ראש יוסף על ברכות לג

ע"ב גמרא רב חסדא ורב המנונא כו' זה שני וזה חמישי לארץ עיין רש"י ומהרש"א ז"ל והנה אפשר דגפן יין לא כהר"ר פרץ בטור ברי"א אלא דהל"ל רבותא דזית קודם לשעורה דקרא ולזה י"ל ג"כ דשעורה דקרא"פת והמוציא ודאי עדיף ומ"ש התוס' דחטה קודם לזית כו' כנראה דחטה ושעורה דקרא בכוסס ויש לדחות ואין להאריך

ואתה המעיין בסוגיא תראה עמוק עמוק אתמר הביאו לפניו תאנים וענבים בתוך הסעודה כו' אפשר דוקא נקיט דבהמ"ז פוטרין ברכ' מעין שלש אבל שאר פירות תפוחי' וכדומה אין בהמ"ז פוטרת בנ"ר עיין א"ח סימן ר"ח סי"ז וקע"ד בט"ז אות ט' וקע"ז ס"א מבואר דלהלכה הוא לאו דוקא ה"ה תפוחים וכדומה בתוך הסעודה שלא ללפת מברך לפניהם אבל לא לאחריהם דכל שהוא בתוך אמצע הסעודה בהמ"ז פוטרת ומיהו בחה"ר כתב כאן הא דאין טעון ברכה לאחריהם בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דבאין לעורר תאות המאכל הא לא"ה טעון ברכה לאחריה' כמו לאחר הסעודה וכרב פפא יע"ש ובאמת בש"ע סימן קע"ז לא זכר מזה כלום וגם בב"י השמיטו וא"י למה ולדידן הטעם כל שבתוך הסעודה הוה בכלל שביעה ובהמ"ז פוטרתה ואי"ה בפריי יבואר זה ובין רש"י ותוס' פירשו דשלא ללפת דאלו ללפת אין טעון לפניו ולאחריו וכרב פפא ויבואר לקמן מזה. ורש"י פירש למתק פיו לא לגרור תאות המאכל וכן פסק בקע"ז בסתם וכמ"ש

אלא פת הבאה בכסנין רש"י פירש לאחר ברכת המזון דמאכלה מועט: לא הבינותי זה דאם אוכל כזית יברך מעין שלש ואם פחות מכזית אפילו בנ"ר אין מברך ואולי ה"פ דמאכלה מועט וכשאוכל כמה זיתים אין בו עדיין כזית דגן שמעורב הרבה שקדים כו' אבל בנ"ר מברך ועיין תוס' ד"ה אלא

אמר רב פפא הלכתא כו' לרש"י משמע הגירסא בסיפא דברים הבאין לאחר הסעודה היינו פירות הרגילים ולכן פירש אפילו תוך הסעודה ור"פ כר"ש אבל התוס' ד"ה הלכתא אין גורסין רק לאחר הסעודה יע"ש ורש"י ותוס' מחולקין בג' דלרש"י הלכתא כר"ש ודייסא מברך לפני' ולאחר שסלק הפת וגמר מלאכול פת אפ"ה דייסא ובשר ודגים אין טעונין לאחרי' ולתו' אין זה כמבואר ועיין בעל המאור פירש פירוש שלישי מחמת הסעודה ללפת שלא מחמת הסעודה שלא ללפת אין טעון לאחריו דמכלל שביעה היא (לא כמ"ש בחה"ר דוקא שגורר תאות המאכל ומש"ה בש"ע קע"ז השמיט הא דחה"ר ומטעם בעל המאור) והנה התוס' לא ניחא להו לפרש כבעל המאור משום קושי' דמה למימרא מתני' הוא עיקר פוטר כו' ובעל המאור ז"ל תרצה לזו דאשמעי' אפי' לא היה דעתו מעולם עליו אפ"ה פוטר (וזה כמ"ש הרב בהג"ה ס"ס קע"ז ה"ה מבית אחר או מן השוק הביאו לו ועמ"א רי"ב אות ב' חילק דזה דוקא בפת אבל בשאר דברים אין עיקר פוטר הטפילה כ"א שהי' דעתו עליו דאל''כ ר"פ היה לומר זה על מתני' דעיקר פוטר הטפילה ויבואר אי"ה) ולתו' אפשר לא ניחא להו בזה דבעל המאור ומש"ה פירשו לפי שיטתם בבשר ודגים ודייסא: (היינו מיני קדירה שכתבו התוס') וזה שיטת המחבר בקע"ז דאם הביאו מן השוק או מבית אחר לא כדאמרן באופן ששלש שיטות בדברי ר"פ רש"י ותוס' ובעל המאור

והנה משך הענין הביא אותי לדבר בכאן דבר אחד מה שיש מהעיון. בש"ע סימן ר"ח סיי''ז ברכת הזן פוטר מעין שלש בתמרי ויין אבל לא דייסא ובסי' קע"ד ס"ו כתב המחבר יין שבתוך המזון או לפני המזון א"צ ברכה לאחריו (והטעם משום דהוה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעוד' ועמ"א שם) והנה מ"ש בר"ח סי"ז דייסא לא הוא רחוק מהדעת כמ"ש בבאר הגולה שם דגרע דייסא מתמרי עכ"פ יע"ש והנה מ"ש בבאר הגולה להרר"י דייסא זה א"א דהא משיטת רבני צרפת למד זה והיינו ממ"ש התו' כאן בפי' מימר' דר"פ לאחר הסעוד' טעונין ברכ'ל לאחריה' ואכולה קאי אפי' דייס' אלמ' ברכ' הזן אין פוטר דייס' ושאני יין דסעיד ממש כלחם ואפי' תמרי מבואר מהראי' דפ"ק י"ב וסיי' בדנהמא יצא ואברכה אחרונה קאי אלא דאם נאמר כמ"ש הב"י בספרו הארוך בר"ח מההוא דירושלמי דר"ה אכל תמרי עם פסחי' כו' שבקין לבתר מזונא ובריך תחלה וסוף תירץ דשאני לכתחלה מדיעבד אבל הרשב"א סובר בשמעתין אפילו לכתחלה והנה הב"י פסק בש"ע בקע"ד דיעבד ומש"ה דוקא יין תוך המזון הא לאחר המזון וכדומה לפני המזון שעה קודם לא לשרות ולא בירך ואכל לחם לכתחלה אין לסמוך על ברכת המזון וצריך ברכה מעין ג' ובדיעבד אם בירך בהמ"ז פוטר א"כ אין ראיה לומר דייסא דיעבד נמי לא דהא לאחר הסעודה מברך לאחריהם לכתחלה דאו המחבר סובר דאין לחלק בין לכתחלה לדיעבד (היינו כה"ג שיש לפניו בהמ"ז אף לכתחלה סומך עליו ואין מברך ברכה מעין שלש ומיהו הא ודאי דאי אכל זיין מינים שלא בסעודה פשיטא לכ"ע אף להרשב"א בגפן וכדומה צריך ברכה הראוי' לו מעין שלש לא ברכת הזן) א"כ בקע"ד מה ארי' יין בתוך המזון: וצ"ע ואם ירצה השם בפריי יבואר זה

כתב הט''ז בא"ח סימן קע"ד אות ט' לדמות מים שלפני המזון ליין וי"ל דאין דומות ממש כי זה לעורר ולגרור תאות המאכל משא"כ במים שאין בא לעורר כו' ודמיון מה יש קצת ומה שהקשה דצריך לברך בנ"ר י"ל ג"כ ישתה פחות מרביעית וא"כ רביעית וימתין מעט עד לאחר שגמר לאכול ולשתות ויברך בכ"ר קודם בהמ"ז על מה ששתה קודם הסעודה ומה שהביא כתבי האר''י ז"ל הנה כפי הנוסח' א"א בלא"ה כיון שבירך ברכה אחרונ' קודם הסעודה א"כ צריך לברך בתוך הסעודה שהכל לדיעה זו כיון דכבר הפסיק בברכה אחרונה וצריך להגיה ששתה פחות מרביעית ובירך תחלה ולא סוף ופ"א שתה רביעית ובירך בנ"ר או משום דראוי לברך מיד ברכה אחרונה לכתחלה ולא יפסיק בסעודה כי אדם אין שליט ברוח כו' וא"כ הוצרך לברך בתוך הסעודה על משקה ששתה והראו לו ברכה לבטלה היינו דהלכתא דפת פוטר כל משקין חוץ מיין או יאמר ששתה רביעית והמתין בנ"ר עד לאחר שגמר מלאכול ולשתות ובירך בנ"ר על מה ששתה קודם אכילה והראו לו ברכה לבטלה או כסברת הט"ז דבהמ"ז פוטר אותו בנ"ר שקודם אכילה כו' בא לתוך הסעודה שיוכל לשתות תוך הסעודה כמו יין שלפני הסעודה או דאפשר בהמ"ז פוטר בנ"ר ודוקא מעין שלש אין פוטר הא בנ"ר פוטר ואי"ה בפריי יבואר עוד

בדף מב ע''א גמרא שאני יין דגורם ברכה לעצמו עיין פירש"י ז"ל וי"א גורם ברכה לעצמו נשתנה לעלויא ומברכין פרי הגפן הלכך אין פת פוטרתו ויש לראות דייסא נמי גורם ברכה לעצמו במ"מ (כמש"ל דה"מ למתני בר"פ כיצד מברכין חוץ מן הדייסא ומיהו אי נאמר טרימא מרוסק קצת הא לגמרי שהכל ה"ה דייסא ראוי לברך שהכל ונשתנה לעלויא במ"מ נמי קשה כן במתניתין) בין שהיה ראוי לברך שהכל או פה"א וא"כ אמאי פוטר דייסא ומיהו רש"י ה"מ לפרש כן דסובר דייסא צריך ברכה לפניו ואין להאריך כאן כל שאחרים קובעין כו' לא הי' לי פנאי בכאן לעיין כראוי ואכתוב בקיצו' כפי דעתי ההדיוטית הנה בקס"ח סי"ז מבואר כמה מיני פת הבאה בכסנין והנה לעקוך בחלה עיין י"ד שכ"ו י"א דאין חייב בחלה ולא מיקרי לחם ה"ה כאן לא מיקרי לחם ופטור מ"ה אף באכל כדי שביעה ומדרבנן כדי שביעה הצריכו אטו לחם דאורייתא אבל כזית וכביצה לא אפילו תאמר כביצה וכזית ד"ת מ"מ לא חייבוהו חכמים בזה כ"א שאכל כדי שביעה חייבוהו ופת כעבין וכדומה י"ל פת גמור הוא אלא שאוכלין אותו עראי לקינוח הלכך בכזית וביצ' לא חייבוהו שהם מדקדקין על עצמם אטו כדי שביעה משא"כ פת כזה אין קובעין עליו וא"כ אם קבע עליו חייב מ"ה בהמ"ז דפת גמור הוא וכן פת שממלאין אותו במיני פירות הפת גמור הוא אלא שאין קובעין ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך

אמר להו סלק אתמר היינו סלקו התכא או סלקו הפת וכדומה ופירש"י ז"ל אסור לאכול עד דמברך בהמ"ז דאסח דעתו הנה מדאסר אפילו בברכה ראשונה ואחרונה הטעם דקיבל לברך ברכת המזון אין רשאי לאכול ולשתות עד שיברך בהמ"ז וממ"ש דאסח דעתי' משמע דבברכה רשאי וצ''ע קצת ומ"מ האי דסלק אין ענין לההוא דלעיל דברים הבאים בתוך הסעודה כו' לאחר הסעודה ששם פירש דגמר דעתו שלא לאכול פת לא שגמר בדעתו שלא לאכול כלל ועיין קע"ז דעכשיו אין לנו גמר מלאכול פת אבל הב ונבריך שייך גם האידנא ושם יבואר

תיכף לנטילת ידים ברכה עיין א"ח סימן קס"ו ס"א וקע"ט ואי"ה יבואר שם בפריי ותיכף לנט"י ברכה י''מ על מים אחרונים דצריך לברך מיד ולא ישהה בשתיקה יותר מכ"ב אמות כמו בסמיכה לשחיטה ויראה ה"ה גאולה לתפלה בקמ"א ג"כ כל שאין שוהה בשתיקה יותר מכ"ג אמות אין קפיד' אבל דבור אסור אפילו דבור א' רק אמן כו' ונ"מ קודם סעודה אם הפסיק בדבור בין ברכה וניגוב א"צ ליטול שנית חדא דו"א ענ"י א"צ עובר לעשייתן עיין פסחים מזה וא"כ אין זה תכלית המצוה והבן זה משא"כ בהפסיק בין ברכה לאכילה ובין ברכה לקריאת ס"ת וכל המצות חוזר ומברך והיינו בהפסיק בדבור עיין ר"ו ותיכף לת"ח המהנה אותו ברכה ובסי' ס"ו ס"ח ל"מ כן עפר"ח ועמ"ש בפריי שכ"ה שם אי"ה

במשנה ברך על היין כו' ראיתי לבאר ע"ד הפשוט יין שלפני המזון פירש"י ז"ל לקמן מ"ג א' ד"ה אעפ"י שהוא לאחר נט"י לפת וקודם נטילה לא פוטר דלא הוה במקום סעודה וזה כמ"ש התוס' ד"ה בא יע"ש ומשמע הא במקום סעודה אפילו יין שלפני נטילה פוטר יין שלאחר נטילה ותוך הסעודה ולאחר המזון מברכה א' ועיין קע"ד בזה ובמ"א אות וי"ו וא"ר אות זיי"ן ולענין ברכה אחרונה יבואר אי"ה לקמן ע"ב תו' ד"ה רב ששת ומ"ג א' ד"ה בא וכאן אין להאריך בזה ולאחר נטילה אי רשאי להפסיק (קס"ו א') א"ש ואי אסור להפסיק מתוקמא לאחר המוציא מיד ועמ"א קע"ד וא"ר שם ומבעיא לקמן יין שבתוך המזון אי פוטר לאחר המזון ואי קשיא תפשוט דאי פוטר הל"ל רבותא אף יין תוך המזון פוטר לאחר המזון כ"ש יין שלפני דהוה לשתות יש לומר רבותא אף יין קודם נטילה נמי דל"ת דהוה הפסק ול"ש לסעודה א"נ איידי דפרפרת דבתוך הסעודה אין מברך כו' ויין שלפני המזון פוטר מכ"ש תוך המזון כמ"ש תו' ח' ע"ב ד"ה רב ששת והיינו בסתם אבל במתכוין אפילו תוך המזון פוטר לאחר המזון עד"מ קע"ד א"ב ובשבת וי"ט כדאוקמי' לקמן

ברך על הפרפרת שלפני המזון רש"י ז"ל פירש פרפרת לפני המזון פרגיות ודגים שהכל ופרפרת לאחר המזון כסני ולחמניות שהם במ"מ ונאמר דלא כעולא מ"א א' אלא כסברת המקשה וכאינך אמוראי לעיל דכל שיש ב' מינין לפניו פה"א ופה"ע או שהכל ופה"ע וכדומה מברך בתחלה פה"א ויוצא על הכל ול"ד לבירך דיעבד דוקא פה"א על פה"ע הא לכתחלה לא. התם בחד מינא וכבר יש מי שסובר כך והארכנו לעיל מ"א א' יע"ש והוא לשיטתי' בהא דרב פפא מ"א ב' שפירש כל שלא ללפת אין פת פוטרתו (ואין חשיבות של פת כ"א עיקר ועמו טפילה) ודייסא וכיוצא או בשר ודגים אין פת פוטר כל שלא ללפת ואם כן הא דמבעי' לקמן ארישא פליג דלת"ק פת פוטר מ"ק לאו לר"פ אבל באמת דהלכה כר"פ ע"כ מתני' ב"ש אסיפא פליג דלת"ק פרפרת פת לא פטר הא מ"ק פוטר וב"ש לא פוטר פרפרת מ"ק וקשיא לי' ז"ל קושיות חה"ר אי פרפרת פת הצנומא חביצא מ"ט דב"ש אידי ואידי במ'מ הוא ולא ניחא ליה כתיו חה"ד דודאי חביצא חשוב יותר ממ"ק ולכך פירש