ראש יוסף על ברכות כז

שתיתא וכו' לרפואה וכו' עב"י ר"ד בסוף בשם הר"א ז"ל שפירש לרפוא"ה ל"ד אלא סימנא בעלמא נקטיה שאם הוא רך כ"כ כמו שעושין לרפואה דשם משקה עליה לא אוכל ואין מברך עליה במ"מ ולא על המחיה דרו"ש כל שיש בו היינו אוכל לא משקה ומה"ט שכר שעורים אע"פ שיש כזית כא"פ וחייב כרת בפסח (עסי' תמ"ב בטור) אפ"ה שהכל דמשקה הוא וכמ"ש התוס' ד"ה והא תנן וא"כ רפואה אין מגרע הברכה כלל וכמ"ש הב"י בר"ד בסוף הסימן מצא כתוב בשם הר"א ז"ל דמאכל שאין בריאים רגילים בו מברך שהכל וכתב בב"ה דבר"ח מבואר טעמא דשתיתא לאו משום רפואה והיינו דבר"ח הביא דברי רבינו יונה יע"ש ובש"ע ר"ד השמיטו ובב"ח שם כתוב בפשיטות כל אוכלין לרפואה מברך ברכה הראויה ורמ"א בסי"א הגיה דאין מאכל בריאים מברך שהכל עמ"א שם אות כ"ד והא דלא הגיה הרב לעיל ס"ח דשם רגילין בריאים בו ואם הוא עושה לרפואה פשיטא דלא הפסיד ברכתו משא"כ באין רגילין בריאים בו יע"ש ובש"ע ציין הרא"ש ובספרים שלנו ב"י ר"א כי ברא"ש אין הכרע יע"ש

ואמנם מדפריך רב יוסף ושוין שבוחשין יראה כשיטת הר"א ז"ל שהביא ב"י דאם אין בריאים רגילין בו נשתנה ברכתו והיינו דשתיתא אע''פ שקצת מין אוכל הוא כיון דאין בריאים רגילים בו ירד מברכתו וכו' ופריך שפיר משוין וא"י ס"ד שתיתא רק לרפואה ואין בריאים רגילים בו ניכר לרפואה ואסור בשבת אלא ש"מ שתיתא רגילים בו בריאים ג"כ וא"כ ראוי לברך ברכתו הראוי' במ"מ ומשני אביי אלא הא דתנן כל אוכלים משמע אעפ"י שעיקרו לרפואה ואין רגילים בו בריאים שרי אלא מה אית לך למימר כיון דלפעמים בריא נמי אוכל כיון דאין מזיק וראוי לאכילה אין ניכר רפואה א"כ דשמואל נמי לא קשה דמש"ה ירד מדריגתו ומברך שהכל ומסיק וצריכי דרב ושמואל דל"ת דאשמעי' ממשנה דבוחשין או כל אוכלין לרפואה אלמ' דכיון דהחיך נהנה אין ניכר לרפואה אפ"ה ה"א לענין ברכה אין מברך כלל קמ"ל ואי קשי' איך אוכל לרפוא' ומברך שהכל א"כ ניכר לרפואה ואסור בשבת י"ל דמיירי תוך הסעודה או דמכוין לאכילה ומברך ברכתו הראוי' וקשיא אמאי לא אמר ומתני' ה"א דמברך ברכתו הראוי' דניח' טפי קמ"ל שמואל דירד מברכתו ושהכל ועיין מהרש"א ז"ל ולא היה פנאי כעת לעיין בזה כראוי

מ''ש הרא''ש ז''ל דשכר אין בו רק טעם עיין סימן תמ"ב דיש בו כזית כא"פ וממשו אלא הטעם דכל שהוא משקה אין מברך כ"א שהכל כמ"ש התוס' כאן ד"ה שתיתא ואי"ה בפריי יבואר יותר בזה

ובתוספות ד''ה האי דובשא דתמרי וכן מכל פירות כדאמרינן בערלה ולאפוקה מה"ג שפירש שנתן לתוכן מים והנה דתמרי רבותא וכ"ש משאר פירות אלא לבה"ג דפירש שבחן מ''ס וע"י כבישה או שליקה הא יוצא מהן הוה כפירי וא"כ אפשר ה"ה שאר מי פירות היוצא מעצמן או סחיטה הוה כפירי ודתמרי דנקיט לרבותא אע''פ ששבח א"י כל ע"י כבישה ושלקות לא ודבש תמרים ומי פירות לר' יהושיע אפשר נמי ע"י כבישה וה"ה יין תפוחים כה''ג לזה כתבו ראיה מערלה השנייה בפי"א שם אין סופגין אלא על היוצ"א מזיתים וענבים הא שאר פירות אף יוצא לא ע"י כבישה ושליקה ומיהו מערלה י"ל איסור תורה יש כמ"ש הר"מ ז"ל פ"י מהמ"א וכבר הארכנו בזה לעיל ומ"ש שכר שעורין אין בו רק טעם אין קיי"ל דהוה ממש כזית כא"פ בה' פסח והעיקר משום דכל לשתיה הוה שהכל כמו שתיתא ת''ר מהו אומר המוציא רבי נחמיה אמר מוציא עיין בספרי דקדוק ובצוהר התיבה בתיבת המליצה שמושי ההא יע"ש וה"א זו הידיע' משמש ולר"נ קשי' הא זו לא מצינו כזה וז"ש והלכתא ואשמעינן טעמא ופירוש דקרא

ע"כ גמ' והלכתא המוציא כמ"ש התוס' בשם הירושלמי שלא לערב האותיו' ולחם מן א"א לתקן ומיהו היה יכול לומר העולם אש"ר הוצי"א לחם וכו' אלא דהוה יותר מעשרה תיבות ותקנו נגד פסוקים שיש בהם רק עשר' תיבות עיין בטור וש"ע סי' קס"ז ואי היינו מוסיפין תיבה אשר הוה משמע דהמוציא להבא ובינוני וזה אינו דהמוציא לשעבר ע"כ מברכין כן עמ"א קס"ז ח' הקשה מכ"ב ב' דלעבר בעינן לברוכי כמו ברא והנה שם פירש"י דעל אש שנברא בימי בראשית היפך ממש כאן דראוי לברך לעבר שבא ליהנות ועב"י ושם יבואר אי"ה בפריי והא דלא אמרינן הבורא כתבו דלא שייך עירוב האותיות כמו בהמוציא יע''ש

עיין עטרת זקנים אות ד' לחם שעתיד להוציא גלוסקאות האר"ץ ארץ ישראל והאדמה בפירות לכלל ח"ל ויראה דלהם חיות האדם ראוי להזכיר א"י מ"מ אין זה מספיק אמנם נראה כי קודם חטא אדה"ר הארץ בהיריי וכמו שתהיה לע"ל והוציאה חטים ראוין למאכל כך נמי פירות האילן ולאחר חטא נתגשמה ונקראת האדמה כמ"ש ארור''ה האד"מה ואדם ז''ל סופו שיחטא אר"ץ חשיבת וכתיב קודם החטא תוציא ארץ עץ פרי כפירש"י ז''ל טעם עצו ופריו שוה (ומ"ש עושה פירי היינו אילני סרק כמו שיהיה לע"ל ועיין רמ"א כ"פ כתב כעין זה בפירוש התורה) לפיכך המוציא לח"ם מן האר"ץ מברבין על אותו הפעם קודם חטא מה טובו ויפיו שהוציאה ארץ חטים ראוין לאכילה כך כמו פירות שטובין חיין כמ"ש המפרשים ומכללן רמ"א ז"ל כעין זה כמה פעמי' (כמו בורא מאורי האש על אור שנברא במ"ש בימי בראשית) ומשא"כ פירי בשעה שנברא והוציאה עשתה ע"ש סופה האדמה מגושמת כי לפי חשיבות הארץ שהיתה ספיריי ובהיריי ראוי שתוציא עץ טעם ופריו שוה לכן מברכין בלחם הארץ ובפירי האדמה דבמעלת הארץ הי' ראוי לברוא עץ ג"כ ראוי לאכילה נראה לי נכון בעזה"י ודע פירי האדמה כולל העץ וגם פרי האדמה רובו על עץ כידוע אלא דיבש העץ בשנה ומוציא אחר אח"כ ובקרא תדשה דשא פירי עץ ולא נזכר פרי האדמה שאין בכלל דשא לר' יהודא וכדבעינן למימר לקמן בורא מיני דשאים והבן פסקא ועל הירקות דומיא דפת שנשתנה ע''י אור כו' לאו מדתנן ירקות לאחר פת ולא אמר פירות הארץ פה"א ועל הירקות כו' להפסיק בין פרי הארץ לפת בפלוגתא דת"ק ור"י לאו אורחי' אלא מסמיכת בעלמא ומ"ש דומיא דפת היינו ע"י אור לא דומיא ממש דבירקות בשווין חיין ומבושלים. נמי ברכתן שוה כמ"ש המחבר בר"ה ס"א וכ"פ הרוח"ל פ"ח מה"ב ה"ג ולא פוקי מסברת הר"א ז"ל הובא בחה"ר שסובר דוקא טובים מבושל יותר דנשתנה לעלויא הוא דמבושל פה"א הא שווין לא ולפ"ד א"ש דומיא דפת ממש שנשתנה לעלויא והנה כללא דכייל ר"ח כל שתחלתו פה"א בשלו שהכל כו' כלל גמור הוא לראב"ד ז"ל אפילו בשוה ואלו לשאר הפוסקים לאו כללא הוא דבשוה נמי בשלם פה"א ומ"ש בחה"ר למאי אמר תומי וכרתי ולא כל הדברים אפשר כר"א ז"ל רבותא קאמר תומי וכרתי שהם שומין ובצלים לטעמי' עביד וטעמא כבעין וגם השומין ובצלים משובחין ע"י הבשר ודמיא לאגוז המטוגן בדבש כדבעינן למימר לקמן אי"ה אפ"ה מברכין שהכל דתומי גופיהו הואיל וקודם פה"א אח"כ שהכל ומ''מ אין הלכה כן ולקמן יבואר

והנה קיי"ל דכל דבר שטוב מבושל כמו חי ברכתן שוה הן פה"א או פה"ע כדמוכח מתו' משכחת כו' יין מבושל או תפוחים אבל טובין חיין. יותר ממבושלין בבישול שהכל בין פה"ע או פה"א אלא שאם מתקן ע"י דבש ושומן ובשר להט"ז בסימן ר"ה אות ג' יש חילוק פה"ע כמו אגוז בדבש בר"ב סי"ג פה"ע ופה"א כשבישל ותיקן ע"י בשר ודבש שהכל והוא לכאורה הלכתא בלי טעמא כלל אבל המ"א בר"ה אות ה' וא"ר אות ד' לא חילקו בכך אלא חלקו באגוז האגוז עיקר משא"כ בזה הבשר עיקר וסיימו בירקות שמטגנים בשומן הירקות עיקר יע"ש ולכאורה ר"ל דירקות שנשתנו לגריעותא ע"י בישול רק כשמבשלין עם בשר מתקן מ"מ הבשר עיקר והירקות טפילין אצל הבשר ולכך כשמטגנין ירקות כאלו עם שומן הירקות עיקר ולענ''ד כל ירקות אין בטילין אצל בשר ועיקר הירקות לשביעה ולאכילה ועכ''פ אין טפילין אלא שאני תומי וכרתי כמ"ש הר"מ ז"ל במס' תרומות ובשאר דוכתין דשם תבלין כולל לבצלים ושומין וכן הוא דבצלים ושומין עיקר נטיעתן לתבל הקדרה בהם אלא בעודן זעיר לימים אוכלין חיין כך אבל לאחר שיזקין עיקרן לתבל הלכך תומי וכרתי בקדרה עם בשר ותבשיל העיקר נתון שם התומי וכרתי כדי לתבל הקדרה ומש"ה התבשיל עיקר ובטלין הבצלים לגבי התבשיל ואפי' קבלו טעם מהתבשיל ובשר בטילין הם. ומברך על הבשר שהכל והם טפילים. משא"כ אגוז המטוגן בדב' האגוז עיקר ולפ"ז הדין כך ירקות עם בשר מברך על הירקות פה"א כמו שקדים המרים תיקן ע"י דבש. וכיוצא בהם וכמ"ש המ"א בר"ה וכ"ש הוא דכאן הבשר והתבשיל רק העדר ההיזק. ומה לי בשלו עם מים. אם מתוקן בכך. ומה לי בשלו עם דבש בשר אם נתקן ע"י כך ובצלים שאני. דהם רק לתבל והתבשיל עיקר ועיין מ"א ר"ד אות ק"ה ושם בארנו. במ"ש הבצל יע"ש ולפ"ז יש להסתפק. אם טיגן בצלים. בשומן או בחמאה וטוב הוא למאכל איך יברך כי י"ל דמברך פה"א מה לי בשלו עם מים או בדבש כמ"ש המ"א בר"ה אות ה"א יע"ש היטב או דלמא הואיל ולא נטעי אינשי אדעתי' כ"א לתבל הקדרה השומן עיקר והחמאה ומברך שהכל ול"ד לאגוז כי פרי הוא משא"כ שום ובצל שהזקין שאין פרי כך כמ''ש הט"ז בר"ה אות ג' וצ"ע ומיהו מ"ש הט"ז שם בשום ובצל חיין כשהם רכים וזעירים לימים פה"א וכשהזקין שהכל זה אמת ויציב אבל מ"ש בצנון בדבש שהכל מבואר שהמ"א וא"ר חולקין עליו וכדכתיבנא גם לא"ר ומ"א בירקות דוקא מטוגן הא עם בשר לא ולדידי אפילו עם בשר דהירקות אין בטילין דלאכילה עבידי משא"כ בשל בצל ושומן יש לספק בטגנו כמ"ש ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך

ודע דמייער''ן ורובי"ן טובים מבושלים יותר מחיין ואם בישלם עם בשר או בחמאה וכדומה פה"א ואלו למ"א יש לספק בזה ומיהו כה"ג י"ל דמודים דאין בטילין לגבי בשר ואם נתמעכו המייערי"ן דרוב''ין לגמרי צ''ע קצת ועיין ר"ב ס"ז ור"ח ס"ח יע"ש ויבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך

דרש רב חסדא משום רבינו כו' ואני אומר כפירש"י ז"ל דרב חסדא כך משום רבינו אומרים כן ורבותינו מא"י אומרים כן ואני אכריע שאין חולקין בדבר וא"כ הלכה כר"ח לא כר"נ דמפרש במחלוקת ותהי ר' זירא לאו דפליגי באמת רב חייא ור' בנימין בר יפת כר"נ אלא דה"פ תהי ר"ש דודאי לא פליג ר"ח ור' בנימין בר יפת דזה מיירי בשוין וזה בגרועים במבושלים (וא"ש הראי' מתורמסא דחיין אין ראוין כ"א אחר ששלקו שבע זימנין ור' בנימין ב"י באין שווין ולדברי האומרים דפליגי אף בגרוע ר"ח ס"ל פה"א מה ראיי' מתורמסא ועיין ברי"ף (דודאי ר"ב ב"י לא הו' פליג דאין כדאי כו' אבל דע' הרי"ף ז"ל אין כן אלא ר"ז ור"ל בחד' קיימ' דפליגי והי' מתמיהין על ר"ב ב"י איך חולק על ר"ח כו'

דתני' יוצאין ברקיק השווי ובמבושל שלא נימוח למאי דס"ד אין מצה והמוציא שווין דפרוסת קיימת לעיל בכזית המוציא אבל ידי מצה לא יצא אבל באמת שוין המוציא והמצה וה"ק התם דטעם מצה בעינן דהוה מצה עשירה עיין חה"ר וי"ל בין למאן דמפרש שלוק יותר מבישול מה ראי' מר"מ דיוצאין במבושל ושלקות ולמ"ד שולק פחות מבישול מה ראי' מר' יוסי לשלוק וצ"ע קצת

ובתוספות בד"ה מדקתני בו' לא הוה דומיא דפת כו' וד"ה משכחת כו' דר' בנימין בר יפת חולק כו' פרשתיו לאפוקי דעת הראב"ד ז"ל דשווין אפ"ה שהכל דוקא לעלויא ובמהרש"א ז"ל כתב דתוס' כרי"ף וא"י ומ"ש התוס' דר' בנימין בר יפת חולק היינו ר' זירא נמי סובר כרב נחמן והוה רב חסדא יחיד גבייהו ומ"ש הרי"ף ז"ל תומי וכרתי שהכל אליבי' דטור היינו בהזקין וכן הלכה

בדף ל"ט ע"א גמרא בצר לי' שיעורא כו' כזית בינוני כו' ששמנו אגור בתוכו הנה ר' ירמיה שאל לר' זירא לשטתי' דאמר מעין ג'