ראש יוסף על ברכות כט

אבל פרוסה של חטים ד"ה כו' פרוסה רבותא קאמר קטנה משלימה דיש לשלימה ב' מעלות שלם וגדול אפ"ה כו' ודברי הכל משמע אע"ג דלעיל פליג ר"י אר"ה והא פרוסה ושלימה ממין א' גם ר"ה מודה דשלם עדיף לפי' ר"ת אלא אמר ד"ה לאשמעינן נמי דאע"ג דממין א' פתיתין נקיים ושלימה פת קיבר פליג ר"י אר"ה כאן מודה לר"ה ויותר רבותא אפילו פרוסה נמצא מוכח אפילו ב' מעלות לפתיתין גדול ונקי שלם עדיף כמ"ש בש"ע קס"ח א' והוא מתו' כאן ד"ה אבל פרוסה דפתיתין נקי ועיין מהרש"א ז"ל ובאמת תוספת' רק פרוסה כו' ובטור כתב ב' אפילו ואפילו כו' משמע רק חד מעלה ומגמרא כאן יש להוכיח וזה כוונת המ"א שם אות א' והרר"י סובר באמת נקי מעלה יותר משלם וסבור הייתי לומר דמדמה ליה לבצל חצי בצל ונאמר הרבה בה בפירש"י יותר גדול מבצל קטן שלם וכתו' דמוטעם יותר דומיא לזה פת נקי' גדול וכר' יהודא דחצי עדיף ה"ה כאן ומה אעשה שהרר"י ז"ל כתב ומדברינו למדנו דין א' דפרוסה של חטים נקיים והוא ז"ל קא דאיק בין פרוסה לפתיתין ובלא"ה קשיא לי דתרומה לברכה אין דומה כמ"ש התוס' ד"ה כל היכי דאל"כ קשיא רישא בין ר"ה ובין ר"י לרש"י ותו' להמעיין בסוגיין ותירצו דכהן דעת אחרים הוא ורחמנא אמר בהרמכם חלבו דתן לו מה שאהוב לו ביותר משא"כ ברכה כבוד שמים שיבצע על השלימה כדאמרן

ועם זה יש ליישב מ"ש התוס' ד"ה כל היכא דלמה יברך על הגדול הואיל ואין נקי דמשמע נקי מברך על הגדול שיש לו ב' מעלות ובד"ה אבל פרוסה מבואר ההיפוך וראיתי בא"ר קמ"ח אות א' וי"ל דסוברים איזה שירצה יברך פתיתין גדולים ונקי ב' מעלות ומש"ה לא הוכיחו מגמרין דוקא חטה ושעורה הא ממין א' שלם עדיף י"ל איזו שירצה ולקמן כתבו דלמה יברך אין רשאי כשאין נקי יותר הא נקי יותר י"ל איזו שירצה ובפריי אי"ה יבואר יותר בסימן קס"ח: כתנאי כו' לפי מה דס"ד דמדמה ברכה לכהן קשיא רישא דפלוגתא. ובאמת א"ש כמ"ש התוס' ד"ה כל היכא דאיכא כהן ואין להאריך

