ראש יוסף על ברכות לב

גם דברי המ"א שם באות ח' דתמה על רמ"א דשעורים קודמין לזית סותרים לאות י"ג דכאן כתב דזית קודם לשעורים מטעמא דכתיבבא ואי"ה בפריי אבאר זה ומעתה אראה אשמור ציוני ואכתוב סדר המעלות בעזה"י: סדר המעלות וקדימה בברכות שש מעלות המה שהכל פרי האדמה פרי העץ פרי הגפן בורא מיני מזונות המוציא ואבארם בעזה"י

א' שהכל מדרגה הקטנה מכולן על בשר וביצים וכו' ושכר שלנו משעורים וכדומה שהכל ואם יש לפנינו שכר מחטה וכדומה ובשר וגבינה לכאורה מין שבע עדיף וזה אינו דלהמחבר ברי"א ס"ה כהרשב"א בחדושיו דחטה דקרא הוא פת א"כ פשיטא שכר שלנו אין משבח זיי"ן מינים הוה ודוקא דייסא דבמ"מ ועבדינן מנייהו פת והוא מהגהות מיימוני (בבאר הגולה אין נרשם כראוי יע"ש) ואפילו במ"מ דאורז לא כ"ש שהכל דשכר חטה וכדומה דלא חשיב בשלמא בורא מיני מזונות דמזכיר מזון והמזון ההוא ראוי לעשות פת כו' משא"כ כאן מיהו נראה דאפ"ה יברך על שכר אפילו מטטרקי דכוס גורם הרבה ברכות שמקדשין עליו דהוה חמר מדינה וכדאמר לעיל מ"ם ב' חוץ מפת ויין דחשיבי טובא אע"ג דאין שם הלכה כן מכל מקום כוס חשוב הוא ועליו לברך תחלה אבל קמח קליות חטים וגבינה שניהם שווין כאמור. אמנם כן דובשא דתמרי שהכל והוא מין שבע ששיבח קרא בהדיא ודבש (עד שטענת ר"מ גאון לברך פה"ע) ודאי קודם לשאר שהכל בשר וכדומה והמחבר ברי"א ס"ה שכתב כוסס אין קודם לפה"ע ל"ד הוא הדין לפה"א צנון נמי אין קודם דלאו ממין שבע המוזכר בקרא הוא ועדיין צ"ע ויבואר עוד לקמן אי"ה והשתא פה"א ושהכל פה"א קודם אפילו שהכל חביב ומין שבע כנ"ל: ב פרי האדמה יש בה ג' מינין ר"ל פה"א של שאר מיני פירות ויש מין שבע כוסס לדעת בה"ג ולחה"ר לא הוה מין שבע ג' הוא בוסר או זית קודם שגדל הנץ עמ"א רי"א אות חי"ת מחלוקת לבוש ומ"א בזה

ג' פרי העץ יש בו שאר מינים תפוחים כו' ומין שבע ויראה ודאי אף שמן זית נמי מין שבע דהא מפורש בקרא זית שמן זיתים העושים שמן וקודם לתמרים כגון ע"י אניגרון אדם בריא עיין ר"ב ופה"ע יש בו דעות ג' כמו שאגיד כי המחבר ברי"א ס"ג פסק דשווין המה ולבה"ג פה"ע קודם וי"ל דחשיב קצת או י"ל דפה"א חשיב רק כשהכל נגד פה"ע ואפילו חביב ומין שבע אין מועיל בפה"א לגבי העץ

ד' פרי הגפן חשוב יותר מפרי העץ והנה יש אומרים דחשוב נמי מבמ"מ וכ"מ במ"מ דאורז באפשר וי"א כי במ"מ שוה לגפן והוא דעת הט"ז ברי"א אות ד' וי"א דבמ''מ דחטה ושעורה הברכה גופא רק בפה"א וכמ"ש לעיל אלא במ"מ דחטה ודשעורה קודם לפרי הגפן דמוקדם ממש בפסוק אבל במ"מ דשעורה זית קודם לו כמ"ש המ"א באות י"ג והנה הסתירה מאות ח' לאות י"ג מבואר ואמכם עפ"י מ"ש באות וי"ו א"ש להמחבר בס"ד דוקא תמרים לגפן הא זית לשעורה לא דהב"י סובר דשעורה דקרא איירי במעשה קדרה (תראה שאדונינו המ"א עשה בכאן שיטה חדשה דלחה"ר חטה דקרא פת דוקא ואפשר במ"מ חשיב טפי אבל המ"א סובר כי המחבר בס"ה כולל פת ודייסא דקרא השבח דייסא נמי וכוסס לא דלאו אורחא הוא כמ"ש המ"א באות ח' בוסר ה"ה כאן ואלו לחה"ר הטעם דלחם הפסיק ענין דוקא לחם) והשתא מ"ש באות וי"ו וח' הוא לדעת המחבר דשעורה קודם לזית ובאות י"ג כתב דזית קודם לבמ"מ דשעורה להרב כפי מה שהגיה בס"ד ואפשר דמחולק הרב עם המחבר דהרב כחה"ר דלחם כתיב בקרא והמחבר סובר דייסא נמי כדאמרן והבן

ה' בורא עיני מזונות פירשתיו י"א דשוה לפרי הגפן. וי''א דחשיב יותר מפרי הגפן וי"א דשוה רק לפרי העץ וכבר התבאר זה וכל זה במ"מ דזיי"ן עינים וגם עבדינן מיני' פה הא במ"מ דאורז ופה"ע דתפוחים בפלס אחד הן ומיהו מסתברא מבורר יותר מפה"א הוה ועיין רי"א ס"ד

וי"ו המוציא חשיב מכל ואפילו המוציא דכוסמין ושיבולת שועל ושיפון חשיב טפי מפרי הגפן שהרי הרב אומר כן בס"ד בהג"ה חמשת מיני דגן כו' ובס"ה בהג"ה כתב המוציא עדיף מבמ"מ וכ"ש לשאר ברכות משמע לכאורה דבמ"מ גופא יש לו חשיבות טפי מכל הברכות וצ"ע

המ"א ברי"א אות א' למד מדין המוציא שלימה ופרוסה ה"ה בשאר ברכות כן יע"ש ויש לי קושיא קטנה אציגה פה להרמז"ל בשמעתין דפסק בפ"ח מה"ב הי"ג כרבנן דחביב קודם א"כ למה העתיק בפ"ז מה"ב ה"ד פרוסה של חטים כו' ולא עוד בהגהות שם העתיק ופת נקי' ופת קיבר כו' דזה לכאורה לר' יהודא דמין זיי"ן חשוב יותר מחביבו אבל לרבנן דחביב קודם יראה דלאו במין תליא מלתא אלא דבר שחביב עליו כמו פת נקי' ופת קיבר דפרוסה נקי' עדיף משלימה של קיבר מכ"ש דמין שבע דוחה שלם כ"ש חביב דעדיף וצ"ע. והוי יודע דברכה אחרונה יש שלש מיני ברכות בהמ"ז ד' ברכות על פת מה' מיני דגן ג' מהם ד"ת ורביעית דרבנן ברכה מעין שלש על שבעה מינים שהם עשר ויש בה מחלוקת כי הרשב"א ז"ל בחדושיו והטור בר"ט וכ"נ דעת הררי' כ"פ דהוה ד"ת יע"ש ואמנם אנן פסקינן דהוה דרבנן וברכת בורא נפשות הוה דרבנן בודאי ועיין ר"ח סעיף י"ב דמקדים בברכ' מעין שלש מחי' וגפן ופה"ע ויש לשאול גם בכאן הצ"ע של אגודה ומ"א ברמ"א אות י"ג כאן אם אכל דייסא שעורים ויין וזית איזה יקדים באחרונה אם מחי' זית קודם וכו' בהמ"ז ומעין שלש ובנ"ר (עיין ר"ח סי"ב ובט"ז אות י"ח) ) מקדים בהמ"ז ד"ת ואפילו תאמר דמעין שלש נמי ד"ת אפ"ה בהמ"ז חשיב יותר ומעין שלש קודם לבב"ר חדא די"א דהוא ד"ת ועוד שחשובה יותר ומנא אמינא לה ממ"ש התוספות ל"ט א' ד"ה בצר דמעין שלש ברכה חשיבה היא לגבי בנ"ר יע"ש: ומעתה כיון דברירנ' קצת אתחיל מיד בפירוש הלכה בעזה"י

אמר עול' כו' פירשתי' בשאין שוות כו' ד' פירושים א' ר"י מודה לרבנן ב' רבנן מודים לר"י ג' אין כאן מחלוקת ולפי' הא' והג' יש תבלין עיין חה"ר דשווין אין בדין שיהי' נגרר מין שבע אחר חביב לר"י משא"כ באין שוות ליכא שפלות למין שבע הקדימה לא מעלה כו' ולג' אין מחלוקת דל"ש קדימה כלל אבל לפי' השני איזה חלוק יש בחביב והבן הד' הוא פירוש בה"ג והרמז"ל דעולא רק חדא אשמעינן דפ' הא אין פוטר פה"ע דל''ת מתני' דבירך דיעבד פה"א על פה"ע יצא בחד מינא אבל ב' מינים יברך ברכה הראוי' פה"א וממילא יפטור פה"ע קמ"ל דאין רשאי כן לכתחלה אלא יכוין שלא להוציא פה"ע כמ"ש בש"ע ר"ו

מיתבי הי' לפניו צנון וזית כו' לג' פירושים מקשה על עולא בתרתי כיון דפה"א פוטר לכתחלה פה"ע ממילא לר"י זית קודם דאין בדין שנגרר מין שבעה לחביב ותקשה קושיות מהרש"א ז"ל אמאי לא הביא מיד דברי ר"י בפירוש ויקשה עליו בתרתי אבל לפירוש הד' בה"ג ורמז"ל עולא רק חדא קאמר דאין פה"א פוטר פה"ע פה"ג א"כ מר"י כעת אין קושיא רק מרבנן והוא פשוט

והוי יודע דיש לפרש ג' פירושים א"מ"ש לעיל דסובר המקשה כיון דיש ב' מינים לפניו מברך בתחלה פה"א ופוטר פה"ע ול"ד למתני' בירך דיעבד דחד מינא כאמור אבל בחה"ר פירש ב' פירושים א' דסובר לרבנן חביב עיקר ושאין חביב טפילה (ולפי זה לר"י מין שבעה עיקר ושאר מינין טפלה וא''ש דר"י לא הזכיר רק מברך על הזית ולא וחוזר ומברך דלאו בתרתי פליגי דלר''י נמי פה"ע פוטר הטפל ועיין בחה"ר לקמן שם ותבין כי משמע לי' דר"י לא פליג רק על איזה מברך אבל מודה דפטור כו') אלא דלפ"ז קשה אמאי לא אמרו רבנן מברך על איזה שירצה כמתני' רבותא דזית חביב פוטר השני ועיין חה"ר רמז לזה ופירש פירוש ב' דסובר דהוה דיעבד דצריך להקדים החביב וממילא פוטר בהכרח פה''ע) וסובר דלאו בכוונה תליא מלתא) ולפ"ז דווקא נקיט צנון חביב הא זית חביב אין פוטר פה"ע לפה"א ולפ"ז היה לר"י למפלג בתרתי ודוחק דלר"י נשאר סברא קמייתא דמין שבע עיקר ופוטר טפלה דמ"ש לרבנן חביב אין עיקר ולר"י מין שבע עיקר ואם נאמר דר"י במין שבע וחביב סובר דהוה תרתי לטיבותא עיקר ופוטר בהא א"ש קושיות א"ה דלכתחלה מר"י לק"מ דמברך על הזית ופוטר צנון בהכרח בזית חביב קאמר וא"כ אין קושיא לעולא ד"ה מברך על החביב והבן

הב"ע כשצנון עיקר כו' וחסורי מחסרא הנה אף למ"ד באין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת ל"פ אעולא אלא אדין הב' אבל פה"ע לכתחלה אין פוטר פה''ע בהא ל"פ אעולא וע"כ לדידי' נמי מיתסרא אלא בקוצר בד"א כשצנון עיקר אבל אין עיקר מברך על הצנון וחוזר ומברך על זית ור"י מברך על זית ולעולא מיתסרא באורך כו'

ודע דלדעת בה"ג דעולא חדא קאמר ואידך מ"ד חולק עליו ואומר באין שוות נמי מחלוקת חולק אעיקר דינא דעולא דפה"א פוטר לכתחלה פה"ע ולא מיחסרא ברייתא כלל ומיהו הא ליתא דאי בה"ג סובר פה"א אין בפלס שהכל רק פה"ע קצת עדיף מיניה כמש"ל א"כ מתפרשין דברי עולא בתרתי כו' ואי כרא"ש וטור דלבה"ג פה"א בפלס שהכל קשה איך קאמר אף באין שוות מחלוקת איך שייך מחלוקת ואיך שייך ליפטר פה"א את פה"ע הא לכתחלה פה"ע קודם לפה"א אפילו חביב ומין שבע כהני תרי תלמידי דב"ק לעיל ל"ט א' אם לא שנאמר דבמ"מ ופה"ע אין שוות והם בפלס אחד להמ"א כמש"ל באורך אז שפיר מתפרשין דברי מ"ד באין שוות נמי מחלוקת ומיהו עולא דאמר מברך ע"ז וחוזר כו' משמע דמיירי בפה"א ופה"ע ואשמעינן דאין פה"א פוטר כו' חדא אשמעינן ועדיין צ''ע

ובתוספות בד"ה אבל כו' ובה"ג כו' בקיצור נראה מתוס' דפה"א ופה"ע חשוב קצת פה"ע מפה"א לא בפלס שהכל ובה"ג אפשר נמי סובר כן ופסק פה"ע קודם לפה"א וכתבו דהיינו למסקנא דהלכה כר"י וכאידך מ"ד דבאין שוות נמי מחלוקת א"כ יצויר נמי דין זה בצנון וזית כמו בברייתא מברך על הזית כו' ולאו משום מבוררת לחוד אלא מין שבע נמי אבל בהא כאן לעולא ד"ה חביב עדיף ומברך פה"א על הצנון וקשה קצת ויש לי לפרש באופן אחר דבה"ג פה"א בפלס שהכל ובאמת דאמר הלכה כר"י וכאידך מ"ד מין שבעה עדיף באין שוות יצויר זה די"ל פה"א מין שבעה לר"י עדיף טובא חביב לרבנן דהני תרי תלמידי לעיל משא"כ בהא חביב עדיף ושהכל אין מועיל בחביב אבל גם ע"ז קשה דא"כ לאידך מ"ד לרבנן חביב עדיף פה"א והא בחביב אין מועיל שהכל כהני תרי תלמידי וצ"ע

ובד''ה מיתבי כו' וכ"ש כו' וצריך לנהוג הכי עיין מהרש"א ז"ל ונראה לכאורה התוס' אומרים דקליות חטה דקרא הוה לא כחה"ר ומדכר ברי"א ס"ה הביאותיו לעיל וא"כ שפיר כתב דיש לנהוג כן חטה קליות פה"א. קודם לתפוחים ולא לפטור ושוב ראיתי בא"ר רי"א אות זיין הרגיש בזה יע"ש ומיהו ממה שחטה קליות קודם לתפוחים אין ראיה דחטה דקרא היינו קליות אלא חטה פת ומ"מ נכלל בו זה משא"כ לענין גפן הוא קודם מחטה קליות שזה מוזכר בפירוש ואי"ה בפריי יבואר עוד ומלת כ"ש שכתבו התוס' פירשתיו בגמרא וצריך עוד קצת ישוב ואין להאריך: