ראש יוסף על ברכות ב

יתר הדברים בגמרא כן עיין חה"ר בשם הראב"ד מה שכתב בזה

בדף ג' ע"א גמרא לימא שלוש או ארבע אין מדוקדק לכאורה כפירוש רש"י במתני' שליש או רביע היל"ל וזה קצת סיוע לזוהר במגן אברהם א' אות ד' ורל"ג אות ד'

אורתא היא פירש רש"י צ"ה ובר"פ אור לי"ד נמי צ"ה ושם יש מי שאומר בין השמשות ראב"ד יעש"ה: יממא היא עיין א"ר א' א' הוכיח דלא כזוהר דאל"ש בלילות ארוכות וימדוד לקמן קדמו אשמורות בלילות ארוכים יע"ש והנה י"ל בליל ארוך ט"ו שעות הוה יותר י"ל דאין חושב כ"א אשמורת דהא ג' שעות עד ועד בכלל וכדבעינן למימר לקמן ואמנם מדלא הקשה אלילות קצרות דבעי סימנא י"ל דגם לזוהר דווקא בלילות ארוכות אמר דלאחר י"ב שעות אינו חשוב אבל בקצרות מודה הזוהר דבצ"ה אין אשמורת וקרא דתהילים מ"ב ט"ו יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמו בלילה אומרים שירה לא ביום והבן ובפריי יבואר והא דכתן סימן שתפלה רצויה בהתחלת אשמורות ומ"ש המ"א שם דלתירוץ א' חצות וכו' חה"ר כתב נ"מ לאכילת קדשים יע"ש אין ראיה

למאן דגני בבית האפל היינו ק"ש של שחרית ועיין תוס' ד"ה למאן ומ"א בסימן כ"ח א' צ"ע מ"ש דמחשבין שלש שעות מע"ה עד צ"ה לא מהנץ החמה וראיה מדוד א"ש דאל"כ הוה טפי מאשמורת שעה ורביע וגם זה י"ל כמ"ש הגמ"יי פ"א מק"ש הי"א דלא חשיב כ"א משמר שלם דאל"כ הא איכא שעה שלישית אבל ראי' מתוס' כאן איני יודע מה היא ואין לומר דשלוש משמורות כלין מהנץ החמה ולא מקשין תוס' מידי זה לא ניתן להאמר כלל מכמה טעמים

החרבתי ושרפתי וכו' כי חורבן נאמר על בית שלם שאין בו כלי' כמו ספסל וכדומה ושריפ' לגמרי כן הי' תחלה סילוק שכינה ואח"כ נשרף בעונותיהם כלה ה' חמתו ויצת בי'

להתפלל אליהו ידע וראה אלא שר' יוסי השיב להתפלל שרי ליכנוס לחורבה והשיב לו אליהו ז"ל דאין זה שליח מצוה דאפשר בתפלה קצר' וי"ל לראות היכי דל"ש מזיקין ומפולת רק חשד אי רשאי לכנוס להתפלל לחורבה או לאו ומ"ש רש"י ותוספות בענין תפלה קצרה לכאורה דבחורבה בשדה ליכא חשד כ"א מפולת ומזיקין אין לך סכנה גדולה מזו וא"כ שפיר אמר אליהו מפני הסכנה חורבה הי' לך להתפלל תפלה קצר' בדרך צרכי עמך וכו' מ"ש מהרש"א ז"ל סתם תפלה קצר' הביננו דלא כרבינו יונה שכתב סתם תפלה קצרה צרכי עמך כו' וא"י מה בע' מהרש"א ז"ל בזה וכווכתו הקדוש' נעלמה כאן ממני

ועונין יהא שמי' הגדול מברך ולקמן כ"א ב' הגירסא שמו הגדול אלמא שמי' כינוי בארמי' כמו שמו בעברי לא כמחזור ויטרי שם יה דא"כ אפילו בעברי צריך לומר שמיה וכתבו בתוס' תרתי חדא דמברך משמע דתפלה אחת עם שמיה רב' דאל"כ היל"ל מברך לעלם כו' ועוד דא"כ איך אמר שמיה הגדול היה לו לומר שמי' גדול ועיין מ"ש מהרש"א זצ"ל וכו': ע"ב בגמרא בתרי ופריצי עיין אה"ע ס"ב י"א סתם בני אדם כשירי מיקרי וי"א דוקא כר' פפי יע"ש

מפני המפולת ותיפוק לי' משום חשד ומזיקין עיין מהרש"א ז"ל דעיקר קו' חשד דמזיקים כבר תי' בתרי ומיהו למאי שמסיק בדברא ל"ש חשד א"כ משום חשד לחוד י"ל בדברא ומש"ה קשיא לי' חשד ומזיקין ואמר דכ"מ תרי וכשירי ומה לי פריצי ודברא או תרי וכשירי ועיין א"ח סימן צ"ה ס"ה וס"ו ומכאן אין ראיה דאמר מתירא שלא יפסיקוהו עוברי דרכים דבלא"ה חציף מאן דמצלי בבקתא י"ל דחציף אם אפשר להתפלל בבית מש"ה אמר שמא יפסיקוהו עוברי דרכים הא לא"ה עדיף בשדה מחורבה אף לר' יוסי: עד שלוש שעות ופירש"י תחלת שעה ג' עיין לקמן ואנן קי"ל דבזמן ק"ש דשעה יתירא לא חשיב דוד עיין הגמ"י פ"א מה' ק"ש הי"א ואי"ה יבואר לקמן: שחרית עד סוף שלוש שעות אפ"ה אין קושיא דקדמו עיני אשמורת דף ד ע"א גמ' מאי קרא עורה כו' תלים נ"ז ט' ק"ח ג' הנה אם מתנמנם עורה כבודי אומר לכבוד שלו שיתעורר משינה בחצות עורה הנבל צ"ל הנבל מעיר אותם (ויהיה עורה א' שלא כעורה ב') אעירה שחר אמר דוד המלך עכ"פ מדתי שאני מעיר השחר אבל אם נאמר דוד כל הלילה ניעור א"כ עורה כבודי שם דבר כלומר כבודי היא מה שאני נעור לא כמלכי א"ה שכבודם בשינה כפירש"י ד"ה עורה עורה הנבל שהיה הוא מעיר הנבל ולחצות ולפ"ז אעירה שחר ע"כ לאו לומר שאני מעיר השחר דהא מעיר לנבל ולחצות אלא עיקר הרבותא ואין השחר מעיר אותי פי' שחר כנסת ישראל ושכינה כמו על אילת השחר עיין זוהר כפי' הטו"ז בסימן א' אות בי"ת יע"ש והבן בזה ורש"י בתהילים פירש קרוב לפשוטו בחצות היה קם יעו"ש

שמא עליך שאתה אין יודע וזה תתבדה תי"ו התפעל כי אין משקר לאחרים אלא יהא בודד ונבדד לעצמו

בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארביסר כו' יום אחר הלילה וה"פ דתליסר שעבר תליסר ואין ללילה יחס עמו כפירש"י ז"ל ויהיה כחצות כף הדמיון לא כף המשוער ועיין מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות

והא כתיב לולא האמנתי תהילים כ"ז עיין פירש"י שם וכאן לולי מלה תורה תנאי אם לא כמו לולי פני יהושפט אם לא היה זה אבל אם יש זה אני רואה אותך כן כאן אם לא היה הבטחון שאני מאמין בך לראות בארץ החיים ארץ ישראל וה"ק אם לא היה הבטחון חזק [וכל מי שבוטח באמונה הקב"ה עוזרו] כבר אבדתי ע"י בעלי בחירה אבל מאחר שהבטחתי נצלתי וזכיתי תתבדה ותאחז פירוש אע"פ שיודע אתה אם להמון אין מובן יאמרו לחזור לא"י ונקוד על לולי על הוי"ו כאילו כתיב לא האמנתי שמסופק היה עיין מפ' ועיין רא"ם מזרחי פ' וישלח

