרא לא בעוף וממ"נ אי מחצה על מחצה ברוב כו' לא עבד כלום עכ"ל עיין במהרש"א וכוונתו דמש"ה אסר ממ"נ דה"א לענין שחיטה בעינן מדרבנן רובא ובטריפות במחצה נמי מיטרפא ולכך אמר ממ"נ דל"ת דשחט חצי קנה ושהה מדרבנן מיהת פסול לזה אמר דרבנן לא אמרי דבעינן רובא אלא מחמת גזירה דלמא לא אתי למיעבד מחצה והלכך בכה"ג ליכא למיחש למידי דאי לא שחט מחצה וישהה ומה בכך והא במיעוט קמא דקנה אין שהיה פוסל ולהכי אף מדרבנן שחיט' כשירה וע"כ כן הוא דאי מן התורה למה לי וגמרה כו'. ועיין בס' אשל אברהם לקמן דף ל' ע"ב בתו' ד"ה החליד דמשמע מדבריו דמדרבנן יש לפסול כה"ג ולפי מ"ש ליתא ואף אם נאמר דשחיטתו כשירה היא מן התורה ולא מדרבנן והא דנקיט וגמרה לאו דווקא אלא ושחט לרבותא דאף דשחט אח"כ לא הוה שהי' דאין שהי' במיעוט בתרא מן התור' ובעיא דר"פ לקמן החליד במיעוט בתרא או בשהי' הוא מדרבנן וכמו שאבאר שם זה אינו חדא דהא תני' בריי' אחרת בתוספת' שחט רוב גרגרת וגמרו לזמן מרוב' כשר יע"ש בתו' ד"ה החליד לקמן ועוד דהאיך תלוי האי דינא דמיעוט בתרא לקמן שחט חצי גרגרת ומיהו זה יש ליישב והנכון כמ"ש בסמוך: אמר רבא שאני לענין טרפות דבעינן רוב הנראה לעינים השתא הדר ממה דהוה סבור מעיקרא דלענין טריפה נמי מחצה רוב הוה ולפי זה אה"נ דמיתוקמא הא ברייתא דשחט חצי גרגרת אף בבהמה ולענין