ראש יוסף על ברכות מ

אם אחר די"ל דמ"ה לא יצא דחז"ל אפקוה לבהמ"ז דיליה ועיין סימן ס"ו לענין ספק קרא ק"ש עם ברכותי' ואין דומה לכאן ועיין ש"ע סימן קפ"ז דנשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה ועיין בדק הבית ובמ"א כאן ועיין לעיל ב' אם נשים מוציאות אנשים ובסימן קפ"ו דנשים מוציאות עכ"פ למי שאכל שיעור דרבנן הא צריך לומר ברית ותורה ונשים לא מצי אמרי ברית ותורה וכמ"ש התוס' ו' ב' א"כ איך מוציאות אנשים וי"ל ברכת הזן אם הם יודעות והוא יודע ברכת הארץ ודוחק

בדף מ''ט ע"א גמרא זו בי"ג בריתות וזו בג' בריתות עיין פירש"י ז"ל ג' בריתות ועיין הרר"י ור''מ פ"ב מה"ב לכאורה מפרשי הג' בריתות בע"א: חוץ מזו פירש"י ז"ל דשם קידוש אחת הוא מקדש השבת והזמנים לכאורה מקדש השבת וישראל דזמנים בלא"ה לא הוה בתרתי דישראל מקדשי לזמנים ע"י ר"ח: ברית לפי שאינה בנשים ותורה לא בנשים ועבדים מכל מקום לכתחל' אמאי לא אמר וי"ל דשכח ולא חזר דסבר כרב דיעבד יצא ועיין קפ"ז בהג"ה עבדים לא יאמרו ברית וכאן משמע דעבדים יאמרו ברית אם לא שהפ' שם דנשים לא יאמרו ברית אבל תורה יאמרו מה שמחויבת ועבדים לא יאמרו תורה גם זה אינו ועמ"א הרגיש בזה באות ג'

ע"ב גמרא אלא מעתה שבתות וי""ט כו' אה"נ עיין תו' ד"ה אי בעי שכתבו דסוכה לילה הראשון אם פסקו גשמים מחויב לחזור ולאכול בסוכה עכ"ל וברא"ש מבואר אפילו ירדו כל הלילה צריך לאכול בסוכה חובה כמו בערב תאכלו מצות ועיון א"ח סימן תרל"ט ושם יבואר אי""ה ועיין חה"ר יש מפרשים דוק' לילה א' וביום א' אין חובה הא דומיא דר"ח ע"כ ביום דאי בלילה אף בתפלה אין חוזר דאין מקדשין בלילה כן הקשה הרא"ש ז"ל יע"ש ובאמת הוכחה גדולה היא ועיין חה""ר בהא דפתח בהטוב ומטיב דהוה כתחנונים כו' יש לעיין קצת דא"כ כי סיים נמי בונה ירושלים יחזור לבונה ירושלים כמו ביעלה ויבא ועיין רש""י ד"ה והדר לריש' ואי"ה בפריי קפ"ח אבאר בזה לדינ' וכאן אין להאריך. פסקא עד כמה אזמנין כו' עיין תו' ד"ה ר"מ סבר דהלכה כר"מ כו' ועיי"ן טור א"ח קפ"ד כתב ברכת המזון בכזית כר"מ דר' יוחנן קאי כוותי' לעיל להוצי' אחרים עד שיאכל כזית דגן ובקצ"ו כתב דהלכה כר""מ דת"ק הוא וכ"ת באמת דרבי סתם במשנה ת""ק כר"מ ע"כ מזמנין כזית אמנם יאמר דר''מ ור''י דפליגי אי בהמ"ז מחויב בכזית או כביצה בזה אפשר הלכה כר' יהודא ולענין מזמנין ע"כ ר' יהודא סובר דירק אין מצטרף או דוקא לענין עשרה לא לשלשה משא"כ לדידן דאפילו לשלשה מזמנין א"כ מש"ה סתם רבי במשנה ע"כ מזמנין כזית דיכול לומר ברוך שאכלנו משלו דלא גרע מירק דאכילה בכזית אבל לענין חיוב בהמ"ז י"ל בעינן כביצה מש"ה הוצרך לומר ר' יוחנן קאי כוותי' ואי"ה יבואר

אם עבר צופים פירש"י ז"ל מקום שרואים המקדש אבל התוספת והרמז"ל פירשו דמקום שרואין ירושלים ומה שנרשם דרמז"ל כר""י ט"ס אלא כחכמים ועיין פי' המשניות בפסחים ובה' פה"מ פי"נו ה"ח כר"י וכחכמים עכ""מ שם ועיין באר הגולה תמ"ד ציין כר"י ואינו אלא כחכמים דחמץ בכביצה ומ"ש חזרתו כטומאתו היינו בשר קודש דמטמא אחרים מדרבנן וה"ה חמץ לר' מאיר חזרתו כביצה אפשר דחשוב לענין טומאה ולר""י באיסורו היינו על כזית לוקה עיין פי' הרע"ב פסחים דח"ש אסור מ"ה כר' יוחנן אלא למלקות כאמור ועיין תוי"ט צופים מה שפירש"י ז"ל שם כפר פירש הוא ז"ל דלד' רוחות הי' נקרא בשם סוג הכולל צופים ולכ"א שם לויי ורוצה לתרץ קושיות התו' דכאן דלא תנן וכמדתה לכל רוח ומ"מ קשה לאיזה צורך פירש"י ז"ל שם כפר ולא כפשוטו שיכול לראות משם ועוד דל"ש וכמדתה לכל רוח דלצד אחר אפשר יש הרים וכדומה שמפסיק ולא שייך וכמדתה לכל רוח כמו בדרך רחוקה מ''ש בסמוך באר הגולה תמ"ד כביצה ר' יהודא אין לומר דמוחלפת ההוא דפסחים עיין מהרש"א ז"ל כאן והטור בסימן קפ"ד וקצ"ו כתב הלכה כר"מ דר' יוחנן כוותי' ולא גם ר"י מוחלפת כאן אלא מוחלפת דפסחים כו' זי"א די"ל כאביי ומ"מ ר"י קאי כוותי' מסתמא לא יחלוק שם אביי עליו ומה צורך לזה ולא כחכמים ואין להאריך

במשנה כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך כו' ברכו כיצד קאי על משנה דר"פ חייבין לזמן כו' אומר ברכו ג' פירושים או דברכו עדיף לומר שבלא הוא יש שלשה שמחויבין להודות ולברך לה' כפירש"י בגמר' רק בשלשה א"א לומר ברכו לכתחלה או דברכו ונברך שווין המה ובשלשה אין לומר לכתחלה ברכו דליכ' חוץ מהו' שלשה ונדחה פי' א' בגמר' דא"כ ששה אמאי נחלקין אי ברכו עדיף טפי וכיון שכן יש לפרש פירוש שלישי כשמואל דנברך עדיף טפי שלא להוציא עצמו מהכלל בשעת מעשה (כר' ישמעאל ברכו ה' המבורך) ובד' אם אמר ברכו יצא ומינה בשלשה אפילו דיעבד לא ועמ"א קצ"ב א' בשם הב"ח ולמ"ד דיעבד יצא צ"ל בד' אומר ברכו ואין גוערין בו כו' והלכת' כר"ע בזימון דמעשרה ולמעלה אין הפרש אבל ברכו ה' המבורך כר"י המנהג

ודע דשלשה שאכלו אין רשאין לחלק ועשרה אין רשאין לחלק והמ"א בקצ"ג זיין בעשרה אם צריכין לדבר מצוה דרשאים לחלק א"י מנין לו דלקמן בר"ג אלו ממתינין לא ישמעו כלל ברכת הזימון ועיין בסימן רי"ש לענין שלשה במ"א שם ובאר שם אות ג' ובב"י כפירוש רב האי גאון ז"ל דבר נחוץ שרי אף בהפסד ממונו אף דיש לפקפק ע''ז מ"מ בדבר מצוה י"ל דשרי אף בשלשה ויו"ד ואי"ה יבואר בפריי: עי' תוי"ט במזון יאמר אלקי מדין ראוי לכלכל ברואים משא"כ התורה עפ"י חסד כי מה לו להודיע דרכיו לבני אדם גם לא עשה לכל גוי ומשפטים בל ידעום כו' (וכתיב תורת חסד) וכתוב למען צדקו יגדיל תורה ע"כ אומר השם המורה על רחמים ודברים ראוין למי שאמרן

בדף נ ע"א גמרא תנינא ששה נחלקין כו' י"ל דלמא הא דנברך עדיף לר' ישמעאל אבל לר"ע ברכו עדיף דבביה"כ נמי לר"ע אומר ברכו ה' לחוד כיון דחוזר ואומר ברוך ה' המבורך די לר"ע וא"כ מ"ש המשנה כפשטי' דרישא ר"ע הוא וי"ל דמשני לי' אליב' דכ"ע וקושט' קאמר דנברך עדיף ומ"ש התוס' ד"ה אלא היקשא עדיף חשוב ואין לבטלו מפני הג"ש לכאורה ה"פ דודאי הג"ש אין לבטלה מחמת היקשא דנתקבל בסיני אלא היקש' חשוב ג"כ והיכי דאיכ' לאוקמי' ג"ש אתיא מלת' אלא אין ג"ש למחצה בהא אית לומר דהיקשא לבטל לגמרי לא אבל הא ודאי אם גם היקש' יש לאוקמא אמלת' אוחרא תו הג"ש עדיף ממש ובס' ג"ו דברנו מזה ואי"ה בספר שושנת העמקים אשר כתב ת"י אבאר עוד

תניא נמי הכי בין שאמר ברכו ובין נברך אין תופסין כו' לכאורה דע"כ הנקדנין תופסין על ברכו בד' דאיתא נברך ועיקר ברכו בד' אמאי דוקא נקדנין הא עושה שלא כמפורש במשנה וש"מ אף ברכו קאמר ומיהו י"ל כפשוטי דבין בין דרך לשנות זו ואצ"ל זו שאין פשוט קודם (עיין סמ"ע ודרישה א"ח הנדפס בברלין בריש הספר בכללי הטור יע"ש) ועיין ברי"ף ורא"ש הגירסא מהופך בין שאומר נברך ובין שאומר ברכו יע"ש

ובטובו הר''ז ת"ח ומטובו הר"ז בור פירש"י ז"ל דממעט בתגמוליו של מקום יראה דמים המקצת משמע נותן לנו מעט בצמצום ומכפוי טובה שנותן לו כל טובו ועיין הרר"י מפרש בע"א כאלו ממעט יד של מטה (כינוי סופרים) כלומר ומטובו משמע בצמצום ח"ו כמלך בי"ו שמצמצם ונותן מעט פרס לעבדיו כי אין ביכלתו יותר וקוב"ה נותן שפע רב (ואם נתמעט השפע למטה אנו הגורמים או ע"ד צור ילדך תשי) ועיין תו' ד"ה אמר רבא מה שסיימו ואומר ובטובו חיינו עט"ז קצ"ב אות ב' פירוש דבג' אין אומר נברך ובטובו חיינו וביו"ד אומר ובטובו חיינו וא"ר שם כתב דרבות' כתבו דאפילו ביו"ד דמזכיר השם וא"א לטעות דקאי על בע"ה אפ"ה אומר ובטובו חיינו וכ"ש ג' דאיכ' למטעי דקאי על בע"ה כמ"ש רש"ל ובסידור שלי דפוס זאלקווא בהמ"ז בהגדה בג' נברך שאכלנו משלו ובעשרה נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו כט"ז ובאמת צ"ע אם בג' א"ש כ"ש ביו"ד ואי""ה יבואר שם בפריי ועיין עוד בא"ר שם פירש שי"ל דביו"ד א"א ומטובו וכ""כ בסימן קצ""ב שם אות זיי"ן ולא הבינותי אם ר"ל ביו"ד אפשר לומר ומטובו כי אומר על המזון סיים ומטובו לא תימא דוקא על המזון לחם אנו מברכין ואפילו ומטובו מקצת טובו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצ' פי ה' יחי' האדם לזה כתבו דאפ"ה אין אומר ומטובו כ"א בטובו ודוחק גם באות זיי"ן שם לא הבינותי

בסידור זאלקווא שלי בברכת הנהנין כמדומה שלא כהוגן קמח חטים פה"א נגד הש"ע סימן ר"ח ס"ה קמח מקליות שהכל גם מ''ש אורז פה"א זה שפיר אבל דוחן יש בו מחלוקת כי בלא הוסר הקליפה אין ראוי שיאכל כלל ואפילו שהכל אין ראוי לברך ואם הוסר הקליפה תו לא הוה כמו שמביאין מגורן עמ"א בר"ח ואיז"ה בפריי אשים עיוני עליו וכאן אין להאריך

אמר ר' יוחנן נברך שאכלנו משלו כו' למי הר"ז בור כו' על המזון כו' מפירש"י ז"ל ד"ה למי וד"ה התם מבואר דלמי י"ל לבע'"ה גם ח"ו כשתי רשויות ובמעשה נסים ליכא למימר מרובים דביוצ' מהיקש העולם הי' א' מוחה חברו ודאי מוכח דליכ' כ"א בור' א' בור' כל ומשדד הטבע מאחר שבראו יכול לעשות כרצונו ועב"י סימן קצ"ב בעשרה אומר למי אפשר אזיל לשטתי' דמש"ה אין אומר בלמ"ד לאלקינו דלא לשתמע כב' רשויות א"כ יכול לומר למי דליכ' למטעי מדלא אמר לאלקינו ועיין בלח"מ פ"ה מה"ב ועל המזון ה"ז בור מפרש"י ד"ה כדתנן משמע דמשלו הוא העיקר ועל המזון אין קפיד' ובתוס' דעיקר קפיד' על המזון אין אומר דמברך לבע"ה וברי"ף והרר"י משמע דמברך למזון ולתו' דעל המזון משמע לבע"ה דאי לרחמנ' מאי ארי' מזון כל מילי אפילו לאו מזון כ"א ירק וכדומה יחי' האדם

אמר רבא כי הוינן בי ר"ג כו' ואיקפד עיין חה"ר דזימון דרבנן וגדול כבוד הבריות דוחה דרבנן ועיין ש"ע קצ"ג ואיקפד ג""כ הפירוש אפילו אין מונע רק שיקפיד והוה זילות' דבע""ה ומזה יש ללמוד אם ימתין הרבה על בע"ה שמאריך יבא לידי קצת בזיון יוכל לברך ביחיד דזימון ג' נמי דרבנן הוה

אמר רבה תוספאה ג' דכרכי ריפת' כו' דוק' א' לא שנים עיין קצ"ד ובא"ר שם אם ב' אכלו פת וא' ירק דמצטרף לדידן לזימון שלשה ובירך א' מאוכלי פת פרח זימון דירק אין מחויב בזימון

אם אכלו ג' פת וטעו ואמרו כ"א בפ"ע ברוך שאכלנו מסלו ובטובו אפשר דפרח זימון וליכ' תו תקנה לומר נברך כו' או כל שמשנה ממטבע שטבעו חז"ל לא יצאו ומזמנין אח"כ

אם ב' דגן וא' ירק ואמר ברכו שאכלנו משלו צ"ע אם יצא אפילו לרמ"א בקצ"ב דחולק על הב"ח בב' יצא באומר ברכו התם השנים חייבים בזימון משא"כ כאן א' ירק אין חייב בזימון ומה בכך שיכול לומר שאכלנו וצ"ע

אם בעשרה אמר נברך שאכלנו משלו בלא שם וענו ברוך אלקינו שאכלנו משלו יענה גם הוא ברוך אלקינו עיין סימן קצ"ב ואם כבר ענו בלא שם אין יכול לחזור ולזמן יע"ש אעפ"י ששינה ממטבע שטבעו חז"ל וא""כ ה"ה לעיל אם כ"א טעו ואמרו ברוך שאכלנו י"ל דאין יכול לחזור ולומר נברך וצ""ע ובפריי אי"ה יבואר

משנה ג' שאכלו כאחת אין רשאין לחלק עיין גמרא ולעיל אמר חייבין לזמן איידי דששה נחלקין אמר אין רשאין ליחלק כו' וי"ל אמאי לא אמר כן ד' וה' בחד וכן ונהי דלא אמר ג' אין רשאין עד ששה יש ליישב וא"ל דלאו בחד גוונא ד' אין רשאין אפילו הג' דברכו עדיף וה' אין רשאין הב' דלעיל מוכיח