ראש יוסף על ברכות לה

הזוהמא בתוך הסעודה מברכין וקשי' ירושלמי מה בין יין תוך הסעודה כ"א מברך לעצמו ומ"ש מוגמר כו' וכ"ה שיטת הגאונים. עיין הרר"י ודע דסבור הייתי לומר דמש"ה פירש הר"א ז"ל אעפ"י שמביאין לאחר המזון ואחר מברך בתוך הסעודה הוא מברך הבוצע משום דיין לאחר המזון נמי הוא מברך אלא שבהשגות מבואר דמוגיר לאחר המזון אחר מברך יע"ש וצריך לחלק בין יין מצרכי סעודה ובין מוגמר והכד דמצי לפרש אעפ"י לאחר הסעודה ממש לאחר בהמ"ז והבן זה) ושיטת רש"י כפי שמפרש הרר"י ז"ל בדבריו דהוא מברך על המוגמר בהביאו קודם בהמ"ז אעפ"י שרגילין לאחר בהמ"ז ואז אחר מברך אבל קודם בהמ"ז הוא המברך על היין מברך על המוגמר ולפ"ז קשה ירושלמי דאין לו ביאור לשני הפירושים ואם נאמר דרש"י כתוספת וכן מורה לשון רש"י ז"ל ולאחר המזון הוא מברך על המוגמר אפשר רש"י כר"מ ז"ל דהמברך על היין התחיל בברכה גומר נטילת מים אחרונים ובהמ"ז ומוגמר ומיהו והוא איין קאי דבהמ"ז לא נזכר במשנה וא"ש מה שהקשה התו' יו"ט אב"י בקע"ד דר"מ כרש"י ז"ל דאין הכרח לומר כהרר"י בדבריו עד דמקשה מירושלמי הביאו ליין אי קודם בהמ"ז שפיר א' מברך לכולן והסיבה הא יושבין עדיין מסובן גם מ"ש לישנא דוהוא לא א"ש י"ל נמי והוא מי שבירך על היין ונט"י באחרונה ובהמ"ז בהתחיל גומר בברכות אחרונה כמ"ש רש''י ז"ל בהדיא אלא שנצטרך לומר שיטה ד' לתוספת שכתבו אעפ"י שיש הפסק רב בין יין למוגמר והבן ומיהו למ"ש הר"מ פ"ד מה"ב הי"ג דירושלמי יש לו ביאור דתנן סתמא א' מברך על המוגמר משמע אפילו תוך הסעודה עכ"פ א' מברך לכולם י"ל כמ"ש הרר"י ואין להאריך

עיין במ"א רי"ג אות א' מ"ש מתוס' משמע דמוגמר אפילו ישיבה לא בעי א"י מהיכן למד כן ואפשר לאחר המזון דרכייהו למיעקר ישיבה דידהו לאו ישיבה כמו באורחין שהביא שם ואי' ה יבואר בפריי

מסייע לי' לרב כו' כלומר מי שעוסק במצוה אחת ונתן לו הגדול רשות עוסק באחרת ה"ה זה בוצע ומברך על מוגמר שבתוך הסעודה דכחדא הוה או מברך על היין ומוגמר או גומר כל הברכות אחרונות והא דדאיק אע"ג דאיכא גדול מני' דאל"ה פשיטא עיין הרר"י בזה

מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו והא לא אר"ח המוציא כו' משתעלה לא קודם לכן דהוה קודם דקודם ופריך והא לא ארח ומכל נהנין ל"ק דמיד אוכל משא"כ כאן דיש קצת הפסק מותר ומשני מהמוציא דלאחר הברכה פורס כדמסיק לעיל

כל המוגמרות כו' חוד ממושק כו' והכין הלכת' ותיובת' ל"ג דדומה לאלו קאמר כמ"ש התו' ד"ה ועל וסדר המעלות ברכת הריח יראה כך בורא שמן ערב למטה ממנו בורא עצי בשמים הנותן ריח טוב בפירות בורא עשבי בשמים בורא מיני בשמים וראוי להקדים המבורר קודם כמו בברכת אכילה ועל כולם אם נתכוין ואמר מיני בשמים יצא ובסתם לא יצא אא"כ הי' מין א' לפניו כמו באכילה בר"ו יע"ש ועשבי בשמים לא פטר לעצי בשמים דפה"א אילן נמי יונק מאדמה משא"כ בעשבי אין בכלל עצי ומספק מברך מיני בשמים

אם נתערבו עצי בשמים עם עשבי בשמים מברך בורא מיני בשמים כלבו ופוסקים א"ר אות י"ו ויראה הרבה מיני עצי בשמים אין מברך עליו מיני עצ"י בשמים כ"א בורא עצי בשמים והנה על וורד ומי וורד יש מחלוקת אם עצי או ריח טוב בפירות נעגליך וצימרונג נמי יש מחלוקת כי נעגליך מבואר בה' ברכות שאין ראוי לאכילה כך יע"ש והנה הנותן ריח טוב ג"כ מחלוקת אשר נתן או הנותן עיין א"ר אות ה' ע"כ נראה דטוב יותר לברך מיני בשמים וצ"ע ומיהו הנעגליך וצימרונג כתב א"ר אות ט' דעדיף לברך במ"ב יע"ש

פלפלין וזנגבי"ל רטובין וכ"ש יבש יראה לברך במ"ב לא ריח טוב בפירות דאין פירי והוה כמו וורד ומיהו הי' ראוי לברך על פלפלין בורא עצי בשמים ועיין א"ר רצ"ז בשם פסקי תוספת דפלפלין ריחו קשה יע"ש ועמ"א ט"ז רצ"ח וי"ד ק"ח ובאמת אפילו אי לאו בשמים ליהוי כמו ריח טוב בפירות וכדומה ואין להאריך כאן

אם נוטל פרי לאכילה ולהריח מסיק א"ר אות וי"ו דמברך קודם להריח ואח"כ מברך על אכילה דאם יאכל תחלה הריח בלא ברכה משא"כ ב' מינין לפניו אכילה וריח מברך אכילה קודם טור רי"ב

ע"ב גמרא אמר מר זוטרא בר טובי' כו' שנאמר כל הנשמה הא דלא אמר דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה כמו באכילה י"ל דהתם הגוף נהנה משא"כ כאן רוחניי אין נהנה רק הנפש לכך אסמכוה אקרא ועיין ר"מ פ"ט מה"ב כתב בה"א כשם שאסור ליהנות באכילה בלא ברכה ה"ה בריח יע"ש ועיין א"ר אות ב' בשם מהר"מ דיין ז"ל אמר מש"ה אין לברך שהחיינו דקאי על הנפש והיא נצחיות יע"ש ודפח"ח וע"ש בשם ע"ת דאין מברך ברכה אחרונה דבשלמא פירי לאכילה אכל ויכלה הפירי מברך ונותן שבח משא"כ בריח דעדיין הדבר ההוא בעין ולא כלה יע"ש ואף במוגמר על האש מ"מ י"ל לא פלוג ומ"מ הנכון דהוה כאוכל ונתעכל שאין מברך ברכה אחרונה ה"ה זה לאחר שהריח נפסק ממנו הנאה ועמ"א ברי"ב. מוס"ק עיין מ"א רי"ז ועמ"ש בספר גינת וורדים מזה

ת"ר הביאו לפניו שמן והדס כו' שמן ויין כו' י"מ ברכותיהן שוות שמן נקלט מעצי בשמים שמברכין בורא עצי בשמים וי"מ באין שוות ויין ושמן ודאי באין שוות ועיין לעיל מ"א א' באין שוות אין מחלוקת ולא שייך קדימה שאני הכא דיין לשתות והדס להריח מחולקין בו איזה קודם ועיין בפוסקים בזה

בדף מ"ד ע"א משנה הביאו לפניו מליח תחלה אפשר כמ"ש תה"ד ב"י רי"ב ומיהו להב"י (השמיטו בש"ע) א"ש טפי דוקא תחלה הא פת תחלה המוציא ועתוי"ט והנה עיקר פוטר טפל כלל גדול בברכות בין ברכותיהן שוות' דצריך ליטול העיקר בימינו ולברך עליו עיין ר"ו ס"ד ועיין רי"ב בהג"ה דרשאי לברך שהכל על הגרעינין התם שלא ישתה אליבא דיקנא הא לא"ה צריך לברך על העיקר ואוכל ואח"כ הטפילה ואם בירך על הטפל צריך שיתכוין בפירוש לפטור העיקר אף ברכותיהן שוות כמ"ש הרב ברי"א ס"ה מתשובת הרשב"א ואין ברכותיהן שוות נמי מברך על העיקר ופוטר טפילה והנה לפירש"י ז"ל י"ל מלת בתחלה ע"ד הצחות לומר ל"מ אם אכל פירות גינוסר תחלה דמליח עיקר אפילו מליח תחלה לפעמים נמי כמו שיראה מלשון הטור וש"ע ברי"ב עט"ז שם אות ב'

והנה רש"י פירש בגמרא שמולח הפירות גינוסר וחשובים הם מפת וכמ"ש הרר"י יע"ש ולהנצל מקושיות התו' ד''ה באוכלי כו' ובמשנה מליח כל דבר מליח אפשר ל''ד פירות גינוסר ה"ה כל דבר חשוב מפת כמו דגים חשובים מאיי הים מלוחים ביותר ורוצה לאכול אותם והפת רק טפילה (עט"ז רי"ב ב' לבד הערינג פת עיקר יע"ש בזה) וגמרא לדוגמא נקט פירות גינוסר אבל לתו' ד''ה באוכלי וכ"ה דעת הר"מ ז"ל בפי' המשניות זאת המשנה אינה אלא באוכל פ"ג יע""ש דוקא כה"ג דאז צריך למליח כמו שמן ע"י אניגרון שהוא רפואה וכ"ה בחבורו פ''ג מה"ב ה"ז מי שצריך כו' יע"ש ואמרו לי משם הדרישה להיפוך וכפי דעתי כמ"ש שהטור והש"ע כרש"י וכבר כתבנו לעיל מלת בתחלה לרש"י ותוספת

והתוספת הקשו למ"ל פת ופרפרת (גם שם מטעם עיקר פוטר טפילה אפילו דייסא טפילה הוה כו') ומתני' דכאן ותירצו דאפילו פת טפל וקשיא ליתני מתני' דכאן זה הכלל ותו לא ומיהו לתו' ד"ה באוכלי י"ל דאשמעינן בתחלה הא פת תחלה לא כדעת הב"י ברי"ב לא כהרב שם ואע"ב דצריך למליח ומתירא שלא יזיק גרונו כמו בגרעינין קודם יין אבל אי פירות תחלה אין רבותא דפשיטא ועט"ז רי"ב אות ב' ותבין ומיהו למ"ש בעל המאור הביאו המ"א ברי"ב אות ב' דיש הפרש בין פת פוטר הכל אפילו אין דעתו לכך וכדעת הרב בסימן קע"ז ס"ה יע"ש ובשאר עיקר וטפל בעינן דעתו לכך היינו מונחים לפניו בסתמא נמי והנה זה הכלל לחודי' אין מספיק דאשמעינן אפילו פת טפילה אבל זה הכלל לאתויי מאי וי"ל דהפרש יש בפת טפילה בעינן דוקא מליח לרפואה לאחר פ"ב הא מליח כך אין פת טפילה ובשאר דברים כמו צנון וזית (במ"א א') אפילו התחיל אכילתו בצנון וזית להפיג חורפי' מברך על הצנון עפירש"י שם ואין ראי' דלשינות' כאן כל דבר מליח וכדכתיבנא לעיל) ולפירש"י וטור וש"ע כאן קשה למה לי זה הכלל ואפשר ברכותיהן שוות נמי יאחוז בימינו העיקר ויברך עליו וצ"ע

ולענין נטילה עמ"א אות ג' וא"ר ד' בשם תשובת רמ"א דא"צ נטילה ונראה השותה י"ש ואוכל פת פחות מכזית א"צ נטילה דהוה ס"ס עיין קנ"ח ס"ב ואי"ה בפריי יבואר זה הכלבו נסתפק אי עיקר פוטר טפילה בברכה אחרונה והב"י כתב שפשוט מהא דר"פ דברים מחמת הסעודה אין טעונים לאחריהם וכ"פ בש''ע ולי העני י"ל בעד הכלבו חדא דפת שאני חשוב מכל ועוד למ"ד כזית וכביצה ד"ת א"נ אכל מפת כדי שביעה דמחויב בהמ"ז מ"ה איך יפטור הבורא נפשות לזה דעיקר פוטר טפלה היינו ברכות דרבנן הם אמרו והם אמרו ומה"ט פת פוטר דייסא אפילו למאן דאמר ברכה מעין שלש ד"ת מ"מ יראה לי דמ"ה שלש ברכות פוטרין ברכה מעין שלש ומדרבנן הוא דלא פטר לכן הם אמרו ואמרו משא"כ בורא נפשות לבהמ''ז ד"ת לא וזה ספק של כלבו וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר זה הערינג נמלח במלח גם לא שלם והוה מי פירות וא"צ נטילת ידים ובחדושינו כ"ה כתבנו מזה ואי"ה בפריי יבואר זה משנה אכל ענבים תאנים ורמונים שלש והטוב ומטיב דרבנן אבל חטה ושעורה לא ופירש"י משמע כססה כמות שהוא חי' הא מבושלת שלם אפשר מברך ומיהו אנן פסקינן אפילו מבושלת שלימה פה"א ואחריו בנ"ר ואף למ"ד ברכה מעין שלש ר"ת ואכולהו קאי וארץ הפסיק בלחם בעי שלש כו' מ"מ חטה לאו בכלל ברכה דקרא הוה כמו הבוסר (עיין ר"ח במ"א שם) ואפילו מבושל שלם אין דרכן של ב"א לאכול כך כ"א דייסא וכיוצא בזה ואי"ה בפריי בסימן ר"ח יבואר זה וברכה מעין שלש נכלל בה זן וארץ וירושלים וגם מעין טוב ומטיב כי אתה טוב ומטיב וחשיב רק ברכות כמו שלש ברכות ועיין נוסח הברכה בפירוש המשניות כאן ובמ"א ר"ח אות י"ז ובסידורים ואי"ה יבואר

גמרא אמר ריב"ל כל שהוא משבעת המינין בתחלה פה"ע ולסוף מעין שלש חוץ חטה ושעורה דלכתחלה פה"א מבושל שלם או חי כו' וכפירש''י ז"ל עיין הרר"י הקשה מתני' היא ולי העני אפשר לומר דאשמעינן כל שהוא בעין הא ע"י תערובת כל שרוב מין אחר בטלי אלו ברוב ול"ת חשיבות דשבעת המינים לא בטילי ודוקא חמשת מיני דגן דזייני טובא יש להם מעלה זו משא"כ פירות ה' ווינים בטלו ברוב ומברכין שהכל וכדומה ור' יעקב בר אידי דאמר כל שהוא מחמשת המינין משום ברכה אחרונה קאמר דע"י תערובות לפעמים כשאין כזית כא"פ אין מברך רק בנ"ר כמ"ש המחבר בר"ח ס"ט יע"ש

מחתם במאי חותם כו' פירש"י דלא הוה תרתי ואע"ג דמחי' חותם על הארץ ועל המחי' התם ארץ מוציאת מחי' משא"כ כאן בפירות י"ל תרתי כי אילן מוציא פירות ומ"מ מסיק דלא הוה תרתי דעיקר אילן ארעא הוא דאם בירך על העץ פה"א יצא ולא יאמר על המחי' וארץ דהוה חותמין בשתים ולענין חתימת יין יש מחלוקת עיין א"ח סימן ר"ח סי"א להר"מ על הארץ ועל הפירות ולטור ורא"ש אביו על הארץ ועל פרי הגפן ולא הכריע המחבר ומ"מ כתב בראשונה סברת הרא"ש דלכ"ע יצא בזה כמ"ש הט"ז שם ובסמ"ג שם גפן ותפוחים לא יצא בברכה מעין שלש על התפוחים וצריך לברך בנ"ר והנה הרא"ש סובר על הארץ ועל פרי הגפן מש"ה יין ותפוחים לא יצא דלא נזכר בחתימה