ראש יוסף על ברכות ה

פתיחת דברים למסכת ברכות ואי"ה בפרי מגדים יבואר יותר בע"ה: כתבם התוי"ט מסכתא לשון מסכה יינה מזוג כי כל מסכתא יש בה דינים שי שונים ובספר חסידים לשון אריגה כן מקבץ הלכות וענינים רבים שיהיו ענין אחד כמו עם המסכת דכתיב גבי שמשון עכ"ל והנה בקונקורדאנסיום בשורש מסך עירוב הביא קרא דמשלי ט' ב' מסכה יינה ובשורש נסך הביא קרא דשופטים י"ו י"ג מחלפות ראשי עם המסכת לשון הגדלה (כמו גדיל ציצית ובלשון חז"ל גודלת) ולפ"ז מסכתא לתוי"ט המ"ם פ"א ושלמים הם אתנו ולס"ח א א מחסרי פ"א נו"ן

טעם סידור הסדרים והמסכתות מבואר יפה בר"מ ז"ל העתיקן התוי"ט בכל מקום ומקום ומסכת ברכות בו נכללה כל הברכות והתחיל בברכות ק"ש כי אין לך מצוה שחייב האדם בה בכל יום רק ק"ש לבדה (ציצית חובת טלית אם לובש ואם אין לורש א"צ ותפילין שבת ויו"ט פטור וט"ו ברכות שאומרין בכל יום תקנת חז"ל אבל לא תקדים להם עשיית מצוה כ"א ק"ש מ"ע) ואין ראוי להתחיל בברכה של ק"ש אם לא שיתחיל בק"ש עכ"ל הר"מ ת"ל הביאו התוי"ט בהקדמתו ואע"ג דאקרא קאי מ"מ ראוי לדבר תחלה על ק זמנה ואח"כ ברכותיה ורמז ראשית חכמה כו' פירוש הפסוק שמע ישראל כו' עיין פירש"י ואתחנן (דברים ו') ה' שהוא א עתה אלהינו ולא אלהי האומות לעיל יהיה ד' אחד אז אהפוך לקרוא כולם כו' ועיין רא"ם ותוכן כוונתו דה"פ לע"ל יהיה ד' אחד כולם יודו שאין אלוה רק אחד הוא ד' ויש בפסוק זה עול מלכות שמים ל"א לע"ל יעבדו כולם לה' כי אין מוכרח יחוד רק שכולם יודו שאין רק אחד ורשב"ם ז"ל פי' ה' הוא אלהינו ואין לנו אל אחר ה' אחד שאסור לנו לצרף אפי' לקסום קסמי' יע"ש יראה דאפילו לומר שיש אלוה ויש גבוה מעל גבוהים ולעבוד אותו אלוה שישפיע לנו מגבוה מעל גבוהים דרך אמצעי אסור לנו. כי אלהים זולתו לא תדע ואין לו לבקש רק מאתו יתברך שמו וגם בתפלות אין ראוי לבקש למלאך שהוא מליץ בעדינו רק התפלה הנכונה לה' לבדו כי בנים אנחנו לה' ואין צריכין למליץ וגם כי בן המלך אם יכניע עצמו לשר של אביו ח"ו יש פחיתת הכבוד לאביו חלקי ה' אמרה נפשי ואין להאריך בזה כאן ומה שנכפל פעם שנית והיה די לומר ה' אלקינו אחד בין לרש"י ורשב"ם (עיין בראב"ע) אפשר לע"ל ה' אחד ושמו אחד יקרא ככתיבתו משא"כ עכשיו נכתב בי"ה ונקרא בא"ד

אש מ"ע מ"ה יש בו מחלוקת אם פסוק ראשון לבדו או פרשה ראשונה או ב' פרשיות או שלשתן מ"ה ומפרש"י כאן שיוצאין בפרשה א' משמע רק ( פ"א היא מ"ה ואי"ה יבואר עוד וכאן אין להאריך: מאימתי קורין את שמע בערבין הג' בירושלמי בערבית וראשון לישנא שאי דירושלמי משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן אמר נכנסים ענין תיקון הסעודה כמו לקמן עני נכנס עיין תוס' שם ד"ה משע' שהעני דלהכי לא אמר שהכהנים אוכלים דאין רשאים לאכול בצ"ה רק יקרא ק"ש קודם כדאיתא לקמן קא ג' קורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל ולקמן ע"ב משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וכאן אור מאימתי קורין ולקמן מאימתי מתחילין משמע שמתחיל זמנה אבל לא מצוה מיד הנך רואה שאין חילוק בין קורין למתחילין כי חכמים דברייתא היינו חכמים דמתני' ולקמן יבואר פלוגתת הפוסקים בזה אי מצוה מיד לקרות ק"ש בצ"ה או לאו ומלת בתרומתן כתב התויו"ט לישכא דקרא כקיט כי לחמו היא יעש"ה