ע"ב גמרא אי כר"א ואי כר"ג כו' כפירש"י ד"ה חכמים דנהי די"ל דפליגי במציאות כמו הנך דלעיל ב' ב' קידוש היום כו' למר זמן שכיבה כך וכו' מ"מ החוש יעיד דלאחר חצות תו לאו הילוך שכיבה ויש' לראות הא אמר במתני' א"כ למה אמרו חכמים עד חצות להרחיק ומה יוסיף תת כח הברייתא ולשיטת רבינו יונה ע"פ פירוש הכ"מ פ"א מק"ש ה"ט יש ליישב' דקשיא ליה לימרו כר"ג אמאי פליגי אפילו דיעבד לאחר חצות לא דמשום סייג די לכתחלה עד ומשום חכמים עשו סייג לדבריהם לא על ד"ת היה די לכתחלה עד חצות אלא עשו סייג לדבריהם שאמרו עד חצות ועקרו אפילו דיעבד דאי לא הא לא קיימא הא דאם יש לו על דיעבד זמן לצאת עדיין יפשע ויאכל ויחטיפנו שינה משא"כ אם אפקיעהו רבנן לומר אפילו דיעבד אין יוצא אז לא יעשו כן

כדתניא חכמים כו' חה"ר מפרש כמו דעשו סייג באכילה ושתיה קודם ק"ש ה"ה דעשו סייג שלא יקרא לאחר חצות לכתחלה (עיין חה"ר ט' בהא דחכמים כוותי' ס"ל) והנה רשב"א ורא"ש לא גרסי מלת כד''י אבל לרבינו יונה ריש ברכות הוא הגרסא מלת כד"י כמ"ש למעלה ובש"ע רל"ה ס"ב ח"ש קודם אסור לאכול ציין באר הגולה וי"ו רבינו יונה ורשב"א ברכות ד' א' וז"א כ"א לר"י דמפרש אדם בא קודם זמנו ח"ש וקורא קודם זמנו כדי שבצ"ה יקרא מיד כי כן מצותה לר"י משא"כ לרשב"א ט' מצותה כל הלילה לכתחלה וח"ש קודם דאסור משבת ט' ב' דק"ו אם מנחה דרבנן סמוך אסור אכילה ועבודת גדולות המביאות לידי פשיעה כמו בורסקי וכדומה כ"ש ק"ש ד"ת כמ"ש הרשב"א ב"ב גבי עני וב"א בע"ש יע"ש היטב ודעת התוס' כאן ד"ה וקורא שנראה מדבריהם דוקא הגיע זמן הא קודם שרי וצ"ל בזה והייתי סבור לומר דק"ש אפשר מ"ה די פסוק אחד ול"ד לתפלה דצריך שיהיה בכוונה ושייך בה עצלות כמ"ש תוס' סוכה ל"ח א' ד"ה יום טוב אלא שזה אינו דסיימו ויתפלל כו' הרי דבתפלה נמי הכין היא וי"ל דסמוך דווקא סעודה גדולה אסור הא סעודה קטנה מותר כמ"ש הטור בשם ר"י והב"י בשם הרא"ש ור"ת וא"כ מיירי בסעודה קטנה שלא אוכל קימעא ועיין א"ר רל"ה זיי"ן

והוי יודע דבש"ע רל"ה סעיף ג' פסוק לכתחלה מיד בצ"ה וכמ"ש באר הגולה אות וי"ו רבינו יונה דהוא מרא דשמונתתא מזה ומיהו מ"ש המחב' עד חצות כחכמים זה דעת הר"מ ז"ל פ"א מק"ש ה"ט וכמו שביארנו במשנה ג' שיטות יע"ש לכן אני העני תמה על מ"ש המ"א אות ט' כל המלאכות הנזכרות ברל"ב אסור כאן דלרבינו יונה אפילו לילך בטל אסור ומצוה מיד בצ"ה ולאחר חצות עובר על דברי חכמים מיקרי גם באות ד' כתב טעימה שרי ול"ד לקידוש ולהבדלה דהני מיד איתקן הא ק"ש נמי מיד איתקן כאמור ומיהו ברע"א בב"י הטעם שבת קבעה נפשה אבל דברי המ"א שכתב הני אתקן מיד קשה וצ"ע

