ראש יוסף על ברכות מא

מוכיח מכאן כשמואל דששה נחלקין ולמ""ד ר"פ שכיח רשות א"ש דפלגינהו ד' אין רשאין א' מהם דליכ' כלל זימון וה' רשות וגם זה אינו

ששה נחלקין כו' אם ירצו לא חיוב וכן עשרה רמ"א קצ"ג ס"א בהג"ה וט"ז ג' בשם ב"ח דעדיף שלא לחלק ברוב עם כו' (רצ"ח סי"ד תרפ"ט מ''א אות יו"ד) והט"ז כתב דהל"ל רשאין לחלק (יראה דאין לגרוס אין רשאין אלא ה""פ רשאין הל"ל דאין איסור ומ"מ עדיף שלא לחלק ומדאמר ששה עשרים נחלקים משמע שווין לחלק או שלא לחלק כו' ע"כ כתב דיש קצת רוב עם כו' יע"ש וי"ל לעיל תנינ' סייעת' לשמואל ששה נחלקין אי ברכו עדיף אמאי נחלקין ולב"ח אפי' נברך עדיף מ"מ אמאי נחלקין ברוב עם עדיף טפי וע"כ רשאין ה"ה ברכו עדיף ורשאין כלומר אין איסור' ויש נ"מ לדינ' ג"כ בביה"כ יש שתים ועשרים בעלי בתים כמו בישוב לב"ח עדיף שיתפללו בבית א' ולט"ז ברירה ואי""ה בפריי יבואר ובסימן צ' סי"א יע"ש וכאן אין להאריך

שתי חבורות בזמן שרואין אלו כו' לא ידענ' כשיש בכל חבורה ה' וכדומה וב' בתים ורואין אלו את אלו אם מצטרפין דיי"ל דהא דירושלמי ב' בתים כשרואין מצרפין כשיש ג' בכ""א מצרפן בחד נברך או עשרה בכ""א כדמשמע במ"ה ב' עשרה עד דנייתי הא רואין לא מהני (עיין עט"ז סימן קצ''ר ב' פתחו פתוח כו' משמע בעשרה אפילו פתוח ורואה אין מצטרף ברשות אחר וכ"מ הלשון עד דנייתי) ובסימן כ""ה במ"א י"ב חלונת ונראה פניו מהני ובמ"ש בקצ"ה ס"ב לכאורה ט"ס וצ"ל ס"א בזמן שרואין כו' ומשמע לי' ז"ל אפילו בעשרה כל שרואין מצטרפין לעשרה כשיש ה' בכ"א וצריך לדחוק בנ"ה מאגף ולחוץ כו' כשאין רואין אותו וא"כ ב' חדרים וה' בכ"א מצטרפין כשרואין זא"ז, וכ"מ לכאורה בתו' ע"ב ד"ה שמש דמתני' כו' ולא בית א' לומר אף לעשרה מצטרפין הא ב' בתים לא וצ"ע שאין משמע כן לכאורה בפוסקים ואי"ה בפריי יבואר

גמרא מאי קמ"ל תנינ' כו' ג' שישבו לאכול ולא אכלו כו' עיין א"ח סימן קצ"ג ס"ד אפילו תרתי לגריעות' לא אכלו כזית וכ""א מככרו אין רשאין ליחלק כו' וישבו לאכול בהיסבה או ישיבה בשולחן לדידן ולא אכלו שיעור אכילה כזית אבל בדבור לא מחייבי ועיין תוס' ר"פ ד"ה שלשה ירושלמי הכא כו' ויש בזה הירושלמי ג' פירושים בחה"ר ורא"ש שניהם פירשו דהכ' אמרת כו' לאו דומי' אלא מאי קמ"ל כקושיות בבלי אלא שבחה"ר מפרש תרין אמוראי אליב' דשמואל ח"א נתנו דעתם לאכול תחלה כזית סוף נתנו דעתם הוא כר"ש כאן ישבו לאכול וחצי זית מקרי נתנו דעתם וכזית סוף כלומר אי מר"פ הוה אכלו כזית קמ"ל כאן מיותר' אפילו חצי זית (וקצת מוכרח כן דאי נתנו דעתם בדבור ועצה למאי מסיים כזית סוף לימ' אכלו סוף) וח"א כזית תחלה גמרו סוף הא חצי זית אין מחוייבין לזמן ורא"ש מפרש נתנו דעתם בדבור וח"א כזית ל"ז אלא ה"ה חצי זית ובבלי כאידך דאמר כזית יע"ש אבל התו' פירשו דמרמו אהדדי אין רשאין ליחלק משמע בהמ"ז אין רשאין אם גמרו סעודה בשוה הא רשות לא' לגמור קודם ולברך בפ"ע ושם אמר חייבין לזמן ואין רשאין לגמור קודם ולברך תרין אמוראי ח"א נתנו דעתם בתחלת המוציא יחד חייבין אכלו כ"א כזית ואח"כ נועדו אין רשאין לחלק וח"א אכלו כזית המוציא ונועדו מיד בסעודה חייבין ונתנו דעתם יראה היינו באמצע סעודה כו' אין רשאין רק לחלק: ועט"ז קצ"ג ו' וא"ר שם דהב"י סובר כחה"ר והרא"ש ואין דין דתוס' אמת לדידיה ואי"ה יבואר אי נמי כר"ה ג' מג' חבורות כו' יש בכאן הרבה פירושים ורש"י פירש פרח זימון דיצא לשוק קוראין כו' והקשה רבינו יהוד' פשיט' דכבר זימנו עיין רא"ש ותו' ד"ה שלשה (צ"ל ד"ה אבל אי אקדימו) שהפסיק כו' ואח"כ אכל קמ"ל דפטורים אפילו על מה שאכלו אח"כ ביחד החבורה השני' דלרש"י אסורים דכבר זימנו ולתוס' פטורים ורשאים לזמן על אכילה שני' והרא"ש ג"כ כתוס' וסובר דאסורים לזמן על אכילה שני' כיון דיצאו ידי זימון על התחלת הסעודה עט"ז קצ"ג אות זיי"ן (דברי הרא"ש צ"ע אמאי כיון שאכלו אח"כ מה בכך שזימנו תחלה וגם לתו' קשה זה וצ"ל כיון דתחל' סעודה זימנו תו לא מזמני ואמנם מ"ש דמתני' דייקא דאכלו אח"כ קשה למה לי שאכלו אח"כ וי"ל דא"כ טעונים ברכה כ"א במקומן עב"י ומ""א קצ"ג אות י"ג ובאר הגולה שם) ואי"ה יבואר

והוי יודע אף דהרב בהג"ה קצ"ג ס"ב דברוב עם היינו אפילו לא הוקבעו רשאין לזמן ובמ"א ח' ה ע''ז דאין רשאין ובאמת מלשון המחבר סיים רשאין ליחלק משמע דרשאין ג"כ לזמן ל"ד לכאן דאין יכולין לזמן על מה שאכלו אח"כ כיון דכבר בתחלה זימנו אסור לזמן עוד על מה שאכלו אח"כ. ומ"ש המחבר שהפסיק עד הזן אע"ג ברי"ש פסק עד נברך י"ל רבותא קאמר אפילו הפסיק עד הזן ואכל אח"כ צריך להתחיל מתחלת הזן על מה שאכל אח"כ (ולא נתכוין לפטור בברכת הזן קודם דא"כ היה צריך בהמ"ז לגמור ונט"י כו') אפ"ה הוה סוף סעודה דתחלתן ואין רשאי לזמן ומיושב מ"ש המ"א אות י"א יע"ש ואי"ה בפריי יבואר עמ"ש לקמן

כתב הב''י בסי' קצ"ג תוספתא עשרה נחלקים כו' אם קדם א' ובירך לעצמו אין נחלקים יע"ש וזה היפך ממ"ש א"ר קצ''ד א' אפילו ג' ברכו בהמ"ז יכולין שבעה לזמן עלייהו כמו ג' ירק כו' ובאמת צ"ע רבה תוספאה דאמר בג' קדם א' ובירך יכולין לזמן עליו וכ"פ המחבר אע"ג לדידיה בג' ירק לא מצטרף כ"ש בעשרה וזהו סייעת' לרי"ף שהשמיט דין דרבה תוספאה דכ"ש הוא מעשרה והבן מתוספת' כאמור) ובש"ע השמיט זה ואי"ה בפריי יבואר

ודע דאע"ג דנאמ' דרשאין לזמן היכא שאין מחויבין ג' שאכלו כ"א בפ"ע י''ל בעשרה לא דמזכיר השם אסור בחנם גם ג' מג' חבורת עיין ב"י ב' תירוצים ובט"ז אות ח' רק תי' פינה לפינה או אירע שאכלו כאן (כזית כ"א בפ"ע וא''ש לישנא ג' שאכלו כאחת) אבל להתחייב לאכול כאן בנתוועדו לזמן לא ואעפ"י שסיים שאין תאב י"ל לרווח' כ"כ ואפילו תאב איך יעבור על צריך ברכה במקומו ומ"א י"ג הביא רק תי' הב' ועיין ר"מ פ"ה מה"ב הי"א ולח"ע שם רשאין ולהרב בהג"ה א"ש ויבואר אי"ה בפריי

ע"ב גמרא דלא אקדימו הנך כו' ופירש"י ז"ל הפורשים הי' צריכין לצאת לשוק קודם שגמרו האלו סעודתם עמ'"א ר' אות א' דאם לאו צריך לשוק אסור אפילו קודם גמר סעודתם וב'"ח ומ"א לא כ"כ והנה מרש"י משמע דוקא דבר נחוץ וקודם גמר סעודה הא חדא מינייהו אסור ועט"ז שם וא"י הא תרין אמוראי לפי' הרר"י ורא"ש ושאר פוסקים כ"ע מודים דאם אכלו כזית יחד עכ"פ אסור לחלק אפילו קודם גמר סעודה ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך

ת''ר יין כו' בין כך ובין כך פה"ג ואין נוטלין לידים לגי' שלנו בין בין שאין פשוט קודם דחי נמי אין נוטלין לשיטתם דשם יין עלי' וכ"ש מזוג לגי' אחרינא דר"א בנתן מים מכשיר לנט"י ולרבנן ליכא למימר דאין מכשיר מים בין כך ובין כך לא א"ש דרך לשנות שאין פשוט קודם והא בלא נתן פשוט (עיין סמ"ע ודרישה ד"ב בכללים) וע"כ משום הפסד אוכלין ולא נתן שאין פשוט דל"ת דחי אין חשוב כ"כ משקה עיין הרא"ה בב""ה קכ"ט א' ויבואר אי"ה בסמוך וז"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ד""ה בורא פרי העץ ומפני שיש בכאן פירושים רבים הנני מבארם בעזה"י

הפירוש הא' שיטת רש"י ז"ל דנט"י לאכילה מי פירות כשירין דשם מים (בלוי) הוה ויין פליגי לשיטתם לר"א חי מי פירות מיקרי ולרבנן פה"ג ופסול לנט"י ושמואל כר"א ודאי אבל רבנן י"ל דאין סוברים כשמואל ויין לומר אפילו דיעבד פסול דלאו מים מקרי (ואסמכת' וידיו לא שטף במים) או כשמואל ודוק' יין כו' ור"א ודאי הכין ס"ל אמר כר"א

הב' פירוש הרשב"א ז"ל בתה"א קנ"ט א' נט"י לאכילה ופליגי לכתחלה אם לזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעלויא ע"ד שקבעו ברכה בפ"ע: פהי"ג ולשיטתם לר"א חי נוטלין דלא הוקבע ברכה בפ"ע ולרבנן לעלויא כו'. (ופסק בתה"ק בית ששי שער שני ל"ו א' דפוס ברלין דכשר לנט"י רק לכתחלה לא משום חשיבות עד שקובע ברכה לעצמו ויבואר לקמן אי"ה ושמואל כר"א דאמר בפירוש כן וכרבנן נמי אתיא כאמור

הג' פירוש הראב''ד ז"ל בחדושיו (ובה' נט"י שלו פירשה כתה"א) דלנקיו' קאמר וכפי' משמרת הבית דר"א ורבנן לשיטתם שאין להשתמש בדבר חשוב שקובע ברכה כו' ושמואל כר"א בודאי וה"ה כרבנן אלא שאין מפורש די"ל לרבנן הטעם משום בזוי אוכלין ויין לרבותא דר"א

הד' פירוש הרא"ה ז"ל בב"ה דלנקיות ובהפסד אוכלין ולשיטתם חי נמי פה"ג ומשקה הוא לרבנן וביזוי כו' ולר"א חי לאו משקה הוא דאין ראוי כ"כ לשתי' ולאו ביזוי אוכלין ולזה קשה שמואל כרבנן לא ודאי דמה"ט אסרו חי ביזוי כו' ועיין מ"ה דחי לר"א נמי כו' יע"ש וכר"א נמי לא אתי' דמשנתן אין נוטלין משום בזוי

החמישי מ''ש בחה"ר לפי' הר"א ז"ל בחדושיו חי נוטלן לנקיות וה"ה מזוג ומזוג למים אחרונים לא משום דראוי לברכה ואין לזלזל אבל גורס הראב''ד ז"ל לר"א נוטלין בין חי ומזוג יע"ש אמור מעתה חמשה פירושים וג' גריסאות כאמור

ובש"ע ק"ס סי"ב ג' דעות א' ה ז"ל ב' הרשב"א בתה"ק לשונ', ממש ג' רש"י וכן ציין באר הגולה והמ"א י"ט וט"ז י"ב קשיא להו דהוה להמחבר לכתוב בהיפוך דעת רש"י ואח"כ הרשב"א ורמ"א דעת רביעי יין אדום לא חזותא והנך סברי מחמת עצמן אין חשש וי"ל שכר שלנו או יין במים לאו מחמת עצמו וי"ל ג"כ הני מראה לעלוי' משא"כ דיו כו' בס"א

והוי יודע דהרשב"א כתב לזלזל בדבר חשוב אסור לשמש בו משמע אפילו בלא ביזוי כמו מי שידיו נקיות מאוד וסתם ידים לנט"י או למדוד ביין כלי וכדומה וקשי' לזה פת קובע ברכה בפ"ע וחשיבות גדול יותר על הלחם חיי האדם ואפ"ה עושה צרכיו בפת דלא ממאיס והמחבר העתיק בק"ס אגב גרר' דברי התה"ק אבל בקע"א הבי' לענין ביזוי הא כל שאין ביזוי מותר להשתמש ביין והבן ודברי הט"ז באות יו"ד צ"ע בכמה דברים ועיין א"ר ואי"ה יבואר בפריי

אם ביטל יין לבן חד בתרי מים י"ל דכשר לנט"י לכ"ע ויבואר אם ירצה השם: הא דתני' בולען במשקין יבואר בסמוך אי"ה ובפריי שם

בדף נ"א ע"א גמר' הכ' מעיקר' גברי חזי כו' ובמשקין פסק בקע"ב דיברך בסוף בנ"ר לא ברכה ראשונה ובולען כו' והרב פסק דיברך ברכה א' ובמ"א ברכה ראשונה לא אחרונה בשאר משקין דפליגי בס"פ ב"מ (מ"ה א' בתו' ד''ה ר"ח ואפילו שאר משקין) וזיין מינים י"א דהוה ד"ת כו' עיין ר"ט ס"ג ובט"ז ג' ומשמע ליה דהוה ספק תורה (ובי"ד כתבנו דא' פסק הרב אין נככס בגדר הספק כ"ש המחבר והרב שווין) וס"ס לא הוה דשם א' הוה ועוד א"י ספק תורה מ"ה לחומר' לית כאן ספק שני ואי"ה בפריי יבואר ועיין ר"מ פ"ח מה"ב יברך בסוף לומר ראשונה לא דא"י יברך ראשונה אין לברך ב' ברכות לברך ב' ברכות סמוכות זה לזה ואין להאריך: ע"ב גמר' לחומר' אע"ג ספק דרבנן לקול' החמיר ובאטו אין י"ל ס"ס לקול' דהוה סתרי כשאוחז בימין דידי' וסייע בימין דעלמ'

סיימתיו בעזה''י כ"ו לחודש אדר התקל"ח פ"ה לבוב מח"ל בריך רחמנא דסייען: