ראש יוסף על ברכות לט

אי מצי רק למשתי לחוד לא מצטרף וא"י למה וי"ל ומיהו זה אי אמרי' דברצונ' תליא אבל אם נאמר דכל שהיו יכולין לאכול דלא אמרו הכא ונברך אין נ"מ מזה עיין א''ר קצ''ז ועיין ש"ע קצ"ז וקצ''ו בט"ז אות כי הקשה מכהן וזר פ"ג הא מצי אכלי דבר היתר ויש ליישב קצת דודאי בקביעות תליא מלתא כו' ואם אכלו שלשתן בשולחן א' לדידן ואמרו בפירוש שאין רוצין לקבוע דרשאין וכ"ש אם בא השלישי אח"כ ואמרו לי' שאין קובעין עמו אלא בסתמא אמרינן כל שב' יושבין וגמרו מלאכול ועדיין מצי למיכל מידי ובא הג' ואכל הוה מסתמא קביעותא וא"כ כהן וזר הוה כפירשו דאין רוצין לקבוע נ"ל ואי"ה בפריי יבואר ועיין קצ"ג ס"ב מ"ש אם קבועין בגמר סעודה הוא ל"ד ה"ה גמרו ב' מלאכול ומצי למיכלי עדיין ובא שלישי ואכל הוקבעו וחייבין לזמן ובש"ע קצ"ז נקיט לשון אחר בא שלישי מצטרף עמהם לכתחלה ובר''מ נקיט ואכל ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין א"ר קצ"ז אי א' מצי למיכל ושני לא צ"ע ויבואר אי"ה

דמאי כו' מפקיר נכסי' כו' להרמז"ל הטעם מצוה בעבירה וכן פירש"י כאן ובמשנה י"ל הואיל דיש צד היתר תו לא קרינן בי' מה"ב אבל לאינך דזימון לא דלא הוה קביעות כיון שאוכל באיסור א"כ מה מהני דאי בעי מפקיר סוף סוף אוכל באיסור ולא הוה קביעות ואי אכלו דבר איסור במקום סכנה כתבתי במשנה דמברך בהמ"ז ואפ"ה אין מזמנין עליו דלא הוה קביעות ועיין קצ"ו וחלת האור דבידו לבטלו ברוב ויבואר אי"ה בפריי

ע"כ גמרא והכותי כו' אין מזמנין על ע"ה כו' והאידנא מזמנין כ"פ בש"ע קצ"ט ובמ"א דאם אין קורא ק"ש אין מזמנין דל''ש בונה במה כו' ואם עובר שאר עבירות מזמנין כמ"ש שם סי"א מי שנדוהו דוקא וכן בסימן כ"ה מי שנדוהו אין מצטרף הא עובר עבירה כך מצטרף ב"י בשם המנהיג יע"ש ולכאורה מוכח כן ממתני' אכל טבל אין מזמנין דאין קבע או מה"ב ותיפוק לי' אפי' אכל פ"א כבר אין מזמנין דעובר עבירה אלא ש"מ עובר עבירה מזמנין ומיהו לתפלה י"ל דחמור מזימון ג' ומש"ה כתב דלא מצינו דאין מצטרף ואי"ה יבואר שם

אכל טבל פשיטא כו' מעשר ראשון פשיטא פירש"י ז"ל היינו טבל דלא משני בעציץ שאין נקוב אלא דמ"מ היינו טבל דמוקמינן לי' בעציץ שאינו נקוב דאל"ה פשיטא דהוה מה"ב או שאין קביעות

אמר ר' יוסי קטן המוטל בעריסה כו' והא תנן כו' יראה ט"ס וצ"ל רב אסי וכ"ה בפירש"י ז"ל דליש לומר רבי יוסי תנא יאמר כריב"ל: ועיין מ"ש במתני' ג' פירושים על הא דאין מזמנין על נשים ועבדי' וקטנים: בדף מ"ח ע"א גמרא אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין כו' והמחבר בש"ע סימן נ"ה פסק בתפלה אין מצרפין כ"א יג"ש וב"ש והרב בהג"ה כותב דיש מקילין ע"י צירוף קטן ועמ"א אות ה' כתב שנוהגין לצרפו ע"י חומש וא"ר הביא ראיה מקצ"ט דפסק רמ"א דאין לשנות ותפלה חמור מזימון יע"ש והנה המ"א ע"י חומש קאמר ובזימון אין שייך חומש דשם י"א תשעה וארון מצטרפין ואע"ג דלא קיי"ל כן מ"מ קטן וס"ת מקילין משא"כ זימון ל''ש ס"ת דטעם משום קדושה בעשרה ודע דחרש ושוטה שדברו בכ"מ דינו כקטן ולמאן דמקיל בקטן ע"י חומש ה"ה בהני ופשוט הוא ועמ"א קצ"ט א"ו הפעוטו' כבן ט' או יו"ד א"י כבן ז' וח' הל"ל דזהו עונת הפעוטות כמ"ש הרמז"ל פ"ה מברכות והרי"ף כתב בן ט' או עשר זהו זמן חינוך ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך ולענין זימון עשרה י"ל קטן וחומש מהני עיין נ"ה רמ"א ס"ה מסתמא הביא ב"ש ובר"מ משמע אף שידוע דלא הביא כל שהו' יג"ש ואי"ה יבואר

אמר רב יהודא כו' ט' דגן וא' ירק מצטרפין כו' ששה ודאי לא מבעי' לי שפיר עבדת כו' איכא רובא כו' הנה אומרו ט' דגן ואחד ירק ולא אמר רבותא אפילו זיין כו' י"ל דלדיוקא הא ב' דגן וא' ירק אין מצטרפין למ"ד הכין ואי הוה אמר זיין ה"א ה"ה ב' דגן וא' ירק והא דלא אמר רבותא טפי אפי' ג' דחמור לענין זה מעשרה ( עיין הרר"י ורא"ש דאע"ג דעשר' חמור לענין עד דנייתי מ"ה ב' התם בעינן במקום א' משא"כ לענין צירוף י"ל שלש' חמיר טפי דאיך יאמר נברך שאכלנו משלו על ירק דזימון אדבר דגן קאי) י"ל דאשמעינן בעשרה אפי' ג' מצטרפין דל"ת כמו לעיל בקטן מוטל בעריסה: ועבד דוקא א' לא שנים אע"ג דלית הלכתא הכין מ"מ הא לענין צירוף נמי דוקא א' כו' ולמ"ד כ"ש שלשה דמצטרף או ירק דכ"ש מעשרה וט' דגן כו'. רבותא אפי' לעשרה מצטרף אמאי לא אמר אפילו זיין וי"ל לאפוקי מריב"ל לעיל דאמר קטן המוטל בעריסה מצטרף ור"ת בד"ה סובר הכין הלכתא (וקשה מרבי יהודה כאן ור"ז ור' ירמיה כולהו סברי דלא כריב"ל בזה) מש"ה אמר לאפוקי מריב"ל דוקא א' ירק דמצי לומר שאכלנו משלו אבל לא אכל כלל וכ"ש קטן המוטל בעריסה דאין מצטרף לעשרה ואי הוה אמר זיין ה"א קטן אחד מצטרף כריב"ל והוי יודע דרש"י ז"ל פירש שר"ז הי' קובל על שלא שאל ששה נרא' דל"ג תיבת ודאי והלכה כר' ירמי' דמפשט ליה אבל אנן פסקינן דששה לא מצטרף וגריס ודאי לא מבעי' לי, דלא מצטרפין הד' וכר"ז נקטינן עב"י קצ"ז וכ"פ בש"ע בזה ובש"ע קצ"ז פסק דווקא ט' וא' אבל ב' וג' לא וכתב דבעי' כזית ירק או רביעית משקה והנה לפ"ד אין מוכרח דבמתני' שמש פחות מכזית אין מצטרפין בג' דחמיר לדידיה הא לעשרה דקיל לענין זה י"ל אפילו כ"ש מצטרף ומיהו י"ל דאכלנו אין אכילה פחות מכזית ועיין עטרת זקנים הובא בב"י בשם כלבו דא"צ כזית ורביעית עב"ח בראשית רבה פרשה צא וגריס ואי כו' ושם משמע דששה נמי מצרפין וזה כרש"י יע"ש

