ראש יוסף על ברכות כח

בירך אבל בלא"ה י"ל בנ''ר א"צ שיעור כמ"ש התוס' ד"ה בצר ועיין חה"ר ומדלא פריך על ברכה א' דלר"ע קשיא ש"מ ברכה א' א"צ שיעור דאסור להנות לא מק"ו ז"ל כתב דאכילה כתיב ואכילה בכזית משמע לכאורה סובר ברכה מעין שלש ד"ת וכאביי לקמן פ"ג שאכלו דכזית ד"ת לא כרב עוירא לעיל ק' ב'

והנה גמרין דילן חולק עם ירושלמי כמ"ש בתוס' ופוסקים ואמנם יש שינוי ביניהם כי בחה"ר כתב דמכי אכל ברי' שלימה והניח שלם אע"ג דפלט לגרעין ברי' הוה משא"כ אם קודם הנחת פה נטל הגרעין לא הוה ברי' (כמו ריסק ט' נמלים) ומרא"ש משמע דכל שהובא לפנינו שלם ברי' והרר"י אומר את"ל בגמרא דילן חולק עם הירושלמי היינו בזית וכדומה בו גרעין וא"א לאכול הכל לא הוה ברי' משא"כ ענבים וכדומה דאוכל הכל ברי' והיינו דבירושלמי אמר דר' יוחנן אמר אפילו ענב או פרידה א' הוי וי"ל דגם בבלי סובר דר"י אמר כן ומחולק עם ירושלמי דירושלמי מדמה זית לעכב ובבלי לא כאמור ועמ"א בסימן ר"י אות ד' ושם יבואר אי"ה ואפשר כתיב גפן תאנה ורמון זית שמן ודבש ואמאי בהני תרי שינה ולא כתיב זית ותמר (עיין רש"י שם זתים העושים שמן וברא''ם) ולפ''ד הרר"י ז"ל י"ל דברכה מעין שלש ד"ת כמו שמוכח מכמה מקומות וברי' הטעם כמו לא שרץ העוף בין גדול וקטן ה"ה כאן ואכלת בין קטן וגדול ובשלמא גפ"ן תאנה ורמון אע"ג דתאנה ורמון שם כולל לעץ ופרי אה"נ דברי' הוה משא"כ זית ותמרים דיש גרעין אי הוה כתיב כן ה"א קטן וגדול קמ"ל דלא דבגרעין כיון דא"א לאכול הכל לא כמ"ש הרר"י וזית שמן דזית לבד היינו הפירי ודאי לא העץ ה''א כמו שהוא בין קטן וגדול ושמן לבד א"א לכתוב דיש כמה שמנים לכך כתיב זית שמן ואכלת רק על השמן ובכזית או רביעית באין נקרש ומיהו קשה הוה למכתב שמן זית עיין לעיל זית הפירי ל"ה ב' ובפ' נח עלה זית צ"ל עלה של עץ זית

הנהו תרי תלמידי כו' כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן רשות לאחד לברך כו' רש"י כתב דפרוניש א"א להעמידה דא"כ למה מברך על פרגיות ופה"ע קודם אפילו שאין חשוב לכאורה מהא דפה"א האמור לקמן כמ"ש התוס' ד"ה דורמסקין ליכא להוכיח לפירש"י ז"ל דפה"ע ופה"א שוין המה (עיין רמ"א ס"ג ובאר הגולה דעת רש"י והרא"ש) א"כ אמר האמת דמלגלג סבר פה"א עדיף משהכל וכ"ש פה"ע ומיהו אי הוה מברך פה"א שפיר עביד לדעת המלגלג דשוין הם ותו' כרא"ש בחדא שיטה והוכיחו שפיר דלמה נקיט פה"א דהיינו כרוב (קאפשט שלוק או כבוש) דאדורמסקין שהם פרונוש פה"ע קודם לפה"א ולהגדיל התימה על המברך ואמנם רש"י ז"ל סובר שלקות האמור לעיל הוא דוקא ירק פה"א כמ"ש ל"ח ב' שלקות כל ירק שלקי לאפוקי פה"ע דלא אבד ברכתו בשלוק וכדומה עט"ז בר"ה אות ג' מזה יע"ש היטב דלא כתוס' שם דיין מבושל כו' א"כ קשה אמאי שביק דורמסקין דלא איבד ברכתו בשלוק פה"ע קודם ולפי שא"י אני פרוניש מהו אפשר דהוא מין דאי אפשר למשלק כמו מה שאנו קורין יאגידיס וכדומה דנימוחים וא"א להכיר כלל ואין דרך כלל למשלק ומ"ש רש''י ז"ל עוד הי' לשואלני על איזה מהן יברך לפטור חברו ודברים שלא מחמת הסעודה כו' מ"ש לפטור חברו כמסקנא דשלקות שהכל ופוטר חברו ואפשר סובר כן הלכה ומיהו ז"א דשלקות במלתייהו קיימא אלא מיירי כאן בנשתנה לגריעותא וכן הלכה ומ"ש שלא מחמת הסעודה תירץ בזה דפירות אין א' פוטר חברו עיין תו' ד"ה נתן ותי' דבתוך הסעודה הוה וא' פוטר חברו ושלא מחמת הסעודה דבעי ברכה א'

ולענין הלכתא בדבר שהכל ויש בו מיני ירקות שנשתנה לגריעותא וזיין לא מצאתי כעת מבואר איזה מהן עדיף כי בכאן אמר ומ"ס כרוב עדיף מזיין גם אי מהני היסבה בתוך הסעודה לפירות לדידן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה אי"ה יבואר בפריי רי"א וקע"ז וכאן אין להאריך

גם הא דברכה אחרונה בעי שיעור כזית או רביעית בשתי' בעינן כא"פ. ועמ"א סימן ר"מ אות א' ובמחבר ר"ח ס"ט יע"ש ועיין משנה למלך פ"ג מה"ב הי"א שתיית הקאווע ראי' מאה"ט ביונק ואפשר לומר דבברכה הלכו אחר יתובי דעתא וכיון דדרך כך מיתבא דעתא ושאני טומאה דהעמידו על דין מ"א ושם הלכתא וא"צ טעם ואע"ג דקיי"ל בברכות נמי יותר מכא"פ אין מצטרף טעמא הוא דאין חשוב הנאה משא"כ זה ובמ"א הארכתי ואי"ה יבואר

אמר ר''פ כו' דשיבתא כו' ר"ש פירש דשבת הוא שנותנין מעט ממנו לתבשיל ומבעי' לי' אם שלק השבת פ''ע מהו לברך על המים פה"א אי השבת ניתן לתבשיל למתק אלמא המים שלו כטעם השבת ופה"א מברך אמים דידי' כשבישלו בפני עצמו או השבת רק להעביר הזוהמא מן התבשיל ניתן בתבשיל א"כ אין מברך על מימיו פה"א ופשוט דנותן טעם בקדירה ומברך אמימיו פה"א וכן הלכתא מי שלקות כשלקות דמי ומברך ברכה כמו אשלקות ויש להסתפק אם ירק שנשתנה לגריעותא בבישול והמים שלו טובים מאוד אם לברך פה"א על המים מי אמרינן דלא עדיפא מירק א"ד הא טעמא קאמר ויבואר אי"ה ועיין ר"ד ס"א שבת שהכל ויבואר אי"ה: והוי יודע דהרר"י כאן הקשה משכר שעורים (ושתיתא נמי י''ל דהתם א' דמשקה ירק לטבל בהן ראוי והוה כמו אוכל (וכן הביאו הד"מ ובר"ה בשם המרדכי דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי יע"ש) תי' ב' דשאני שכר שעורים דנשתנה לגריעותא דהי' אפשר לעשות משעורים פת ונ"מ מי שלוקה של פירות לתי' א' אין מטבל פת בהן שהכל כמו פלוימין רוטב יבשים ולתי' ב' י"ל פה"ע ומיהו שכר תמרים ל"ש תי' ב' דנשתנה לגריעותא וע"כ תי' א' לטבל א"כ מי שליקת פרי שהכל ועמ"א ר"ד אות ט' ושם יבואר אי"ה ולשון הרא"ש ז"ל בל"ח א' גבי דובשא כהרר'"י דשכר לא נשתנה לעלויא וכאן כתב וז"ל ואעפ"י שאין בו כ"א המרק וטעם הירקות מברך כמו על הירק עצמו ול"ד למי פירות דאמרינן שהכל דמשקה שהכל ואמאי כאן פת"א דמשקה הוא ושהכל ראוי לברך ותי' דזיעה בעלמא היא לפי שהמשקה אין לו טעם הפירי ואפשר שאם בישל הפרה ונכנס טעם הפירות במים פה''ע לשון ואפשר קשה דודאי הכין הוא לסברא זו. ועט''ז ר"ב אות ט' והנה יראה לכאורה דתחלה תי' דיש חילוק בין פירות לירקות וכפי הרר"י ומרדכי תלמידו דרך הירקות וטבעם שהמרק טוב כמו הם ומטבלין בו משא"כ מי פירות אפילו בשליקה ובישול אין להם טעם הפירי עצמה ולפי זה הר"ר יחיאל אחיו של הטור הביאו בר"ה דכ"ש סחטן לירקות נמי מברך פה"א דיותר עדיף מבישול וכמ"ש הט"ז בר"ב ור"ה והרא"ש שכתב ואפשר ספק בעלמא הוא אבל הטור אזיל לשטתי' בר"ה כתב ול"ד למי פירות שאין למשקה טעם הפרי כמו שיש למרק טעם הפירי היינו עיקר החילוק בין בישול לסחיטה ולכן דחה דברי הר"ר יחיאל והבן

