ראש יוסף על ברכות כג

הנופל דריש לה (דאין שומר לפרי דלרבי מאת דלא כחה"ר דסובר מאת מרבינן ברעינין וכדבעינן למימר לקמן אי"ה) תקשה נמי משנה ח' פ"ק דערלה וכ"פ בי"ד רצ"ד דגרעינים מותרים ברבעי אלמא לאו פירי הוה וערלה מאת מרבינן לה ולזה יש לנו לומר כמ"ש הר"מ ז"ל והרע"ב שם בפ"ק דערלה וכמ''ש התוי"ט ד"ה ומותרין דוודאי רבעי בעי למילף בכל הלכותיו מערלה אלא דיש היקש מעשר שני. והתם אכילה כתיב ביה ואלו אין ראוין לאכילה יע"ש היטב וא"כ לאמר דוודאי גרעינין גוף הפירי חשוב. והא דאין נוהג רבעי דממ"ש יליף לה קודש קודש והתם אכילה כתיב וגרעינין מרים הם ואין ראוין לאכילה ואין מתקדש במ"ש ה"ה ברבעי ומ"ש התוס' גרעין פה"ע דמתקן אח"כ אלא דא"כ יקשה ק"ש המחבר בר"ב ס"ג גרעין המרים אם מתקן שהכל ועמ"א שם אות זיי"ן ונאמר מהתוס' מיירי בגרעינים מתוקים מתחלה (ולפי"ז ע"כ הא משנה ח' דפ"ק דערלה גרעין אין נוהג רבעי היינו במרים הא במתוקים תחלה אה"נ דנוהג רבעי ולפי"ז ק"ק דלא היה לו לסתום ברצ"ד ס"א ולכתוב גרעינים מתוקים רבעי נוהג בהם כיון דפסק בא"ח ר"ב ס"ג כתוס' ורא"ש דגרעין הוה גוף הפרי ה"ה ברבעי דנוהג במתוק עכ"פ ויבואר אי"ה בפריי) ומ"מ דברי המ"א אף אם נאמר כן דקליפי רמון והוא המראנ"ץ לדעתו דאין נוהג רבעי דיליף ממעשר שני, דקליפה ההיא אין ראוי לאכילה בלא תיקון כ"א ע"י הדחק גדול ובמ"ש כתב ואכלת בלא תיקון יצא קליפה רימון כו' מ"מ אין ראיה דנאמר דמחשב מגוף הפרי ושאני ערלה דמאת הטפל דהוה שומר גמור וכדאמרן

גם דברי הר"מ ז"ל שם בפירוש המשנה במ"ש לצבוע לכאורה קשה דמאת קדריש ויש ליישב דאה"נ מאת אלא קאמר דצביעה אסור והיינו מקליפת פירות ואין כאן מקומו מ"מ קשה כמ"ש

וראיתי לט''ז ר"ד אות י"ו בקליפת מראנצין כתב בסוף דבריו וצ"ע על התוס' והראש דקפריסין פה"ע והא כ"ש מקליפת רמון יע"ש הנה מ"ש התוס' הוא ע"ב ד"ה והלכתא כו' וכתבו לשון ה"ג והלכתא וכו' כוונתם בגירסא שלנו אין זה והוה אומר מהר"ם דמברכין פה"ע על הקפריסין בין בא''י ובח"ל וזה סברת הרא"ש והראב"ד ז"ל הביאו החה"ר יע"ש ולקמן אי"ה אבאר בזה: ולפי מ"ש אין ראיה מקפריסין דהם ראוין ממש לאכילה. הוה בכלל מעשר שני וה"ה לענין ברכה דפה"ע חשוב וה"ה לענין נטע רבעי בא''י כר"א משא"כ קליפי רמון אע"ג מגוף הפירי יחשב אין ראוי לאכול' כך ומהיקשא דמעשר שני נפיק וכדכתיבנא לעיל וטטי"ר זע"לי יבואר אי"ה בריה לענין בפה"א ולענין ברכת הריח ובפריי אבאר עוד וכאן אין להאריך

