ראש יוסף על ברכות לו

וחתימה פירות אבל למ"ד על הפירות כתב בחה"ר דיצא על התפוחים אלא שהב"י כתב דהר"מ בפ"ח מה"ב משמע דסובר כרא"ש והיינו מדכתב ענבים ותפוחים ולא כתב יין ותפוחים ואיהו סובר על הארץ ופירות אפילו הכי לא יצא ביין ותפוחים וע"כ כמ"ש המ"א אות כ"א דבפתיחה נמי בעינן פירות דהיינו פרי העץ כו' ובאמת מר"מ אין הכרע שהרי מרישא איכא למידק איפכא שכתב בפ"ח הי' אוכל בשר ושותה יין אין פוטר הא יין ופה"ע פוטר ועיין לח"מ שם ודוחק גדול לומר דסובר כהר"ר יחיאל דלפתן דהיינו בשר ודגים פוטר על המחי' ודוקא בשר ויין לא הא מחי' ובשר פוטר עט"ז ר"ח אות י"ו ואי"ה בפריי יבואר זה

על המחי' פוטר יין ותמרים דהא הרא"ש ז"ל לא הודה להר"ר יחיאל בנו ז"ל בלפתן דלא זיין אבל יין מסעד נמי ותמרים נמי מיזן זיין או לאו מבואר אי"ה בפריי שם ושוב ראיתי בא"ר שם אות כ"ו הרגיש בזה וכאן אין להאריך: ע''ב גמרא כל הטעון כו' ויש לפניו כו' אע"ג פחות מכשיעור לפניו אבל לאחריו לא משמע לי' על יין קאמר ועיין חה"ר

מ"ה ע"ב פוק חזי מאי עמא דבר על המים שהכל ואחריו בכ"ר ועיין ר"מ בפירוש המשניות דוקא לצמאו אבל לבלוע שום דבר או להטעים מה שיש בפיו אין מברך דלאו דוקא חנקתי' אומצא דמים אין נהנה דוקא כששותה שצמא הא שאר משקין נהנה ואי"ה בפריי יבואר

הררי"י מביא סוף הפרק הרנב"ר ובשו"ת ח"צ הוכיח באיזה מסכת' דנ"י חברו שהרנ''בר הוא רק רבינו נסים בר' ראובן וכאן קשה דהרר"י הי' זמן רב קודם וגם תלמידי הרר"י הם הרמב"ן ורשב"א לא הביאו ר"ן כי הי' עם הרא"ש בחד זמן עיין א"ר ר"ח רש"י שברי"ף א"י מי חיברו אם יש לסמוך עליו ואי"ה בכללי הפוסקים אבאר מזה: בריך רחמנא דסייען סליק פרק כיצד מברכין פרק זיין במשנה שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן רש"י להזדמן לצרף א"ע יחד ולומר נברך ובא דלי"ת תמורת תי"ו התפעל אם הפ"א זיין כמו מדיין נזדמן וכמוהו רבים ודוקא פת הא שבעת המינין לא וכ"כ הרמז"ל פ"ה מה"ב ועב"י דלא כמרדכי בשם ראבי"ה דסובר זיי"ן מינים מזמנים ועיין א''ר קצ"ג א' בשם ב"ח די"ל שלא לקבוע ג' על זיין מינים יע"ש ועיין לעיל ל"ז א' ותו' די"ה נתן דלא כראבי"ה ור"ע בירך לעצמו ולראבי"ה א"ש טפי דלא הוזכר שבירך לעצמו ומיהו אפילו שנים אכלו פת וא' עלה ירק וכדומה מצטרף לזימון כמבואר בש"ע סימן קצ"ז ס"ג ומיהו כזית בעינן וירק או רביעית מכוס עמ"א שם ח' וא"ש שמש פחות מכזית אין מזמנין דעכ"פ כזית בעינן אף מירק ואי"ה בפריי יבואר עוד בדין זה והרמז"ל פ"ה מה"ב הי"ת לג' דוקא פת וירק לא ובחי''ד פסק דין דא' בירך שנים מזמנין עליו והרא"ש והטור כתבו דלא גרע מאכל ירק והרי הר"מ ז"ל סובר ירק בג' לא ואפי"ה כאן מהני וא"י דמיון ירק אומר ברוך שאכלנו על כזית ירק משא"כ כאן כבר בירך לגמרי עיין לקמן נו"ן א' רבה תוספאה ובפריי איי"ה יבואר בקצ''ד

ומ"ש רש"י כגון נברך דיש דעות לומר ברכו ומלת כגון כגוון כמו כעין הבדולח מלשון מראה

אכל דמאי כו' מזמנין אכל טבל אין מזמנין מפירש"י ד"ה והשמש כו' דמאי כו' אשמעינן דאין כאן ברכה בעבירה ומיהו כותי דג"א הן ושמש דהוה קביעות והכ''מ פ"א היינו כתב דרש"י כר"מ ז"ל דבר האסור אין מברכין עליו היינו מדכתב דלא הוה ברכה בעבירה משמע ודאי טבל הטעם משום בעבירה ומיהו י"ל בהמ"ז סובר דמברך דהוה ד"ת כדעת הר"א מפראג הובא בד"מ קצ''ו ומש"ה בשבת כ"ג פירש"י מ"ד דפ"ק דדמאי מברכין ומזמנין ברכת המוציא ולא בה"ז דודאי טבל נמי ד''ת מברכין ומתוספתא שהביא הב"י שם אין ראי' דהתם ברכה דרבנן אין מברכין באיסור והרע"ב בפ"ז דברכות מ"א מפרש כרש"י דברכה בעבירה ואפ"ה במ"ז פ"ק דדמאי מפרש ברכת המזון אולי רבות' פירש דאפ"ה ודאי טבל לא כהרמז"ל דבהמ"ז נמי לא ובזה הוקל מעליו תלונת התוי"ט שם יע"ש ותבין והר"ש שם בדמאי סיים ברכת המזון דטעונה כוס כלומר דאכילת דמאי אכילה חשובה וטעונה כוס ג"כ דאי לברך בהמ''ז ודאי נמי כרא"ש וראב"ד יע"ש ומ"ש שם דמאי וא' עני א"י הא מגו דמפקיר אפילו הוא עשיר

ועיין בחה"ר חלת האור כמו שלנו אם אכלו בלא חלה אין מצטרפין יע"ש ואע"ג דאי בעי מבטלה ברוב לכתחלה עי"ד שכ"ד מ"מ השתא איסורא אכיל וה"ה לדידן דלא מברך תחלה וסוף וה"ה תבשיל עכו"ם וכיוצא בזה אע"ג שהוא איסור דרבנן כמו שכל דרבנן דיש בידו לתקן עיין סימן קצ"ו ור"ד בענין אכילת איסור ומ"ש הט"ז דמתני' אשמעינן רבותא אפילו זימון דעלה של ירק מצטרף אפ"ה איסור לא קשה להר"מ עלה של ירק בשלשה לא מהני וא"כ הל"ל רבותא בהמ"ז ד"ת לא וכ"ש זימון דלא קבע והרמז"ל כתב הטעם משום דלא קבע כמו פירות להרא"ש ז"ל אע"ג דירק לג' מצטרף איסור גרע טפי עלח"מ שם ומ"ש הט"ז מ"ש שוגג מסכנה כתב חמד משה דזה נותן שבח דמותר לו במקום סכנה וזה מתחרט ויפה כתב ואי"ה בפריי יבואר זה

ודעת התוס' ד"ה אכל טבל כהרא"ש דבר איסור מברך דאל"כ לק''מ מתרומה אלא הטעם דאין קבע ומש"ה מחק רש"ל הא דאין מברך אלא מנאץ דלהרא"ש מברך יע"ש ומהרש"א ז"ל ישב זה דמנאץ ודאי לא הוה קביעות יע''ש עיין פירוש המשניות מ"ש יש בו חלק הכהן לכאורה טבל הטעם דגזל הוא דכזית יש בו חלק הכהן וזה שבוש דאפילו אכל יותר הרבה גם אפשר להפריש ממקום אחר אלא הטעם משום איסור או דאין קבע

ואם אכל ספק איסור תורה לא יברך דאפילו איסור דרבנן אין מברך ואפילו ביצה מספק טרפה שאפשר שתטעון מכל מקום אפילו אחר) כך מכל מקום בשעה שאכל איסור אכל וצריך כפרה עיין צ''צ בזה בענין דשכל"מ

אם ג' אכלו דבר איסור במקום סכנה מברכין אבל אין מזמנין וכ"מ בש"ע דלא הוה קביעות והר"מ יודה לזה ואף א' אכל כהאי גוונא דגרע מפירות לדידן ובפריי אי"ה יבואר

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן עיין ש"ע סימן קצ"ט וא"ר אות ג' ומה נשים כו' כפשוטו משום פריצותא נשים עם אנשים כשירים עבדים נמי עם אנשים כשירים משום פריצותא משכב זכור עיין פירוש רש"י ע"ב וקטנים דאין יודעין או שאין מחויבין מ"ה ובטור הביא בשם הרר"י כהן דעשה מעשה וצירף אשה לזימון וראי' מדאבעי' בדף כ' אם מוציאה תבעי לצירוף ביאור דבריו כי סובר פריצותא ל"ש רק נשים עם עבדים ומתני' הכין מיירי ואי אשה אף מצטרפת דהוה דרבנן דמספקא לן א"כ תבעי אי מצטרפת וכ"ש אי מוציאה א"ו מצטרפת ומתני' או נשים עם עבדים או כמ"ש א"ר נשים עם אנשים כשרים פריצותא אבל עם בעלה ליכא פריצותא אבל אנן סוברים דנשים עם אנשים משום פריצותא או אין חברתן נאה אפילו עם בעלה ותו ליכא למבעיא אם מצטרפות דודאי אין מצטרפות אלא אם מוציאה אחד שא"א נברך דכל שאומרים נברך הוה פריצותא כמ"ש הר"ן ז"ל במגלה הכל כשרים כו' (הב"י הביא כאן ויראה לפרש דה"פ דא"א שמוציאה האשה בקריאת מגלה לרבים ואין מצטרפת זה אין לו שחר וכאן דאין מצטרפות לזימון ג' באמת אין מוציאה אחרים היינו באומרת נברך א"א לה לברך על הכוס דמינכר שיש דבור ביניהם והוה פריצותא משא"כ מגלה אין מינכר דנוסח הקריאה וברכה שוה ליחיד ורבים שוה ומש"ה אין לפשוט בעיין דאי נשים חייבות בבהמ"ז מ"ה ומוציאין אחרים היינו בלא נברך איש ואשה מוציאה או סופר ובור ובמגלה הקשינו קצת בזה וגם ראינו מי שנתקשה בדברי הר"ן הללו ולפי מ''ש א"ש

והנה לדידן נשים ועבדים אין עושין חבורה היינו אף שיש ג' עבדים וג' נשים כמ"ש המ"א קצ"ט אות ד' דאל"כ אף כשרים עם נשים לא אבל כשיש ג' חוץ אשה בכשרים מחויבת כו' וצריך לשמוע ברכת הזימון מן המברך כמ"ש בש"ע ומ"מ לא נתבאר בש"ע לדידן אשה עם בעלה ועוד איש או בנה אם מצטרפות ובא"ח הביא בשם דרשות מהרי"ל דעשה מעשה וצירף אשתו לזימון וכ"מ בפסח שמחזרין אחר זימון ולכאורה לדידן אין נ"מ דאשה מדרבנן וכבר פסק הרב בקצ"ט בקטן שהגיע לחינוך אין מצטרף וה"ה אשה עם בעלה ומיהו י"ל דהוה ס"ס שמא נשים בבהמ"ז ד"ת ואת"ל דרבנן שמא קטן הגיע לחינוך מצטרף וה"ה כאן ומיהו פסק הרב אין בו ספק לדידן כמ"ש בה"ג בי"ד ומ"ש כאן ואין לשנות ומ"מ צ"ע ואי"ה בפריי יבואר

