ראש יוסף על ברכות כד

זנגבילא רטיבתא כתב הטור בר"ב דאין עיקר הפירי משמע דזנגבי"לא גדל על העץ אלא שאין עיקר הפירי זנגבילא יבש מרוקח בדבש פה"ע כמ"ש המחבר בר"ג ס"ו ומה שהקשה ע"ת מר"ב סי"ד אגוז רך המטוגן בדבש פה"ע הביאו א"ר אות ג' והנה וודאי אגוז רך פרי מקרי לענין ערלה ועיין ר"ב ס"ב ומ"מ לא נטעי כלל אנשי למיכליה רק כמו שקדים רכים מתוקים שהכל כמבואר בר"ד עמ"א שם אות ו' והב"י בר"ב דימה אגוז רך לשקדים הרכים דהוה כמו קורא דנחתינן ב' מדריגות ול"ד לבוסר ותמרות פה"א אלא שהכל ועמ"א ר"ב אות ל"א ויבואר א"יח בפריי בר"ב ור"ג ור"ד בזה

חבייץ קדירה דייסא כעין חביץ קדירה וכו' עיין הרר"י מדאמר דייסא כעין חביץ דווקא שנכתשו הא שלימים פה"א והביאו הב"י בר"ח וצריך להבין מהו הפירוש איך שמעינן מכאן זה וי"ל דא"כ למה להו לפליגי דתרתי חביץ ודייסא מ"ס דחדא הוה למ"ד דובשא עיקר כי הרוב היא הדבש ומ"ס סמידא עיקר הואיל והיא מחמשת המינים כדבעינן למימר לקמן אי"ה אלא לאשמעינן דווקא דייסא כעין חביץ קדירה חיטים שבורות ונדבקו בבישול הא חטים שלמים בבישול אפילו עם דבש פה"א ועדיין צ"ע דלמא אשמעינן אפילו בעיני' דמנכרי חטים שבורות אפ"ה שהכ"ב ועיין ר"מ פרק ג' מה"ב ה"ב אכל דגן שלוק פה"א וכתב הכ"מ דסובר רבינו הכוסס חטה אפילו בשלם ולהרר"י יליף לה מכאן דווקא דייסא כעין חביץ קדירה ויראה מדאמר דייסא ולא אמר חטים כעין חביץ אלא ש"מ דווקא דייסא הא שלימים פה"א ומ"מ צ"ע למה השמיט הר"מ ז' כוסס חטה חיה בלא בישול נמי פה"א ויבואר אי"ה לקמן

בעטרת זקנים ר''ב אות ו' לאקר''ץ פה"א א"י דדמי לצוקר דשהכל דמיא בעלמא הוא בין מוצץ או מבשל ונעשה צוקר ה"ה זה ואי"ה יבואר ושם נאמר בשם הב"ח אינגבר משמע אילן וזה שרשיו מתחת הקרקע יע"ש ולא ראיתיו ולא ידעתיו

חביץ קדירה וכן דייסא הא שמעתין ומימרא דרב ושמואל ושלש בריתות עמיקתא היא ויש בהם סתורים רבים וכפי דעתי העניה אפרש בעה"י אמר חביץ קדיר"ה כי הנה שלש המה א' חביץ קדירה ב' ריהטא דחלקאי ג' חביצא דרב יוסף ל"ז ב' וחביץ קדירה וריהטא א' והוא אלא שריהטא אין עבה כ"כ עי"ן הרר"י ל"ז ב' ואמנם תרווייהו מעשה קדירה הם אבל חביצא סתם הוא פרורי לחם לפירש"י באלפס אבל התוספות ד"ה חביצא וכ"פ הפוסקים והוא פירורי לחם במרק בצונן בלא בישול עיין ש"ע קס"ח ס"י ויבואר לקמן אי"ה והלכתא כרב פהנא וכר"ש דכל שיש ב"ו מה' רכים מברכין במ"מ ומימרא זו לאיאיתותב כלום רק אידך מימרא כל שהוא איתותב כדבעינן למימר קמן בעזה"י אמנם יש לנו הרהורי דברים במימרא דכל שיש בו והנני פורטם בעזה"י