והנה הר"מ ז"ל פסק כר"ע בכל דבריו בה' מ"ש פרק עשירי ובפ"ב מתרומת ה"ד ושם האלה לזרע או לירק ובה' ברכות פ"ח קפריסין פה"א כר"ע אף בא"י כר"ע באין ספק כלל דהלכה כר"ע מחבירו לגבי ר"א וכנראה שזה דעת הרי''ף רביה כמ"ש הרר"י שם אבל המחבר לא פסק כמותו בי''ד רצ"ד ס"ג רק בח"ל אבל לא בא"י משום דמסייע לר"א ברייתא דמיגו נצפה קפריסין פה''ע א"כ ה"ה למעשר וערלה וכו' ומידי ספיקא לא נפקא הלכך בא''י לחומרא וברכי' לחומרא דלמא כר"ע ופה"א ממ"כ יוצא עיין הרר''י. ויש לראות הא רב בפירוש אמר בח"ל אבל בא"י מספקא ליה ואיך פסק הר"מ ז"ל כר"ע בא"י ואפשר דרבינא דמסיק ר"ע נגד ר"א עבדינן כוותי' משמע לגמרי ודוחק באופן אם יש לפניו קפריסין ותפוחים עד"מ וכדומה יברך פה"ע קודם ויכוין שלא להוציא הקפריסין כי שמא פה"ע הם ואיך יברך ברכה שאין צריך פה"א וכדומה בקליפת מראנצין לט"ז דפה"א ולמ"א פה"ע עם תפוחים כן הוא ואי"ה בפריי סימן ר"ו ורי"א ס"ג אבאר בזה ועמ"א ר"ו אות א' מנא ליה הא ולפ"ז אף להר"מ ז''ל צריך שאין מתכוין. ושם יבואר אי"ה

רגע אדבר כי הנה בגמרא משוה לה לכאורה ברכה וערלה ומעשר אבל המעיין ברא"ש ז"ל בשמעתין לא כן הוא והכלל כי עלין במעשר אין מתעשר לכ"ע ופה"א ותי' הרא"ש דמעשר ירק דרבנן וודאי (כי מעשר אילן חוץ דתו' מחלוקת אי ד"ת או דרבנן) והם אמרו דעלים לא חשיב"י אפילו כירק הואיל ולא נטעי אינשי עיקר האילן בשביל כך ולא חייבוהו במעשר מדרבנן כירק אבל לענין ברכה אסור להנות הואיל ונטעי ג"כ בשביל זה שלא נפסיד האילן ל''ד לקורא ופה"א מברכין וגם שקדים המרים אע"ג במעשר פטורים מ"מ כאן מברך פה"ע והיינו וודאי כל שפטור במעשר משום דלאו פרי מיקרי פשיטא שגם בברכה לאו פרי מקרי אלא שקדים המרים פטורים דבמעשר בעינן נגמר הפרי וזה לא נגמר אבל ברכ' כיון דשם פרי עליה פה"ע ועדיין קשיא לי בתמרות דמתעשר לר"א ואפ"ה מברכין פה"א דברייתא כר"א אתיא מדקפרס פה"ע וע"כ נמי דלא נטעי עיקר בשביל כך לא חשוב לענין ברכ' רק פה"א ולגבי ערלה קפריסין ותמרות חשובים פרי העץ את פרי"ו אבל עלים לא חשיבי פרי"ו כ"א מתיחס אחר פרי הארץ ר''ע אומר אין מתעשבות אלא אביונות מפני שהוא פרי עיקר הוכחה מדאמר אביונת פר"י הא אינך לאו פרי הם דאל"כ מאי ראיה ממעשר אילן למ"ד דרבנן רק דחו' לערלה בח"ל הלכה למשה מסיני כמ"ש המחבר בי"ד רצ"ד סעיף ח' (הט''ז וא"י הא הלמ"מ לא הלכתא מדינא ורש"י כאן פירש ערלה בא"ל דרבנן הלכתא מדינה עיין קידושין ל"ד יע"ש:) אלא כדכתיבנא

ע"ב גמ' קליפי רמון ונץ שלו קליפי אגוזים וגרעינים חייבין בערלה הוא משנה פ"ק דערלה מ"ח וסיים משא"כ ברבעי וכ"פ המחבר ביו"ד רצ"ד ס"א ובט"ז וש"ך דלא כתיב את פריו וכ"כ בבאר הגולה ובאמת כבר בתבנו בשם ר"מ והרע"ב דלא מן השם הזה אלא מדאיתקש למעשר שני וקליפי רמון איו ראוי לאכילה נץ פירש"י ז"ל נץ ברמון כקפרס באביונת שומר וכ"מ כאן ובר''מ פירוש המשניות בפ"ק דערלה ור"ש שם משמע שמפרשים בע"א יע"ש והנה מדתנן ברמון חייב בערלה ולא אשמעינן קפרס בצלף יותר רבותא אפילו דלאו שומר חיוב הוא י"ל דקפרס פרי הוא ואפילו ברבעי חייב משא"כ נץ מטעם שומר קאתינן עליה וברבעי פטור דלא כתיב את או דלאו בר אכילה כדרכו לא הוה ויליף ממ"ש