ירא שמים יוצא ידי שתיהן כ"ה גי' רי"ף ותוס' וקאו אחטה ושעורה ופת לשון נקיבה או אחטה ושעורה ג"כ לש"נ דארישא כ"ע שלימה יצא לפי' ר"ת ולפ"ז בוצע שתיהן או הפרוסה ושלמה דלא כתנאי ולרש"י שניהן ר"י ור"ה ועיקר השלימה ובארתיו לעיל ולכאורה רש"י ותו' פליגי בתרתי לרש"י ירא יוצא ארישא אבל סיפא חטה עדיפא וא"צ להניח כו' ולתו' איפכא בסיפא צריך להניח ורישא א"צ וזה טעות דברישא יוצא ידי הכל על השלימה לתו' ומיהו עדיין יש לעיין בשלימה קיבר ופתיתין נקי כפי מ"ש למעלה דלא לסתרו דברי התוס' איזו שירצה וזה לר' יוחנן משא"כ לרב הונא דפתיתין ושלימים בשוה. איזו שירצה א"כ שלם קיבר ופתיתין נקי ב' מעלות צריך לברך על הפתיתין דומיא דלרש"י כה"ג וא"כ לדינא צ"ע בכה"ג ירא שמים כו' שוב ראיתי בא"ר קס''ח איתא בשם הנ''ל הרגיש בזה ואי"ה בפריי יבואר אמר ר''פ ה"מ בפסח כו' הנה לפירש"י קאי ארישא דודאי ג' מצות ממין א' ופרוסה קטנה משלימ' דמסתמ' עושין שוין (עיין ה"פ) ואם נאמר דרש"י ז"ל לא דאיק בין פתיתין לפרוסה ואפילו פרוסה לר"ה איזו שירצה דשלם אין מעלה כלל לדידי' (וארבא לא פליג דאפילו פרוסה מברך ואח"כ בוצע) כמבואר א"ש זהו ואם נאמר שלרש"י נמי פתיתין ופרוסה הפרש יש ופתיתין גדולים דיש בו כמו בשלם קטן אבל פרוסה קטנה משלם ר"ה מודה לר"י לא יצדק זה ה"מ בפסח כדכתיבנא ופרוסה של חטים רבותא ולתוס' בלא"ה לא יצדק ועיין חה"ר וצ"ע ובשבת בוצע על ב' ככרות וה"ה י"ט דמן לא ירד ביו"ט כדמוכח ביצה ב' ב' הכנה ד"ת ולדידן הכין הוא עיין תוס' שם ובצע אכולא שירותא עיין חה"ר והרר"י מפרשים בע"א דהיה בוצע כל החלות ולענין דינא עיין א"ח סימן תע"ה ס"א ובא מ"א שלשתן כי אגדות חלוקות אי המן ירד ביו"ט וסובר כאן ירד רק תוך השלימה ובשבת לחם משנה אבל אנן קיי"ל בי"ט בעינן לחם משנה דנקיט תרתי בידי' משמע בשעת הברכה ואי"ה בפריי יבואר בסימן רע"ד וכאן אין להאריך ועיי' בפריי הו"פ מזה

רב אמי ורב אסי חדא מצוה כו' ה"ה לדידן עירובי תבשילין בשלש סעודות בשבת ראוי לברך עלי' ויש להסתפק אי א' נקי יותר ומיהו פתיתין כה"ג יש לברך על השלמה ולא מהני הואיל ואיתעבידא חדא מצוה וי"ל נקי נמי אבל גדול הואיל ולא הוזכר י"ל כך ואי"ה יבואר

כוסמין ושבולת שועל ושפון מיני דגן הם ויבואר לקמן אי"ה בדף מ"א לענין קדימה בברכות וכאן הש''ע פסק חטה קודם לכוסמין: אפילו שעורים קודמין לכוסמין שזה מוזכר בקרא בפירוש ומיהו פת כוסמין. ופת שיפון ושבולת שועל י"ל כוסמין קודם שהוא מין חטים וי"ל נקי קודם ואי"ה יבואר בפריי

בדף מ'. ע"א גמרא אמר רב טול ברוך א"צ לברך הביאו מל"ח כו' ור"י אמר כו' ורב ששת אמר ה"ג רש"י ברוך בבי"ת כי סובר דוקא צורך המוציא כמש ד"ה טול ברוך וד"ה הביאו מלח אבל לשיטת הרמז"ל בפ"א מה"ב ה"ח וכ"פ המחבר בקס"ז ס"ו הגירסא בכ"ף וכ"ה ברי"ף טול כרוך כלומר אמר לפלוני לאכול עמו תנו לפלוני כו' וראייתו מגביל לתורי שאין איסור לטעום המוציא קודם אכילת בהמתו כמ"ש הט"ז שם כ"א סעודה אסור וא"כ מוכח דצרכי סעודה נמי לא הוה הפסק א"נ דרב אמר מלח לפתן הוה הפסק ומסתמא אין חולק רב אר' חייא דצריך מלח ולפתן בפת קיבר לקמן אלא ע"כ מיירי בפת נקי שא"צ מלח והוה הפסק ור' יוחנן חולק ואמר דצרכי סעודה נמי לא הוה הפסק ור"ש אמר אפילו גביל לתורי דאסור כו' ומיהו אם אמ' ליתן לשתות לתורא הפסק דמרבקה דאמרה שתה וגם לגמליך אדם קודם בשתי' כו' ועיין א"ר על רש"י ותשת העדה ובעירם חס על ממון ישראל דאי לאורויי דשתי' אדם קודם מרבקה נמי יע"ש ומדברי הרמז"ל וכ"ה לשון המחבר ואם שח בדברים שהם מענין דברים שמברכין עליו יראה קצת דוקא עניני אכילה שתי' אבל להבי' כלי סעודה וכדומה לא והוה הפסק וצ''ע ומ"ש הב"י מדברי התוספת משמע דוק' לצורך המוצי' לא צורך הסעודה כתב הט"ז א"י מנין לו והנה בתוס' ד"ה הביאו מלח ואנו שאין רגילין ואי קאי לגופ' דדינ' הי' לצין לקמן צריך שיביאו מלח לפני כולם לא כאן אלא קישור דבריהם אנו אין מביאין והוה הפסק והר"ר מנחם היה מדקדק מאוד וא"כ לדידי' הוה צורך הברכה

ואם שח שלא מענין סעודה כ"א דברים בטילים או אפילו ד"ת או אמן אחר עצמו צריך לחזור ולברך א"ר קס"ז אות זיין בשם בה"ג ובר"ו ס"ב כתב בהג"ה יותר מכדי דבור וכאן משמע טול ברוך אי לאו דמעין ברכה וסעודה הוה הפסק אפילו תיבה א' י"ל התם בשתיקה מיירי בעינן יותר מכ"ד ועמ"א שם ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין בה' תפילין

ודע דאם אחרים ששמעו מפי הבוצע הברכה הפסיקו בין שמיעה לברכה מחלוקת הפוסקים והמחבר בש"ע ס"ז שם ראובן כו' והוא מא"ח סובר אי לאו ברכה דענ"י צורך הסעודה הוה הפסק בשומע והרב בהג"ה ס"ו הביא להא דרוקח אעפ"י שחולק על המחבר לא כתב וי"א כיון שאין מפורש הפלוגת' מיהו א"ל דמעשה דראובן אף לכתחלה יוכל להפסיק בברכת ענ"י דא"א בע"א משא"כ לעיל אין לכתחלה להפסיק המחבר לא כיון אלא שא"צ לחזור ולברך וכפל דבריו בזה ושם יבואר אי"ה

ויש לספק אם הבוצע הפסיק בין ברכה לאכילה והשומעים לא הפסיקו אם יוצאין בברכה זו ויראה דיוצאים דהם לא הפסיקו ולא הוה ברכתו ברכה לבטלה וא"צ לומר בשכמל"ו ואם לבדו ישב והפסיק צריך לומר בשכמל"ו ובשבת אם לא הי' לו כוס יין ובירך המוצי' על פת ואח"כ מיד הביאו לו כוס יין צ"ע אם בירך על היין אי הוה הפסק הואיל דעיקר מצוה על הכוס ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך

אמר רבא בר שמואל משום ר"ח כו' עד שיביאו מלח ולפתן לפני כאו"מ ובש"ע קס"ז השמינו לפני כאו"א ועם שסובר דמסובין אם השיחו צריכים לברך דלא יהי' שומע עדיף ממברך ומיהו במ"א כתב דהא דצריך לפני כאוי"א דלכתחלה אסור להפסיק לשומעים אף לרוקח והרב בהג"ה יע"ש ומה שאמר לית דין צריך בושש רש"י ז''ל פי' פת נקי' ואפשר אפילו אם רוצה אח"כ ללפת הפת אפ"ה א"ל להמוציא להמתין ומינה פת קיבר אפילו דעתו בלי מלח לאכול כל הסעודה רק פת חריבה צריך להמתין בהמוצי' למלח ולפתן אבל לראש וערוך מפרשין בפת קיבר כל שאין דעתו ללפת א"צ להמתין בהמוצי' ודוק' כשרוצה לאכול אח"כ בלפת אין ראוי שיאכל המוצי' כך ומינה ה"ה פת נקי' אם דעתו במלח ולפתן צריך להמתין וכמ"ש הב"י בקס"ז בשם תשובת הרשב"א ז"ל. ובש"ע השמיט דין דתשובת רשב"א ז"ל בפת נקי' וא"י למה כי בזה לא חלק הרוח"ל ועט"ז קס"ז מ"ש למה הביא הרא"ש פירוש הערוך ולפמ"ש יש נ"מ לדינ' ואי"ה בפריי יבואר בזה וכאן אין להאריך

אין מי רגלים כלים אלא בישיבה עיין פירוש רש"י ז"ל ולכאורה משום סכנה קאמר אבל הט"ז הקשה ע"ז ופירוש דה"ק אם רוצה להטיל כל מ"ר מגוף לגמרי עצה טובה בישיבה דבעמידה יהיו ניצוצות ויוצא לעז על בניו יע"ש שהאריך בסימן ג' אות י"א

אחר אכילתך אכול מלח ומים עיין א"ח ק"ע וקע"ט ובב"י בשם ש"ל דא"צ לברך במים ומלח דהוה שותה לרפואה וא"י דלרפואה בנהנה מברך והאידנא מברך דלא נהגו במים ומלח כמ"ש בד"מ יע"ש

פסקא ר''י אומר בורא מיני דשאים עיין רש"י פ' בראשית תדשא דשא עשב לבוש והרמב"ן ז"ל טען שאם כן דשא לא יתרבה ומרכיב ב' מיני דשאים עיין רא"ם ז"ל שם וא"י אמאי לא הקשה לו להרמב"ן ז"ל מכאן בברכות קודם לחולין ר"י בורא מיני דשאים שאם דשא לבוש לא יתרבה ול"ש מיני גם אין ברכה מבוררת כלל ולרא"ם ז"ל שפיר דבלשון תורה לחוד דשא לבוש וכולל אף פירות הארץ ומשום הכי לא כתיב בפי' שם פירות הארץ. ובלשון חכמים דשא שם לירקות לחוד לא לפירות הארץ במשנה בירך על פירות האילן כו' מדלא נקט רבותא יותר דבירך על בוסר וכדומה פה"ע לא יצא ש"מ לכאורה כמ"א ר"ו א': יע"ש ובא"ר ואין ראי' דאשמעינן חטה דקש הוה עץ כל שאין נשאר כך כו' והא דבירך פה"א על עץ יצא היינו שאין לפניו כ"א פה"ע הא פה"ע ופה"א לפניו ובירך פה"א סתמא אין פוטר פה"ע אלא אם כן נתכוין לפה"ע כמ"ש המחבר בר"ו שם ויראה פשוט ה"ה שהכל ופה"א או פה"ע נמי הכין הוא בכוונה תליא מלתא ועמ"א ר"ו אות ב' הראה מקום לרמ"א מ"ג ולא הבינותי דשם אי פה''ע קודם לפה"א או שווין ומ"מ אפילו רשאי פה"א קודם מ"מ לכתחלה יכוין שלא לצאת פה"ע דכה"ג נמי דוקא דיעבד במתכוין הא לכתחלה יכוין שלא לפטור פה"ע או סתמא ואין כאן ברכה שא"צ דלכתחלה צריך פה"ע ודע בב"י שם העתיק תשובת הרשב"א במין זיין או חשוב אפילו ברכותיהן שוות בעינן מתכוין דוקא הא לא"ה אין שאין חשוב פוטר החשוב ובש"ע השמיט ובא"ר הביאו ואי"ה בפריי יבואר

והוי יודע דא"ר הקשה למ"א מר"ב ס"א בוסר בספק יברך פה"א עד שיגדל ולמ"א מברך בספק פה"ע דזה דיעבד וזה דיעבד יצא וי"ל כיון דתקנו על בוסר פה"א כל שלא יצא מספק קיימא בברכה פה"א

כתב המחבר בר"ח סט"ו בירך על ענבים פה"ג יצא וה"ה יין וענבים. ונתכוין דמפה"ע ופה"א יליף לה בב"י וכ"כ מ"א שם ונסתפקתי אם בירך על היין פה"ע אם יצא דפרי הגפן נמי אענבים קאי כמ"ש בר"פ כיצד מברכין ע"ב פרי הזית ופירש"י דפרי הגפן על ענבים קאי וא"כ ה"ה פרי העץ