דע דשלש מדריגות יש א' שנותן דבר אחד מיעוטו ובתבשיל ואין הטעם נרגש ממין המיעוט כלל כמו הדבש שמבטל טעם הניתן לתוכו (עט"ז ר''ח אות ג') ב' מין המיעוט נרגש בהרוב עד"מ עד שישים באסורין הג' מין המיעוט דניתן לטעמא בתבשיל ודבר דעביד לטעמא ואמנם לבי אומ' לי דוודאי חמשת מיני דגן אף מיעטן דמרובה אפילו אין מרגישין טעם ה' מיני דגן כלל כמו חביץ מיעוט קמח ( דמחתא) ודבש מבטל טעמא אפ"ה מברכין במ"מ הואיל וניתן הקמח עכ"פ לסעוד הלב לא לדבק אין בטיל וז"ש חבי"ץ קדירה לא פלוגתא דריש כל שיש מה' מינים אלא לברור מלתייהו לומר אפילו חביץ שיש דבש מבטל טעם הדגן אפ"ה במ"מ וז"ש דרי"ש כוותיה היינו מדסתמו משמע בכל ענין ואם נדבק בטל אפילו ה' מיני דגן כל"ז אי' לקמן ובשאר מינים אם הם מיעוט במרובה מין אחר אפילו ניכר טעמם בתר רובא אזלינן עיין ר"ב ס"א בהג"ה וט"ז א' יע"ש) אבל דבר דעביד לטעמא וניתן שם רק לטעמא אפילו בשאר מינים הם עיקר אפילו הם מיעוטן וזה שיטת הרמ"א ז''ל בר"ד סעיף י"ב וכ"ד הט"ז ר"ב א' ור"ח ב' והנה מ"ש בשאר מינים אפי' נרגש הטעם מבואר כל שעיקר ועמו טפל' אפילו טפילה שאין מעורבת כמו שכתב הר"מ ז"ל ה"ב פ"ג הלכ' ה''ו יע"ש והרי ניכר הטעם אף שאין זה ראי' דע"י תערובת י"ל התבשיל נהפך כולו לאותו טעם וכשיטת הר"ר יוסף הביאו הטור באו"ח תמ"ב דלוקה על כל כזית מהתבשיל (וחמיר מהיתר מצטרף לאיסור) מ"מ כלל קיי"ל כל שעיקר פוטר את הטפילה ולא אזלינן בתר טעמא כאן אמנם דבר הניתן לטעם הוה כבעין ממש בלא תערובת וראיית רמ"א ממ"ש הטור ר"ד סורבא וורד וכו' ול"ד להומלתא דלטעמי' והוי כשאור כוונתו כמ"ש חולין וי"ו ולא גזרו על תערובת דמאי והתניא הנותן כו' חושש משום שאור שבה וכו' דלטעמי' ולא הוה תערובת רק בעין יע"ש ה"ה כאן ומזה למד רמ"א ז"ל דה"ה כל דבר הניתן לטעמא ויש בו ממשות בתוכו הוה כן כמו הומלתא משא"כ בשמים במרקחת וכו' ומה שטען אדונינו המ"א ז"ל בר"ד אות כ"ה בתבשיל ודהוה ממש י"ל דטעם הבצל אין ממש ובצל גופא אין מעורב ובפ"ע הוא וטפל בטל היא כי מה שנותנין לטעמא הוא הטעם משא"כ דבר המעורב ממש ולטעמ' נהפך כל התבשיל לכמותו דוגמא שיטת הרר"י יוסף ז"ל שהבאתיו לעיל כה"ג: אמנם כן צ"ע דא"כ התם אמרינן דחושש משום שאור ותבלין אע"ג דהם אין ממש א"כ ה''ה תבלין במרקחת ולפ"ד הרמ"א ז"ל מ''ש הר"מ ז"ל פ"ג מה"ב ה"ו לטעמא קאי אשאר מינים ע"כ יע"ש

אבל שיטת המ"א ז"ל ודאי דה' מינים לא בעינן טעמא ממש רק שלא יהא נדבק ושאר מינים אפילו לטעמא ממש אין עיקר ומטור אין ראיה דהומלתא שחוק קאמר דהו' כבעין והוא הרוב עכ"פ משא"כ דנימא מיעוט ונותן לטעם דליהוי העיקר אפילו בשאר מינים מחולין דז"א דעכ"פ אין המיעוט לטעמא עדיף מרובא דליבטל הא מקמי' הא ולפ"ד הרמ"א הי' ראוי לברך על המיעוט בפ"ע ועל הרוב בפ"ע ועיין א"ר רס"ב הבין במ"א דבה' מיני דגן בעינן טעם ולע"ד כמ"ש גם המ"א מודה דלא בעי רק שלא יהא לדבק וכדכתיבנא רק חולק ארמ"א בשאר מינים אפי' עביד וניתן לטעמא כל שהוא המיעוט בטל הוא ומברך על הרוב כאמור ואי"ה בפריי אבאר (מ"ש הטור הומלתא יש גורסין שהכל אם נתכוין להומלתא לעיל בסמוך ודאי קשה מה פריך הא שהכל על הדבש יע"ש)

דברי הט''ז בר"ב אות א' מה שהקש' מחלה עי"ד שכ"ד במ"א ט' וש"ך י"ז משמע דוקא אורז מ"מ הדבר מבואר כמ"ש דכ"ע מודים בזה דבה' מיני דגן אפי' אין טעם כל דנותן לסעוד הלב הם עיקרים דיש להם מעל' דמיזין ושבח א"י משא"כ אורז אע"פ דבמ"מ מכל מקום דין שאר מינים יש לו והולכין בתר רובא כמ"ש בש"ע ר"ח סעיף זיין ולא עוד אלא שבב"י נסתפק בדעת הר''מ ז"ל באורז כל שיש מיעוט ממין אחר מבטל הברכה במ''מ וכנראה ממ"ש בה"ב פ"ג ה"ד קמח וכו' דהוא מימרא דשמואל כל שהו"א או רוב ואח"כ מימרא אידך דשמואל כל שיש בו וכבר עמד בזה בס' לחם יהודא ה' ברכות וי"ל למעט הא אורז רוב ומין אחר מיעוטו עמו מבטל במ"מ וכנראה מהלכה יו"ד שם ולקמן יבואר עוד מתה אי"ה

והנה כל זה בברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה יש בו מהעיון כמו שאגיד כי הנה בר"ח ס"ב סתם אפילו יש בו הרבה יותר משאר מינים מברך במ"מ ועל המחי' משמע אפילו ליכא כא"פ ואלו בס"ט שם התנה שיהא דוקא כא"פ והא"ר באות י"ג הביא דברי הדרישה ז"ל (אין כעת ת"י) דבס"ב יש בהם טעם משא"כ קמח בקמח אין בהם טעם יע"ש ובאות ג' שם משמע הביא משם ל"ח כמדומה דבס''ב נמי בעינן כזית כא"פ והנה דברי הדרישה לכאורה יש להם מקום דודאי טכ"ע ד"ת באסורין וי"א היתר נהפך לאיסור ולוקה על כל כזית כמ"ש הטור בא"ח תמ"ב אלא בברכות אין הולכין בתר טעם רק בתר עיקר וכלל גדול כל שעיקר ועמו טפילה וכו' יהיה ברכה א' או אחרונה ואמנם בה' מיני דגן יש להם חשיבות כאלו הם הרוב ממילא ברכה אחרונה אפילו ליכא כא"פ כיון דנרגשין בטעם הוה כאלו כל התבשיל כן ומברך שפיר על המחיה משא"כ קמח בקמח (ונאמר דלא כט"ז אות ג' שם ואפילו בדבש נרגש טעם והבין (ואמנסקשי' מע"ז כ"ו א' קמחא דחטי בשערי בטעמא מין בא"מ כ"ש חטה באורז וקטניות דב' מינים ממ"ש הם (עש"ך י"ד ק"ז דבטמא וטהור רחוק שיהיה טעמן שוה יע"ש) וסבור הייתי לומר דקמח חטים בשערי ודומה לכבד ובשר המבואר בפר"ח י"ד צ"ח דמפני מעט חילוק אין זה טכ"ע (עמ"ש בפריי שם נ"מ לספק נשפך) אלא דמין במינו לא הו' דמ"מ חלוקין קצת בטעמן וה"ה כאן בס"ט לא הו' טעם חשיב כעיקר משא"כ בס"ב בשאר מינים דבש ולפתן וכדומה ומה אעשה שהמעיין בי"ד שכ"ד ובש"ך אות י"ז טעם הרא"ש ז"ל דטכ''ע ד"ת אלמא קמ"ח חטים באורז (וה"ה וכ"ש בקטניות וכדומ') טכ"ע ממש הו' ואי"ה בפריי יבואר עוד וכאן אין להאריך: הא דאמר נקיט וכו' דרב ושמואל דאמרי תרווייהו יראה ע"ד כצחו' דמרב לחודי' י"ל דלשיטתי' דמין במינו במשהו וי"ל כל שיש בו היינו קמח חטים עם אורז וכדומה דבתר שמא אזלינן ולא בטל אדרבה מחזקי ומש"ה הואיל והם חשובים משבח א"י וסועד הלב ניתן להם הברכה אבל חבי"ץ עם דבש ולפתן וכדומה י"ל דבטל המיעוט ברוב משא"כ שמואל דלדידי' אדרבה גרוע מין במינו דבטל ברוב מאינו מינו דבטעמא תליא מלתא וכ"ש הוא ומה התם דאין נרגש ומיעוט כ"ש כאן והבן

נסתפקתי קמח אורז וכדומה עם קמח חטים אי הוה מין במינו בתר שמא דאפשר ל"ד לשערי וחיטי שלזה ר"ל אורז וכדומ' יש לו שם לווי קמחא דאורז או כדומה ונ"מ קמח חטים שנטחן ביו"ט דאסור בו ביום ואם נתערב בקמח אחר במינו באלף לא בטיל דשיל"מ אם נתערב עוד קמח אורז (או טטרק"י השכיח בינינו וקורין רעטשנ"י מע"ל) אי הוה חד שמא כדקי"ל דבתר שמא אזלינן כל שהוא למעלה מששים או לאו והדבר צריך תלמוד

דף ל''ז ע"א גמ' קמ''ל לאפוקי אורז ודוחן אפילו בעיני' וכו' הנה כל שיש ב"ו משמע אפילו מיעוטן וכל שהוא משמע אפילו רובא ומ"מ ליכא למעט מיני' רק רובא אלא אפילו בעיני' אורז לא ולהכי מקשה ליה וא"ש מ"ש הב"י בר"ח ומסופק בר"מ ז"ל פ"ג מה"ב ה"י באורז רוב יע"ש והא מימרא דכל שהוא איתותב דאורז נמי כל שיש רוב ממנו במ"מ ולאחריו בכ"ר אבל מימרא כל שיש בו לא איתותב והלכתא הוה

ואורז ודוח"ן לא והתניא הביאו לפניו פ"ת אורז ודוחן וכו' כמ"ק תחלה וסוף וכו' הא דחויא קיימא אפילו באמת דלסוף בנ"ר ומיהו בה"א קשה יותר לימא שהכל ובנ"ר בהדיא דנהי מדאשמעינן דלאו תורת פ"ת עלייהו ורק כמ"ק מ"מ הוה לפרש משא"כ באמת כמעש"ה קדירה במקצת במ"מ וכו' והא דפריך ולא מחלק בין פת דיש לו מעלה דוודאי שאר מינים אין לחלק בפת עב"י ר"ח אעפ"י שהוא רבותא כדאמרן ע"ש בסמוך מזה בעזה"י: וליכא לאוקמי' באמת כר"ג לקמן דמברך לאחריו על המחיה דמ"מ כמעש"ה קדירה במקצת דבמ"ק שלש ברכות לדידיה וניחא לאוקמי' כהלכתא וכדכתיבנא לעיל מזה

ואורז לא והתניא אלו הן מעשה קדירה חלקי וכו' ואור''ז מה"ך ברייתא שמעינן הלכתא גבורתא א' דווקא חלק"א הא שלימים פה"א (עכ"מ פ"ג מה"ב ה"ב כתב דנ"ל מכוסס לקמן וא"י אמאי לא מכאן כאמור עיין הרר"י כאן והב"י בר"ח הביאו יע"ש) ומדאמר ואורז ש"מ אורז אפילו שלימים הוה מעשה קדירה כמ"ש ארר"י כאן ואמנם צריך אתה לידע דהר"מ ז"ל בפ"ג שם ה"ד כתב שחלקו או כתש"ו וברייתא לא תניא כ"א חלקו לא כתש"ו היינו הריפות (גריץ שלם וכדומה וכמ"ש בסמוך) ועמ"א ר"ח אות ב' וי"ל אמאי לא