ראש יוסף על ברכות מב

פרק חית אלו דברים כו' בסעודה בחה"ר לא מעשה קדירה תנא לעיל אבל הא דמ"ב ב' יין ושמן קשה יע"ש והנה שמן והדס דפליגי ל"ק לי' ז"ל דהאי בלא סעודה נמי פליגי ולפ"ז שמן ויין נמי י"ל דפליגי בלא סעודה לב"ש ברכת הריח קודם לשמה עדיפא ורוחניי וב"ה סברי מה שהגוף נהנה קודם לברכה ועיין ר"מ פ"ז מה"ב הי"ד ופ"ט ה"ד ובהשגות הר"א ז""ל יע"ש ובלח"מ פ"ט הוקשה לו מכלן לפרושי על בהמ"ז יע"ש והנה התוספתא שחשב' בסעוד' יין ושמן משמע דפלוגתייהו ביין ושמן קודם בהמ"ז וע"כ פליגי ב"ש דוקא כה"ג דאין להניח הבשמים עם אח"כ בידו שישמור ויבטל בהמ"ז כמ"ש הר"א ז"ל (ולהניח על השולחן ואפשר דאין ראוי) אבל ברשות ב"ש מודים דיין קודם ופ"ט ברשות איירי אלא דב"ש הוא ולמה ליה בפ"ט השתא בהמ"ז דשומר כו' ובכ"מ תי' איידי דעסק ברי"ח יע"ש ודע דאפילו שמן ערב ומאי דחשיב בורא שמן ארצינו אפ"ה יין קודם דאי במיני בשמ"ם וריח טוב בפירות וכדומ' אף ב"ש מודים באפשר דפה"ג מבורר טפי ואי"ה בפריי יבואר עוד ובש"ע רי"ב השמיטו ועיין רי'""ו

ב''ש אומרים יום ויין וב"ה יין ויום בגמרא ב' טעמים לב"ש וב' לב"ה ואפשר ה"ה כשמקדש בפת ג"כ פליגי אבל מדברי הרר"י ז"ל הבנתי הא דאמרי בגמרא שיין גורם לקדוש שתאמר דבפת ב"ש מודים דפת תקלה דחשוב טובא ופליגי ביין ואמר ב"ש הואיל ויין גורם לקדוש שתאמר כמו פת חשוב הוא בכאן וקודם לקדוש ופירוש גורם לקדוש לכאורה דאם אין לו פת ויי' אין מקדש כלל שכבר אמר בתפלה עמ"א רע"א א' לר"ת לא יקדש כלל כשכבר אמרו בתפלה עיין ר"מ פכ"ט מה' שבת ואי"ה יבואר והנה יש טעם ג' לב"ש שלא יפסיק בין ברכה לשתי' עיין תו' כ"ב א' ד"ה ור' יהושע ובא"ח ר"ו. ואי"ה יבואר גם עיולי יומא עדיפא הרי ד' טעמים עמ"ש בגמרא

גמרא תדיר קודם עיין ברש"י מ"ש ד"ה שהיין גורם כו' ופת גם הוא כו' ובהרר"י משמע דפת ודאי חשוב קודם טובא וב"ש רק ביין פליגי עמ"ש במשנה ועיין זבחים צ"א דאע"ג די"ל מקודש קודם שבת אהני נמי ליין יע"ש וכמאן דשחוטין תרוייהו דמי ולב"ש כבר ק"ה אע"ג מבע"י מ"מ כבר קידש בתפלה ועיין חה"ר ק"ק יע"ש ומיהו הלכה כב"ה אע"ג דמקדש לאחר צ"ה אפ"ה יין קודם

בדף נ"ב ע"א גמרא וסברי ב"ש ברכת היום עדיפא כו' דא"ל שבת מקודש קודם משא"כ הבדלה תדיר קודם דסברא פשוטא דאטו שבת ליום אהני ליין לא אהני כמ"ש בזבחים ומיהו עדיין קשה ועיין תו' ד''ה ור' יהושע ובמהרש""א ז"ל