ודוקא א' ירק מצטרף הא שיברך איהו ויוציא אחרים בעינן כזית דגן דוקא וכ"פ בש"ע כדבעינן למימר לקמן אי"ה ומיהו אם נאמר הלכה כרב נחמן לעיל ברכת הזימון נברך לחוד וכפסק המחבר בסימן ריש א"כ זה שאכל ירק יודע ברכת הזימון ואחרים א"י יוכל הוא לומר ברכת הזימון לחוד דשייך אכלנו כו' ומיהו המעיין בחה"ר ורא"ש היטיב יראה דא"י לומר זימון ולהוציא אחרים באכל ירק דאע"ג דמ''ה מוציא חברו כל שמחויב בדבר אי אכל נ"מ מדרבנן בעינן שיהא חייב בברכה זו בברכת וירק אין מחויב בזימון דאין זימון לפירות ואפילו ה' מיני פירות קיי"ל אין זימון לפירות הלכך אין מחויב כעת בברכת זימון וא"י להוציא אחרים ועדיין צ"ע הואיל והם א"י והוא יודע ואי''ה יבואר בפריי ועיין מ"א קצ"ז מ"א משמע שנים יכול א' להוציא חברו אף שלא אכל כלל יע"ש והמעיין ברא"ש יראה דכל שאין מחוייב עתה בברכה זו א"י להוציא מדרבנן בברכת הנתנין ושאכלנו לאו דוקא הוא והמ"א והט"ז העתיקו דברי תו' ד"ה עד שיאכל ויבואר אי"ה לקמן בסמוך בזה

אמר ר''א שמעון בן שטח לגרמי' הוא דעבד כו' אבל ברכה אחרונה על היין י"ל דברכת המזון פוטר אף לכתחלה יין וי"ל לכתחלה לא דוקא דיעבד כדמשמע מדברי המחבר בסימן ר"ז סעיף י"ז יע"ש דלא כחה"ר דמשמע אף לכתחלה (היינו אכל קודם הסעודה דאין לברך בתחלה מוסיף על הברכות ואפילו לכלול בברכה אחת אין לשנות אלא כמ"ש דחייב לברך בלא"ה על הפת ואפ"ה להמחבר לכתחלה לא) ושמעון בן שטח בירך ברכה אחרונה אחר בבהמ"ז וכיון שלא לצאת בבהמ"ז ובזה לאו לגרמי' עביד עמ"א וט"ז לא כ"כ עב"י בשם חה"ר ויבואר אי''ה

והא דירק או משקה מצטרף הא מים לא כ"כ הב"י ובש"ע קצ"ז והמ"א הקשו דמים נמי שתי' בכלל אכילה וראי' מיי"ד רל"ח היינו נשבע שלא יאכל אסור לשתות משמע אף מים בכלל ועיין פ"ק דמעשר שני מ"ה ממעט מים במ'"ש פרי מפרי הא לא"ה הוה בכלל ואכלת דקרא ומיהו י"ל אכלנו דבהמ"ז נתקן על מידי דזיין קצת ושם יבואר אי"ת

בחה"ר הקשה שמעון ב"ש איך צירף עצמו הא ינאי אמר ליתן כסא לבהמ"ז והב ונבריך אתמר להו תו אין מצטרף דוקא אלו מייתי גוזליא ואורדילי' כו' ותי' דגם זה לגרמי' עביד ע""ש ולדידן ודאי כל דבר אסורין מלאכול תו אין מצטרף

עד שיאכל כזית דגן עיין פירש"י ז"ל וא"א לפרש כפירוש הרא"ש ז"ל. דערבות וכזית דגן כדי שיתחייב מדרבנן בבהמ"ז דאי לא מחייב מדרבנן אין מוציא מדרבנן בנהנין דא"כ למה לי טעמא דקטן דאפילו מדרבנן אין מחוייב ולא הטעם דרבנן אין מוציא דאוריית' דל"ש ערבות בקטן ומ"ש התו' ד"ה עד שיאכל דמש"ה בעינן כזית דגן שיוכל לומר שאכלנו משלו כבר הקש' מהרש"א ז""ל דא"כ ירק נמי יוכל לומר שאכלנו משלו ולהרא"ש א""ש דהטעם דצריך כזית דגן לדידן דווקא הוא דמדרבנן צריך שיהי' לעת עתה מחוייב ומדרבנן בנהנין כדי שיתחייב בברכת המזון מדרבנן א"ש ועיין א"ר קצ"ז אות ח' כתב דתו' לשמעון ב"ש כ"כ וא"י הא כתבו כזית דגן והיינו לדידן

והך כזית דגן כתב הרא''ש ז"ל ה"ה דייסא יע"ש שיתחייב בברכה מעין שלש מ"ה כי סובר דהוה ד"ת וכ"כ הטור בר''ט ברכה מעין שלש מ"ה ומיהו יין וה' מיני פירות לא דמידי דזיין בעינן דאל"כ שמעון בן שטח שפיר עבד לא לגרמי' ועיין טור נוסחא בזה דווקא דייסא יע"ש ובאמת י"ל המחבר בר"ח ס"ט יין פוטר בהמ"ז הא דייסא לא ומרא"ש משמע דייסא עדיף טפי ועיין באר הגולה בס"ח ואי"ה יבואר שם

אם אכל חצי זית ושתה חצי רביעית עמ"א ר"י דאין מצטרף וראיה מיוה"כ ועיין ספר חמד משה די"ל דהתם יתובי דעתא תליא מלתא מש"ה אין מצרפין משא"כ כאן ועיין פי"ד מהלכות מאכלות אסורות ופ"ד שם דב' לאווין אין מצרפין ובראב""ד שם דמצטרפין ולכאורה משמע לרד""א ז"ל דאף נבלה ודם אין מצטרפין והרמז"ל נמי נקט דם וכבילה אין מצטרפין דב' לאוין הם הא לא''ה מצטרפין וכ""ש כאן דיוכל לומר עכ''פ שאכלנו משלו ואפשר גם המ"א מודה כאן דמצטרף לזימון דוקא לענין ברכה אחרונה דבעי שיעור אין מצטרף אכילה ושתיי' משא"כ לענין נברך שאכלנו משלו ואי"ה בפריי יבואר

ודע דמפירש"י לעיל י"ט א' ד"ה כל מילי משמע דברי סופרים דין תור' להם מלא תסור אלא נגד כבוד הבריות וכ"ה דעת הרמז"ל בפ"א מה' ממרים ובשורש הא' יע"ש וא"כ שיעור דרבנן יכול להוציא שיעור תורה דתרוייהו ד"ת להם מלא תסור וקטן אין מחויב בדבר דעל אביו לחנכו כו' אלא מהא דנשים בהמ"ז דרבנן אין מוציאות אנשים קשיא למה אי דרבנן ד"ת להם מלא תסור ואי"ה בפריי קפ"ו יבואר עוד

עב גמרא ת"ר משה תיקן ברכת הזן כו' אבל שלש ברכות דאורייתא הם עיין חה"ר ובונה ירושלים אנו משנים ממה שהיו אומרים בזמן המקדש היו מבקשים שיעמוד ועכשיו מבקשים לבנות עיין א"ר קפ"ז יפה דיוקים בברכת המזון (שאתה שי"ן בקמץ להרחיב אות הגרון יבואר אי"ה שם) בשבת פותח בנחמה וסיים בנחמה היינו לומר קדושה באמצע כפירש"י ואי"ה יבואר

את ה' אלקיך זו ברכת המזון כו' מגדלו לה' אתי נפקא והנה לדידן קיי"ל מגדלו נפקא ומדרבנן וה"ה למ"ד את ה' קרא אסמכתא הוה דמ"ה רק שלש ברכות מ"ה לא ברכת הזימון ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין כ"מ פ"ב מה"ב ובטור קפ"ז וכאן אין להאריך

צריך שיקדים ברית לתורה אע"ג בכלל התורה ברית נמי בכללה מ"מ כיון דמזכיר ברית בפ"ע אפ"ה מקדים ברית קודם ואם לא אמר ברית ותורה לא יצא מדרבנן וצ"ע אם מסופק אם אמר ברית ותורה או לאו