ראש יוסף על ברכות ד

אליהו אמר ה' היא אלהים כי ידעו אלא שאמרו מרוממותו סילק השגחה ע"י אמצעי אמר אז ה' הוא בעצמו אלהים בזה העולם (של"ה אלהים מורה על הטבע) וז"ש כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה הכל עשה אלא עשה לצבא השמים עכ"ד הנעימים ע"ש מצינו כפול למ"ד למיעט לא לחזק כמו זה וכמו שחרחורת יע"ש והבן: דף ז' ע''א גמרא על תנאי לא חזר כו' עיין פ"י מיסודי התורה ה"ד ולח"מ ורא"ם פ' וישלח האריך מאוד ותוכן דבריו כל שאין הכזבת הנביא כמו יעקב גורם חטא לחזור וכשיש הכזבת הנביא אין גורם חטא לחזור וצריך לקיים במקצת כמ"ש ירמיה אשר לא יבוא היינו כלל: והלח"מ הקש' דלמא עונש לא מיתה דחוזר אפילו בהכזבת הנביא ותי' דלא שכיח

ע"כ גמרא יחילו דרכיו עיין פירש"י ועיין מאיר נתיב בשורש חיל ושורש יחיל ושורש חול ויש לפרש יחילו משורש חיל תקיפות וכמו לא יחיל טובו ועיין שם

בדף ח' גמרא ע"א שיעור שני פתחים פירש"י רוחב ח' טפחים וכ"ב מהר"מ מרוטינבורג ולרש"י הטעם כמשוי ומקום קבוע שפיר דמי ולמור"ם אסור וכשאין פתוח לרה"ר למהר"מ שרי ולרש"י אסור וי"מ ישהא כו' עיין טור צ' ומ"א אות ל"ד דמקרא אפילו קבוע ואין פתוח לרה"ר אסור: ומ"ש שם עזרה שרי לרש"י באין קבוע אכתי נראה כמשוי מזומן מיד לצאת מכבדין בפתח ביה"כ מ"א שם

המניח ס''ת ויוצא וכו' רב ששת וכו' ברי"ף ורא"ש גורסין זה המכיח ס"ת כשהיא פתוח וכן העתיק הטור וש"ע בסי' קמ"ו ס"א אבל לשון הר"מ ז"ל פי"ב מהלכות תפלה הלכה ט' ואסור לצאת מביה"כ בשעה שקורא הא משעה שפתח מקודם שקורא שרי וכ"מ בגמרא דבעיא בין פסוק לפסוק משמע קודם שקורא שרי והר"מ ז"ל שם כתב בין גברא שרי הא בין פסוק אסור כמ"ש רבינו יונה דמסקי לחומרא יע"ש: ועיין בסוטה ל"ט א' לכאורה פליגי מ"ד בפתחו כיון שיפתח אפילו בין גברא לגברא אסור לדבר כמ"ש רבינו יונה וכ"פ המחבר בסי' קע"ו ס"ב ומ"ד אזני כל העם בין גברא אפשר שרי גם למ"ד בפתחו מיד בפתיחה ולמ"ד אזני כל העם דווקא בשעה שקורא אבל רש"י פירש שם פתחו כשהתחיל היינו לקרות גם מלשון הר"מ ז"ל כתב כיון שהתחיל לקרות אסור לדברי יורה כרבינו יונה מדלא כתב בשעה שקורא כמו באסור לצאת וז"ש הכ"מ שם דרבינו נקט קרא היותר מפורש דלדינא אין כ"מ בין הפוסקים בין מפתחו או מאזני והנה הר"מ ז"ל כתב תחלה אסור לספר כיון שהתחיל ואח"כ אסור לצאת בשעה שקורא ואח"כ תורתו אומנתו שרי לדבר בד"ת למה הפסיק בזה ביציאה באמצע גם אם לדבר בביה"כ אפילו בלחש אסור כמ"ש הר"מ ז"ל ישימו לבם לס"ת וכו' כ"ש לצאת באמצע הקריאה דאסור ובין גברא י"ל דיביא מיד לביה"כ ולזה י"ל שכבר שמע קריאת ס"ת בציבור דאז אף בביה"כ מותר לספר בד"ת בלחש (לא בקול רם דמבטל אחרים גם ביש עשרה בלא הוא דאל"כ אסור אף בשמע כבר קריאת ס"ת) ולצאת אסור אף כה"ג ואפשר שלזה סידר הש"ס רב ששת מהדר אפיה וגרס כאן ובסוטה הי' לי' לסדר אלא לומר בשכבר שמע קריאת התורה שרי אפ"ה לצאת אסור וא"י מה הוקשה להם להפוסקים מרב ששת דילמא כבר שמע קריאת התורה בציבור כדאמרן ומיהו בגמרא י"ל היוצא יש לו עונש חמור אבל להר"מ ז"ל דמביא הדין קשה אלא כמ"ש ואי"ה בפריי קט"ו יבואר זה וע"ש בשם הרשב"א אפילו כבר השלים פרשיותיו עם הציבור שקרא ב' מקרא ואחד תרגום הא שמע קריאת הס"ת בציבור שרי ביש עשרה בלא הוא ובלחש ומ"מ נכון דלהדר אפיה עיין ב"י ותוס' סוטה קמ"ו דף ל"ט שם