ודע דכתב שם בש"ע טומטום אפילו מינו אין מוציא וכתב ב"י משום דזה נקבה וזה זכר והא כאן הוי ס"ס שמא נשים ד"ת ועיין מגילה תרפ"ט כתב דגרע טומטום וכאן לא כ"כ ויבואר אי"ה בפריי ועבדים מ"ה חייבין בבהמ"ז וכאן אין להאריך

עד כמה מזמנין כזית וכן הלכה ופירש"י ז"ל נ"מ להוציא אחרים דאי לבהמ"ז אין ענינו לכאן היל"ל ע"כ יאכל ויהא חייב בהמ"ז ולמ"ד כזית ד"ת א"ש נמי אבל לדעת בה"ג כזית דרבנן ואין מוציא כדי שביעה קשה קצת ואי"ה בפריי יבואר זה

ובתוספות בד"ה שלשה כו' ירושלמי יבואר אי"ה לקמן במשנה שלשה שאכלו כא' אינן רשאין לחלק ועיין הרר"י ורא"ש שם וכאן אין להאריך בזה

ובד''ה אכל טבל כו' ואפילו שלשתן טבל כו' דל"ת א' גרע טפי קמ"ל דאין זה קביעות ופירשתיו במשנה יפה בעזה"י ומ"ש ג' מודרים הנאה משמע אם שנים מודרין מא' וא' מהם מזמנין כיון דרוב דהיינו שנים יכולין ואלו כהן תרומה קאמר בערכין דכהן מצי אכל משלהם משמע הא לאו הכי לא כמו כהנים תרומה וזר פ"ג עיין ש"ע קצ"ו וא"כ ג' ל"ד ושם יבואר אי"ה

גמרא ואם א"א ימעך הקורא מבואר דאף הקורא אין רשאי להגביה מן המתרגם ועיין כ"מ פי"ב מה' תפלה וכתב ומשמע לי' לגמרא וצ"ע הלא מבואר הוא ועיין פ"ד מה' ת"ת ה"ג בכ"מ ולח"מ ועיין א"ח קמ"ה ואי"ה יבואר שם

ע"ב גמרא שאני התם דאיכא דעות מפרש"י ז"ל רשות אבל עם אנשים ויש ג' לבד הם הוי חובה מההיא דערכין סמ"ג ומתורץ קושיות התוס' ד"ה שאני וכ"פ המחבר בקצ"ט ס"ז וצ"ע אם אכלו ג' אנשים עם נשים הרבה אם רשאין הנשים לחלק אח"כ ולזמן לעצמם דמפקי מחובה לרשות כמו בשנים ושלשה ואעפ"י דקיי"ל שנים אם רצו אין מזמנין מ"מ הסברא אמת. ואי"ה בפריי יבואר זה והא דפריך אי הכי י"ל קצת דאי רשות אמטו להכי נשים ועבדים אין רשאין משא"כ אי חובה למה הפקיעו חובת זימון בשביל טעם כ"ד דפריצותא ומשני טעם חזק הוא והפקיעו רבנן תורת זימון כה"ג ואפי' ליכא כ"א ב' נשים ועבד א' או להיפוך

גופא יצא א' קוראין לו כו' והוא דקרי ועני היינו אפילו עומד במקומו ברשות אחר משא"כ בעשרה לענין הזכרת השם בעינן שיהיו כולם במקום אחד וברשות אחד כמו בתפלה ע' מה שכת' לקמן משנה דב' חבורות יע"ש

אמר אביי נקטינן שנים מצוה לחלוק לא זו שאין רשאין לזמן אפילו בהמ"ז מצוה לחלק והיינו בהמ"ז אבל המוציא א' מוציא חברו כמ"ש