מניחו לאחר המזון עיין תו' ד"ה ומניחו ובחה"ר וכפי הנראה ב' תירוצי' א' אמימר לא הי' לו כוס בהמ"ז דטעונה כוס ועביד ב' איסורים א' יאכל קודם הבדלה וגם יברך בלא כוס משא"כ כאן דיש לו כוס א' התירו לו חד איסור יאכל קודם הבדלה ויברך בהמ"ז על הכוס ולראב"ד זה דוחק דמ"מ היה לו לאכול פירות ושאר דברים שאין טעון כוס אלא אמימר מצפה למחר וכאן אין מצפה למחר ולהתענות יום שלם א"צ ולכך יאכל קודם הבדלה ויברך בהמ"ז על כוס דטעונה כוס ועמ"א קפ"ב א' ולכאורה צ"ע דהא חזינן דהתירו לו לאכול קודם הבדלה ולא יברך בהמ"ז בלא כוס אלמא חמירא להו בהמ"ז בלא כוס מאכילה קודם הבדלה ואם בהבדלה צריך לעבור זמן סעודה א' כ"ש בבהמ"ז ועיין א"ר הרגיש בזה ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך: בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה כו' עיין בחה"ר לראב"ד ז''ל מתניתין באוכל מבע"י וחשיכה לו (ברייתא דלעיל ע"כ באוכל במ"ש כמ"ש הנכנס לביתו במ"ש משא"כ במתני' נוכל לפרש שאכל מבע"י בהיתר וחשכה לו עיין ברא"ש) אבל מרש"י במשנה שכתב ד"ה נר ומזון מי שאין לו אלא כוס א' מניחו עד לאחר המזון משמע דמפרש כמו ברייתא הנכנס לביתו במ"ש ועיין מהרש"א ז"ל במשנה בזה ולקמן ברש""י ד"ה דכי גרסינן אלא תרי תנאי כו' עיין במהרש"א ז"ל שם ובדפוס אמשטרדם הוא כפי מה שהגי"ה מהרש"א ואמנם בדפוס ברלין כמדומה יש שם שינוי ולא היה כעת הזמן גרמא לעיין כראוי אולי אזכה לבאר בעזה"י ברכת המזון טעונה כוס עיין הר"מ ז"ל פ"ז מה"ב הט"ו ופכ"ט מה"ש ה"ו ובמ"מ שם דהא דאמרינן לעיל נ"א א' כוס ברכה טעון עשרה דברים מפרש בקדוש שבת וי"ט וה"ה אם יטול כוס לבהמ"ז ראוי לדקדק בזה אבל מרש"י שם ובמשנה כאן ד"ה נר ומזון ונ"ב א' ד"ה אחר משמע דבהמ"ז טעונה כוס ועיין בש"ע קפ"ב בשנים מברכין צריך ב' כוסות היינו אם נאמר דכ"א לוקח כוסו בידו אבל למ"ש הרב בהג"ה ס"ב שם דיחיד אין לוקח הכוס בידו אפשר די בכוס א' לשניהם ועמ"א שם אות ב' שכר שעורים ודבש לא הוה מין זיין דמברך שהכל יע"ש הנה שתיתא הוא ואין ראיה אלא כיון שאין הפרי בעין אפשר דלאו שבח א''י הוה דלקדמו ועיין רי"א מ"א אות ח' ואי"ה שם יבואר ונ"מ שכר מחטה ושכר משעורה להקדים ושם יבואר אי"ה

תנו רבנן בש"א נוטלין לידים ואח"כ מוזגין הכוס כו' פלוגתא זו לא שייך האידנא כלנו טמאי מתים ועיקר הנטילה האידנא משום סתם ידים מטונפות בצואה ומלמולי זיעה הא כל שנקיות אפילו נגע באמצע הסעודה בנבלה וכדומה א"צ לנט"י כ"א בימיהם חולין בטהרה כו' ובמשנה פירש"י ז"ל ואח"כ מוזגין ושותין משום ב"ה כ"כ דמוזגין ושותין תחלה דאין להפסיק בי' נט"י להמוציא ומאן דאמר דרשאי מפרש מזיגה אסור אח"כ דבעי דקדוק גדול עיין קס"ו וכאן ע"ב ס"א ושם יבואר אי"ה

