ראש יוסף על ברכות לח

אמר לראש לאו ממש אלא לתחלת הזן אע"פי ששמע מהם הזן מסתמא לא נתכווין לצאת דהא דעת' למיכל עוד (עיין סימן רי"ש בזה) ורבנן אמרי מברכת הארץ דכבר יצא בזן מה ששמע ויחיד אומר רק ב' ברכות לרש"י ותו' ד"ה להיכן הקשו לשיטתם דיחיד אומר שלש ברכות כמש"ל יע"ש גבי עד היכן ברכת הזימון יע"ש ומ''ש דשלש ברכות ד"ת אף די"ל דאכל אח"כ רק כזית דרבנן משמע להו דאין לחלק גם משמע אף שאכל שיעור תורה אח"כ ומיהו ז"א) ולא הוקשה להם על מה שאכל די"ל דיצא מה ששמע כבר ופירש"י להיכן חוזר ברכת הזימון ולפ"ז י"ל הלכה כרב נחמן לעיל והר"מ מאייברא פירוש שלישי דאין סובר כרש"י דכל יחיד צריך לומר שלש ברכות ובתו' לא ניחא לי' דלא אידכר בשום דוכתא איך יהי' זימון עד שיקשה כאן להיכן הוא חוזר כמ''ש הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל ולכך פירש א' מהשוק כו' וכרב ששת קיי"ל על דרך פירש"י ז"ל דודאי נברך אין סברא שיאמר יחיד (גם חצי ברכה ברוך שאכלנו משלו אין מספק חצי ברכה) ועיין רי"ש וקצ"ד ואי"ה בפריי שם יבואר והא דא' יצא לשוק היינו דבר נחוץ דאל"ה צריך ברכה במקומו ועיין חה"ר ויבואר אי"ה וכאן אין להאריך ועיין מהרש"א ז"ל מה שהגיה היינו דדוחק לומר מתחלת הזן אבל לא תיקן עדיין הקושיא מה פליג רב זביד ארבנן והבן: אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא כו' לפירש"י ברייתא על ר"ג ל"פ רק בתרתי א' שנים גדול בראש ושני לו למטה הימנו אבל שלשה מודה. דגדול באמצע (רש"י ז"ל פירש שלא ישפיל כו' ואי קשיא ישב השני מיד סמוך לגדול י"ל דגדול רוצה לשמש קצת עם השלישי או לדבר תמיד עמו ועם השני לו לא רוצה לטרוח כ"כ ועלח''מ פ"ז מה"ב ה"א יע"ש (במ"ש ישב השני אצלו י"ל דיהי' שפלות לשלישי רחוק כ"כ מראשון ולפי מ"ש א"ש) ומים ראשוני' ברייתא כר"ג ומייתי תכא מיד קמי' ומים אחרונים פליגא על ר"ג דאין מחלק בין מאה לחמשה וכדבעינן למימר קמן בעזה"י לפ"ז בהכרח דין דרשב"א הביאו המחבר בקס"ז ס"ז ראובן ויעקב יעקב בירך המוציא וראובן נט"י לא הוה הפסק מוכרח מכאן ומשמע אפילו לכתחלה רשאי לעשות כן (ומש"ע משמע דא"צ לחזור ולברך ה"א לכתחלה אפשר לא) אבל להר"מ ז"ל פ"ז מה"ב ה"א דלא מביאין תכא מיד קמא וכן המנהג עכשיו בשולחן א' שגדול ממתין עד שיטלו רוב ידיהם א"כ אין הכרע לפסק הרשב"א שם וכאמור

והנה ר''ש הקשה לר"ג ישב הגדול וישמור ידיו והא איהו ברייתא ידע ושם ג"כ סוברת כר"ג בזה י"ל כמ"ש הכ''מ דבדיק לר"ג בזה וברייתא סוברת דלא לאלתר מיית' תכא לקמ' והוי יודע דמים ראשונים מתחילין בגדול צ"ע אם גדול אעפ"י שאין בוצע או דוקא הבוצע הוא המתחיל ליטול ידיו תחלה כמו בע"ה או כיבד לאחר ומים אחרונים פסק בש"ע קפ"א ד"ה אחרונים וכו' והיינו כפירוש חה"ר ז"ל וכראב"ד ז"ל פ"ג הי"ב דלאו כבוד גדול אלא כדי שיעיין בברכת המזון יש לו פנאי בעוד שיטלו ד' ולפ"ז מים ראשונים לית כאן עיון דברכה קצרה הוא והבוצע נוטל ידיו תחלה משום כבוד ברכת הבציעה ולהרמז"ל [ י''ל דלעולם גדול קודם ואי"ה בפריי יבואר זה: ת''ר אין מכבדין בדרכים ולא בגשרים כו' עיין הרר"י ב' פירושים ולפי' קמא בעיר אין מכבדין שלא יפסיקו ב"א ובדרך מכבדין וא"ש ההוא דשבת ויומא ל"ז א') וקשה מכאן רבין ואביי וע''כ בנועדו מכבדין בדרך ומינה בעיר אפי' נועדו לא מכבדין) בהיפוך בדרך אין מכבדין בלא נועדו ומינה בעיר אפילו לא נועדו מכבדין כי בדרך כ"א רוצה לרוץ במרוצה להגיע אל מחוז חפצו (עיין הרר"י ק"ק מ"ש לל"ב קשה דשבת ולל"ק קשה מרבנן ואביי יע"ש) ומיהו בש''ע י"ד רמ"ב י"ז משמע מהרב שאין לחלק בין עיר לשדה והכל שוה אם נועדו מכבדין ולא נועדו אין מכבדין כו' וגשרים מקום סכנה הוא אפילו נועדו אין מכבדין ועיין ר"מ פ"ו מה' ת"ת ה"ה יע"ש

והא דאין מכבדין בידים מזוהמות חה"ר פירש המברך שאני לעיין בברכה ולפ"ז ברכת המוצא א"צ עיון כ"כ משא"כ להרא"ש והרר"י משמע הטעם משו' כבוד ברכה א''כ אין לחלק בין נט"י להמוציא ומיהו בנט"י ראשונים ליכא ידים מזוהמות ומכבדין ודאי לגדול אלא צ"ע אם מכבדין למי שיבצע או לגדול אע"פי שבע"ה בוצע ואי"ה בפריי קפ"א ונט"י יבואר זה

בדף מ"ז ע"א גמרא אמר רב יהודא כו' עד שיטעום הבוצע כו' הבוצע פושט ידיו תחלה ואם בא לחלוק כבוד כו' עד שיכלה אמן מרוב עונים הנה הבוצע פושט ידיו תחלה ורשות לרבו יש בו ג' פירושים א' פושט ידיו לקערה לאכול תבשילין והוא דרך ארץ כ"פ המחבר בקס"ז (ועב"י פירש דברי הרמז"ל קצת בשינוי ממ"ש בכ"מ פ"ז מה""ב ה""ה יע"ש) ופירוש השני ושלישי הוא פירוש הרר"י ושר מקוצי בתו' ד"ה אין המסובין כי להרר"י אין מסובין רשאין לטעום אפילו נתן להם חלקו אסורין רק כשיש לכ""א ככר כפשטא דירושלמי והבוצע פושט ידיו לטבל פרוסת המוציא בליפתן קודם ורשות לכבד לרבו לטעום קודם הא לאיש אחר אסור לכבד לטעום קודם הבוצע והתו' כן פירשו אלא שהוכיחו מכאן דאם נתן לכ""א חלקו רשאין ורבו ל"ד הוא הדין איש אחר אבל אנן פסקינן דוקא כ"א ככר (ובשבת לחם משנה ויראה אף שיש לבוצע פת חטים ולדידהו פת שעורים או לבוצע שלימה ולהם פרוסה אפשר דרשאין לטעום קודם ואי"ה בפריי יבואר זה) הא נותן חלקו לא ואפילו לכבד רבו אסור

עוד יש מחלוקת אם יאכל הבוצע קודם אי רשאי ליתן לכ""א המוציא ואח"כ יטעום הבוצע והשר מקוצי מתיר ליתן להם קודם כי פירש ואם נתן רשות לרבו שנתן לו המוציא כו' וכן לפירוש ההר"י יע"ש וכ""פ הרב בקס"ז סט''ו ועט"ז אות ט"ו תמה שזה דברים סתורים בשלמא להשר מקוצי שפיר נותן לאחר ומיד טועם אחר יע""ש ואי""ה בפריי יבואר כוונתו וכאן אקצר והוא דבס"ו פסק אסור להפסיק יותר מכ"ד ויש דעה דאם הפסיק צריך לחזור ולברך עמ"א שם וא"כ בשלמא אם טועם הבוצע קודם שפיר אין הפסק באחרים כמ"ש הרב בקס"ז ס"ו אם טעם המברך אחרים הפסיקו עמ"א אות י"ט לכתחלה לא י"ל בדבור אבל בשתיקה לא אבל ליתן לאחרים תחלה קשה ועמ"א אות ל"ד תי' קצת בזה ושם יבואר אי"ה ואי קשיא איך אמר אסורין לטעום עד שיטעום הבוצע הא אין נותן להם כלום וכ"א מככרו רשאי י"ל שאסורין לבצוע בעצמן מפת שבצע הבוצע ולטעום קודם הבוצע

ויש לחקור כמה חקירות ובקצרה א' אם כ"א מברך המוצי' בפ"ע אם רשאין לטעו' קודם המברך ב' הא דבע"ה בוצע אם כ"א יש לו ככר בפ"ע מהו ג' גדול בוצע אם לכ"א ככר בפ''ע ואם יש לחלק בין מברכין כ"א בפ''ע או לאו ד' הא דמוצי' אותם בברכה שלו ואסור לטעום עד שיכלה אמן מפי הרוב אם דוקא כשכולם יוצאין בברכתו א"ד אף שמברכין כ""א לעצמ' ה' בשבת ויו"ט כשאין יין ומקדש על הפת אם אסורים לטעום המסובין עד שיטעום הבוצע ו' אם הא דבעי כוונת שומע ומשמיע ודוקא כשלא ענה אמן הא ענה אמן אע"ג שלא כיון המשמיע א"ד ל"ש

ואען ואומר לכאורה גדול עונה אמן יותר ממברך ולדעת יש"ש ב"ק הביאו המ"א קצ"ט דשומע מקטן יוצא ד"ת בבהמ"ז ומטעם שכתבתי בפ"ק דף כ"ף גבי נשים בבהמ"ז ד''ת דאמן יותר ממברך ה"ה כאן א"צ כוונת משמיע אלא שברי"ג סעיף ג' משמע אף עונה אמן צריך כוונת משמיע ובאמת מר''מ אין הכרע רק צריך כוונה בלא ענה אמן ומיהו מר""ה אכוון ותקע לי מסתמא הי' עונה אמן דחייב לענות לא רשות וע"כ אפ"ה בעינן כוונת משמיע וכוונת שומע פשיטא דבעינן ואם יש לחלק בשבת במקדש על הפת הוא ממ"ש הט"ז ברע"ג אות ג' דיכול לברך המוציא בקידוש ולהוציא אחרים אעפ"י שלא נהנה כמו פה"ג א"כ למ"ש הרא"ש ז"ל בשמעתין הטעם דאסור לטעום קודם בוצע דאין ראוי שיטעמו הם קודם שנהנה הוא (יע"ש במ"ש הלכך כו') א"כ בשבת רשאי לקדש על הפת כו' ורשאין הם לטעום קודם כאמור אלא שזה אינו דזה לתי' הרא"ש ז"ל והרר"י דיש לחלק בין קידוש ההוא סבא דגחין ושתי כו' כתב שפיר הטעם הלכך כו' משא"כ לדידן הטעם לאו משום הכין הוא דא"כ איזה חילוק יש בין יש לכ"א ככר או כוס כו' אלא טעמא אחרינא וא"כ ודאי אין לחלק בין שבת לחול וכן מבואר בש"ע רע"א סי"ו ורע"ד ס"ג ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך

ואם כ"א מברך לעצמו אם רשאי הבוצע לטעום קודם שיענו אמן יש לספק דאפשר אמן מברכה כשיוצאין כולם בברכתו דהוי מצוה לענות אמן משא"כ כשכ"א מברך לעצמו ויראה אף כה"ג אמן אסור לטעום וראיה מברכת כהנים שאין מתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי הרוב והא דבע"ה בוצע פשיט' כשיש לכ"א כבר אין שייך טעם בעין יפה כו' אבל גדול בוצע אף שיש לכ"א כבר הוא המוציאן בברכתו וכבוד התורה כו' ומה שיש מהספק אם כ"א מברך לעצמו י"ל ל"ש קדימה כה"ג דוגמא לדבר כשאין ברכותיהן שוות רק לאקדומי אין כאן כיבוד כ"כ יע"ש מ"א א' ואם רשאין לטעום קודם הבוצע בשזקוקים לכבדו אם כ"א מברך המוציא לעצמו לדידן דלית לן טעם הרא"ש מ"ש הלכך כו' יש לספק בזה

מ"ש הכ"מ פ"ז מה"ב על מ"ש הרמז"ל אין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן כו'. כתב דא ודא אחת היא א"י זה דאסור לבצוע כלל שתהא הפת שלימה כשאומרים אמן כמ"ש רש"י ז"ל ואי"ה בפריי יבואר זה

ת"ר אין עונין אמן חטופה פירש"י ז"ל בחטף ולא בפתח היינו בשב"א לא בפתח שהוא קמץ (רש"י קורא כן לקמן פתח עיין צוהר התיבה) ועמ"א קכ"ד אות י"ב בשם ב"ח ויש לעיין אם בקמץ קטן אם רשאי כי י"ל חטף קמץ ומיהו ממ"ש ולא בפתח משמע בפתח דהוא קמץ שרי אף קמץ חטף ולא אמן יתומה יש בו כמה פירושים עיין ש''ע קכ"ד. וראוי להמתין עד שיסיים הש"ץ הכא נרא' שבסוף הברכה כמו גואל ישראל עד שיסיי' הלמ"ד וכיוצ' בזה לא כמו שחוטפין קודם גם הש"ץ אין מרגיש הנח נראה ואין נכון לעשות כן כמו אמן ג"כ צריך להרגיש הנח נראה במבטא ולא יאריך באמן יותר מדאי גם יאמר מיד אמן ויש לעיין אם שהה יותר מכ"ד לאחר הברכה אם יאמר אח"כ אמן

והוי יודע שמ"ש בגמרא דמפי רוב סגי וכ"פ בש"ע קכ"ד סט"ו כ' המ"א אות ט"ו אם מוציא רבים י"ח כדלקמן רכ"ח סיי"ח וט"ס וצ"ל קכ"ח ס"ח] הכהנים צריכין להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן וכמ"ש הב"י בקכ"ח בשם תו' אלו נאמרין דצריכין לשמוע הצבור ברכת כהנים ואע"ג דלאו שפיר עבדי וכ"כ המ"א שם אות כ''ז וכוונתו כאן בר"ה דמוציא הש"ץ לשאין בקי א"כ צריך להמתין עד שיסיימו כולם אמן דהא צריכין לשמוע ברכה שני' וה"ה במגילה שלש ברכות צריך להמתין עד שיכלה אמן מכל השומעים דהא צריכים לשמוע הברכות ומגילה וכן כל כיוצא בזה ואי"ה בפריי כאן ובה' מגילה יבואר זה רב ושמואל הוה יתבי כו' מסרה"ב כו' (אפשר משמש דבר והפוכו א' מסרהב בה"א הוא ע"א) אורדיליא כו' פירש"י ז"ל ליחייב בזימון כו' משום דרב סובר לעיל מ"ה ב' דשנים רשות לזמן ע"כ כאן חיוב קאמר דאין חיוב קאי לצרף עצמו בלא"ה יוכל לענות ברוך שאכלנו משלו כיון שאכל עיין רש"י מ"ה ב' מצאן אומר ברוך הוא דלא אכל ועיין הרר"י ר"פ ורא"ש וקשיא ליה להרר"י דוקא הוקבע בהמוציא הא לא"ה רשאין לחלק ורב סובר שנים רשות א"כ ע"כ חוב קאמר אלמא אפי' כבר אכלו כל היכי דאי מצי למיכל חוב הוא ודע דבר"מ פ"ה מה"ב ה"ט כתב דמצי למיכל מידי וכ"כ בש"ע משמע הא