ראש יוסף על ברכות ג

התעיף עיניך בו פירש"י ותרגום וכפלת היריעה ותעיף כשאדם מניח גביני עיניו וסוגרם זע"ז הרי כפולים: פשפש ולא מצא ופירש"י ז"ל ולא מצא וכו' ר"ל מדה כנגד מדה כמ"ש כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אבל בביטול תורה מעניש אותו שלא מדה כנגד מדה וא"ש יתלה בביטול תורה דוודאי חטא גדול היא ומעניש אותו אפילו שלא כנגד מדה

ע"ב גמרא הא לן והא להו עיין פירש"י ותוס' וחה"ר יעיין בר"מ ז"ל הלכות בית הבחירה פרק ששי הלכה י"ו והל' תרומות פ"א ה"ה דקדושי ראשונה לא קדשה לע"ל אבל קדושי שניה קדשה לע"ל וחה"ר כ' שי"א דגם עתה נוהג שלוח מערי חומה (ואעפ"י שאין עכשיו חומה)

תניא כו' שתהא לפני מטתי סמוך כו' אין מגיע אלא לפני כאלו אמר סמוך והנה רש"י ז"ל אמר דבלא הגיע זמן תפלה שרי אף חפצו וא"כ קשיא לאיזה צורך אמר סמוך למטתי ולא אמר משהגיע זמן תפלה אסור חפצו כמ"ש מהרש"א ז"ל ועוד דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין מפורש לקמן י"ג א' אסור לעשות חפציו צדק וכו' אלא ללמוד נמי אסור במתפלל בביתו וז"ש סמוך ולפני מטתי בביתו וע"כ ללמוד איירי דחפציו אף הולך לביה"כ אסור כדלקמן י"ג א' ורב לקמן י"ד ב' אף דהיה מתפלל בביתו כדמשמע שם שאני ת"ת דרבים דאפילו בביתו שרי באופן דאם מתפלל ת"ת דיחיד אסור ורבים שרי ובביה"כ חפציו אסור ות"ת יחיד שרי וכ"פ המחבר פ"ט ס"ג וס"ו והתוס' ד"ה אלא סיימי כי מטי וכו' ושם משמע בס"ד כבר מטי ובפשיט' קשה לאיזה צורך כחבו כי מטי ולפמ"ש א"ש דל"ת מדאמר סמוך למטתי ולפני מטתי היינו לחלוק בין מתפלל בביתו כו' ולפ"ז אפשר רק במתפלל בביה"כ ולזה כתבו כי מטי זמן וכו' כלומר דכאן אשמעינן סמוך למטתי אפילו קודם הגיע זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ולא לחלק בין ביתו לביה"כ והוקשה להם שפיר והמחבר פסק בפ"ט ס"ו כרא"ש ורבינו יונה ואולי כהרא"ש מוכח מי"ג א' אסור לעשו' חפציו הא ת"ת שרי אף יחיד והיינו בביה"כ ות"ת רבים דשרי בביתו מר' יהודא הנשיא י"ג ע"ב דמעביר ידיו על גבי עיניו בשעת לימוד ומדחזינן ת"ת קודם ק"ש כ"ש קודם תפלה דשרי ומרב לקמן נמי משמע בבית מדרשו היה מתפלל וע"כ ת"ת דרבים שאני ולכן פ' המחבר כתרווייהו ובפריי יבואר

והוי יודע לרש"י משמע חפציו קודם שהגיע זמן שרי וכ"מ בטור וש"ע פ"ט ס"ג אבל לתוס' משמע חפציו אסור אפילו קודם שהגיע זמנו דמפרשי אבא בינימין בחפציו וקודם שהגיע זמן דאל"כ אמאי לא אמר בהגיע זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ושמפני זה סיימי כי מטי זמן וכדכתיבנא ולא הוזכר דיעה זו בפוסקים ולפי מ"ש תה"ד הובא בפ"ט ס"ג אם אמר מקצת ברכות אף חפציו שרי א"כ אין קושיא לרש"י כלל מרב לקמן דאפשר דהיה אומר מקצת ברכות קודם שלמד אבל מי"ג א' חפציו קשה ועיין ר''מ פ"ו מה' תפלה ה''ד וכ"מ והר"מ ז"ל כתוס' חפציו הא ת"ת שרי ודווקא הגיע זמן ויקשה קושית מהרש"א ז"ל וי"ל ויבואר ועיין אלי' רבא אות י"א בסימן פ"ט ואין להאריך

הא דאל יתפלל לפני דבר החוצץ תוס' ד"ה שלא מטה חוצץ היינו להסיבה לא לשכיבה ב"י צ' וט"ז ה' הקשה א"כ מאי פריך יע"ש ובמ"א ל"ו ט"ס וצ"ל דעל המקשה מטה לא מיקרי קבוע יע"ש

ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום רש"י ציין צפון לדרום שמלת בין יורה שראש המיטה למזרח ומערב וכן י"מ כן ומרש"י משמע דוקא אשתו עמו וכ"כ התוס' ועט"ז ג' אות ד' מ"ש מצטער משמע זריזות לא מן הדין קשה דמצטער סמוך למטתי ואסור הוא כמבואר בסימן צ' ומהא דאמר צפונך הקשה הב"י יע"ש ועמ"א עיין רבינו יונה פירוש תפלה שיתן לו בנים עשירים ותורה וזהו בין צפון לדרום שלחן בצפון ומנורה בדרום ונתינה ל"ד ור"ח פי' בין צפון כו' קור וחום בחצי לילה עיין א"ר אות ד' יע"ש וצפון לדרום כתב הל"ח דווקא ראשו לצפון ומש"ה נקיט צפון תחלה ועיין א"ר הקשה מצפון וימין אתה בראת

עוד אשיב אל מ"ש למעלה הר"מ ז"ל בה' תפלה כתב אסור חפציו בהגיע זמן וכו' וללמוד משמע שרי וכ"כ בפ"ז שם וזה כתוס' א"כ סמוך למטתי משמע אפילו קודם הגעת זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ואם נאמר נצטערתי היינו זהורות כמ"ש רש"י ז"ל וכמ"ש רבינו יונה רש"י הי' נזהר א"כ י"ל אבא בנימין לחסידות יתיר' וללמוד מיירי ומדינא ללמוד שרי אלא דקשה מ"ש בפ"י מבית הבחירה מטתי בין צפון לדרום מדינא וזה סותר כאן דתרווייהו אמר בלשון נצטערתי ומ"ש הט"ז בסימן ג' י"ל נצטערתי זהירות ולא מדינא אלא שהטור בסימן פ"ט כתב מדינא ללמוד אסור א"כ לא יתישב זה

בדף ו' ע"א גמרא תניא אבא בנימין וכו' במקום רנה וכו' עיין זיי"ן ב' ר' יוחנן בשם רשב"י בשעה ציבור מתפללין ורי"ף הביא אבא בנימין ומיד מימרא ר"י בשם ר"י בן זימרא אין תפלתו נשמעת אלא בביה"כ עם הציבור עיין רא"ש ועיין ח' א' ביני עמודי כו' והנה רבינו יונה פירוש בביה"כ במקום רנה וכן אפילו ביחיד וכ"פ בש"ע צ' ס"ט ויראה לי דאם יש מנין בעיר ובביה"כ אין מנין עדיף מנין אע"ג מהא דגרסי לשיטת הר"מ ז"ל דווקא כשיש מנין אלמא מנין עדיף אין ראי' דהתם איכא תרתי מנין וביה"כ מ"מ מראין הדברים ציבור עדיף מביה"כ לחוד ואמנם בר"מ פ"ח מה' תפלה ה"א פירשו הכ"מ והלח"מ שמ"ש ולעולם ישתדל בביה"כ אפילו ביחיד ולולא דבריהם ז"ל הייתי מפרשו דאדלעיל קאי דבציבור בביה"כ הא יחיד בביה"כ אין מעלה כלל וכ"ה דעת הטור בצ' וכמ"ש הב"י שם (ור' יוחנן ט"ס לכאורה וצ"ל חבא בנימין) והעד שכתב הר"מ ז"ל שם וכל מי שיש ביה"כ ואין נכנס עם הציבור נקרא שכן רע ואלו למ"ש רבינו יונה מצינו לפרש שכן רע ביחיד וכפירש"י אצל הרי"ף פירוש חידוש בעיני שכתב שכן רע שאין רוצה להשרות שכינתו יראה לי דה"פ שהקב"ה מצוי בביה"כ היינו אם יש מי שמתפלל שם ואדרבה אם יש עשרה שם בלא הוא הרי יש שם השראת שכינה ונהי די"ל כפירשו שהיא עצמו מה' (עא"ר) מ"מ אמאי לא פירש אפילו ביחיד נקרא שכן רע אלא כמ"ש דעת הר"מ ז"ל בטור וא"ש מ"ש רבינו יונה להר"מ ז"ל בת"ח ביו"ד דווקא מאי רבותי' דביה"כ והא רבותא דבמקום רנה אלא להר"מ אין זה מעלה ביחיד ולפ"ז יש להקשות על צ' אות ט"ו שפירש דנ"מ ברוב עם והא להמחב' דפסק כרבינו יונה דביה"כ מעלה ליחיד א"צ לזה ואמת דא"כ יש לו בביתו הרבה יותר מביה"כ כל שיש מנין בבי"הכ ביה"כ עדיף ומיהו נ"מ ב' ביה"כ או מדרש וביה"כ להמון עם יש לילך לביה"כ שיש רוב עם ובפריי יבואר: ע"ב בגמרא כל הקובע מקום וכו' עיין ש"ע צ' סעיף י"ט דאפילו בביה"כ יקבע מקום לא כרבינו יונה ומ"ש ר"י מירושלמי בביתו רבותא אמר אף בביתו שנתפלל ב"פ בשנה וכדומה יקבע וכ"ש בביה"כ ועיין זיי"ן ב' אויבים כו' י"ג תפלה ור"י גורס ברי"ף לתורה כי בזמן הזה תורה במקום מקדש ועיין קנ"ה באו"ח ברמ"א יקבע מקום לתורה והיא מרבינו יונה כאן ובפריי אי"ה יבואר

אל יפסע פסיעה גסה כו' מצוה לרוץ הנה אל יפסע גסה אפילו לדבר מצו' דנוטל מאור עיניו עיין סימן ש"א ס"א אלא דה"ק אפילו מי שדרכו וטבעו לפסוע פסיעה גסה וא"א לעמוד בקל מ"מ מביה"כ יאנוס עצמו בזה אבל לביה"כ מצוה לרוץ לא פסיעה גסה דנוטל מאור עינו ועיין סימן צ' סי"ב ושם יבואר אי"ה ושם נאמר אסור לרוץ לא פסיעה גסה ועיין מהרש"א ח"א ורי"ף שם משמע דפסיעה גסה לביה"כ מצוה ולענ"ד שכיח הזיקא א"א שלוחי מצוה אלא כמ"ש מצוה לרוץ לא פסיעה גסה יותר מאמה עיין ש"א

אחורי ביה"כ נקרא רשע כו' כדו ב"ר וכו' לית לן בה הנה בדברים קצרים אלו יש כמה שיטות אבאר קצת רבינו יונה פירש כרש"י כמו דפרשו התוס' ד"ה אחורי לעצמם והתוספות הבינו ברש"י כר"י הזקן שהביא רבינו יונה ואמנם לפירוש רבינו יונה ברש"י וכנראה שהיא פירוש התוס' יקרא רשע בעבר שלשתן או חוץ לביה"כ ב' משתחוה לצד אחר ג' אחוריו לביה"כ וה"ה עומד בצפון ודרום ואחוריו לביה"כ יש אלו הג' אלא דלמעט אם עומד אחוריו מחרח שבו ההיכל (היינו ביה"כ שלנו ובבל להיפך היכל במערב ופתחיהן במזרח וזה יורה פירש"י מעין מקדש עיין מהרש"א ז"ל) אע"ג דבב' לאסורא אין רשע מיקרי דהיינו אחוריו להיכל וחוץ לביה"כ והנה בתוס' י"ל בב' אנפי או דכתבו לדחות פי' ר"י הזקן (והם הבינו ברש"י כן) דבמזרח יהפוך למזרח דאדרבה אם אחוריו למזרח רשע כ"ש הפך פניו למזרח דמשתחווה למערב ולא ס"ל ראיות ר''י הזקן מתפלת השחר שהביא רבינו יונה מאחורי כפורת דהתם משתחוה לכפורת שכן החיוב דרך ארצם משא"כ ביה"כ מה בכך שמשתחוה להיכל משתחוה לרוח אחרת לא לבית המקדש לכן פירש"י דאחורי היינו צד הפתח (כפי מה שהבין רבינו יונה פרש"י) וג' לאסורא רשע הא ב' לא מיקרי רשע ואפשר דמ"מ אסורא איכא אלא דלא מיקרי רשע וא"כ אף באמת בעומד למזרח אין להתפלל כלל לא פניו להיכל ולא אחוריו להיכל וז"ש בש"ע צ' סעיף זיי"ן ויש לחוש לב' פירושים אע"ג דר"י הזקן מחמיר מרש"י י"ל דלרש"י ג"כ חומרא דלר"י הזקן במזרח ופניו להיכל לית לן בה וליכא איסורא עכ"פ (ושכן רע עכ"פ מדוחק שרי) ולרש"י י"ל כה"ג פניו למזרח איסורא איכא ולא רשע ועיין מ"א שם ותבין והנה מה שהבינו תוס' ברש"י כר"י הזקן ולא כמו שהבין רבינו יונה ברש"י י"ל מדפירשו רש"י ב"ר רשות ולא פירש בר חוץ דבפנים אין איסור ולא מיקרי רשע עכ"פ דווקא ג' לאיסורא מיקרי רשע אלא כפירוש ר"י הזקן דהשתא אם אחוריו למזרח רשע כ"ש בפנים ואחוריו להיכל דמשתחוה לצד אחר דרשע וע"כ בר רשות אבל לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בתשובה הביאו ב"י בסימן צ' דווקא בחוץ הא בעזרה במזרח שפיר דמי עדיין יש לפרש בר חוץ והבן זה ובקצרה לתוס' אחוריו מערב פתח בו י"ל הא מזרח אין רשע בכ"ע ואפשר איסורא איכא בכ"ע במזרח וה"ה צפון דרום כה"ג רשע ולר"י הזקן מזרח רשע כו' ובפירש סביב רשעים היינו חוץ וגם סביב היסב לצד אחר ואביי ל"פ אלא מפרש דל"ת דפליג אר' חלבו דלדידי' כל שעומד מבחוץ לחוד רשע ויש מפרשים כל אחורי חוץ כמו עומד אחר כתלינו וסוברים בצפון ופניו למזרח נמי אסור יע"ש צ' בב"י וא"ר ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך

אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפי לבי כנישתא אבל מהדר אפי לבי כנישתא לית לן בה הנה הדיוקים סתרי אמר לא מהדר אלא אחורי לביה"כ לפירוש רבינו יונה ברש"י דווקא ג' לריעותא חוץ ואחוריו והפך הצד הא במזרח ב' אין רשע ומ"מ לא שפיר למיעבד הכי ומהדר אפי' לבי כנישתא לית לן בה ועדיין קשה הא אין תפלתו נשמעת ומיקרי שכן רע וי"ל באין עשרה בביה"כ אין נקרא שכן רע ואי משום דאין תפלה נשמעת ומ"מ לית לן בה למנוע אותו דאיהו דאפסיד אנפשי' ובפריי יבואר עוד

לעולם יהא זהיר במנחה שהרי אליהו וכו' לא הבינותי דשם קרבן מנחה ועיין א"ר רל"ב א' מנחה מנח שמשו כמו השמש מקריב עצמו כמו כן אנו ודרך עם המנחה מבקשים לילך ה"ה אנו ע"ד אליך ד' נפשי אשא ועיין טור רל"ב פירש זהירות כי באמצע יום טרוד וישכח לכן צריך זהירות ומייתי דגדולה תפלת המנחה. וכתב על כן אסרו מלאכות קביעות וא"י הא מעריב דפנוי אפ"ה אסור מלאכות אלו עיין מ"א רל"ה רל"ב עיין מהרש"א ח"א בעלות המנחה מתחלת זמן עלית זמן מנחה ובב"י רל"ב משמע דמצוה לאחר עד סמוך לדמדומי חמה ואי"ה בפריי יבואר ועין רשב"א בעין יעקב יפה מאוד ובקיצור ג' זמני תפלה בשעה שיש שינוי לז' כוכבי לכת וחמה א' מהם אנו מודים לה' דלא יקרנו שינוי (כי שינוי מורה על הפסד) ואנו מודים עליה ועמידה וירידה אנו מחויבים להתפלל אליו תמיד (כי לא לצרכינו נברא אלא לשמש ה' והבן)