ואין שני עושה שלישי בחולין אלא ע"י משקין כו' קשיא לי בלא"ה אין שני מטמא כלי כ"א משקה משום זב וזבה וברש"י ד"ה אלא משקין ראשונים מטמאין כלי יש להסתפק משקין שלישים או רביעיים אי מטמאין כלי משקין שניים לא יצוייר הא שלישיים ורביעיים יצויר בט"י או מ""כ ולחטאת] כי משקה זב וזבה מה"ט הם ומה לי ראשונים או שלישים וצ""ע כעת ולא היה לי פנאי כעת לעיין כראוי ואי"ה יבואר

ע"ב גמרא ד"א תיכף לנט""י סעודה עיין קס"ו ולמ"ד דתיכף לנט"י ממש סעודה אפילו לשנות אסור אחר הנט"י כפירש"י ז"ל במשנה ולמ"ד בין נטילה להמוציא א"צ תכיפה מפרש למזוג לב"ה אסור דצריך דקדוק גדול: משא"כ לשתות אפשר דמותר ואי"ה בפריי יבואר זה וברייתא כיצד סדר היסבה מ"ג א' לאחר המוציא היה זה

מסייע לר"י פירורין כו' ובתו' מיהו קשה כו' עא"ח ק"פ להמחבר אפילו למאס פירורין שאין כזית קשה לעניותא ומ"א שם אות ג' הרבה להשיב עליו וכוונת התוס' לדעתי דלדרוס עליהן קשה לעניות הא למאס אותן במים וכדומה ליכא עניות וכ"מ בחולין דעקר ושדיא לנהרא ומיושב קושיות התוס' שבת קמ"ג דשם גורס אסור לאבדן היינו לזרוק במקום דריסה יע"ש והנה לעיל נו"ן ב' קליות ובש"ע קע""א חטים אסור לזורקן במקום שנמאסים ביזוי אוכלין אפי' אין דורסין עליהם שיכבדו אח"כ אסור משום ביזוי אוכלין אמר פירורין שאין כזית מותר לאבדן ביד ולמאס וליטול עליו ידים מזוהמות אלא לכאורה דמשום עניותא הוא דאסור באין כזית אם לא שנחלק לומר למאס בידים אסור באין כזית אבל ליטול עליהם שרי וז"א דמותר לאבדן ביד קאמר ועיין ר"מ פ"ז מה"ב ה"י וי""א כזית אסור להלך עליהם הא פחות מכזית מותר להלך עליהם ובכ"מ בשם הר"ר מנוח שוורי עניות באין כזית יע""ש ובטור ק"פ אפי' לית כאן כזית מכבדין תחלה שמא יהיה פ"א כזית ל"פ ואי"ה יבואר. וכאן אין להאריך

אמר רבא כו דעתיד למברי כו' וברש"י ד"ה דברא ויפה כו' לכאורה בשאר ברכות דמתחדש בכל שנה י"ל בינוני יותר טוב דמשבחין שבורא בכל עת ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית משא"כ כאן דעל האור שנברא במ"ש בימי בראשית אנו מברכין לא על של עכשיו יפה לומר עבר ולא בינוני וכד"ה בורא תמיד כו' היינו דלא שייך כאן בינוני שכבר נברא בימי בראשית שעל זה אנו מברכין במ"ש כו' וא"כ קשיא ההוא דל"ח א' המוציא ברש"י שכבר הוציא יע"ש הא בינוני עדיף יותר ובגמרא כאן כ"פ בורא ב"ש סברי דעתיד למברי אפילו בינוני נמי לא שאנו מברכין על האש שנברא בששת ימי בראשית לא על של עתה, וע"כ גמרא בבליות סוברת דבינוני אי לא הוה משמש במקום עתיד ג"כ נוכל לאמרו בינוני גם כאן באש דיוה"כ מברכין על של עתה דאסור לעשות מלאכה כו' עד עתה וה"ה בשבת נמי שייך האי טעמא ויבואר עוד בסמוך) אלא שאין לומר בינוני הואיל ומשמש במקום עתיד וברכות ראוי לומר מבורר שעל עתיד ודאי ל"ש לברך ולכן ראוי לומר מבורר לשון עבר ומסיק כאן דבורא אין לטעות על עתיד דמצינו בקרא כ"פ בפלס בורא והיינו עבר ולפ"ז נהיה בקמץ ראוי לברך לא בסגו"ל. כי י"ל מבורר עבר לא בינוני שמשמש לפעמים לעתיד ועמ"א קס"ז אות ח' ותבין דבריו הקדושים מ"ש בורא לשעבר משמע רב יוסף אמר כן שאין לטעות על העתיד בפלס בורא והא דלא אמר ברא טוב טפי משום לישנא דברא כמ"ש התוס' כאן א"כ ראוי לומר נהי' בקמץ וכתב ובחה"ר בשם ירושלמי וכו' ופליג אבבלי וסובר דבינוני עדיף טפי ובאש טוב עבר דקאי על מ"ש של ששת ימי בראשית אבל בשאר דברים בינוני עדיף ואמנם בבלי חולק דאל"כ למה אמר דעתיד למברי תיפוק לי' דבינוני כאן נמי אינו לברך ועי' בחה"ר ומ"ש מהרש"א ז"ל ברש"י כאן ועמ"ש בחדושינו לעיל ל"ח א' ולמ"ש כאן א"ש ובשו"ת מעיל צדקה מ"ב האריך ולמ"ש כאן א"ש ואי"ה שם יבואר ועיין מ"א ר"ד אות יד ואי"ה שם יבואר

נר משום דלא שבת פרש"י ז"ל והרע"ב שהכותי עשה מלאכה לאורו והיינו אפילו עששית דולקת מע"ש נמי הואיל ונעברה בו עבירה שהגוי עושה מלאכה לאורו ולקמן דאמר לא שבת ממלאכת עבירה הא עששית או חולה מותר בישראל אבל בעכו"ם מסתם סתם משמע אפילו עששית כאמור ועיין מ"א רצ"ח ו' דיעבד לא יצא כרצ"ז ס"ב וי"ל התם אין ברכה לבטלה דמריח כמ"ש הט"ז שם משא"כ כאן דהוה ברכה לבטלה אם יברך שנית מאורי א"ש אף שי"ל התם קושיות הט"ז דנהנה מ"מ אין למילף מהתם ואי"ה יבואר

עיין רצ"ח שם במ"א אות יוד. אפילו הוציא מעצים כו' יע"ש ובא"ר שם ועיין תו' ד"ה גזרה משמע כל אש ביד כותי גזרו ואפילו עששית מע"ש דעכו"ם עביד מלאכה לאורו יע"ש

והוי יודע שהפרש יש בין מ"ש למוצאי יה"כ כמבואר ברצ"ח ותרכ"ד דבשבת מברכין לזכר שנברא במ"ש ויוה"כ הוא שהיה אסור ביום ועכשיו מותר ומש"ה ביוה"כ אין מברכין רק על הנר שהודלק בהיתר מבע"י כמו עששיות בעי"כ וכדומה אבל לא היוצא מעצים במוצאי יוה"כ שלא היה ביוה"כ בעולם יע"ש היטב ומ"ש המ"א בתרכ"ד דברי הש"ע מס"ד לס"ה אהדדי ה"ה בס"ד גופא קשה איזה טעם יש לומר נר שהודלק מעצים דיברך במוצאי יוה"כ הא לא היה בעולם מבע"י. ודע במ"ש הטעם רק משום זכר שנברא כמ"ש לא משום שהיה אסור כל היום דזה בכלל ברכת הבדלה משא"ב ביוה"כ הבדלה שייך בכל י"ט ואנו מברכים על האש להודיע שנבדל יוה"כ משאר י"ט באוכל נפש כמ"ש