והא דגרעינין תוס' פירשו משום דהוה פרי ממש לא מרבויא דאת דשוחר מרבינן מאת הטפ"ל ומחובר עליו לא גרעיניה אבל הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב דמאת מרבינן גרעינין וכו' ורבעי לא דלא כתיב את ולתוס' פירשתיו לעיל ממ"ש יליף והם לאו ראוים לאכילה כ"א ע"י הדחק: ואם מתקן ע"י אור כתב בש"ע ר"ב דשהכל ועמ"א אות זיי"ן אף לתו' ורא"ש ז"ל

והלכתא א וכו' ומדלגבי ערלה וכו' עיין תוס' ד"ה לשון בה"ג וכו' והיה אומר הר"מ ז"ל וכו' פירוש שהתוס' חולקין על ה"ג ובגמרא לא גרסינן ליה כלל ומברכין על קפריסין פה"ע דבא"י הלכה כר"א בוודאי דמסייע' לי' ברייתא דלעיל דמברכין על קפריסין פה"ע וכר"א אתיא והא דרב ודמר בר רב אשי נמי הלכתא הוה דבח"ל רק הלכתא מדינ' ומקילין ביה טובא כדאיתא בקדושין והלכך מקילין נמי בקפריסין אבל ברכ' וודאי הוה כר"א ולדידן ספק הוה כדכתיבנא לעיל ולר"מ ז"ל וודאי הוה פה''ע כר"א אמור מעתה שלש מחלוקת בדבר וכדכתיבנא דברי הרא"ש ז"ל במ"ש יין פה"ע וגפן מדובשא דתמרי יבואר אי"ה בדף ל"ח א' גבי דובשא דתמרי יע"ש

פלפלי וכו' והלכתא יבשתא פלפלי וזנגביל ולא כלום דמזיק ורטיבא תרווייהו פה"א וכ"פ המחבר בר"ב סי"ח ור"ה דעת הרי"ף והר"מ ז"ל פ"ח מה"ב ה"ז והרר"י הקש' מהא דפלפלין חייבין בערלה (וכתיב את פרי"ו אלמא פרי עץ הוה) ה"ה לענין ברכ' ועב"י בשם הרשב"א ומ"א ל"ה וגם תמרות יוכיחו דביו"ד רצ"ד ערלה הווין פרי העץ כר"א בא"י ואפ"ה פה"א דלא נטעי מעיקרא לכך ה"ה כאן ומ"ש כס פלפלי ביוה"כ פטור. ביבשתא וה"ה זנגביל יבש אבל רטיבתא פלפל חייב חטאת וכרת (לא מלקות דלית ביה ביוה"כ רק אזהרה לא מלקות עיין פ"א מה' שביתת עשור ופ"ב ה"ו במ"מ וכ"מ שם): והאי כס אפילו בלע פטור והכין הוא וודאי דאי פלט אפילו אוכלין ממש פטור כה"ג ואי דפטור ומותר עיקר חסר ועיין בטור וב"י תקס"ז ומ"א ח' וא"ר שם והנה לאבי"ה נמי סובר דכס בלע וראייתו דנהי דפטור ומותר דאכילת פלפלין לאו אכילה כלל מ"מ החריפות שבו ליתסר ש"מ דשרי ה''ה ללעוס עצי קנמון לפלוט והב"י בבד''ה שם דחה דחריפות של פלפלין לא תנאה (ומה"ט פטור משהכל) והמ"א הקש' בת"צ ליתסר והיינו דלמא יבלע הקנמון ויבוא לידי חיוב חטאת בדמשמע בסימן ר"ב סי"ז דקנ' לא צימרונג (וירא' דהוא קנמון המחבר בתקס''ז) פה''א אלמא אוכלא הוה

זה פלפלין ואימא אתרוג פשיטא ופלפלין קמ"ל אע"ג דנטעי אינשי עיקרו לתבלין מקרי עץ מאכל אה"ר ז"ל

והא אמר רבא האי הומלתא שריא ומברכ''ן פה"א פירשי' ז"ל בה''א משום בשולי עכו''ם וגיעולי עכו"ם עמ"א ר''ג ד' ועב"י ר"ג ובש"ע ר"ג ס"ו ונראה דבש וכו' הנה המעיין יראה חזרה מספרו הארוך לש''ע ששם כתב וקמ"ל דבש לא משנ' הברכ' ירא' דהא דמשני הא ברטיבתא יבתא המלתא מיירי כן דאי יבשתא הוה בישולי עכו"ם) וקמ"ל פה"א דל"ת דבש מבטל אבל בש''ע פירש דהומלתא יבש ולית ביה בשולי עכו"ם הא ברטיבתא פירש כיון דרטיבתא פירי הוה ה''ה יבש דבש מתקן ליה פה"א כמו תמרים מרים משא"כ אי לא הוה פירי דובשא עיקר ושהכל כמו גרעין בר''ב ואגוז רך בי"ד שם וגעולי גוים כתב הר"י דבש מבטל חריפות ונותן טעם לפגם שרי ומ"ש בי''ד כ"ו ס"ב בהג"ה וט"ז אות י"ב להמחמירים היינו חשש שחתך בסכין ש"ג משא"כ בבישול אמת ויציב דבש מבטל החריפות ולא הוה חריף יע"ש ולפ"ז המחמירים ונוהגים מידות חסידות בזנגב"ל מרוקח לא פלפלים מרוקחים שאין בהם מקום חתך רק בבישול בכלי עכו"ם דבש מבטל החריפות

כתב הט''ז בי"ד קי"ג אות י"ג בשם בדק הבית בשם הגהות אלפסי אגוזים ירוקים שאין ראוין אסור משום בישולי עכו"ם דאין ראוים מקודם ואח"כ עעש"מ ולפ"ז ה"ה פלוימ"ען ירוקי' מרוקחי' בצוק"ר וכדומ' ועיין א"ר ר"ג אות ג' ותמהני שאין העולם נזהרים בזה ועיין בי"ד קי"ג סי"ב בנאכל ע"י הדחק י"א וי"מ ופלוימען ירוקים נאכלים ע"י הדחק ומיהו וודאי אם ספק שמא ע"י כבישה בצוקר ספק דרבנן ולהקל ואין לומר דבשולי עכו"ם לא גזרו אלא על מין שא"א. להאכל חי משא"כ אלו כשיגמרו ומאן הוא שיפלוג על בד"ה בשם הגהות אלפסי וצ"ע ואי''ת בפרי' יבואר

וצוקר יש בו שלש דיעות פה"ע ופה"א ושהכל עיין ר"מ הלכות ברכות פ"ח ה"ה הכריע שהכל והב"י כתב מספק יש לברך שהכל ולפ"ז מה שסתם בש''ע ר''ב סט"ו ג"כ ולפ"ז היה לפניו פה"ע וצוקר יברך ואם אירע שבירך סתם או כיון להוציא שהכל ויברך ויוצא גם זה הצוקר ויוצא כ"ף ולענ"ד כמ"א עיין ר"א ס"ג והנה הטור השיב על דברי אר"מ ז"ל בסוקרא דהביא ראיה מדובשא דתמרי דלקמן ל"ח א' דהוה זיעה ה"ה זה הוה זיעה והשיב התם נטעי אדעתא דפירי מאא"כ כאן פריין והכ"מ כתב דנטעי למצוץ והיינו לא לבשל וכן הבין הא"ר ועט''ז והגהות מיימוני שם אות ט' כתבו דחיה אחרת בכאן נשתנו לעלויא משא"כ התם לגריעותא וא"י דשם בגמרא לא אמר וה"ה מי הקנים האלו ולא הזכיר שם טעם דלא נטעי אדעתא דהכי והיינו דעכ"פ פה"א היה ראוי לברך דנחתינן חד דרגא כמו תמרות של צלף וכזנגבלא ובדבעינן למיכתב בסמוך בשם הטור ז"ל גם לטעם דנשתנו לגריעותא אפשר זה שייך בזב ע"י סחיטה לא זב מאליו והתורה שיבחה א"י בדבש הזב מאליו ואפ"ה הוה זיעה כ"ש זה מי הקנים: