ראש יוסף על ברכות מג

כמ"ש המ"א רצ"ח ב' וא"ש. דכל הברכות, י"ל בינוני ובורא לב"ש לא למה דסבר רבא דעל האור מ"ש שנברא ל"ש בינוני ולהמ"א בקס"ז ח' ור''ד דסובר בע"א כמש"ל אפ"ה הוצרך ברצ"ח לומר להבדיל בין למש"ב למה מחזיר אחריו בי''ת לא בשבת, ובט"ז שם קשה דכתב שם סתמא שנאסור לנורא בשבת נמי שייך האי טעמא וכי משום דיש עוד טעם דנברא במ"ש מגרע גרע ואי"ה בפריי יבואר

הכא במסיבת כותים וכו' היה נר כה"ג מסיב' לע"ז. עיין רצ"ח בב"י דנר שוה לבשמים בזה וא"ר רי"ז אות ט' ונ"מ בהדליק במ"ש כותי מישראל ובמסיבה דאסור ומה שקשה מרי"ז ורצ"ז ורצ"ח אי"ה יבואר שם וכאן אין להאריך

בדף נ"ג ע"א גמרא ישראל מכותי וכותי מישראל כו' אתוספת דהיתרא מברך. כותי מישראל משמע שישראל המצא א''ש ע"י אבן במ"ש והדליק ומינה כותי כה"ג אסור ועיין רצ"ח אי עששית מע"ש וביוה"כ ישראל מכותי לא מברך דבעינן ברכה אמאי שהיה ושבת בהיתרא וכאן ליכא זה דהתוספת לא הוה מבע"י ואיסורא אסור לברך עלי' יע"ש ברצ"ח: אהה מחצה על מחצה נמי מברך וכ"פ ברל"ח אבל הרמז"ל ורי"ף השמיטו מחצה יע"ש בפכ"ט מה"ש הכ"ו (מה שנרשם הר"מ פ"ט מה"ב ופכ"ט מה"ש ז"א כאמור גם הפרש יש בין ריח לנר כדבעינן למימר לקמן אי"ה) וי"ל דסובר ברכה שא"צ ד"ת לא תשא כנראה מדבריו מה"ב ומג"א סימן רט''ו ו' ואם כן שייך בזה ספק איסור תורה

שוב ראיתי בא"ר רצ"ח אות י"ז הרגיש בזה וז"ל במחצה אמאי מקילין דספק ברכות לחומרא וי"ל דהברכה אין בטלה והראה מקום לרצ"ז אות ו' ושם נאמר בשמים חוזר ומברך דלא נהנה כמוכר דברים האסורים יע"ש מ"ש כאן דיעבד מצא ורק לכתחלה אין מברכין ומש"ה בספק מקילין ומ"א אות ו' ברצ"ח אפי' דעבד לא יצא ועב"י ברצ"ז בשם א"ח בשם הרשב"א בשמים דוקא וכ"ה ברצ"ז אבל נר י"ל דאין חוזר ומברך מטעם א"ר קשה ביה"כ או בשמים של מתים אמאי חוזר ומברך אלא י"ל דאין ברכה לבטלה דנהנה אח"כ והוה כלכתחלה ואע"ג דבהדדי תנן להו במתני' נר ובשמים אבל בשמים מחצה אסור סתם מסבה לע"ז והוה ספק איסור תורה ולקמן דתנא רוב עכו"ם ורוב ישראל לא דאיק לי' כהך דהכא משום ר' יוסי דאפילו רוב ישראל אסור ומיהו אדרבא א"כ משמע דמחצה מברך וי"ל דהתם דווקא דרוב ישראל דוקא וכאן מקילין ודוקא דרוב עכו"ם דוקא ומיהו בשמים י"ל אפי' לאו במסבה אסור דעומדין למכור לע"ז משא"כ בנר ברוב עכו"ם כל שאין במסיבה לאו לע"ז הלכך מקילין במחצה עיין הרר"י כאן ומה שיש לעיין בט"ז רצ"ח במסיבה הקשו עליו א"ר וחמד משה ואי"ה יבואר בפריי ת''ר היו יושבין בבה"מ כו' וב"ה אומרים א' מברך לכולן וסכין הלכתא אע"ג דמרפא ל"א בביה"מ (עיין י"ד רט"ו בט"ז) הכא ברוב עם הדרת מלך (ועיין חה"ר כאן דאע"ג דבעי היסבה (או קביעות לדידן) הני ברכת הנאה כעין חובה א"צ היסבה יע"ש והיינו כמו ברכת המצות שא' מוציא חברו ומיהו לענין פת בשבת המוציא משמע דבעי היסבה עיין קס"ז ס"ב ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין תו' מ"ב א' ד"ה היסבו וכאן אין להאריך

כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין דלכבוד ולהאיר בהדדי אין מברכין עליו והא דתנור, לבסוף דעשוי להאיר ולקלוט חומו מברכין עליו ואפשר דעיקר להאיר או שאני כבוד ועיין הרר"י ואי"ה בפריי יבואר: אין מברכין עליו פירש"י ז"ל ותוס' ד"ה אין מברכין הא בורא שמן ערב מברכין (מפני חשיבות א"י אי ברכה חשובה) ורש"י לשיטת' מ''ג ב' שמן והדס בתוך הסעודה לברך והיינו בשמן ערב והתו' שם דלא ניחא להו בהא דא"כ לכ"ע שמן עדיף דברכה חשובה יותר מהדס אלא כאן קשה מנא להו לתוס' לומר זה דבשמן ערב מברך אפילו לאו לריחא עבידא דמשם אין מוכח ועמ"א סימן רי"ו ורי"ז ה' ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך

ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח כו' כ"פ בש"ע רי"ז כת"ק ובא"ר שם בה"ג פסק כר"י וכתב אפשר השתא שכשפים לא שכיחא יע"ש ויש נ"מ במחצה דסמוך מיעוטא לגמר עם מחצה גוים דאע"ג דאין מטעם א' מצרפין עיין יבמות קי"ט א' חמות יע"ש ועיין א"ר אי ב' מיעוטים דלאו מטעם א' אי מצרפין ולת"ק אפילו מטעם א' אין מצרפין וי"ל דת"ק אין חוש' בנות ישראל בכשפים ולעולם בעלמא גם לת"ק מצטרפין מטעם א' אבל ב' טעמים לא דהא מיעוט גוים ומיעוט מגמר וי"ל דלאו במסבה והרר"י כתב דמוכרין לע"ז והיינו ברוב גויים המוכרי' בשמים מוכרין לע"ז משא"כ במיעוט גוים עומד לימכר לישראל ועמ"א רי"ז דמריח חוץ לכרך מסתמא של מסבת ע"ז ולפ"ז מחלק נמי לא כאמור משא"כ להרר"י י"ל דהוה רק דרבנן כל שלא במסבה דאטו הואיל ועומדין למכור לע"ז מתסר מדאורייתא הא הזמנה לאו מלתא ואי"ה בכללים יבואר עוד וכאן אין להאריך ר"מ פ''ה מעילה הי"ו משמע ריח ד"ת ונעשה מצותו ורש"י ותו' פסחים משמע דריח אין ממש מדרבנן יע"ש ועיין מ"א רי''ז וי"ל ברוב עומד למכור לע"ז משמע במיעוט גוים אין איסור אא"כ במסיבה ואי"ה בפריי יבואר בזה: מיוחד דאל"כ הוה דברים סתורים יע"ש אלא שזה אינה בע''ש בטברי' ומ"ש בצפורי כו' דבחול מיעוטא כמאן דליתא דמי ובע"ש ובמ"ש רוב לגמר וא"ר רי"ז נסתפק לגמר ולריח מהו ועיין הרר"י במ"ש מכוונין לכבוד שבת שנפש יתירה הלכה ומריחין אלמא לריח ולגמר אין מברכין יע"ש (ופירוש מכניסי שבת ומוציאי שבת מכבדין כו' יע"ש) ועיין ט"ז רי"ז המריחין במ"ש בכלי שהוקלט מבושם אין לברך דלאו לריח יע"ש וזה אמת ויציב ובא"ר חילק להיפוך בשמן סינן מבושם יש לברך טפי מנקלט בכלי (והיינו כי המוחל יהיה שם והוה בעין משא"כ עשן נקלט בכלי אין לברך) וספק ברכות להקל וכמ"ש בריח בכלי (כמו טער"קי של עניים) יש להריח להשיב הנפש ולא יברך משא"כ כשיש לו שמן מסונן או ריח בגדים מוגמרים לא יריח דטוב ליזהר כמ"ש ברי"ו ורי"ז ואין חיוב לחזור אחריהם במ"ש . ואי"ה יבואר: שאלה אתרוג של ערלה דאסור בהנאה נתערב באחרים והריח במ"ש בא' מהם להבדלה (כי בשמים ל''ד ה"ה פירות טובים ומברך ריח טוב בפירות) ויש לו אא"כ בשמים ראוים מהו א אי חוזר ומריח ומברך או לאו