ישלים אדם פרשיותיו וכו' רש"י ציין ישלים פרשיותיו והשמיט מלת אד''ם דל"ת הכנוי אאדם קאי אלא אשבת פרשיותיו של כל שבת ושבת ועיין א"ח סימן רפ"ה ובש"ע השמיט דעת התוס' ד"ה ואפילו דמשמע שיש לקרות תרגום ירושלמי על עטרות ודיבון: ומ"ש ברפ"ה דיוכל לקרות שנים מקרא בשעה שש"ץ קורא היינו בלחש ועיין סימן תר"צ במ"א שם דיוכל לשמוע מש"ץ אעפ"י שקורא בלחש וכל אדם מחויב לשמוע קריאת התורה כל השנה ופרשת זכור יש בו חיוב יותר ושם יבואר

ע"כ גמרא אסור לעבור אחורי ביה"כ כו' דלא רהיט וכו' עיין רבינו יונה לעיל ו' ב' יש פרושים אחורי ביה"כ מזרח וכאן ע"כ מערב בצד הפתח וי"ל א"כ אמאי לא פירשו לעיל כמו כאן י"ל דא"כ אפילו צפון ודרום נמי וע"כ לעיל אחורי מזרח ורבותא קאמר כמ"ש שם: ובש"ע צ' ס"ח השמיט דרהי"ט ואינו יודע למה דרהיט מוכח דלצורכו ודחיקא לי' שעתא וכאמור כאן

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג עיין כ"מ פ"א מהלכות ק"ש הלכה ט' וכבר פרישנא לעיל במשנה וצריך להוסיף דאי לא מיקרי עובר על על דברי חכמים לאחר חצות אכתי יאכל כי עיף ויגע בבואו לביתו משדה ואע"ג דיהא עובר על ד"ח במה שיאכל מ"מ מחמת תיאבון ועריבו לא ישגיח ע"ז משא"כ לקרו' ק"ש יחוד עול מלכות שמים בעבירה עובר על ד"ח ע"ז ישגיח והב"י ברל"ה הקשה לרא"ש והרשב"א דהלכה כר"ג ממש ואין עובר על ד"ח לאחר חצות הא לקמן אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים משא"כ לר"מ ז"ל הלכה כר"ג נגד ר"א דבשכבך זמן שכיבה והא דלא אמר הלכה כחכמי' ה"א דחכמי' דיעבד נמי לא כו' וסמך על יחיד ורבים בזה דהלכה כחכמים דעובר על ד"ח ולי העני י"ל דוודאי היכא דמסתבר טעם היחיד יש לפסוק כיחיד כמו שמצינו בכמה מקומות וכמ"ש חה"ר במשנה אלא דהם רצו לפטור עצמם מק''ש שלא לקרות (דאי הי' מסופקין עם הברכות איך לעשות הא רש"י לשיטתי' במשנ' דברכות לא נתקנו על הק"ש דווקא ומש"ה קורין בביה"כ עם הברכות וא"כ מאי כולי האי דשאלי יקרא ק"ש עם ברכותי' והערבות שייכים לתפלה כל הלילה וודאי וכדבעינן למימר קמן אי"ה) ולכן עשו סמוכין לדבריהם אנו סמכינן אכללא דיחיד ורבים ופטורים ור"ג אמר חייבין אתם לא מותרים כפרש"י לקמן אבל רב יהודה לגמרי פסק כר"ג ומיהו הלכתא פסק המחבר ברל"ה ס"ג כר"מ ז"ז והוסיף תיבת וזמנה לריהטת לישנא שיבא על נכון ואי"ה שם בפריי אבאר

תניא וכו' שני פעמים וכו' יראה שתי וכי היכי בסמוך כי לקריאת שמע לשון נקיבה מצות' בזמנה וכדומ' ואם יהיה דבק עם פעמים אפשר שפיר כי פעם נקיבה וזכר כמו שבע פעמים בראשית ל"ג זה פעמים בראשית כ"ז יע"ש

אחת של יום ואחת של לילה הכי הגרסא כאן ובמימרא דרשב"י משום ר"ע אבל ברי"ף בקמייתא אחת של לילה ואחת של יום וסבור הייתי לומר דגירסא דידן לא זו אף זו של יום פשיטא דיוצא לאחר ע"ה וכ"ש למ"ש התוס' ד"ה לא לעולם דאחר שיראה בין תכלת וכו' ועיקר רבותא של לילה דלא כחכמים דאמרו לאחר חצות דיעבד לא וגי' הרי"ף כמ"ש הרא"ש והרשב"א דלחכמים דיעבד עד ע"ה מלכתחלה כו' א"כ אין רבותא דיעבד ערבית עד ע"ה אלא רבותא של יום לאחר ע"ה קודם שיראה בין תכלת וכ"פ כל הפוסקים עיין או"ח נ"ח ומה אעשה שהרי"ף סובר כרבינו יונה כמבואר בהא דכת' חכמים עשו סייג ורא"ש גורס בקמייתא ג"כ אחת של יום כו'

והנה ב' ברייתות שאמר רשב"י משמי' דנפשיה ומשמיה דר"ע סותרים בתרתי לתירוץ קמא בתוס' ד"ה לעולם דלרשב"י ערבין לאחר ע"ה לא ושחרית יוצא קודם הנ"ץ ולר"ע ערבין לאחר ע"ה יצא ושחרית קודם לא ולתי' בתרא פליגי בחדא בערבין לאחר ע"ה. ואם נאמר רשב"י לכתחלה איירי ל"פ כלל דלאחר ע"ה וודאי לכתחלה לא ועב"י ב"ח ור"ע דיעבד איירי ומיהו למ"ש הרי"ף ורא"ש דר"ע ערבית לאחר ע"ה אנוס לא דיעבד ופושע דהביא דבניו של ר"ג נמשכו אחר המשתה ולא היו שכורים ועברו חצות במזיד וזוגא דרבנן אנוסים שנשתכרו מיד קודם חצות א"כ אף לתי' קמא פליגי בחדא שחרית כו' ובערבין ל"פ דרשב"י בדיעבד ור"ע באונס ויבואר עוד לקמן בזה

ובתוספות בד''ה לא לעולם וכו' א"כ וכו' כמו תפילין וציצית כו' בין תכלת לכרתי ר"ל דס"ד ליליא לענין ק"ש וכן לקמן יממא לק"ש והוקשה להם לימא ב"פ ביום כו' ולא תירצו תי' בתרא ד"ה לעולם עיין מהרש"א ז"ל והנה י"ל דכאן ל"ש זה דמאי רבותא דאין יוצא בשחרית קודם ע"ה דפשיטא דלילא הוא ולאו זמן קימה משא"כ לקמן אשמעינן דערבין אחר הנץ לא דאע"ג דבני מלכים שוכבים עדיין מיעוטא דמעיטא נינהו ועיין חה"ר ותירצו התוס' דליליא ויממא לאו לק"ש כפשטא דלישנא אלא לשאר מילי ופרטו תפילין וציצית אפשר סברי דאביי לקמן לתפילין כאחרים שיעור זה מאוחר מבין תכלת לכרתי ועב"י כ"ח צידד לומר דתוס' סברי דרשב"י לכתחלה מיירי ודחה ולי ההדיוט נמי א"א לומר כן דאל"כ לא הוה מקשי לימא ב"פ ביום דלכתחלה ודאי לא ערבין לאחר ע"ה דנהי דר"ג לכתחלה קאמר כרא"ש ורשב"א אבל ראוי לעשות סייג שלא יקרא לכתחלה אחר ע"ה אלא פעמים מורה דיעבד וסברי דלאחר ע"ה לר"ע דיעבד בלא אונס נמי יוצא והוקשה להם שפיר ומיהו הרא"ש סובר כרי"ף דאונס דווקא לא דיעבד אפ"ה הוקשה לו קושית התוס' והוליד מזה דאין ראוי שיקרא ב"פ לילה ויום בשעה אחת יע"ש אלא דאפ"ה קשיא נמי שפיר דקודם ע"ה אין חידוש דרבנן ור"ג הכי ס"ל והיה לאשמעינן חידוש טפי דלפעמים באונס יוצא לאחר ע"ה מערבין ושחרית כו'

ומה שכתבו התוס' דאיירי במכיר בין תכלת לכרתי יראה דסברי דזה השיעור המוקדם מכל וקישור דבריהם י"ל דכתבו דליליא ע"כ לאו לק''ש והיינו דפעמים דיעבד משמע ע"ז כתבו דלא תיטעה לפ"ז לומר דאחר ע"ה מיד דיעבד ומתני' לקמן לכתחלה לזה כתבו דאינו כן דאפילו דיעבד אין יוצא קודם בין תכלת כו' דלא כפוסקים: נמצא התוס' חולקין על הפוסקים בתרתי א' דאפי' דיעבד א"י קודם שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש שחרית ב' דיכול לקרות ב"פ ביחד ערבין ושחרית מיד כשיכיר כו' דלא כרא"ש ויבואר אי"ה בפריי סי' נ"ח ופ"ט וכאן אין להאריך

לעולם לילה והאי דקרי ליה יממא וי"ג והאי דנפיק עיין רי"ף וחה"ר ורא"ש דאדינא קשיא לי' יע"ש ועיין מגילה פ' א"ב הא דכשר כל הלילה דיעבד ולא יותר אף ק"ש דערבין דווקא בשעת הדחק לא דיעבד ור"ג נמי אם לא עלה ע"ה ומבואר בפוסקים ושם יבואר אי"ה

בדף ט' ע"א גמרא לעולם יממא וכו' דגני וכו' בחה"ר הקשה דסמוך לכך מיעוטא גני הולכין בתרווייהו א"כ עד ג' שעות בני מלכים ותי' מיעטא דמיעוטא והקשה א"כ שחרית אמאי הולכים בתר בני מלכים ותי' דוודאי כוונת התורה לקבל עול מלכות שמים א' בלילה וא' ביום (אם שלא נאמר ביום ולילה) וכיון דמע"ה יממא תו אין זמן ק"ש של ערבין אלא מבשכבך וכו' די לרבות מיעוטא לא מיעוטא דמעיטא משא"כ של יום מע"ה יממא וכל היום ראוי אלא דמיעט התורה בקומך הלכ' אף מיעוט' דמעוט'נמי ועוד מסתמא לא הטריח' התורה להעיר בני מלכים וע"כ קורין אח"כ זה תורף דבריו: אבל הכ''מ בפ"א מק"ש הי"ג סובר דבר חדש דק"ש של יום מ"ה זמנו כל היום ובקומך כל זמן שקמים כמו בשל לילה ומדרבנן אסמכוהו לומר כ"ז שקמים ממטתן בני מלכים משום תפלה ומש"ה הקורא מכאן ואילך כל היום לא הפסיד הברכות ולדידי' לק''מ קושית הרשב"א ז"ל דוודאי משום מיעוטא דמיעוטא אין לומר דמיקרי ובקומך אלא שכל זה מדרבנן ומ"ה כל היום: אמנם מה שסיים הכ"מ דבני מלכים לאו רובא נינהו לא יתיישב שפיר דמיעוטה נמי מיקרי ובקומך דלילה עד הנץ מיעוטא שוכבים כמ''ש חה"ר אלא מיעוטא דמיעוטא לא מיקרו ובקומך

קצרו של דבר לרשב"א ז"ל זמן ק"ש של ערבית מ"ה עד הנץ וחז"ל עשו סייג לר"ג לאחר ע"ה פושע לא והפקיעו מניה בשוא"ת ומיהו אנוס לא הפקיעו כההוא זוגא דרבנן דאישתכור כו' ושל שחרית זמנה מ"ה מע"ה עד סוף