ויש לי לחקור חקירה אחת הא דקיי"ל שהכהנים טובלים קודם בין השמשו' ואין אוכלים תרומה עד צ"ה (עיין ע"ב בפרש"י ד"ה משעה שהכהנים טובלים ובשבת ל"ה יע"ש) דבעי הערב שמש אם אכל כהן טבול יום תרומ' ביה"ש מהו דינו והנה אם נאמר דילקה מ"ה כפי הנראה דטבול יום בתרומה רק עשה ואחר יאכל מן הקדשים דהר"מ ז"ל פי"ט מסנהדרין מנה טמא שאכל תרומה טבול יום ששימש לא טבול יום תרומה יע"ש ומיהו הא וודאי דלוקה מכות מרדות על עשה אבל על ספק תורה אין לוקה מכות מרדות כמו שביארנו בספר שושנת עמקים בכלל מכות מרדות ועב"י יו"ד רצ"ו בכלאים עמ"ש הר"מ ז"ל פ"ט מכלאים הנהיג בעיזא ושיבוטא ספק ולא לקה מכות מרדות יע"ש והשתא מספק' לי אי ביה"ש דלא אכיל הוא מחמת ספק ספק שמא עדיין יום הוא או ודאי הוה ומסתייע הדין מילתא ממ"ש הר"מ ז"ל פ"ז דתרומות ה"ב הביאו התיו"ט במשנתינו דבא השמש וטהר עד שיטהר הרקיע מאור והיינו צ"ה דוקא דכל שאין צ"ה עדיין כיצוצי אור החמה יש ולפי"ז ביה"ש ודאי איסור תורה לא ספק אמנם משבת ל"ה ב' ביה"ש דר"י כהנים אסורים לאכול ופירש"י דל"ת כי שלים ביה"ש דרבי יהודא לילה הוא וכו' קו"ל משמע דספק הוה דאל"ה וטהר עד שיטהר הרקיע מאור א השמש אפילו לר' יהודא נבעי צ"ה ויש לדחוק ולתרץ זה וסבור הייתי לומר דמשו"ה דייק התנא בלישני' ואמר משעה שהכהנים וכו' א לומר כמו התם דלא הוה ספק בביה"ש אלא ודאי איסור ה"ה ק"ש הקורא בביה"ש ודאי לא יצא דלאו ספיקא הוה דלא תליא ק"ש בלילה אלא בזמן שכיבה וסובר האי תנא דביה"ש לאו זמן הילוך שכיבה ומשו"ה נקיט נמי בתרומתן אקרא דהוה תרומה דאורייתא דבעי הערב שמש דאפשר תרומה דרבנן ביה"ש שרי ומיהו זה טעות עא"ח ת"צ בספירת העומר דאין לעשות ספק דרבנן גם הוה כעין דשיל"מ גם לפימ"ש הוה ודאי לא ספק ואפילו תרומה דרבנן אסור ביה"ש דודאי הוה

שוב ראיתי שבירושלמי מבואר דביה"ש ספק הוה לענין ק"ש לא ודאי לתנא דידן שהרי בעי למיפשט ספק קרא ק"ש או לאו דצריך לחזור ולקרות מדתניא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוה והיינו ביה"ש, ספיקא הוה (עיין חה"ר ד"ה ולענין מאימתי הביאו) ומיהו י"ל מקודם לכן לאו ספיקא הוה דכנה תנאים סוברים כו' והוה פלוגתא דרבוותא ואין פירוש זה מחוור בעיני ואין בידי כעת הירושצווי מסכת ברכות לעיין בזה ואמנם לדינא מבואר בא"ר בא"ח רל"ה ס"א הקורא קודם לכן יחזור ויקרא בלא ברכות ויראה דסובר כרבינו יונה ורשב"א דהני ברכות לאו אק"ש נתקנו אלא בפ"ע להזכיר מדת יום בלילה כו' ושאר שבחים וסמכינהו רבנן לומר אותם קודם ק"ש ולאחריה ועש"ה כי קורא בציבור בעוד יום קצת אפ"ה יצא כבר ידי הברכות ומש"ה אף ספק קרא ק"ש או לאו חוזר וקורא עם ברכותי' כמבוא' בסימן ס"ז דהתקנה כך היתה יע"ש במ"א משא"כ כאן דידע שאמר הברכות ואי דק"ש לא יצא אכתי ידי הברכות יצא דלאו ממש על הק"ש נתקן כדבעינן למימר לקמן בעזה"י לשיטת רש"י בזה: ש