תשובה לכאורה יש הבדל אם נתערב בר"א רק מטעם מנין לא בטיל ודבר חשוב י"ל הריח בטיל ואפשר דאין בטול לחצאין והואיל ואסור באכילה והנאה ה"ה לריח (עיין פ"ת י"ד בב"ח, שנתבטל חד בתרי חהר"ל לפני עכו"ם דלא בטילה אי שרי בהנאה לעשות מלוגמא וכדומה ועיין פריי שם) ובפחות מר"א בלאו מנין וד"ח לא בטיל ומיהו כ"ז מדרבנן דמ"ה חד בתרי בטיל בד"ח וכיון שכן י"ל כמ"ש הא"ר ברצ"ז דטעם דחוזר ומריח דלא השיב הנפש כמוכר דברים האסורים וזה איסור תורה לא איסורי ד"ס דחשוב נהנה כמבואר בי"ד קמ"ט סי"ג במוכר דבר איסור ד"ס יע"ש והוי יודע באתרוג של ערלה יש מחלוקת אי מותר להריח או לאו עיין י"ד ק"ח ס"ז מהמחבר משמע דוקא בשמים דקאי להריח אבל אתרוג לא ובש"ך כו' ראיי' מאתרוג של מצוה אי אקצ' לריחא הוה אסור י"ל כל איסורים שלכ"ה מדרבנן רק אסורים ובריחא לא גזרו בדבר העומד לאכילה הו' שלכ"ה ובאתרוג מצוה. אי אקצ' למצוה הוה של תורה או מטעם נדר ואין להאריך בזה כאן ואי"ה יבואר בפריי בזה

ולענין הריח בפת חם בפסח בחמץ של עכו"ם או ביי"ש וכדומה עיין א"ר תמ"ז אות זיין בסופו בשם או''ה ל"ט דאסור להריח בו בפת כו' יע"ש ואין בידי כעת או"ה לעיין בי' כי שמא משום סחור סחור דלא בדין ויבוא לאכול כי כמה הרחקות עשו לפסק מה שלא עשו בשאר דברים וביבין שמועה לרשב"ץ במאמר חמץ סובר מ"א לאו דב"י משום אכילה הערנו קצת כפי כאינו ואני העני בעו"ה דרכי אחכמה נעלמו ממני אולי אזכה לפרשו כראוי

ע"ב גמרא בקרן זויות לוחשות כו' עיין א"ח רצ"א סט"ו ומ"א ב' להמחבר אספקלריא עששית זכוכית אין מברך עד שיוצא לחוץ (דכי דיילא וכדומה רואה שלהבת, ממש בחוץ או בלא חלון זכוכית) וירושלמי מילי מילי קתני היינו העי' דחשיב פנס ואספקלריא ואמר פנס אין מברך ואספקלריא מברך ועיין חמד משה אות ד' ולפי מ"ש א"ש

והוי יודע דביוה"כ אם הדליק נר במוצאי יוה"כ וגחלים עוממות מעי"כ או נר לכבוד י"ל דמברך במוצאי יוה"כ עיין הרר"י כיון דמברך מה שהיה אסור מבע"י והותר עכשיו ונהי דעתה במוצאי יוה"כ בעינן להאיר מ"מ האש שאין עשוי להאיר . היה בעולם והיה יכול להנות ממנו ואי"ה יבואר מי שאכל ושכח כו' אבל במזיד כו' עיין א"ח קפ"ד להרא''ש במזיד אפילו בירך דיעבד לא יצא ועיין א"ר שם דאין מברך דיעבד ועיין תוס' סוכה ג' אי אמרו רבנן דלא יצא אף מ"ה לא יצא מהא דאמרו לא היית נוהג מצות חובה מימיך א"כ הוה ספק תורה באפשר .ומ"מ יראה דיעבד אין חוזר ומברך ואי"ה בפריי יבואר,

עד כמה כו' שאין רעב ובאכילת כזית בעינן עיין מ"א קפ"ד ט' ובט"ז ב' כר"ל כה"ג דר"י ל"פ עלה בהא וכפי' התוספת אבל לרש"י ר"י פליג על רשב"ל באכילה מועטת אבל אכילת מרובה א' כ"ע מודו ד' מילין ואנן פסקינן כתו' ואי"ה יבואר שם

עיין בר"מ פ"ב מה"ב ובמ"ל שם על מ''ש הכ"מ רעב ותאב ובב"י פירש דבריו דהבין רעב או תאב יע"ש ומ"ש המגיה בשם הריב"ש דמכאן מוכח ברכת אירוסין אם לא בירך קודם יברך אח"כ דגם עתה ארוסה היא כ"ז שלא נכנסה לחופה) יע"ש ואין כעת ח''י ריב"ש ולכאורה ל"ד דבהמ"ז מצותו לאחר אכילה ומה לי מיד או כ"ז ששבע משא"כ כאן אי בעינן עובר לעשייתן כמו כל המצות. א"כ אח"כ אין לברך ועיין ב"י אה''ע ל"ד בפירוש הברכה בשם הר"ן ורא"ש ז"ל ומיושב קצת ועיין ב"ש ל"ד וס"ב בחופה מברך ברכת אירוסין קודם קדושין ושש ברכות אחר הקדושין ע"כ דחופה זו אינה כלום רק חדר מיוחד דאל''כ הוה דברים סותרים יע''ש ר"ל דאירוסין קודם קדושין עובר לעשייתן ושש ברכות אחר הקדושין וחופה אחר המצוה אלא שזה אינה חופה. הוה עובר לעשייתן והנה עוד, מוכח כן דאל"כ איך מברכין אם שכח אח"כ והלא עתה נשואה היא ומברכין שקר