ודע דבארש"ט במדינת רוסי' עושין מרוטי רוב"ין או בארקיס יש לברך פה"א על הבארש"ו אפילו בישלו עם בשר (עט"ז ר"ה אות ה') ובארשט מסובין יש לברך שהכל דלא עדיף מקמח' דחטי ושערי ואפילו תאמר קמח נשתנה לגריעות' וזה וזה למעליות' לית' דמ"מ לא עדיף מנייהו

המ"א בר"ה אות וי"ו במשקה שעושים בפסח (עיין ה"פ מ"ש פה קאליש עושין מתפוחים משקה.) מברך שהכל לד"ה יש לעיין בי' לראש ואפשר שאם בישל כו' מברך פה"ע על מימיו וכמו על פלומין רוטב והא דשכר תמרים בר"ד אי"ה יבואר שם ודע דבין שלק ומבושל וכבוש דין אחד להם והלכות ברכות חמורים מאוד ע"כ ימנע עצמו מספק ואי"ה כשיזכני ה' אבאר בפריו באורך

אמר רב חייא בר אשי פת צנומה בקערה מברכין עליו המוציא ופליגי כו' עיין חה"ר האריך כאן ובתוס' ד"ה פת ויראה לפרש דר"ח בר אשי תרתי אשמעינן ומדרך האוכל פת צנומה הוא לחם נקי מאוד וחביב יותר מן השלם וסובר ר"ח ב"א דמברך על הצנומה החביב ונקי ועוד אשמעינן דאף בצנומה ואין פתיתין כזית ולא תואר לחם אפילו מחזיר לסולת כל שהוא בעין המוציא כדמסיק לעיל ל"ד ב' יע"ש ועיין תו' ע"ב ד"ה אבל פרוסה דבתוספת' הלכתא שלימין דבע"ה עדיף ועיין הרר"י לקמן ושם יבואר אי"ה ורב חייא פליג והלכתא כרב' והרי"ף ז"ל פסק הלכת' כר"ח ב"א וכר"ח אליב' דרבא מ"ש כר"ח ב"א היינו אם אין לו אלא פת צנומה מברך המוציא אפילו אין כזית ולא תואר לחם וכר"ח אליב' דרב' ל"ד אלא כרב' ואפשר לומר דלש"ס דילן ר"ח כרב' ס"ל ועם הפת היינו כשפת שלם ועמ"ש בתו' ע"ב ד"ה הלכת'

ע"כ גמרא והלכת' מברך ואח"כ בוצע וכ"פ הרמז"ל בה"ב פ"ז ובש"ע קכ"ו אלא בר"מ לא הזכיר שיחתוך מעט קודם בהלכ' בי"ת והכ"מ הביא שם דברי רש"י ואח"כ מפריס הפרוסה בסמ"ך ובגירסא דילן מפריש בשי"ן משמע שיחתך מעט קודם וכ"פ בש"ע ויש ליישב ד"ה והלכת' ועיין מהרש"א ז"ל הגירסא בתוס' והי' נראה להגיה ולמחוק מלת לא בתוס' וכצ"ל אבל אם הי' צריך לברך על כל הפת כו' כלומר דעדיף טפי דמברך קודם חיתוך כלל דאז אם נפל הפרוסה אח"כ יאכל אחרת בלי ברכה משא"כ אם יחתוך מעט הוה כאלו נטל בידו ומיהו בירושלמי מבואר ההיפוך דר"ח מברך בשעה שהוא פורס ולמדנו אפי' נפל אח"כ הפרוסה כ"ז שלא פירש לגמרי לאו כתורמסא הוה אבל ודאי אם שכח וחתך כל הפרוסה ונטלה בידו ובירך ונפל הוה כתורמסא ויבואר אי"ה בפריי ועיין לעיל ע"א תו' ד"ה בצר כבר הביאו הירושלמי דכאן ובראש והרר"י מבואר יותר

עיין סימן קס"ז ס"ב וסי"ד וט"ז הא דצריך להמתין עד שיכלה אמן מפי העונים ומבואר לקמן מ"ז א' ופירש"י דאמן שייך לברכה יש להסתפק אם דוקא שכולן יוצאין בברכה שמברך הבוצע אבל האידנא המנהג שכ"א מברך לעצמו אעפ"י שאומרים אמן בהכרח שמכוונין שלא לצאת בברכה זו שמברך הבוצע (עיין קס"ז במ"א וא"ר יש דעות אי בסתם אי יוצאין בברכה שבירך הבוצע וע"כ ראוי לכוין שלא לצאת ושם יבואר אי"ה) א"כ י"ל דכה"ג אין צריך להמתין הבוצע דאם יוצאין בברכתו צריך הפת שלימה עד שיענו אמן דאמן כמברך ויותר משא"כ כה"ג ושם יבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך

אתמר הביאו לפניו פתיתי"ן ושלימי"ן כו' מצוה מן המובחר כו' פרוסה של חיטין כו' דברי הכל מברך על הפרוסה של חטים כן העתיק הרי"ף ז"ל ורמז"ל פ"ז מה"ב ה"ד מצוה ממובחר יע"ש וכ"כ הרר"י שם דכאן רק מצוה מובחר משא"כ חטה ושעורה דינא הוא לא מצוה ממובחר ואמנם בטור וש"ע קס"ח ס"א השמיטו מצוה ממובחר ודרכו תמיד לכתוב לשון הרמז"ל וא"י למה שינה כאן גם שינה דבר"מ כתב חטה ושעורה מניח פרוסה תחת השלימה (לשטתי' והוא שיטת ר"ת ירא שמים מניח אחטה ושעורה קאי וא"כ עיקר הפרוסה ובוצע משתיהן יחד או עכ"פ מפרוסה משא"כ לרש"י דקאי אפלוגתא דר"י ור"ה עיקר השלימה בוצע משתיהן או משלימה וזהו גי' הספרים מניח פרוסה תוך השלימה) ואמנם מצוה ממובחר י"ל דוק' בפתיתין גדולים דר"ה מה"ט חולק ואמר מאיזה שירצה לפי' ר"ת ורוב הפוסקים דגדול עדיף מש"ה אמר ר' יוחנן דמצוה ממובחר לחוד הא שלימים גדולים יותר מפרוסה דינא הוא דמברך על השלימים לא ממובחר דהא הלכת' כרבא מברך ואח"כ בוצע דבעי לחם שלם ומה"ת לומר מצוה ממובחר וכ"מ דמצוה ממובחר לא מקרי עבריינא ודינ' עובר על עד"ח אלא שמהרמז"ל פ"ז מה"ב ה"ד לא משמע כך שכתב מצוה ממובחר לבצוע על שלימה אם היתה שם וכתב הכ"מ ממילא משמע דיש נמי פרוס ואלו היו חילוק בין קטנים או גדולים הי' לבאר אלא ממילא משמע בין קטנים או פתיתין גדולים אפ"ה שלימה עדיף וככל מצוה ממובחר ומיהו דינא דרבא דינא הוא בין על שלם או פתיתין מברך ואח"כ בוצע ומ"ש מ"א אות זיין. מעלת גדול לא הוזכר היינו בהדיא ושא"כ בקי הוזכר בהדיא בירושלמי אבל מוכח הוא מגמרא דילן דר"ה מחשוב מעלת הגדול ואיזו שירצה יברך ור"י ל"פ אלא בשלימין ואי"ה בפריי קס"ח יבואר