גם דברי הר''מ ז"ל פ"ז דתפלה ה"ז אע"פ דתפלת ערבית כו' כתב הכ"מ ברייתא ריש ברכות ד' וצ"ע דשם מוכח למ"ד חובה אבל למ"ד רשות לא מוכח התם רק בשבת ט' למ"ד ערבית רשות מכי שרי ליה המייני' וכו' אלמא כל שלא התחיל אף תפלת ערבית רשות אסור. גם דברי המ"א רס"ז במ"ש הב"י שם רב צלי של שבת בע"ש כתב שלא ראה דברי רא"ש ז"ל דקרא מצ"ה הא הב"י הביא זה אלא דקרא ק"ש בלא ברכות מבע"י כדי לעמוד מתוך ד"ת בתפלה כמ"ש רש"י במשנה בשם הירושלמי וברכות וק"ש בלילה יע"ש ברא"ש לקמן כו' בזה וכיון דתנאי סברי לעיל דיצא מבע"י תו לא הוה אוכל קודם ק"ש ויבואר אי"ה לקמן ה"ק דכאן יש אזהרה גדולה דאי כ''ז משום דאיכא אונס שינה לכאורה יאכל קרוב הדבר לעבור על ד"ת וישן כל הלילה וז"א דבעלמא אע"ג דלאו ודאי אפ"ה חייב מיתה אלא כפירש"י ז"ל דאונס שינה דבא משדה עיף ויגע תוקפו לישן תחלה מעט וישן עד לאחר חצות ויעבור על ד"ת לכן הזהירו בפירוש חייב מיתה ולא ישן

במאי קמפלגי וכו' לפי מ"ש התוס' בשם ר"ע י"ל דפליגי אי תפלת ערבית רשות או חובה וכ"ת למ"ד רשות ל"ש באמצע תקנום דהא אי בעי יכול ג"כ לקרות ק"ש ותפלה דלונאי דבעי לומר דפליגי בסברא נמי לריב"ל ל"ד באמצע תקנום דמצי נמי לקרות ק"ש ולהתפלל כמ"ש רש"י ז"ל גאולה באורתא לא הוה היינו גאולה מעלייתא אבל וודאי מחצות אמר פרעה לכו וברכתם גם אותי) לאהדורי עלה ולמיסמך גאולה לתפלה א"כ נימא דקמפילגי אי חובה אי רשות וליכא סייעתא מברייתא דסוברת חובה כמ"ש וכל העובר על ד"ח אפילו בתפלה חייב כו' ומיהו לתי' א' בסברא פליגי וריב"ל תפלות באמצע תקנום נמי ואי בעי לקרות ק"ש ומתפלל הרשות בידו י"ל מדלא אשמעינן בברייתא רבותא חכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא בא מן השדה ואומר אוכל קימעא ואתפלל כו' ולאשמעינן אפילו בתפלה לחוד עשו סייג זה וכ"ש ק"ש ד"ת אלא לומר דבעי דווקא מיסמך גאולה לתפלה ובטעמא דמיסמך גאולה לתפלה רבינו יונה ב' טעמים א' גאולה יורה שאנו עבדים לו יתברך שע"ז הוציא אותנו מבית עבדים כו' והיושר מחייב לזה ומחוייבין לעבוד אותו ותפלה זו עבודה ב' כי בזכות האמונ' והבטחון נגאלו ותפלה מורה על הבטחון שאם אינו בטוח שיעשה בקשתו למה יתפלל והבטחון יסוד גדול ליראה והאמונה לכן סומכין וכו' ומרש"י בשם ירושלמי דופק וכו' יראה דגאולה מורה על עבדות ואנו רוצים לקרב אליו כעבד אל אדוניו לכן מיד כשדופקין והמלך בא צריכין מיד להתפלל ולבקש צרכינו

בדף ה' ע"א גמרא א יעלזו חסידים בכבוד כתב רבינו יונה ז"ל אעפ"י שאין החסידים רוצים כבוד מ"מ כבוד ה' יתברך הוא יע"ש ר"ל כשעבד מלך מתכבד היא מפני כבוד המלך אז ראוי להעבד שיקבל הכבוד לא שיקבל הכבוד מחמת עצמו: