ראש יוסף על ברכות לד

פרפרת דלפני הסעודה פרגיות בשר ודגים וה"פ פרפרת שלפני המזון פוטר לאחר מזון דשהכל פוטר במ"מ לת"ק כל שיש ב' לפניו לכתחלה עושה כן והדר אמר ברך על הפת פטר פרפרת היינו לאו כגוונא דלעיל אלא ללפת ממש (עיין פי' המשניות ותבין פרפרת שם לטפל כמו גמטריאות פרפראות לחכמה ויש לפני הסעודה להמשיך תאות המאכל ויש מלפת ממש ומה שפי' הרמז"ל ללפת וכן בחבורו פ"ד מה"ב ה"ו היינו לפרש בירך על הפת פטר הפרפרת) ולעיל בירך על הפרפרת לפני המזון אעפ"י שיש לו פת אפ"ה מברך על פרפרת לרש"י כל שאין מלפת הפת כאמור ואמר בירך על פרפרת שהכל לא פטר פת דנופל אין פוטר לעיקר (א"נ פת שאני) הא פרפרת פוטר מ"ק שהכל למ"מ וב"ש חולק ואמר שהכל אין פוטר מ"ק וה"ה דפליג פרפרת שלפני המזון אין פוטר לאחר המזון כי זה שהכל וזה במ"מ וא"כ אם נאמר מ"ש רש"י לעיל מ"א א' ד"ה במאי פליגי הא ודאי לא מפטרא בחדא ברכה היינו פה"ע אין פוטר פה"א יש לומר הלכה כת"ק כאן ואם נאמר כפשטי' דלרש"י אין חולק אעולא דפה"א אין פוטר לכתחלה פה"ע הלכה כב"ש ואל תתמה ע"ז שהרי הרב אומר כן רבינו משה בפ"ד מה"ב ה"ו ועכ"מ שם ובהלכה י"א והאמת יורה דרכו דמפרש כרש"י הן במה שאמר ר"פ הלכתא יע"ש והן בפירוש המשנה שפי' וב"ש סובר פרפרת אין פוטר מ"ק משום דאסיפא פליג כאמור אלא מ"ש ואין הלכה כב"ש חזר בחבורו ופסק כב"ש או ט"ס בפי' המשניות והלכה כב"ש ומטעמא דאמרן דכעולא קיי"ל דפה"א אין פוטר פה"ע בב' מינין לפניו וכדאמרן

והתוספות מ"א ב' ד"ה והלכתא הקשו לרש"י דהוא הדין מ"ק: היינו לל"ב אסיפא עכ"פ ה"ה מדלא מבעיא בתרתי ויבואר לקמן אי"ה בפסקא איבעיא להו כו' וכאן ד"ה ברך הקשו לרש"י פשיטא דאין פרפרת פוטר פת היינו הואיל וטפל אבל מכל מקום רק ק"ק דאתא לאשמעינן דשהכל פוטר המוציא כו' ולתו' בירך על פרפרת היינו חביצא במ"מ פוטר לאחר המזון היינו) קודם המוציא או קודם נטילה בגוונ' דיין לפני המזון כו') דלאחר המוציא פת פוטר חביצא כמו מ"ק והביאו ראי' מגמרא דפרפרת פוטר מ"ק וכבר נתבאר לרש"י ואין להאריך ועיין לח"מ פ"ד מה"ב ה"ו ואזיל לשיטתיה בהי"א ולפי מ"ש פוסק כרש"י ועיין קע"ו וקס"ח במ"א ויבואר בפריי אי"ה בזה

היו יושבין הסבו כו' א"ח קס"ז סי"א וסי"ג ורי"ג ס"א יע"ש והנה הלכת' כך הוא דודאי כל שנתכוין בפירוש המברך וחבירו לצאת יצאו דיעבד אפילו פת ויין ושאר דברים אפילו בלא ישיבה כלל שעומדין בשדה וכדומה רחוקים זה מזה ואמר א' לחבירו שיכוין כו' אלא דפת ויין שהם בעצמם חשובים (לא הברכות דבמ"מ י"א דחשוב יותר מגפן) הצריכו חז"ל הסבו לכתחלה ולדידן ישיבה בשולחן אחד ובהסבו אפילו בסתם מסתמא כיון המברך והם יכוונו לשמוע ויענו אמן ואם לא יענו אמן נמי יצאו דיעבד ושאר דברים לא בעי היסבה וי"א גם ישיבה לא בעי וי"א ישיבה בעי ועב"י רי"ג ישיבה בעי שיהא נראה שמתכוונין יע"ש ולפ"ז ק"ק מ"ש בש"ע שם דלדידן אין חילוק בין פת לפירות הא יש הפרש רב דלפת ויין לכתחלה צריך ישיבה אפילו אמרו בפירוש שיתכוין להוציא ולצאת אין רשאי' ושאר דברים כה"ג כל שאומרים בפירוש אפילו לכתחלה רשאין כל שמתכיוין בפירוש וא"כ ישיבה לדידן נמי ודין דהסבו נוהג בין בהמוציא ובין בהמ"ז והיינו בשלשה אבל שנים בהמ"ז לא עיין א"ח קצ"ג ובפירות אין זימון לפירות אפילו בשלשה לכתחלה לא ודיעבד אם כוונו יצאו עיין רי"ג ובהמ"ז בשנים אחד א"י א' מברך לו וה"ה פירות כה"ג אף ברכה אחרונה ופשוט הוא ואי"ה בפריי יבואר הכל וכאן אין להאריך עיין לקמן מ"ג א' אורחי' שאני ישבתי דברי ב"י רי"ג יע"ש

ע"כ בא להם יין תוך המזון כ"א מברך לעצמו ובשלא הי' להם יין קודם המזון ואע"ג בשבת ע"כ כוס קידוש י"ל קודם נטילה למ"ד קודם נטילה לא מהני וא"נ אריפתא וא"כ בחול ובמקום שאין רגילין כ"כ: ועיין בתוס' ד"ה רב ששת ואי"ה בפריי יבואר בקע"ז מזה וכאן אין להאריך

גמרא איבעיא להו יין שתוך המזון מהו למפטר לאחר המזון ת"ש כו' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר וע"כ בשלא הי' לו ה"ה זה די"ל דתנא זה בתר זה משמע לי' דה"פ בתוך המזון ולאחר המזון ומשני דלאו ארישא קאי עיין פירש"י ז"ל ועיין חה"ר בשם הראב"ד ז"ל הוכיח דבחול במצוי יין דינו כשבת דאל"כ בשבת יין לפני המזון קידוש פוטר וחה"ר דחי לה דמקדש אריפתא וי"ל להר"א ז"ל מה מקשה מיין תוך המזון ולאחר המזון דבחול איירי ולא מצוי דע"כ הכין הוא דאי מדתנן סתמא אף בשבת הא אית ליה יין שלפני המזון אלא אריפתא או קודם נטילה וצ"ע ועיין תו' ד"ה יין שרמזו לזה דבשבת וריפתא ועיין פירש"י ז"ל

איבעיא להו ב"ש ארישא כו' פירשתיו במתני' וכאן אבאר בקצרה. לפירש"י ז"ל מיבעיא בתרתי אי ארישא ע"כ לת"ק פת פוטר פרפרת בשר ודגים אף שלא ללפת וכ"ש מעשה קדרה דזייני טובא (עיין פירש"י ד"ה פטר וד"ה וכל שכן) דאי ללפת מ"ק אין כ"ש כאמור ופרפרת בשר ודגים לא פטר למ"ק במ"מ דשהכל אין פוטר לבמ"מ שלא במתכוין עיין ר"ו) א"ד ברישא פרפרת כו' ל"פ ג"ש ובירך על פת פטר פרפרת ללפת אבל בירך על פרפרת לא פטר פת אבל מ"ק פוטר שהכל כה"ג בב' מינין אפילו לכתחלה ובסתמא שלא במתכוין אבל פת אין פוטר מ"ק וכ"ש דלא פטר בשר ודגים שלא ללפת ובתרתי מ"ל ולתו' פרפרת פת הצנומה. חביצא במ"מ וחדא מבעי' לי' אי פרפרת פטר מ"ק לת"ק או לאו ואע"ג דפרפרת פת צנומה חביצא במ"מ אפ"ה לב"ש אין פוטר בסתמא ולב"ה פוטר דפרפרת חשיב טפי ממ"ק ועיין חה"ר בזה ופרפרת לא מ"ק בלא היה לו פת

והוי יודע דבא"ח קע"ו כתב המחבר פרפרת פת צנומה כתו' ובקע"ז נמי פירש כתו' דברים הבאים בתוך הסעודה והרב הגיה פרפרת פוטר מ"ק וכן מ"ק פרפרת כו' ונרשם ר"מ בפי' המשנה והיינו כל"ב להקל ודלא כב"ש אמנם מ"ק פרפרת אי"י מנ"ל והרי משמע לפי זה דפרפרת חשיב טפי ממ"ק לי"ק וכ"ש מ"ק ואף לל"ב אסיפא פליג הא מ"ק פרפרת לא והכין כתב בחה"ר להדיא שאין בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב בסתמא כי פרפרת מין פת הוא והרב ברי"א סוף סעיף ה' בהג"ה הביאו לתשובת הרשב"א דאין בדין שאין חשוב יפטור החשוב בסתמא וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר זה

הלח"מ בפ''ד מה"ב ה"ו כתב ס"ס להחמיר בברכו' צריך לברך ואני מסתפק ותלוי זה אי ס'"ס מטעם רוב או ספק דרבנן לשיט' הרמז"ל וכ"ש אם נאמר ברכה שאין צריכה הוה לא תשא עמ"'א רט"ו אות ו' יע""ש

בתר דקריבו יתבי וקמבעיא להו כו' עיין תוס' ד"ה עשרה דלא מבעי' דהמוציא עמ"א קצ"ג אות ח' י'"ל קושיות התוס' דברכו כ"א בפ''ע וזימון לא ידעו שוב ראיתי בספר חמד משה הרגיש בזה יע"ש ואי"ה בקצ"ג בפריי יבואר זה

בדף מג ע"א גמרא אמר רב ל"ש כו' לל"ק שאר דברים לר"י לא בעי הסיבא ולל"ב י"ל שאר דברים לא מהני או דמהני עיין חה"ר והמחבר פסק כל"ק כר"י קע"ד ורי"ג ע"ש

נוטל ידו אחת. פרש"י רגילין לא חובה דשותה לא גזרו נט"י אע"ג דשני עושה ראשון בחולין וה"ה שותה מנהר עמ"א קנ"ח אות י"א: והתוס' דכתבו דלא הוה מגסי הרוח כיון שאין נוטל שתי ידיו ומשמע נועל ב' ידיו הוה גאוה וזה בסתם ידים אבל מטונפות אסור לברך עיין א"ח ע"ו נוטל מ"ז ויבואר אי"ה בפריי

שתי ידיו עיין פירש"י ז"ל ולבד נט"י בעי כוונה א"ש כמו נוטל ידיו בטיבלא כו' ולמ"ד א"צ כוונה אפ"ה נוטל ב' ידי' דהיסח הדעת וב' ידיו דצריך לאכול בשתיהן דאל"כ די ליטול ידו אחת

קשיא רישא שאנ' אורחים כו' כפירש"י ז"ל דישיבה מיהי בעי ביין ומינה לר"י בפירות ישיבה מיהא בעי ומש"ה דאורחים לא מקרי ישיבה כלל דדעתי' למעקר כו' ולפי שעה באו לכאן אורחים עניים כו' ומינה דטעמא דישיבה לאו משום דבעינן הוכחה שיתכוונו. דא"כ באורחים מהני האי ישיבה דמוכח דמכווני ומה בכך דדעתייהו למיעקר אלא קביעת כל דהו בעינן ואורחים לא הוה כלל קביעות ועב"י רי"ג כתב מטעם הוכחה ואח"כ כשהביא דברי רי"ו מברכות סיים דקביעות בעי כאמור. ומש"ה שפיר כתב בש''ע לדידן אין חילוק בין פירות לפת ויין דקביעו' כל דהו בעינן ומיושב מה שהקשיתי במתני' לעיל היה יושבין יע"ש

שאני התם דמגו דמהניא כו' למ"ד דלא ידע הא תקשי לי' מתני' לאחר המזון אחד מברך לכולם אלא ניחא לי' למותבי' מברייתא לב' הלשונות והלכתא כר' יוחנן וכל"ק ולדידן אין חילוק. בפת ויין ופירות היסבה מהני דלא כתוס' במשנה ד"ה היסבו ול"ט א' ד"ה נתן דאנו אין לנו היסבה אלא בפת לא בשאר דברים והם דברי סמ"ג שהביא הטור ברי"ג ועב"י שם וכאן אין להאריך

ובתוספות בד''ה בא להם יין כו' שינוי מקום הא לא"ה פוטר היין שלפני נטילה ועיין לעיל מ"ב ד"ה רב ששת שכתבו סוף הדבור דיבדיל קודם נטילה ומברך ברכה אחרונה כו'. עמ"א קע"ד אות זיין ואות י"ד וא"ר שם וד"ה לעיל לא הבנתי דמשמ' דקודם נטילה אין פוטר יין שבתוך המזון ומש"ה ממילא צריך ברכה אחרונה מיד אחר הבדלה ומדכתבו דאז צריך לברך ברכה אחרונה ולא פטר יין שבתוך המזון משמע דטעמא יהבו למלתייהו דמשום דצריך ברכה אחרונה מיד ולמה ואי דצריך ברכה במקומו הא יין א"צ עיין תו' ע"פ ק' ע"ב ד"ה ידי יין גם בחדר אחד הוה במקום א' ועיין א"ח קפ"ד ואי"ה בפריי יבואר זה ור"ה דכאן י"ל דכתבו אף בשותים פחות מרביעית דא"צ ברכה אחרונה ואין להאריך

פסקא והוא אומר על המוגמר מסייע כו' יש בכאן שלש שיטות שיטה א' שיטת התוס' במשנה ד''ה הסבו. וד"ה אעפ"י דמוגמר לאחר הסעודה היינו לאחר בהמ"ז שיש הפסק רב כו' ומש"ה שינה הלשון מלאחר המזון לאחר הסעודה (עיין הרר"י) אפ"ה המברך על היין לאחר המזון מברך על המוגמר ואדסמיך לי' קאי ומפרשים דברי הירושלמי מה בינו למוגמר היינו ביין בעי היסבה ומוגמר לאחר המזון וירדו ממטתם אחד מוציא לכולם (וסוברים דבשאר דברים נמי בעי היסבה או ישיבה לדידן ותירץ נמנים כולם ביחד והוה בקביעות או שיהיה נהנה בלא ברכה כי צריך שיאמר אמן תחלה או א"א לברך כולם כאחד ודעת הגאונים והראז"ל בפ"ז מה"ב ובחה"ר דאי תוך הסעודה הביאו המוגמר א' מברך לכולם ומקשה בירושלמי מה כיני ליין דכ"א מברך לעצמו ותירץ כולם נמנים ביחד וא"א להמתין שכ"א יברך בזא"ז כמו לעיל והוא קאי אבוצע וגם הוא יברך ברכת היין אחר המזון ונקיט לה הכין לכלול בחד והוא תרוייהו ברכת היין לאחר המזון ומוגמר אומר הבוצע אעפ"י שאין מביאין אלא לאחר הסעודה קודם בהמ"ז ואין מברכין כלל להעביר