עד סוף האשמורה ראשונה פירש"י שליש הלילה יראה דהיינו זמניות כי גם משמרות ברקיע כארעא משתנים לפי הזמן וראיה דג' שעות ביום בק"ש של שחרית שעות זמניות דזמן קימה משתנה לפי הזמן ארוך וקצר ה"ה וודאי זמן הילוך שכיבה לר"א משתנה בין לילות ארוכים לקצרים ועיין או"ח סי' א' מ"א אות ד' בשם הזוהר וסימן רל"ב אות ד' משמע לא שעות זמניות ולפימ"ש כאן משמע זמניות ועיין א"ר סימן א' ויבואר לקמן ג' א' ואי"ה בפריי יבואר יותר וזה

וחכ"א עד חצות נמי זמניות יהיה לילה ארוכה או קצרה חצי לילה ממש מחמת סייג ור"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר וכפי הנראה יש בכאן שלש שיטות א' שיטת הרשב"א בחדושיו ט' א' ורא"ש בפסקיו דלרבנן לכתחילה יכול לסמוך עד חצות ולר"ג עד ע"ה וראייתם מהא ד' ב' אדם בא מן השדה אובל קימעא כו' היינו בא בצ"ה אכילה מביאה לידי פשיעה אסור (וה"ה מלאכות הנזכרות בפ"ק דשבת בורסקי וכיוצא) הא שאר מלאכות שרי ורגיל לשנות לאו דווקא אלא ראוי כן לעמוד מד"ת ופירוש ברייתא חכמים עשו סייג כלומר כי היכא דעשו סייג באכילה ה"ה דעשו סייג לחכמים עד חצות ולפייז חצי שעה קודם צ"ה רשאי לאכול ובהגיע צ"ה מפסיק הא חדא ובצ"ה רשאי להתעסק במלאכה קלה עד חצות ואפסקא הלכתא כר"ג בגמ' ולפי"ז שרי לכתחלה להתאחר עד ע"ה ולשיטה זו לית לי' לר"ג כלל סייג רק קשה אמאי לא פליג ר"ג נמי בזבחים נאכלים ליום ולילה דנאכלים לכתחלה כל הלילה וי"ל בקדשים החמירו טפי שיטת הר"י היא שיטה שניה דוודאי לכתחלה מצותה מיד בצ"ה ואין להתעסק בשום מלאכה אפי' להיות יושב ובטל אין רשאי וראוי (כמו בדיקת חמץ ממש עיין תל"א וכדבעינן למימר לקמן אי"ה) אלא דלא עבר זמן ק"ש אם איחר רק לאחר חצות לרבנן אפילו דיעבד נמי לא יצא כלל ולר"ג דיעבד קורא עד ע"ה ויהיה פירוש הברייתא ד' ב' חכמים עשו סייג כדתניא ה"פ דמש"ה אמרו דלאחר חצות לא יצא והעמידו דבריהם על ד"ת כמ"ש רבינו יונה דיש כח ביד חז"ל בשוא"ת דאל"ה הוה מיעקרא ק"ש לגמרי שאם היה יוצא לאחר חצות יאכל וישתה ויאמר כי יש לי פנאי אפילו אישן מסתמא לא אישן עד הבוקר ובאמת חטפתו שינה כל הלילה מש"ה אמרו לאחר חצות לא יצא ותו יזהר ולא יאכל כי יודע שאדם ישן וחוטפתו עד חצות וזה הפירוש למדתי מתוך דברי הה"מ ז"ל בפ"א דק"ש ה"ט ור"ג סובר לאחר חצות עובר על דברי חכמי' מיקרי רק דמ"מ יצא ידי ק"ש וצריך לקרות לאחר חצות וברייתא דאדם בא בערב סמוך לצ"ה ח"ש קודם אסור לאכול חצי שעה קודם ואם רגיל שונה ח"ש קודם כדי שוויד שיפסיק יקרא בצ"ה כי לבטלה אין גבול (עיין ברבינו יונה והבן) ולפי"ז אפשר דבצ"ה אפילו לקרות אסור והכין וודאי לכאורה לרבינו יונה דמ"ש מבדיקת חמץ דל"ש תי' הט"ז בתל"א ב' דשם מצוה מיד הא בק"ש כמי מצוה מיד לשיטה זו וההיא הירושלמי שהביא הרשב"א ט' א' ר' אסי מפקיד אין בעיתין לעיין באורייתא וקראי ק"ש עד חצות אלמא ת"ת שרי ער"פ י"ל דהלכתא כפשטיה דברייתא רגיל לקרות קודם בסמוך לא בצ"ה וכאביי ר"פ ההיא צורבא מרבן דמ"ש ק"ש ובדיקת חמץ ועם זה יתיישב מ"ש מהרי"ו הביאו הט"ז תל"א דהיה לתפלת ערבית כדתניא הקשה הט"ז הא רגיל לקרות קורא ושונה ולרבינו יונה שפיר דשונה קודם הא אח"כ לא דבהגיע זמן אסור להתחיל ללמוד וא"ש דלא פליג ר"ג בזבחים דנאכלים ליום ולילה עד חצות דלהרחיק ועבירה וודאי נכון לכתחלה רק עד חצות אבל להרחיק מפשיעה דאפילו דעבד נמי לא זה לא קיימא לן כחכמים והא דאמר חכונים כוותי ס"ל היינו מ"ה רק סייג עשו הלכך אין להשגיח בהם (ולשיטת הרשב"א א"ש זה טפי מרבינו יונה והבן) השיטה ג' היא שיטת הר"מ ז"ל פ"א מק"ש ה"ט מאימתי זמן ק"ש מצותה מצ"ה עד חצות כו' כדי להרחיק אדם מן הפשיעה שינה בצחות לשונו הטהור מעבירה לפשיעה והיא פשרה תחלתה כרבינו יונה דלכתחלה מצותה מיד (מש"ה אמר מצותה) ולרבינו דיעבד עובר על דברי חז"ל מיקרי באיחר לאחר חצות והטעם לא מפני הרחקת עבירה כמו בנאכלין עד חצות דהתם לכתחלה אין ראוי לסמוך לאכול לאחר חצות ואם איחר אין מיקרי עובר כו' משא"כ כאן עובר מיקרי כדי שלא יאכל כמו לפירוש רבינו יונה וא"ש לר"ג בנאכלין ל"פ דהרחקה לכתחלה עבדו אך לא מיקרי עובר על דברי החכמים כו' משא"כ כאן עובר מיקרי לחכמים סייג מפשיעה ור"ג סי"ג בפשיעה לית ליה ולכתחלה עכ"פ לא והלכתא כחכמים וז"ש הכ"מ דפס' כחכמים ובגמ' ציין כר"ג ולמ"ש כחכמים דאל"כ לא היה כותב פשיעה במקום עבירה והבן זהו מה שרצינו לבאר בכאן ולקמן ט' א' וד' א' אבאר עוד אי"ה

רבן גמליאל אומר כו' חייבין אתם לקרות כבר פרשתיו בסמוך ולרבינו יונה ב' פרושים לחכמים א' לאחר חצות קורא בלא ברכות דרבנן יכולין למנוע לא ד"ת ולפי"ז חייבים בברכות קאמר ולפי' ב' אף ק"ש פטור לאחר חצות לרבנן בשוא"ת יכולין לעקור וראי' מסדין בציצית הרי שמ"ה חייב שלא ללבוש בגד בלא ציצית יעש"ה עיין תו' יבמות ד' ק' שכתבו דמ"ה רשאי ללבוש רק מחויב לעשות ציצית מש"ה הוה ציצית שוא"ת וכמ"ש בא"ח סימן י"ג בשבת סברת המרדכי יע"ש משא"כ לרבינו יונה שחייב שלא ללבוש הוה קום ועשה: